נופים יפניים אייקונים בטוקיו הגדולה

לבירת יפן באמת יש הכל, כך שלא תצטרכו לעזוב את טוקיו כדי לקבל הצצה לסצנות האיקוניות ביותר במדינה. תשכחו מקיוטו – תוכלו למצוא מנהרות שער טוריות אדומות ויערות במבוק ממש כאן במטרופולין. אפילו ארכיטקטורה יפה בסגנון מערבי נמצאת במרחק נסיעה קצרה ברכבת בעיר השכנה יוקוהמה, ועיר תעלות משומרת בקפידה מתקופת אדו (1603-1868) ממתינה במחוז צ'יבה הסמוך. החשוב מכל, כל המקומות ברשימה זו רחוקים מהנקודות החמות העמוסות ביותר של טוקיו, אז צפו לזמן בילוי עם הרבה מקום לעצמכם.

המנהרות של שערי טורייה אדומים

Fushimi Inari Taisha של קיוטו הוא לא המקדש היחיד עם מנהרות ציוריות של שערי טוריי אדומים. מקדש היגאשי פושימי אינארי ממערב לטוקיו מדהים באותה מידה. מקדש היגאשי פושימי אינארי, שנוסד בשנת 1929, מקבל את פני המבקרים עם שער טורייה אדום מסיבי עם חיזוק מפנסים אדומים וירוקים גדולים לצדדיו. גרם מדרגות המורכב מפסלי שועל משני הצדדים מוביל את הדרך אל המקדש הראשי. פסלונים אלה מייצגים את שליחי האל אינארי, מה שהופך אותם לסמל משמעותי של מקדשי אינרי סביב יפן.

בשהותכם תכולו גם לחקור את היער שמאחורי המקדש הראשי. אמנם השערים כאן אינם מסודרים בקפידה כמו אלה בקיוטו, אך עדיין תוכלו להתרשם מהמסלולים הקצרים הרבים המחוברים זה לזה באופן חלקי, היוצרים אווירה מיסטית דמוית מבוך. השבילים השונים מובילים לכמה מקדשים קטנים יותר, רובם נשמרים על ידי פסלי שועלים נוספים.

יער במבוק

יער הבמבוק של פארק צ'יקורין בהיגאשי קורומה במערב טוקיו מתגאה בכ -2,000 עצים, עם נחלים קטנים של מי מעיינות טבעיים הזורמים דרך הפארק. עלי הבמבוק הירוקים והשופעים יפים במיוחד באפריל ובמאי. תוכלו למצוא גם מגוון גדול של פרחים וציפורים שונות. בחודשי הקיץ, תוכלו אפילו לזהות כמה גחליליות. אין חנויות נוחות בקרבת מקום, לכן מומלץ להביא ארוחת צהריים של בנטו או כמה חטיפים להנאתכם בזמן עצירה בתחנות המנוחה של הפארק.

טירה יפנית

זה לא ממש מלכותי כמו טירת הימג'י במערב יפן, אבל טירת אודווארה במחוז קנגאווה השכנה של טוקיו מתהדרת במראה דומה עם חזית לבנה ויפה. הטירה נבנתה במקור באמצע המאה ה -15 אך נבנתה מחדש מספר פעמים מאז. לאחר פירוקה בשנת 1870, הגרסה הנוכחית נעשתה מפרוסמנט בשנת 1960, בהתבסס על דגמים ואיורים מתקופת אדו (1603-1868).

הטירה היא כיום מוזיאון, המתעד את ההיסטוריה של המבנה ומציג שריון וחרבות קטאנה מסורתיות. מומלץ לתיירים להוריד את אפליקציית המוזיאון החינמית, המסבירה את כל התערוכות באנגלית, יפנית וסינית. ממגדל הטירה נשקף נוף פנורמי של האזור שמסביב, כולל רכסי ההרים ומפרץ סגמי. שטחי הטירה ציוריים במיוחד באביב, כאשר פריחת השזיף והדובדבן במלואה.

תוכלו למצוא במקום גם מוזיאון נינג'ה, עם מסלולי מכשולים. אם אתם אוהדי סמוראים, ,תוכלו לבקר במוזיאון המוקדש ללוחמי יפן לשעבר.

אדריכלות מערבית היסטורית

שכונת קיטאנו של קובי ידועה בזכות האדריכלות היפה ובסגנון המערבי שלה, אך היא לא הייתה העיר היחידה שסוחרים מערביים נהרו אליה כאשר יפן נפתחה במאה ה -19. אזור יאמאטה של ​​יוקוהמה, המכונה באנגלית לעתים קרובות The Bluff, היה בעבר ביתם של סוחרים ודיפלומטים זרים רבים לאחר שנמל העיר נפתח לסחר חוץ. למרות שרבים מבתי המגורים בסגנון מערבי כאן נהרסו במהלך רעידת האדמה הגדולה של קנטו בשנת 1923, הנותרים, שנבנו בעיקר בשנות השלושים, הפכו למוזיאונים ובתי קפה.

בתים מפוארים כמו בריק הול, בית מגורים בסגנון ספרדי של הסוחר הבריטי BR בריק, ומעונו לשעבר של סוחר אוסטרלי, חופשיים לביקור. אפשר להתרשם גם מאחוזה בסגנון ספרדי שנבנתה בשנת 1926 ומשקיפה על גן ורדים. בבית הקפה שבאתר תוכלו ליהנות מתה בטעם ורדים, עוגות וגם ארוחות מלאות.

שער טוריי אדום אדיר

מקדש איצוקושימה באי מיאג'ימה במחוז הירושימה הוא לא האתר הקדוש היחיד בו נמצא שער טורייה אדום ענק העומד במים. 'שער השלום' האדום האיקוני של מקדש האקונה של מחוז קנגאווה, שקוע בחלקו באגם אשי, מה שהופך אותו למקום צילום אהוב עבור אלו המבקרים בעיירה האקונה.

מהמקדש המרכזי המיסטי המוקף ביער יורד שביל אבן המגיע עד לחופי האגם. 'שער השלום' הוקם בשנת 1952 כדי להנציח את המלכתו הרשמית של הקיסר אמריטוס אקיהיטו כנסיך הכתר, וכן לציון כינון מחדש של יחסי שלום בין יפן למעצמות בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.

נוף עירוני מסורתי היסטורי

קוראשיקי במחוז אוקייאמה הוא דוגמה מושלמת לעיר תעלות יפנית, מלאה במחסנים היסטוריים ובנייני מורשת משומרים להפליא. לטוקיו הגדולה יש אלטרנטיבה קטנה יותר, הממוקמת 90 דקות בלבד מתחנת טוקיו, במחוז צ'יבה הסמוך.

העיירה סאווארה הייתה בעבר מרכז תחבורה ימי חשוב לאספקת אורז לאדו (טוקיו הנוכחית) מהמאה ה -17 עד המאה ה -19. בתי העץ המסורתיים, חנויות הסוחרים והמחסנים לאורך נהר האונוגאווה בעיירה השתמרו ושוחזרו בקפידה, וכיום מעניקים הצצה נוסטלגית לעבר.

ניתן לטייל באחת מסירות העץ השטוחות שיוצאות מגשר ג'ה-ג'ה, או לחקור את בית מגוריו לשעבר של אינו טאדאטאקה, קרטוגרף שהפיק את המפה המודרנית הראשונה של יפן. כאן אפשר ללמוד על עבודותיו וטכניקותיו, עם תיאורים מפורטים באנגלית.

גשר אבן יפני קלאסי

Meganebashi, הידוע גם בשם גשר המשקפיים, הוא אטרקציה פופולרית בעיר נגסאקי. לגשר האבן שתי קשתות המשתקפות על פני המים ויוצרות תמונה של זוג משקפיים ומכאן שמו. לגרסת טוקיו, תצטרכו לבקר ברחבה הגדולה מול הארמון הקיסרי של טוקיו. שם אפשר להבחין בשני גשרים המופיעים כאחד במבט מהצד. ביום בהיר, גשר קשת האבן, הנקרא רשמית Seimon Ishibashi, יוצר סצנה מדהימה עם השתקפות בצורת משקפיים, אורות נחושת מיושנים ויפהפיים וטירת פושימי יאגורה נשמרת ברקע. החשוב מכל, עדיין ניתן לראות את הגשר גם כאשר שטח הארמון הקיסרי סגור.

גשר הפלדה של ניובאשי מאחורי ה- Seimon Ishibashi שווה גם הצצה – אנשים משתמשים לפעמים בשם Nijubashi בכדי להתייחס לשני הגשרים. המבקרים אינם מורשים ללכת על הגשרים אלא במהלך חגיגות מיוחדות, לכן זוהי עצירת נוף וצילום.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאנזאווה – Kanazawa

קאנזאווה "היריבה" של קיוטו היא עיר שכולה אלגנטיות וחשיבות היסטורית – פשוט קומפקטית יותר.

עיר הבירה של אישיקאווה נותרה שקטה למדי בצילה של אחותה המפורסמת, קיוטו. כמו קיוטו, קאנזאווה לא נפגעה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכיום היא אחת הערים השמורות ביותר מתקופת אדו ביפן והיא מציעה את כל המקדשים, הטירות והמחוזות ההיסטוריים שהייתם מצפים להם.

מבודדת באזור הוקוריקו ההררי, העיר הייתה בעבר קשה להגעה, אך הפופולריות שלה גואה כעת בזכות פתיחת קו הוקוריקו שינקנסן בשנת 2015. גודלה הקומפקטי ושפע המידע התיירותי המודפס באנגלית ובשפות אחרות הופכים אותה לנגישה במיוחד וליעד אידיאלי עבור כל אחד.

אחת החוויות הקסומות ביותר של העיר היא פשוט לטייל במחוזות ההיסטוריים השונים הנמצאים בה. ישנם שלושה מחוזות פוטוגניים במיוחד- צ'איה: אזור בילוי מסורתי שבעברו גישות שרתו פטרונים עשירים בחדרי תה מפוארים. היגאשי צ'איאגאי: הוא הגדול ביותר וזהו המקום ללכת אליו לרכוש מזכרות יוקרתיות שלא תמצאו בשום מקום אחר.

נישי צ'איאגאי וקזומאצ'י הם מחוזות קטנים יותר ופחות עמוסים, שם עסקים מכובדים ממשיכים לשרת את האמידים בעיר כיום וניתן למצוא כאן מסעדות וברים נעימים.

יש גם את המחוז השקט: סמוראי נגמאצ'י, שפעם היה ביתם של משפחות סמוראים. רוב הבניינים הם בתי מגורים פרטיים כעת ואין אפשרות להיכנס אליהם, אך כמה מוזיאונים, בתים וחנויות משוחזרות מספקים הצצה לחיי העבר של השכונה.

המסורות האמנותיות העשירות של קאנזאווה הפכו אותה לעיר מלאכת יד ואמנות עממית של אונסק"ו, וניתן למצוא בה קרמיקה ומשי צבועים ביד, ושפע של מוצרי עלי זהב כדי להוסיף קצת "בלינג" לאוסף כלי הבית שלכם.

בעיר תוכלו להתפעל מהארכיטקטורה הפרחונית של קנרוקו-אן, אחד מ- שלושת הגנים הגדולים של יפן. למרות שניתן ליהנות משירות תה בכל רחבי העיר, בתי התה של קנרוקואן הם מקומות נהדרים מהם תוכלו ליהנות מהנוף המרהיב של הגן. ממש מעבר לכביש נמצא פארק טירת קנאזאווה, בית המגורים לשעבר של שבט מאידה. הפארק המרווח שמסביבו שערים מרשימים וחורבות אבן, והתערוכות בתוך הטירה המשוחזרת מספקות מידע על ההיסטוריה והארכיטקטורה שלו.

לא חסרים מקדשים לביקור, אך מיוריוג'י בולט כאטרקציה ייחודית במיוחד. אם אתם אוהבים מרגלים, נינג'ות ומלכודות סודיות, תדאגו להזמין סיור מודרך במקדש זה כדי לברר מדוע זכה לכינוי "נינג'ה-דרה" (מקדש הנינג'ה). אמנם הוא פועל באופן רשמי כמקדש בודהיסטי עבור שליטי המאידה , אך הוא שימש כמוצב צבאי סודי שממנו סמוראים יכלו להגן על האדון הפיאודלי.

למרות שאולי לא תצפו לזה מעיר מסורתית שכזו, המוזיאון לאמנות עכשווית של המאה ה -21 הוא אחד המוזיאונים לאמנות עכשווית הטובים ביותר ביפן. האוסף הקבוע שלו כולל יצירות אינטראקטיביות בלתי צפויות, ותערוכות זמניות מתחלפות מציגות את מיטב האמנים המקומיים והבינלאומיים. המוזאון מתפקד גם כמרכז קהילתי ציבורי המספק מקום מסביר פנים ולא יומרני לכולם לבלות.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

יוקוהמה Yukuhama

יוקוהמה (横浜市) היא עיר נמל באי הונשו בחבל קאנטו, יפן. נמצאת כ-30 דקות נסיעה דרומה, מתחנת Shibuya (שיבויה) ברכבת. אוכלוסייתה מונה כ 3 מיליון תושבים והינה העיר השנייה באוכלוסייתה ביפן, אחרי טוקיו, והינה בירת של מחוז קאנאגאווה.

החל מאמצע המאה ה-19, לאחר פתיחתה של יפן למערב, יוקוהמה שימשה כעיר נמל מרכזית של יפן. היא נהרסה ברובה ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1923, ונפגעה קשה מאוד מהפצצות במלחמת העולם השנייה. למרות הכל, העיר נבנתה מחדש כל פעם.

לקראת סוף תקופת אדו (1603-1867), שבמהלכו יפן שמרה על מדיניות של בידוד עצמי, הנמל של יוקוהמה היה הראשון שנפתח לסחר חוץ בשנת 1859. כתוצאה מכך, יוקוהמה גדלה במהירות מכפר דייגים קטן לאחת מהערים הגדולות של יפן.
ביוקוהמה הופיעו לראשונה חידושים מערביים רבים ביפן, כגון העיתון היומי, ופנסי רחוב הפועלים על גז. מסילת הברזל הראשונה ביפן, אשר נבנתה בשנת 1872, חיברה בין יוקוהמה לטוקיו.
בשנת 1887 נבנתה תחנת הכוח הראשונה בעיר, הפועלת על פחם.
כיום זוהי עיר בינלאומית, שוקקת, כשהמראות של אזור הנמל וקו החוף שלה, הם בין הנופים האורבניים המרשימים ביותר.

אפשר למצוא בעיר מבנים מערביים, מהראשונים שנבנו ביפן ביניהם רובע צ’יינה טאון צבעוני וססגוני הגדול ביפן, ובין הגדולים בעולם. את הרובע הקימו סוחרים סינים שהגיעו לעיר לאחר פתיחתו של הנמל לזרים. היום יש ברובע מסעדות סיניות רבות וחנויות סיניות שונות ומשונות.
ארבעה שערים גדולים ומעוטרים מסמנים את הכניסות לרובע, וסך הכול 10 שערים מקושטים ויפים ניצבים בשכונה. המקדש הסיני הססגוני – KANTEIBYO במרכז הרובע נבנה על ידי הסוחרים הסינים, והוא מוקדש לאל הסיני של הצלחה בעסקים וסגסוג. ברובע צ'יינה טאון ביוקוהמה, בלב העיר היפנית הענקית, אפשר לספוג אווירה סינית מקורית ולטעום משלל מנות סיניות משובחות.

בהיותה אחת מן הערים הראשונות שנפתחו לזרים ביפן, יוקוהמה נשארה עיר רב-תרבותית ססגונית עם סגנונות בנייה רבים. מי שיגיע ליוקוהמה יכול למצוא הרבה אטרקציות שונות שאין דומה להן ברחבי העולם כמו רכבת המוות – מה שנקרא "רולרקוסטר" – הרכבת שנוסעת מתחת לפני המים שמספקת הרפתקה מפחידה ומיוחדת במינה.
בנוסף לפארק השעשועים המיוחד, המגדלים הגבוהים- ביוקוהמה נמצא הבניין הכי גבוה ביפן, "יוקוהמה לנדמרק טאוור", המתנשא לגובה של 296 מטר. הבניינים ובמיוחד בתי המלון המפוארים של האיזור נחשבים ליוקרתיים ביותר.


העיר יוקוהמה הינה אחת הערים המתקדמות ביותר ביפן תודות לנמל הגדול המקשר אותה עם שאר העולם מה שתרם לה במיוחד להיות אחת האטרקציות הגדולות לתיירות העולמית, הנופש, מקומות התעסוקה הגדולים, והרבה מקומות בילוי שונים הפרושים ברחבי העיר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ניקו – יפן הקטנה

"ניקו היא ניפון" (ניקו היא יפן) , סיסמה זו מפוזרת על כרזות ברחבי העיר הקטנה והיפה ניקו הממוקמת במרחק של כ- 150 ק"מ מצפון לטוקיו בגובה של כ- 660 מטר מעל פני הים.
היפנים מאמינים כי כל אדם חייב לראות לפחות פעם אחת בחייו את יופיה של ניקו שפירוש שמה ביפנית הוא "אור שמש".
העיר ניקו נוסדה במאה ה- 8 על ידי הכומר הבודהיסט שודו שהקים את המקדשים המפורסמים של ניקו במורדות ההר בצורה מדורגת ומדויקת להפליא.
בשנת 1999 הוכרזו המקדשים כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.


בדרך אל המקדשים עוברים בגשר שינקיו (The Shinkyo Bridge הגשר הקדוש), גשר יפני מסורתי, קטן, אחד מהמפורסמים והחשובים ביפן השייך באופן רשמי למקדש פוטאראסאן.
הגשר הנוכחי הוקם בשנת 1636, אך לפניו היה גשר אחר באותה נקודה שמקורותיו המדויקים אינם ברורים.
עד 1973 הגשר לא היה פתוח לקהל הרחב ורק לאחר שעבר עבודות שיפוץ נפתח הגשר למבקרים תמורת תשלום.


אחד המקדשים המפורסמים ביותר בניקו הוא מקדש טושוגו בו קבור טוקוגאווה אייאסו אשר ייסד את שוגנות טוקוגאווה אשר ששלטה ביפן כ-250 שנה.
מתחם המקדש מפואר ומורכב מתריסר מבנים השוכנים ביער יפהפה.
המבנים מקושטים בגילופי עץ ועלי זהב רבים, המקדש מכיל אלמנטים גם בודהיסטים וגם מהשינטו. בעבר היה נהוג להפריד בין השינטו לבודהיזם במקדשים, אך בטושוגו שתי הדתות התערבבו כל כך שההפרדה לא בוצעה בשלמותה.


אחד הפסלים המוכרים ביותר הנמצאים במקדש הוא פסל שלושת הקופים החכמים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי", מקור הפסל במזרח הרחוק והם מסמלים פתגם עתיק "אל תדברו רוע, אל תראו רוע, אל תשמעו רוע".
ניקו4
בנוסף ליופי ופאר המקדשים, בזכות מיקומה של ניקו באזור הררי ומיוער היא חלק משמורת טבע רחבה, שגאה להיות שמורת הטבע הראשונה של יפן משנת 1934. השמורה כוללת בתוכה הרים וולקנים, אגמים, מפלים, קופים והרבה אתרים הסטורים.
אחד מפלאי הטבע המתויירים ביותר הוא מפל ניקו (מפל קריפורי Kirifuri)המרשים הנופל מגובה 75 מטר והוא נמצא כמה קילומטרים מהמקדשים.
פירוש השם קיריפורי הוא "ערפל נופל" על שם הערפל הדק שנוצר כאשר המים נופלים על הסלעים בתחתית המפלים התחתונים.


את המפל ניתן לראות ממרפסת תצפית העץ הבנויה לגובה ההר שמעבר לעמק המפלים. מרפסת התצפית ממוקמת כעשר דקות הליכה בשביל סלול.
התקופה היפה ביותר לראות את המפל היא תקופת השלכת- בסתיו, אז נצבע כל האזור בצבעי שלכת של אדום, צהוב וכתום.
ניקו13

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ההיסטוריה המרתקת של נגסאקי

 

נגסאקי (長崎) היא עיר נמל הנמצאת באי קיושו הדרומי שביפן בעלת היסטוריה מרתקת.
בשנת 1571 כאשר יפן החלה להיפתח לעולם הגיעו לנגסאקי אוניות פורטוגזיות והקימו בה נמל לסחר חוץ.
העיר התפתחה ושגשגה כעיר נמל וגם לאחר שיפן סגרה את שעריה למדינות אחרות בתקופת אדו,
המשיכה נגסאקי לפעול כנמל היחיד הפתוח לסחר בינלאומי.


כאחת מערי הנמל הקרובות ביותר ביפן ליבשת אסיה, נגסאקי מילאה תפקיד בולט ביחסי סחר חוץ ומזה מאות שנים והייתה החשובה מבין מעט מאוד נמלים הפתוחים למספרים מוגבלים של סוחרים זרים בתקופת הבידוד של יפן.
עד היום אפשר לראות בנגסאקי תזכורת לתקופה זו במבני מגורים שונים שנבנו בהשפעת התושבים הזרים שגרו בה.
האזור בו התרכזו התושבים הזרים נקרא "המדרון ההולנדי" (オ ラ ン ダ 坂, אורנדה-זאקה) רחוב מרוצף באבן בו התגוררו סוחרים זרים רבים לאחר פתיחת נמל העיר לסחר חוץ בשנת 1859.
מכיוון שההולנדים היו המערביים היחידים שהורשו להיכנס ליפן בשנים אלו, הכינוי "הולנדים" התייחסו לכל מי שמערבי גם אם מוצאו היה ממדינה אחרת.

אך למרות החשיבות ההיסטורית של העיר היא מוכרת לנו בעיקר גלל פצצת האטום שהוטלה עליה.
ב- 9 באוגוסט 1945, בשעה 11:02 אחר הצהריים – שלושה ימים לאחר שהוטלה פצצה אטומית על הירושימה הוטלה הפצצה האטומית השנייה "איש שמן" על העיר נגסאקי.
המטרה הראשונה היתה העיר קוקורה אך עקב שכבת עננים שמנעה מהטייס להטיל את הפצצה הוחלט לעבור למטרה המשנית- נגסאקי.
הנזק שנגרם לנגסאקי היה קטן מזה שנגרם להירושימה, למרות שהפצצה היתה בעוצמה גבוה יותר וזאת בגלל פני השטח ההרריים של העיר.
בין 40-80 אלף איש נהרגו מהפצצה, חלקם באותו יום וחלקם בחודשים שלאחר מכן.
נגסאקי פועלת להנציח את זיכרון אותו יום טראגי ובעיר ישנם כמה אתרי הנצחה וזיכרון לזכרם של ההרוגים ולהזכיר למבקרים את ההשלכות של הפצצה הקטלנית.
פארק השלום בנגסאקי: הוקם בסמוך למוקד הפיצוץ ומטרתו לייצג את המשאלה לשלום עולמי ונדר שמלחמה קשה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. הפארק כולל את פסל השלום בגובה 9.7 מטרים המסמל את משאלתם של אזרחי נגסאקי לשלום.
נגסאקי5
הפסל סייבו קיטמורה, יליד נגסאקי, יצר את הפסל כסמל לאהבה, הדמות בפסל מרימה את יד ימין ומצביעה על השמים כדי לסמן את האיום של נשק אטומי ואילו הזרוע השמאלית מורמת אופקית כדי לייצג את המשאלה לשלום. עיניה של הדמות עצומות קלות בתפילה לנפשם של קורבנות הפצצה האטומית. בכל שנה ב- 9 באוגוסט, יום השנה להפצצת האטום, נערך טקס זיכרון מול הפסל.
בפארק נמצאת גם מזרקת השלום, שנבנתה לזכר ילדה קטנה שהסתובבה וחיפשה מקור מים. בפארק יש אזור המוקדש לסמלי שלום ובו יש אנדרטאות זיכרון שנתרמו ע"י מדינות שונות.


מוזיאון פצצת האטום: מציג את המאורעות הקשים בצורה נגישה.
במוזיאון אפשר לראות את האירועים שקדמו להפלת הפצצה האטומית, שחזור נגאסקי עד ימינו, תולדות פיתוח הנשק הגרעיני והתקווה לעולם שליו ללא פצצות אטום.

נגסאקי9

קבר סאנו הקדוש: נמצא כ-900 מטר ממרכז הפיצוץ.
בעקבות הפיצוץ כל המבנה הושמד לחלוטין פרט לאחד משעריי הטורי שהיו במקום.
מה שנותר משער הטורי זו הקשת שנותרה עומדת על רגל אחת בלבד במשך כל 74 השנים שעברו.
העמוד הבודד מסמל עבור תושבי העיר את החוסן והחוזק שהם גילו בתקופה הקשה שעברה עליהם.


לא רחוק משם ישנם עצים שלמרות שנפגעו קשה בפיצוץ הם שוקמו ואף החלו לצמוח מחדש.
עד היום אפשר לראות חתיכות זכוכית ופסולת כתוצאה מהפיצוץ בתוך חלל של אחד העצים.

Nagasaki Japan cityscape

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האוקדאטה- הנקודה הדרומית באי הצפוני

האקודאטה היא העיר השלישית בגודלה באי הצפוני הוקאידו וממוקמת בקצהו הדרומי של האי.
היא אחת מהיעדים התיירותיים הפופולריים ביותר בהוקאידו, וידועה בעיקר בזכות הנופים המרהיבים שלה, פירות הים הטריים, מבנים היסטוריים, מעיינות חמים ופסטיבלים שונים המתקיימים בעיקר בתקופת הקיץ.

כאחת מערי הנמל היפניות הראשונות שנפתחו לסחר בינלאומי אחרי עידן הבידוד במדינה, חוותה האקודאטה השפעה בולטת מהמדינות שמעבר לים, רובע המגורים לשעבר של האוכלוסייה הזרה והמבצר בסגנון מערבי הם בין האטרקציות התיירותיות העיקריות שלה.
לאחר פתיחת הנמל סוחרים רבים מרוסיה, סין ומדינות המערב עברו לעיר והתיישבו בשכונת מוטומאצ'י שפרחה ושגשגה בעקבות המתיישבים הזרים.
כיום השכונה הפכה ליעד תיירותי בזכות המבנים המערבים שנותרו בה כאשר המפורסמים ביותר הם הכנסייה הרוסית האורתודוכסית, הקונסוליה הבריטית העתיקה ואולם הזיכרון הסיני.


נקודת תצפית יפה על כל העיר מציע הר האקודאטה המתנוסס לגובה  334 מטרים.
הנוף מההר, בעיקר בלילות בהירים, הוא מרהיב ונכלל בין שלושת נופי הלילה הטובים ביותר ביפן.


אל פסגת ההר אפשר להגיע עם רכב, אוטובוס או רכבל. בנקודת התצפית ישנן גם מסעדות וחנויות מזכרות.
התצפית מראש ההר מומלצת בכל ימות השנה, גם בעונת החורף אז העיר מושלגת והנוף מראש העיר מציג את העיר עטופה כולה בלבן.


האקודאטה מוכרת גם בזכות שוק הבוקר שלה המתקיים מדיי יום החל מהשעה חמש בבוקר ועד שעות הצהריים, בשוק ישנם דוכנים רבים המציעים מגוון עשיר של פירות ים טריים ודוכנים של פירות וירקות.
מי שפחות מעוניין לקנות ולבשל יכול ליהנות מהאוכל המקומי ולשבת באחת ממסעדות הדגים ופירות הים הנמצאות בשוק.


המנה המזוהה ביותר עם העיר נקראת  "קערת אורז פירות ים" קערת אורז חמה ועליה פירות ים טריים ומומלץ לאכול אותה בשוק הבוקר.
האקודאטה9

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת