איך לאמן את הסמוראי שלך: חינוך בתקופת אדו ביפן

תקופת האדו של יפן (1603-1867) הייתה תקופה של שלום ויציבות כאשר אומנויות וטכנולוגיות שונות התפתחו היטב. בראש ההיררכיה החברתית היה מעמד הלוחמים הסמוראים. כה חיוניים בתקופת מלחמה, הם הפכו לפקידים שניהלו את הממשלה ופיקחו על הסדר החברתי הרווח. יחד עם זאת, הם תמיד שמרו על המאפיינים האחרים של המעמד החברתי שלהם: כישורי אומנויות לחימה וידע קלאסי.

מערכת חינוך משוכללת, הכוללת ידע כללי, אימון גופני והכשרה רוחנית, הבטיחה שגברים סמוראים יוכלו לשמור על מקומם בחברה מתקופת אדו. מקום מצוין לחקור את מערכת החינוך ההיא, המסווגת כעת כמורשת יפן, היא העיר מיטו, כיום בירת מחוז איבארקי.

זמן קצר לאחר שאיייסו טוקוגאווה (1543-1616) ייסד את שושלת טוקוגאווה ששלטה ביפן כשוגונים לאורך תקופת אדו, הוא הפך את מיטו למושב של ענף אחד ממשפחתו שסיפקה מאוחר יותר חלק מהשוגונים של טוקוגאווה. חשיבותו של מיטו לשוגונות מודגמת על ידי קיומו של המיטו קאידו, דרך המקשרת ישירות את מיטו עם אדו (טוקיו של ימינו) במרחק של כ-100 קילומטרים משם. המתחמים של טירת מיטו, היושבים על צוק בין נהר נאקה לאגם סנבה, הפכו למרכז מנהלי של האזור בזמן שלום.

מה שנותר מהטירה כיום קשור במידה רבה לחינוך הסמוראים ולבית ספר ללמידה הידוע בשם מיטוגאקו.

שוקוקאן: מרכז למיטוגאקו

בשנת 1657, נכדו של אייאסו, מיצוקוני (1628-1701), החל בפרויקט ליצירת היסטוריה שלמה של יפן, יצירה שזכתה לכינוי Dai Nihonshi (ההיסטוריה הגדולה של יפן). הפרויקט של Mitsukuni, שהביא ליצירה של 402 כרכים, ארך 250 שנה להשלמתו ופורסם "רשמית" כשהוצג לקיסר בשנת 1906 (גרסאות חלקיות הוצבו בספריות בשלבים מוקדמים יותר). החוקרים שהזמין עבדו במקור באחוזתו באדו (טוקיו של ימינו) ומאוחר יותר העבירו את מאמציהם לבניין בשטח טירת מיטו בשם שוקוקאן. עבודתם מונצחת בתערוכה קטנה בשטח הטירה לשעבר ליד שער אוטמון שנבנה מחדש לאחרונה.

מחקר מקרוב זה של ההיסטוריה היפנית הביא לתחושה מוגברת של לאום יפני, שבמרכזה עקרונות קונפוציאניים, שזכו לכינוי Mitogaku (מילולית "למידת מיטו"; מכונה לפעמים "מיטולוגיה"). מושגים המשפיעים על החשיבה היפנית על מקומה בעולם, לרבות מילות הסיסמה המפורסמות "Sonno Joi" (כבד את הקיסר; לגרש את הברברים) שמקורן במיטוגקו.

מקור של Dai Nihonshi כולו וחפצים שונים של משפחת טוקוגאווה נמצאים במוזיאון טוקוגאווה ליד גן קאירקואן של מיטו.

קודוקאן: למידה לכל החיים

ממש מחוץ לשער אוטמון יושב קודוקאן, פעם בית הספר הרשמי לנערי הסמוראים של תחום מיטו. הוא נוסד בשנת 1841 על ידי נאריאקי טוקוגאווה (1800-1860) כמרכז חינוך להשלמת החינוך של בני נוער סמוראים, שרובם נרשמו בגיל 15, מה שהופך את הלימודים בקודוקאן ללימודים באוניברסיטה במקומות אחרים בעולם באותו הזמן. גם לאחר שגברים צעירים החלו לעבוד כמנהיגים ממשלתיים ומנהליים, הם המשיכו בשיעורים רשמיים בקודוקאן עד גיל 30, ולאחר מכן חזרו לעתים קרובות לקודוקאן ללימודים נוספים, פרקטיקה של למידה לכל החיים שציפתה למגמות חינוכיות מודרניות.

ה"קמפוס" של קודוקאן היה בשטח של 10.5 דונם והכיל כיתות לימוד, מעבדות, מעונות, מצפה אסטרונומי ועוד כמה מתקנים, כולל לצורות שונות של אימון גופני, מה שהפך אותו לבית הספר הגדול מסוגו ביפן.

גם חוקרי קודוקאן השתתפו בעבודה על דאי ניהונשי; ישנן תצוגות נוספות של העבודה ההיא ומלגות אחרות של Kodokan בתוך בניין בית הספר הראשי. בחדר קבלת פנים לאורחים, קליגרפיה שנכתבה ב-1857 מכריזה על הביטוי: "כבד את הקיסר; לגרש את הברברי".

אזור שכיום הוא גן שזיפים גדול היה בעבר בנייני מעונות וכיתות, שנהרס בשריפה במהלך מלחמת האזרחים בשנת 1868. מאחורי המתחם המכיל את מבני בית הספר הקיימים נמצאים עוד כמה מבנים הקשורים לקודוקאן, כולל מקדש קונפוציאני, מקדש Kodokan Kashima, ו-Hakkedo, בניין מתומן המכיל לוח אבן גדול עליו נחצבו עקרונות היסוד של קודוקאן, כפי שנקבע על ידי נאריאקי.

למרבה הצער, התבליט ניזוק קשות כאשר Hakkedo נהרס על ידי פצצה של בעלות הברית בשנת 1945. Hakkedo נבנה מחדש והתבליט שוחזר בשנת 1972. התבליט נותר שביר יחסית. הוא ניזוק שוב במהלך רעידת האדמה הגדולה במזרח יפן ב-2011 ועבר תיקונים נוספים ב-2013. מספר שלטים מתארים את תהליכי השיקום המדוקדקים. בגלל מצבו העדין של התבליט, Hakkedo נפתח רק לעתים רחוקות למבקרים.

טובוקן: אימון אומנויות לחימה

אימוני הסמוראים כללו אימון גופני, בעיקר באומנויות לחימה. המבקרים יכולים לטעום מאימון זה במיטו טובוקאן, אולם אימונים לאומנויות לחימה לא רחוק מקודוקאן. Tobukan נוסדה בשנת 1874, בערך בתקופה שקודוקאן נסגרה, ונחשבת בעיני רבים ליורשת המסורת של קודוקאן של אימון אומנויות לחימה. זה נשאר דוג'ו פעיל לקנדו, נגינטה ואיאיידו, מקיים שיעורים ואימונים ברוב הערבים (למעט ימי ראשון) וגם מארח תחרויות בזמנים שונים במהלך השנה. המבקרים חופשיים להיכנס ולצפות, כל עוד הם נשארים מכבדים ולא מנסים להיכנס לקומת התרגול של הדוג'ו.

למרות שזה קצת יוצא דופן, בתיאום מראש דרך סוכנות נסיעות מקומית, אפילו מתחילים יכולים לקבל שיעור.

כפי שיודע כל מי שעוסק באומנויות לחימה, האימון מיועד הן לנפש והן לגוף ולכן כרוך במעט טקסיות, כולל איך נכנסים לדוג'ו, ואיך המשתתפים מנקים את האזור לפני ואחרי השיעורים. השיעור עצמו מתחיל בהדגמה ולאחר מכן מכסה עבודת רגליים וכן תנועות זרוע נכונות, אותן מתרגלים המשתתפים בנפרד, ביחד ועל מתאמנים אחרים.

Kairakuen: עזרה רוחנית

זמן קצר לאחר הקמת Kodokan, נאריאקי יצר גם את Kairakuen, גן מסורתי המשקיף על הקצה העליון של אגם סנבה. הוא רצה מקום עם טבע שופע שבו יוכלו אנשיו להירגע ולהתרענן, אולי ליהנות מטקס תה בחוץ או להלחין שירה. נאריאקי רצה להבטיח שההתחדשות הרוחנית הזו באמצעות עיסוקים אינטלקטואלים נינוחים, שנחשבה זה מכבר למרכיב חיוני בחינוך ואורח חייו המתמשך של לוחם סמוראים, לא תתעלם.

Kairakuen נחשב היום לאחד משלושת הגנים הגדולים של יפן וידוע במיוחד בזכות 3,000 עצי השזיף, הפורחים בסוף החורף ומניבים פרי ביוני. רבים רואים ברכישת שזיפים מקיירקואן פינוק מיוחד.

Kobuntei, הווילה של Kairakuen, שימשה את נאריאקי וממשיכיו, כדי לארח אורחים מיוחדים, כולל שני נסיכי הכתר של יפן. ללא ספק, גם הביורוקרטים הסמוראים של מיטו וגם מבקרים מיוחדים שונים בגן נהנו מארוחות ותה מהווילה תוך שהם משקיפים על הגן ושוקלים כיצד להפוך את היופי שלפניהם לפסוקי הייקו.

ביקור באתרים השונים הללו ברחבי העיר מיטו ישאיר את המבקרים עם תחושה של חשיבות החינוך וההכשרה להצלחת הסמוראים ואולי אפילו הבנה טובה יותר של היחס היפני לחינוך גם היום.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

רובע הסמוראים

ערים יפניות רבות, כמו טוקיו, אוסאקה ונגויה, התפתחו כ"עיירות טירה".
הטירה בה התגורר השליט המקומי היתה ממוקמת במרכז העיירה, ושומריו, הסמוראים, התגוררו במחוזות הסובבים את הטירה.
הסמוראים שהיו בעברם בעלי מעמד חברתי חזק חיו את חייהם כחלק מהאצולה הצבאית של יפן.
בתי המגורים של הסמוראים היו ממוקמים על שטחי האדמה המבוקשים ביותר בעיירה והם חיו הרחק מהסוחרים, בעלי המלאכה והחקלאים.
במקומות שונים ביפן  אפשר למצוא שרידים שונים כמו אביזרי לחימה, חרבות, שריון, תיאורים אומנותיים של קרבות מפורסמים ועוד, מאותה תקופה היסטורית.
בנוסף ישנם אזורים של מגורי הסמוראים שהשתמרו וניתן לבקר בהם ולערוך סיורים.

ביפן יש כמה רובעי סמוראים מפורסמים בהם אפשר לבקר:
:Kakunodate עירה הנמצאת במחוז אקיטה, המפורסמת בזכות רובע הסמוראים המרשים ביותר ביפן.
ברובע זה שכנו בעבר כ -80 משפחות, והוא מציג את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לארכיטקטורה ומגורים של הסמוראים במדינה.
מבין בתי הסמוראים שנותרו על כנם, שישה פתוחים לקהל ומציעים למבקרים אפשרות לראות את חייהם של עשירי הסמוראים. שני הבתים המוכרים ביותר ברובע זה הם: בית האויאגי ובית אישיגורו.
בית אגויאגי (Aoyagi-ke) הוא מתחם מרשים עם ריבוי מבנים שונים ביניהם, מוזיאון המציג אוספים שונים, מסעדות וחנויות.
בית אישיגורו (Ishiguro-ke). קטן בהרבה מבית אגוי, בעיקר בגלל שהמשפחה עדיין מתגוררת בחלק משטח הבית. במקום מוצג אוסף קטן של שריון ובגדים של סמוראים.
ארבעת הבתים הפתוחים האחרים מציגים דוגמאות למגורי סמוראים מהמעמד הבינוני, ולכן הם קטנים יותר.

נגאמאצ'י (Nagamachi; 長 町) רובע סמוראי שנמצא למרגלות טירת קאנזאווה, שם נהגו להתגורר סמוראים ומשפחותיהם. האזור שומר על אווירה היסטורית ונותרו בו מגורי הסמוראים שערי כניסה פרטיים, נתיבים צרים ותעלות מים.
אחת האטרקציות העיקריות של הרובע הוא מעון סמוראים משוחזר המציג את אורח החיים ואוספים שונים מתקופת הסמוראים. המעון נמצא במרכז העיירה וניתן לבקר בו.
ברובע ישנם כמה מוזיאונים ומבנים משוחזרים, מספר חנויות ומסעדות המפוזרות ברחבי הרובע.

האגי  ((HAGI עיירה קטנה שנמצאת בחוף הצפוני של ימגוצ'י , ים יפן.
בתקופת אדו (1603-1867), שגשגה האגי כ"עיר טירה" ושימשה כבירת שבט מורי, אחד השבטים החזקים ביותר באותה תקופה.
בעברה היתה האגי עיירה של סמוראים וסוחרים רבים אשר נהגו לסחור בקימונו וסאקה.
בני שבט מורי אשר שלט באזור במשך יותר מ -250 שנה התגוררו בטירה ואילו הסמוראים, בעלי המלאכה והסוחרים חיו ועבדו ממזרח לה.

למרות שכיום נשארו רק חורבות טירת האגי, ישנם כמה רחובות שנותרו שמורים להפליא, ואפשר לראות אחוזות סמוראים לשעבר.
חלק מהאחוזות פתוחות לקהל הרחב.

מסע בין הטירות הקסומות של יפן

ברחבי יפן אפשר לראות טירות רבות שהן למעשה מבצרים הבנויים מעץ ואבן.
השימוש במבצרים ביפן זהה לזה שבאירופה: שימוש להגנה, שליטה אסטרטגית ולמעון עבור שליטים ומשפחותיהם.
רוב הטירות ביפן נבנו במאות החמש-עשרה והשש-עשרה. באותה תקופה, היו ביפן עשרות מדינות עצמאיות קטנות אשר נלחמו זו בזו ובנו טירות קטנות על הרים לצורך הגנה.
טירות רבות שהיו בנויות בעיקר מעץ נהרסו עם השנים וחלקן נהרסו במלחמת העולם השנייה, אך עדיין אפשר לראות ביפן למעלה מ-100 טירות כאשר חלקן שחוזרו ונבנו עם בטון במקום חומרי בניה מסורתיים.

מכיוון שהטירות שימשו להגנה, הן נבנו במקומות אסטרטגים כמו לאורך נתיבי סחר, דרכים מרכזיות ונהרות.
במהלך השנים נבנו הטירות לא רק לצורך הגנה אלא גם להרשים את האויבים באמצעות גודל ופאר הטירה.
טירה "אופיינית" כללה מספר טבעות הגנה, לרוב 3 טבעות הגנה אשר כוללות מבני מגורים, סביב המגדל שהיה במרכז הטירה.

תושבי הטירה התגוררו במבנים הנמצאים בטבעות ההגנה המרכזיות.
בעיר שסביב הטירה חיו הסמוראים. ככל שדרגתם גבוהה יותר, כך התקרבו לטירה.
סוחרים ובעלי מלאכה חיו באזורים מיוחדים, ואילו אזורי המקדש והבידור היו ממוקמים בדרך כלל בפאתי העיר או ממש מחוץ לה.
כיום אפשר לבקר בטירות ששוחזרו ולטייל אחורה בזמן לתקופת הסמוראים.
אלו הן חלק מהטירות המפורסמות המוגדרות כ-12 הטירות המקוריות ביפן, טירות ששרדו ללא פגע את אסונות הטבע ומלחמות מאז סוף העידן הפיאודלי בשנת 1867.

• טירת מצומוטו (Matsumoto Castle): אחת הטירות היפות והעתיקות ביפן, היא מוגדרת כאוצר לאומי . המצודה השחורה של הטירה היא המבנה העתיק ביותר ביפן משנת 1595.
  צבעה השחור והאפל של הטירה נועד להרתיע ולהפחיד אויבים המתקרבים לטירה.
  טירת מצומוטו נחשבת למיוחדת כיוון שהיא בנויה על שטח מישורי להבדיל מרוב הטירות שנבנו במיקום גבוה יותר.
  
  

  

  
• טירת מאטסויאמה (Matsuyama Castle): היא אחת הטירות המורכבות והמעניינות ביפן.
  הטירה ממוקמת בראש גבעה תלולה במרכז העיר, אשר מספקת למבקרים נוף מרהיב של העיר הנמצאת למרגלותיה.
  בשטח הטירה יש כ-200 עצי דובדבן מה שהופך ביקור בה בתקופת הסאקורה ליפה במיוחד. למרות מיקומה הגבוה של הטירה ההגעה אליה מונגשת באמצעות רכבל או בטיפוס רגלי על הגבעה התלולה.
  
  

  

  
• טירת אינויאמה (Inuyamajō): הטירה ניצב על גבעה קטנה ליד נהר קיסו.
  מבנה השמירה העיקרי בנוי כמעט כולו מעץ וסלעים, וחלקו הפנימי נשמר להפליא מה שנותן תחושה אותנטית למבקרים.
  הטירה היא ללא תוספות מודרניות ששימשו לטירות משוחזרות, כמו מעליות.
  הטירה מכילה מספר מקדשים קטנים וישנן כמה נקודות תצפית על העיר ועל העמק הנמצא למרגלות הטירה.
  בטירה מוצגות תצוגות של בגדי סמוראים (בעיקר השריון), מחיצות נייר יפניות (byobu), חרבות, תצלומים של טירות יפניות אחרות ומסמכים שונים מן העבר ההיסטורי הארוך של הטירה.
  
  

  

  
• טירת הימאג'י ( Himejijō): אחת הטירות המפורסמות ביותר.
  מוכרת גם בשם טירת האבן הלבנה (Shirasagijo) בשל המראה האלגנטי והלבן שלה, נחשבת בעיני רבים לטירה המרהיבה ביותר של יפן על גודלה המרשים והיופי המרהיב שלה. שלא כמו טירות יפניות רבות אחרות, הוא מעולם לא נהרס על ידי מלחמה, רעידת אדמה או שריפה ושורדת עד היום הזה כאחת מ- 12 טירות של המקוריות של יפן. טירת הימאג'י נמצאת בנקודה אסטרטגית לאורך הגישה המערבית לעיר הבירה לשעבר של קיוטו.
  
  

  

  
• טירת היקונה (Hikonejō): משך בנייתה של הטירה נמשכה כ-20 שנה והסתיימה בשנת 1622.
  טירה Hikone ממוקמת על חופי האגם הגדול ביותר ביפן – Biwako ,הטירה שמרה על הגישה לקיוטו מהיבשה ודרך האגם הגדול. הטירה מקורית, היא שרדה שנים ארוכות ולא נהרסה במשך השנים.
  
  

  

  
  
  רוב הקירות הפנימיים של הטירה, בתי המשמר והשערים נותרים גם הם מקוריים.
  חלקים של ארמון המבצר של המבנים שוחזרו אך בצורה ששמרה על המקוריות והאותנטיות של הטירה והמבקרים אכן חשים שחזרו בזמן בעת שהותם במקום.
  כמו טירות רבות ביפן, גם בטירה זו ישנם עצי דובדבן רבים המגיעים לפריחה מלאה בדרך כלל כשבוע מאוחר יותר לאחר הפריחה בקיוטו ולכן מבקרים רבים מגיעים אליה בתקופה זו של השנה.
  
• התמונות בבלוג מרחבי הרשת