האש הקדושה על ההר

בסוף חודש ינואר מתקיים פסטיבל מיוחד בהר Wakakusa הנמצא בנארה.
בפסטיבל Wakakusa Yamayaki שורפים חלק מההר וכך ממשיכים מסורת שהחלה במאה ה-18.
הסיבה לתחילתו של שריפת ההר לא ידועה במדויק אך ישנן שתי תיאוריות מדוע הכל התחיל.
התיאוריה הראשונה מספרת כי עדר גדול של חזירי בר התמקם בהר והטריד את אלו שחיו עליו ולכן החליטו לשרוף חלק מההר ולהבריח את החזירים.
התיאוריה השניה והמקובלת יותר מספרת על סכסוך שכנים שכל אחד תבע בעלות על חלקת קרקע על ההר. בשנת 1760 היו על ההר שני מקדשים בודהיסטים שרבו על בעלות הקרקע, ניסיון תיווך של מקדש שלישי ששכן על ההר לא צלח, ולבסוף באחד העימותים הוצת ההר.
לא ברור איך בדיוק שריפת ההר הפכה לפסטיבל אך כל שנה, ביום שבת האחרון בחודש ינואר חוגגים בנארה את פסטיבל ה- Wakakusa Yamayaki בתנאי שמזג האוויר מאפשר זאת.


הפסטיבל נפתח בשעות הצהריים, על ההר נאספים משפחות עם ילדים ובמקום מתקיימות פעילויות לילדים, תחרויות ומשחקים. אחת התחרויות האהובות ביותר היא השלכת קרקרים ענקיים (sembei) המוכרים לתיירים כאותם קרקרים הנמכרים בנארה עבור מזון לצבאים הרבים הנמצאים בעיר.


בשעה 17:00 מתחילה תהלוכה מאחד המקדשים אל עבר ראש ההר למקום בו יתחילו את הבערת האש, בראש התהלוכה נושאים לפיד עם "אש קדושה" אשר תצית את המדורה הגדולה.
את התהלוכה מובילים אנשי דת, בדרכם הם עוצרים בכמה מקדשים הנמצאים בהר, עד שעוצרים בתחנה סופית בה הם מדליקים מדורה ענקית.


בזמן זה נאספים אנשים רבים למרגלות ההר לצפות בתהלוכה ובהדלקת האש.
המקום כמובן מאובטח היטב והגישה להר נחסמת מטעמי בטיחות.
בשעה 18:00 מתחיל מופע זיקוקים מרהיב ולאחר מכן אנשי הדת מציתים לפידים ומבעירים חלקות דשא יבשות לצורך "שריפת ההר".


יש שנים בהן הפסטיבל מתקיים לאחר ימים גשומים ואז הדשא רטוב וקשה להצית אש. ובשנים בהן יש פחות גשם הקרקע יבשה יותר והאש פורצת בעוצמה רבה, ולמחרת ההר שחור כתוצאה מהשריפה.
מהעיר נארה ישנן כמה נקודות תצפית טובות על האש ועל מופע הזיקוקים המרהיב ותושבי העיר והמבקרים בה נהנים כל שנה לצפות בפסטיבל.
ואקוקסה1

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת
מודעות פרסומת

פסטיבל האש בקורמה

היום 22.10 נערך בכפר ההררי בשם קורמה, מרחק של שעת נסיעה מקיוטו, פסטיבל האש.
הפסטיבל מתחיל בשעת הדמדומים כאשר תושבי הכפר מדליקים לפידים בכניסה לבתיהם וממשיך בתהלוכה של ילדים קטנים הנושאים לפיד אש בליווי הוריהם ומיד אחריהם בני נוער הנושאים לפידים כבדים יותר, והאחרונים אלו הגברים הנושאים לפידים במשקל של- 80 ק"ג.
הגברים לבושים בלבוש מסורתי הכולל סנדלים, חצאית העשויה מחבלים ושריון בד צבעוני.
העיירה כולה מוחשכת לחלוטין והיא מוארת אך ורק ע"י הלפידים.


האתגר הגדול ביותר בפסטיבל הוא נשיאת המקושי הכבד (מיני מקדש נייד) בדרך מאתגרת עד למקדש יוקי- ג'ינג'ה.


ראשיתו של הפסטיבל בשנת 970 כאשר מקדש יוקי- ג'ינג'ה הועבר לכפר קורמה ממרכז קיוטו
לאחר תקופה קשה שעבר הכפר. מטרת העברת המקדש לקורמה היתה כי רוחות האלים הנמצאות במקדש יגרשו את השדים הרעים הנמצאים בכפר וכך יחזור הכפר להיות מקום שליו ורגוע.
הפסטיבל הוא שיחזור של עליית התושבים לרגל לאחר העברת המקדש לקבלת האלים החדשים וגם טקס מעבר של בני הנוער בכפר מילדות לבגרות.


הפסטיבל מהווה הזדמנות להציג בחלונות הבתים חפצים עתיקים העוברים במשפחה כמו שריון של סמוראי ועוד.
בשנים האחרונות הפופולריות של הפסטיבל גדלה וקהל רב מגיע מבחוץ לצפות בתהלוכה מה שמוביל לקשיים ארגוניים מכיוון שרחובות הכפר צרים ומפותלים ולא מיועדים לאכלס כמות גדולה של אנשים.
קורמה1

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שמח בקונצ'י

ביום שבת 7.10 יחגגו תושבי העיר נגסקי במשך שלושה ימים  בפסטיבל קונצ'י המסורתי שנחגג החל משנת 1634.
הפסטיבל הוא אירוע עירוני בהשתתפות 59 השכונות של נגסקי כאשר לכל שכונה ריקוד אופייני לה המבוצע בפסטיבל אחת לשבע שנים. בכל שנה עולות להופיע רק 8-9 שכונות בריקוד הייחודי שלהן וכך נשמרת הרעננות של הפסטיבל בכל שנה.


לכל ריקוד היסטוריה ארוכה ומאפיינים ממדינות שונות כמו הולנד וסין אשר להן השפעה היסטורית על העיר מהשנים בהן נמל נגסקי היה הנמל היחיד שהיה פתוח לסחר חוץ (1603-1868).
רוב הריקודים משלבים במופע אביזרים גדולים כמו דרקוני ענק סינים, סירות מקושטות, בובות מסורתיות ועוד.


ההופעות מתקיימות בכמה מוקדים מרכזים בעיר שהידוע בהם הוא מקדש סואה.
לחלק מההופעות יש לרכוש כרטיסים הרבה זמן מראש בעוד שחלק מההופעות פתוחות בחינם לקהל הרחב, רק שיש לתפוס מקום זמן רב לפני תחילת ההופעה.


במהלך שלושת ימיי הפסטיבל שוררת בעיר אווירה חגיגית ותוססת והעיר מתמלאת בתיירים המגיעים לחוות ולקחת חלק בפסטיבל הצבעוני והרועש של נגסקי.
נגסקי3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קצב תיפוף יפני

ביפן חגיגות ופסטיבלים רבים לאורך כל תקופות השנה. אחד הכלים הנפוצים בפסטיבלים הם תופי הטאיקו.
תופי הטאיקו משמשים לטקסים במקדשים וגם כתחביב בקרב תושבי יפן, ישנם קבוצות רבות של מתופפים חובבים בכל רחבי יפן.


קצב התופים בפסטיבלים הוא שמח, קופצני ומלווה בחלילים וקריאות שמחה אשר יוצרים אווירה טובה, שמחה ואחדות.
משמעות המילה טאיקו ביפנית היא- תוף ענק ומחוץ ליפן טאיקו היא שמה של צורת אומנות יחסית חדשה ליצירת מוזיקה בעזרת תופי טאיקו.

מקורותיו של תופי הטאיקו אינם ידועים אך ההשערה היא ששורשיו מגיעים מסין.
החל מהמאה ה-6 ישנן עדויות על שימוש בתופי הטאיקו וידוע כי הם שימשו ככלי נגינה שליווה טקסים צבאיים ובתיאטרון.


התיפוף על תופי טאיקו הוא פיזי מאוד והנגנים משקיעים מאמצים פיזיים רבים כאשר הם מנגנים על תופי הענק, אימוני כושר גופני הם חלק בלתי נפרד מאימוני נגינה על הטאיקו.
מדובר בתנועות גדולות ועוצמתיות ככל האפשר אשר משדרות לקהל חוזק ועוצמה.


תופי הטאיקו מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
1. shime taiko  התופים הקטנים ביותר, בעלי סאונד גבוה, משמשים ככלי ליווי בהופעות תיאטרון יפני קלאסי כמו תיאטרון הנו והקבוקי.
2. nagado taiko- התוף הנפוץ ביותר, התופים בעלי גוף מעץ ועורות ממוסמרים אליו.
ישנן צורות נגינה רבות לתיפוף על הנגאדו דאיקו, אפשר להשכיבו בצורה אופקית, או  להעמידו בצורה אנכית.
בדגמים קטנים יותר אפשר לשאת אותו על הכתף תוך שימוש ביד אחת לתיפוף וביד השנייה לייצוב התוף.
3.  Okedo- תוף חבית, תוף זה הוא הגדול מבין תופי הטאיקו, ולרוב נמצא במצב מאוזן כאשר מנגנים עליו. לתוף צליל עמוק ורועם אשר מופק לרוב על ידי מקלות במבוק.

טאיקו2

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

פסטיבל קאנטו באקיטה- להבריח את השדים

הקיץ ביפן חם מאוד ואפילו לוהט….תיירים יעדיפו לא להגיע לבקר ביפן בתקופה כזו חמה ולבקר בעונות המעבר הנעימות יותר.
אך ליפן יש גם קסם מיוחד דווקא בקיץ ואחד הדברים המאפיינים את העונה החמה ביפן אלו הפסטיבלים של הקיץ.
בכל שנה, בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט, חוגגים היפנים בפסטיבלי קיץ מיוחדים לעונה זו.
החגיגות בקיץ קשורות לדת השינטו, שהיא דת האלים הקדומה, והפסטיבלים נחגגים סביב נושאים הקשורים למחזוריות ולטבע.
תושביה הקדומים של יפן  נהגו להתפלל בקיץ לשנה פורייה והקדישו זמן רב לפיוס האלים.
בתקופת הקיץ ישנם מספר חגים הקשורים לפולחן האבות ולפיוס נשמות המתים אך בניגוד לנושאים הקודרים מעט דווקא הפסטיבלים שמחים מאוד ומלווים במוזיקה ,שירה עליזה ודוכני אוכל בשפע והאווירה היא חגיגית ושמחה.


בימים אלו ממש חוגגים תושבי העיר אקיטה הנמצאת בצפון האי הונאשו (האי המרכזי ביפן)  את פסטיבל קאנטו- פסטיבל הקציר אשר נועד להבריח את השדים מיבול הדגנים השונים  ממש לפני תחילת קציר הסתיו.
במהלך הפסטיבל מתחרים המשתתפים בהחזקה ואיזון של מוטות במבוק ענקיים השוקלים כ-60 ק"ג על כפות הידיים, הראש, הגב התחתון או הכתפיים. על כל מוט תלויים 48 פנסי נייר מוארים המסמלים חבילות אורז. המראה מרהיב וקצת מסוכן, משום שהמוטות נוטים ליפול דווקא על קהל הצופים…


התהלוכה הצוהלת עוברת ברחובות העיר כשברקע מתנגנת מוזיקה מסורתית, בליווי חלילים ותופים.


הצועדים מציגים טכניקות מרשימות של שיווי משקל ומופעי להטוטנות ואף מתחרים ביניהם על  טכניקות שונות ומשונות של ייצוב המוטות.
המוני המשתתפים מעודדים בשירה ובקריאות שמחה את הצועדים.


את פסטיבל קאנטו חוגגים כבר שנים רבות, הערכה היא שהחל משנות 1754, אך במהלך השנים עבר הפסטיבל גלגולים רבים.
לאחר תקופה בו הפסטיבל נחל כישלון ורגע לפני שהוחלט לבטלו לצמיתות הגיע בשנת 1908  הקיסר טאישו לצפות בפסטיבל מה שכמובן גרם להמונים להשתתף בפסטיבל ומאז חזר פסטיבל קאנטו להיות מצליח ומשגשג.

קאנטו12

  •  התמונות בבלוג מתוך רחבי הרשת

otaue matsuri- לעזור לאורז לגדול

לאורז יש מקום חשוב במטבח היפני.
החל מסושי ומשקה סאקה ועד מתוקים העשויים מבצק אורז, המטבח היפני נשלט על ידי אורז ואין כמעט ארוחה ללא מנה של אורז.

 


מכיוון שהאורז הוא מרכיב מרכזי במטבח היפנים, התקופה ממאי ועד יוני היא תקופה חשובה ביפן – זה הזמן לשתילת שתילי אורז, ממש לפני עונת הגשמים.
יותר ממחצית החקלאים היפנים מגדלים אורז וזהו היבול הפופולרי ביותר ביפן.
בתקופת השתילה של האורז מתקיימות חגיגות רבות במקדשי שינטו. הפסטיבל המוכר והגדול ביותר מתקיים באוסקה כבר מעל לאלף שנה וההשתתפות בו זה כמו נסיעה חזרה אחורה בזמן.
הפסטיבל- otaue matsuri (פסטיבל שתילת אורז) מתקיים פעם בשנה במהלך חודש יוני במקדש Sumiyoshi Taisha , בו מתפללים ליבול מוצלח של אורז.

 


במהלך הפסטיבל מציגים את תהליך זריעת שתילי האורז בצורה מסורתית עם שוורים רתומים למחרשות ואנשים לבושים בבגדים מסורתיים שותלים את הזרעים בתוך המים המגיעים עד הברכיים.
תהליך הזריעה מלווה במוזיקה המתנגנת באמצעות כלי נגינה עתיקים, רקדנים מבצעים ריקודים מסורתיים והרבה תפילות להרבה אורז משובח.

 


בשיאו של הפסטיבל מתקיים מופע של סמוראים בלבוש מסורתי מלא.
לפי המסורת היפנית המוזיקה והריקודים משפרים את גרגרי האורז ומעניקים לגרגרים חיוניות העוזרת להם לגדול ובסופו של דבר להיות יבול טוב לקראת הקציר בסתיו.
אורז1

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

פסטיבל שלושת הסירות בקיוטו

פסטיבל שלושת הסירות- Mifune Matsuri, מתקיים במקדש קטן ליד קיוטו ביום ראשון השלישי בחודש מאי, בשעות הצהריים.
כל אירועי הפסטיבל מתקיימים ליד גדות הנהר ה Oi- כאשר שיא הפסטיבל הוא שחזור אירוע היסטורי של מסיבות שייט לצפייה בירח מתוך האמונה שכך אפשר לראות את הירח בדרך הטובה ביותר, בהשתתפות הקיסר של יפן ופמלייתו שנערכה לפני כ 1000 שנה בתקופת הייאן (התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה של יפן בתקופה זו הייאן-קיו).
החל משנת 1928 נערך הפסטיבל בחסות מקדש קורומאזאקי הידוע גם בזכות הפטרון של אל אמנויות הבמה ולכן מי שרוצה להיכנס לעולם הבידור ולהצליח באומניות הבמה מגיע למקדש זה לשאת תפילה ולקבל ברכה להצלחה.

משמעות שם הפסטיבל "שלוש סירות", אמור לרמוז ל"שלוש האמנויות "המתוארות במהלך הפסטיבל: שירה יפנית (וואקה), שירה סינית (קאנשי) ומופעי מחול וריקוד מוסיקלי (sōgaku).
פסטיבל שלושת הסירות מושך אליו את מיטב האנשים המוכרים בקיוטו וזאת בשל קשריו של מקדש קורומאזאקי עם "סלבריטאים" מקומיים ועם קהילת הגיישות.


הפסטיבל מתחיל בשעת הצהריים בטקס תפילה במקדש ולאחר מכן מתקיימת תהלוכה בה לובשים הצועדים קימונו מסורתי, צבעוני מאוד ובעל 12 שכבות כפי שלבשו בתקופת הייאן.
התהלוכה צועדת עד לנהר ושם ממתינות כעשרים סירות מסורתיות כאשר בחרטום של כל סירה יש פסל מרשים של דרקון או ראש של ציפור.


לכל סירה תפקיד שלה: סירה לנשיאת המקושי (מקדש נייד), סירה בה מנגנים, סירה בה מקריאים קטעי שירה וכו.
לפסטיבל זה מגיעים כ-10,000 צופים ואחת הסיבות העיקריות היא ההזדמנות המצוינת לראות גיישות.
ברגע שהסירות שטות על המים והמופעים מתחילים זהו מחזה מרתק לראות את הריקודים המסורתיים והמוסיקה המבוצעת לא על הבמה אלא על סירות מסורתיות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת