ג'ודו

ג'ודו ביפנית: ג'ו – רכה, דו – דרך, מילולית ״הדרך העדינה״ .

גו'דו היא אמנות לחימה מודרנית (גנדאי בודו) בעלת אופי ספורטיבי, שהתפתחה מאומנות לחימה עתיקה יותר- ג׳וגיטסו.  מי ששכלל את הג׳ודו לתחום נפרד בסוף המאה ה-19 ביפן הוא ג׳יגארו קאנו, שהוסיף טכניקות מודרניות יותר וכללים אחרים המאפשרים אחיזה והטלה למזרן.

בימי הביניים יפן התנהלה בצורה פאודלית, ומקצוע הוראת הלחימה, כמו כל המקצועות בחברה כזאת הועבר מאב לבן והגיע לרמות פיתוח גבוהות מאוד. למאסטרים בתחום הוראת הלחימה היה תפקיד חשוב בהוראת הסמוראים. עם פריצת שערי יפן על ידי האמריקאים הפכה יפן תוך שנים ספורות לחברה מודרנית, שבה למעשה למקצוע הוראת הלחימה של יפן הקלאסית לא היה מקום. כתוצאה מכך חלק גדול של מקצועות הלחימה נזנח ונשכח, אבל חלק מאמנויות הלחימה הצליחו להשתמר על ידי הפיכתם לאומנות אותה ניתן ללמד לקהל הרחב במתכונת המודרנית המקובלת היום.

הג'ודו פותח בכוונה להפוך אותו לספורט. קאנו חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו, הג'וג'יטסו, הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות (כגון בעיטות, אגרופים), שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע, להרוג או להטיל מום ביריב. ב-1886 פתח בטוקיו, בירת יפן, את "מכון קודוקאן לג'ודו". מכאן ואילך הלך הג'ודו והתפרסם ברחבי יפן ובעולם כולו.

ד"ר קאנו האמין, שדרך הג`ודו יוכלו ילדים לפתח כישורים מנטלים כמו כושר התמדה, שאיפה למצוינות, כבוד, סובלנות, יכולת קשב וריכוז. הג`ודו חדר למערכות החינוך ביפן, לבתי הספר ולאוניברסיטאות והפך להיות לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. עם השנים יצא הג`ודו מגבולות יפן והפך להיות פופולרי יותר ויותר .

הג'ודו הוא בעל אופי אוניברסלי ומתאים לכל הגילאים. התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימלית, ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום-יום.

אליפות יפן בג'ודו, "All-Japan Judo Championships", מתקיימת החל משנת 1930, ובשנת 1956 נערכה לראשונה אליפות העולם בג'ודו.

הפעם הראשונה שענף הג'ודו הופיע במשחקים האולימפיים הייתה באולימפיאדה העשירית בלוס אנג'לס 1932 שם הוצג כספורט הדגמה (Demonstration sport) לא רשמי. עם זאת, בשנת 1964 הפך הג'ודו לספורט אולימפי כאשר נכלל באולימפיאדת טוקיו (1964). הוועד האולימפי הבינלאומי תחילה הוריד את הג'ודו מענפי הספורט באולימפיאדת 1968, אך נתקל בהפגנות והחזיר את הג'ודו למשחקים החל ממינכן 1972. ג'ודו הנשים תחילה הוצג במשחקים האולימפיים כספורט הדגמה בסיאול 1988 אך שותף באופן רשמי החל מברצלונה 1992.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קיודו- לא רק קליעה למטרה

קיודו (弓道, "קיוּ" – קשת, "דוֹ" – דרך)- אמנות קליעה בחץ וקשת אשר מטרתה לשלב ערכים רוחניים וספורטיביים, המתאמן בקליעה מתמקד בתהליך הירייה של החץ ולאו דווקא בפגיעה במטרה.


כיום ביפן כחצי מיליון איש המתרגלים את הקיודו, בד"כ אלו סטודנטים הלומדים קיודו באוניברסיטה או תלמידי תיכון.
לימוד קיודו דורש בגרות ויכולת ריכוז גבוהה ולכן מתחילים ללמוד אותו החל מגיל 15 ומעלה.

חיצי הקיודו נקראים יומי (yumi) קשתות אלו הן מהגדולות בעולם ועשויות מרצועות במבוק ,עץ ועור. אורכה של קשת מעל שני מטרים ויכולה להגיע אף לשני מטרים וחצי.

מחירה של כל קשת יקר מאוד ולכן תלמידים מתחילים משתמשים בקשת זולה העשויה חומרים סינטטיים.
הטיפול ביומי העשוי במבוק דורש תשומת לב רבה , יומי שאינו מטופל כראוי והוזנח מאבד מכושרו ויהפוך לבלתי ראוי לשימוש תוך תקופה קצרה.
יומי המטופל כראוי ובמסירות יהיה בשימוש לאורך שנים רבות ואף יכול לעבור מדור לדור .

החץ של קשת יומי ( Ya ) עשויי במבוק והוא מעוטר בנוצות של תרנגולי הודו ושל ברבורים.
אמנות הקיודו הגיעה לשיאה בתקופת אדו בה היו הסמוראים מתאמנים בחץ וקשת והיו בעלי יכולות גבוהות במיוחד בקליעה למטרה.
בדומה לאומניות לחימה אחרות גם העוסקים בקיודו מאמינים בשילוב הרוחניות וכל תרגול נפתח במדיטציה.
חלק מהפעילות במנזרים בודהיסטים כוללים תרגול בקיודו והמתאמנים שואפים להגיע להתפתחות רוחנית במהלך האימון.
קיודו3
מתוך הקיודו התפתח ענף נפרד היאבוסאמה- אמנות הקשת בדהירה, בה דוהרים על סוס במהירות גבוה ומנסים לפגוע במספר רב של מטרות עץ הניצבות לאורך מסלול של 250 מטרים.
מופעי היאבוסמה מתקיימים בעיקר בפסטיבלים ובימי חג בחצרות מקדשי שינטו.

שעת כושר יפנית

בשנות ה-20 של המאה הקודמת קבוצת יפנים מטעם הממשלה  ביקרה בארה"ב ונחשפה לתוכנית בוקר אמריקאית ברדיו ששידרה כל יום 15 דקות של תרגילי התעמלות.
היפנים אהבו מאוד את הרעיון והחליטו לנסות לעשות תכנית רדיו דומה ביפן על מנת לקדם אורח חיים בריא.
עם השנים, חדל הקהל האמריקאי להתעמל לקול הרדיו ואילו הקהל היפני התאהב בתוכנית הרדיו  והיא הפכה לחלק משגרת הבוקר של היפנים.


עד היום התוכנית מצליחה ועוזרת ליפנים החל מקשישים ועד ילדי בית ספר לעשות התעמלות בוקר קלילה.
תכנית הרדיו הנקראת rajio taiso ,הפעם הראשונה ששודרה היתה ב-1928 במהלך החגיגות להכתרת הקיסר היפני הירוהיטו.
התעמלות
בעבר, אחת ממטרות התוכנית היתה לדאוג לכך שהחיילים היפנים ישמרו על הכושר באמצעות תרגילי ההתעמלות וכמובן שגם שאר אזרחי יפן יתעמלו וישמרו על אורח חיים בריא.
עד  מלחה"ע השנייה כל אזרח וחייל ביפן היו מקדישים 15 דקות להתעמלות הבוקר אך לאחר המלחמה, כאשר יפן היתה בשליטת ארה"ב, נאסרו השידורים ברדיו והתוכנית הופסקה לזמן קצר.
בשנת 1951 יפן חזרה להיות מדינה עצמאית ואחד הדברים שהממשלה החדשה עשתה היה להחזיר את תכנית rajio taiso עבור האזרחים שהתגעגעו להתעמלות הבוקר המשותפת.
כיום, התוכנית עשתה "מתיחת פנים" קלה, תרגילי ההתעמלות התעדכנו וכן הוחלפו השירים לעדכניים יותר.

התוכנית משודרת פעמיים ביום בשעות הבוקר המוקדמות וכוללת תרגילים בסיסים ביותר כשברקע מתנגנים שירים המלווים את התרגילים.

ברחבי יפן, ניתן לראות קבוצות של אנשים מתעמלים יחד בפארקים, ילדים מתעמלים בבתי הספר וישנם גם מקומות עבודה הדואגים שהעובדים יעשו הפסקה קצרה ויתעמלו כולם ביחד.

לא רק ביפן ההתעמלות המשותפת הפכה להיות כה פופולרית, אפשר למצוא עוד קהילות אסייתיות המתעמלות יחדיו בבוקר כמו בסין וטייוואן.
התעמלות8

  • כל התמונות מרחבי הרשת

האם הסמוראים הכחולים יכבשו את מונדיאל 2018?

מחר (19.6.18) תשחק נבחרת יפן במונדיאל מול נבחרת קולומביה.
זאת תהיה הופעתה השישית של נבחרת "הסמוראים הכחולים" בגביע העולם בכדורגל אשר משתתפת ברציפות במשחקים מאז שנת 1998.


הנבחרת העפילה פעמיים לשלב שמינית הגמר (בשנים 2002 ו-2010) ואלו הם הישגי השיא של היפנים במונדיאל.
את הופעת הבכורה שלה במונדיאל עשתה יפן בשנת 1998 במונדיאל שהתקיים בצרפת.
יפן הוגרלה לבית ח' יחד עם נבחרות ארגנטינה, קרואטיה וג'מייקה, אך הפסידה בכל המשחקים והודחה מהטורניר.


בשנת 2002 אירחה יפן את המונדיאל יחד עם קוריאה הדרומית.
היתה זו הפעם הראשונה בתולדות הגביע העולמי  שהטורניר התקיים באסיה, ולראשונה התחלק האירוח בין שתי מדינות שונות.
במונדיאל זה יפן שובצה בבית ח' יחד עם נבחרות בלגיה, תוניסיה ואף העפילה הנבחרת לשלב שמינית הגמר אך בשלב זה הפסידה יפן לטורקיה בתוצאה 1-0 והודחה מהטורניר.


במונדיאל 2018 יפן שובצה בבית 8 יחד עם קולומביה, סנגל ופולין.
בדירוג של פיפ"א העולמי  יפן מדורגת רק במקום ה-61 וכפי הנראה אין לה הרבה סיכוי להעפיל לשלב הבא.

Japan feature FIFA World Cup 2014

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קרב הענקים היפנים

אחד מענפי הספורט המזוהים ביותר עם יפן והמסקרנים ביותר הוא הסומו, קרב בין שני אנשים גדולי ממדים עם לבוש מינימלי ביותר…
לסומו מקום של כבוד במסורת היפנית ולמתאבקי הסומו המוכרים יש מעריצות רבות וכמו כוכבי ספורט גדולים גם מתאבקי הסומו המפורסמים ביותר זוכים לאהדה גדולה, למעריצים ובד"כ גם בנשים היפות ביותר…
מקורות הסומו לא מאוד ברורים, יתכן אפילו ששורשיו של הספורט היפני נעוצים דווקא בסין (כמו דברים רבים אחרים ביפן)
יש המאמינים כי קרב הסומו נועד על מנת לשעשע את האלים מדת השינטו ולכן מתקיימים טקסים סביב קרבות הסומו הקשורים לשינטו, כמו למשל זריקת מלח ע"י המתאבקים לפני תחילת הקרב לצורך טיהור.
סומו3
גם היום רק גברים עוסקים בקרבות הסומו ונשים לא עוסקות כלל בספורט זה.
הקרב עצמו נערך בתוך זירה עגולה הנקראת דוהיו עליה מפוזרים חול וחימר, את הזירה מקיף חבל עשוי סיבי אורז הנקרא טאווארה, לחבל זה יש משמעות בשינטו- תפקידו לסמל הפרדה בין קודש לחול.
מחוץ לחבל מפוזר חול דק העוזר לשופטים לראות האם אחד המתמודדים נגע עם גופו מחוץ לזירה.
הכללים פשוטים: המתאבק שיוצא ראשון מהטבעת או נוגע בקרקע עם כל חלק של גופו, מלבד כפות רגליו מפסיד.
קרב סומו הוא קצר ונמשך שניות ספורות, ישנם מצבים נדירים בהם הקרב נמשך דקה.
מכיוון שבסומו אין חלוקה לקבוצות לפי משקל גוף, אין זה נדיר שמתאבק סומו מתמודד מול מתאבק עם משקל גוף כפול משלו, כתוצאה מכך העלייה במשקל חשובה וחיונית עבור המתאבקים.
יחד עם זאת, המשקל הגבוה של מתאבקי הסומו יחד עם הלחץ הנפשי המופעל עליהם גורם לכך שתוחלת החיים של מתאבק סומו נמוך בעשר שנים מהממוצע ביפן.
מדי שנה מתקיימים שישה טורנירים, שלושה מהם נערכים בטוקיו (ינואר, מאי וספטמבר) ועוד שלושה בערים אחרות ביפן.
כל טורניר נמשך כ-15 יום והמנצח בטורניר הוא זה שזכה ברוב הקרבות.
במידה ויש שיווין בין שני מתאבקים נערך דו קרב ביניהם.
הדירוג הגבוה ביותר עבור מתאבק סומו הוא- יוקוזונה (Yokozuna), זוכה בו מי שזכה פעמיים ברציפות בטורניר. ברגע שמקבלים את תואר היוקוזונה אי אפשר להפסיד אותו ונושאים אותו עד הפרישה.
סומו1
מי שרוצה לצפות בטורניר סומו צריך לרכוש כרטיסים זמן רב מראש בגלל ביקוש גבוה לצפייה בטורניר.
ישנם שלושה סוגים של מקומות ישיבה:
1. הקרובים ביותר לטבעת– קשה מאוד למצוא כרטיסים ומי שכן מוצא משלם מחיר יקר מאוד עבור מושבים אלו. הישיבה היא על כריות כאשר הצופים חשופים לפציעות מכוון שלעיתים מתאבקי הסומו מועדים ונופלים עליהם…
2. מושבי תיבה- ישבה בקבוצה של ארבעה אנשים. לרוב חברות גדולות רוכשות מקומות אלו ללקוחותיהם כמתנה. גם בתיבה יושבים יחפים על כריות.
סומו
3. מושבי מרפסת– ישיבה בסגנון מערבי, ממוקמים במקום הרחוק ביותר.

את הכרטיסים הזולים ביותר ניתן לרכוש רק יום לפני הטורניר ולכן אין זה מראה נדיר לראות אנשים המתייצבים ליד הקופה אפילו יום לפני האירוע במטרה לרכוש כרטיסים מוזלים.

סומו2