חג המתים היפני- אובון

היום הוא היום האחרון של חג האובון, חג המתים היפני. האובון הוא אחד המועדים החשובים בלוח השנה היפני. זהו החג להתכנסות משפחתית במובן הרחב ביותר של המילה. כי אל הכינוס המשפחתי הזה מוזמנות גם הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמן.

היפנים מאמינים כי בימי האובון רוחות אבותיהם באות לבקר בבתי המשפחה. כיוון שכך, זהו חג שבו יפנים רבים שבים הביתה לביקור, גם אם הם גרים במרחק, המשפחה מתכנסת יחד ונערכת להגעה של נשמות אבותיהם. לפני כניסת הלוח הנוצרי לחיים ביפן היה נחגג החג ביום ה-15 של החודש השביעי בלוח השנה הירחי. השנה הוא נחגג בין ה13 ל16 באוגוסט.

בתקופת האובון מוארים המקדשים בלילה במאות פנסים ויוצרים אווירה קסומה. כל המקדשים ופתחי הבתים מדליקים פנסים מיוחדים, כדי שרוחות המתים יוכלו למצוא את דרכן הביתה. במקדשים רבים נערכים טקסים הכוללים שירה, נגינה בכלים מסורתיים וכמובן ריקוד. בשעות הערב הטמפרטורה יורדת, וזו השעה הנעימה להסתובב בחוץ. דוכנים עם אוכל וצעצועים ומשחקים לילדים מוקמים בכניסות למקדשים שבהם נערכים אירועים, וזהו בילוי משפחתי נפוץ.

בבתי הקברות נוהגים לנקות את המצבות, לעטר אותן בפרחים ולהגיש מנחות לאלים במקדשים. מנחות מזון מונחות ליד מזבחים בודהיסטים, והקטורת המיוחדת ממלאת את הרחובות בניחוח ייחודי. בחג זה נהוג לעלות לקברי המתים, לבקר במקדש הבודהיסטי ולאכול ארוחות משותפות (כשרוחות המתים מוזמנות גם הן לארוחה). בערבים רוקדים את ריקוד ה- Obon Odori  וקוראים לנשמות להגיע.

ביום האחרון הרוחות נשלחות בחזרה על גבי סירות קטנות שעליהן פנסים – אותן שולחים היפנים על גבי נחלים, פלגים או בים על מנת לכוון את הרוחות בחזרה לעולמן. בכל שכונה ורובע מתקיימים ריקודים מסורתיים בפארקים ובגינות.

מבחינת שוק העבודה היפני, ולמרות שלא מדובר בחופשה רשמית, חג האובון נחשב לחופשת הקיץ ביפן. מכיוון שעובדים רבים נוהגים לחזור לאזור מוצאם למשך ימי האובון, הרי שחברות רבות אינן פעילות בתקופה זו ואף מוציאות את העובדים לחופשה. במקרים רבים, גם אם חלק מהעובדים מעוניינים להמשיך ולעבוד, הרי שהמשרדים עצמם סגורים והם נאלצים לנפוש.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההר

ביום שישי הקרוב יחגגו ביפן את יום ההר, מכיוון כ- 73% משטחה של יפן הוא הררי ולכבוד זה מציינים זאת היפנים בחג.

יום ההר נחגג ביפן החל משנת 2016 ומטרתו הרשמית היא להכיר ולהוקיר את ההרים.

ההחלטה על ציון יום מיוחד עבור ההרים התקבלה לאחר שארגוני מטפסי ההרים ומועדון האלפים היפני ביפן לחץ על הממשל היפני להקדיש יום אחד בשנה להרים עם דגש על כך שאחת הדתות המרכזיות ביפן היא השינטו אשר מקדשת את יופי וחשיבות הטבע ולכן יש להקדיש יום בשנה גם להרים.

עם מדינה כה הררית אין פלא שפעילויות הספורט המועדפות בקרב היפנים הן טיפוס הרים וסקי.

אחת הסיבות לבחירת התאריך 11.8 ליום ההר היא שבכתיבת התאריך בסימן קאנג'י התאריך נראה כמו הר עם שני עצים-  ‘八’, אך השנה לשם האולימפיאדה בטוקיו הוזז התאריך ל8.8.

מכיוון ומדובר בחג מודרני, אין טקסים מסורתיים ביום זה ומציינים אותו בצורה רשמית בטקס המתקיים בשמורת הטבע קמיקוצ'י הנמצאת באלפים היפנים.

ההמלצה היא לחגוג את החג בטיולים בהרים ע"י הליכה או טיפוס ולבלות את יום החופש עם המשפחה וחברים.

מי שלא יכול לעזוב את טוקיו לטובת טיפוס הרים יכול להתחבר לחג בצפייה על הר הפוג'י ממקומות שונים בעיר ולהוקיר תודה להרים גם מרחוק.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הבריאות והספורט

יום הבריאות והספורט הוא חג לאומי ביפן שנערך מדי שנה ביום שני השני בחודש אוקטובר. הוא מציין את פתיחת אולימפיאדת הקיץ של 1964 שנערכה בטוקיו, ומטרתו לקדם ולעודד פעילות גופנית ואורח חיים פעיל ובריא.

את סיום האולימפיאדה המוצלחת סיימו התושבים בחגיגות והחל משנת 1966 הוחלט להכריז על יום חג לאומי בשם "יום הספורט והבריאות" המעודד לקיום אורח חיים בריא והחדרת האמונה "נפש בריאה בגוף בריא".

כהסדר מיוחד לאולימפיאדת קיץ 2020, חגיגות יום הספורט הועברו ל-24 ביולי 2020, כדי לחפוף למועד פתיחת האולימפיאדה. עם דחיית האולימפיאדה והמשחקים הפר אולימפיים עד 2021 עקב מגיפת הקורונה, הממשלה השאירה את שינוי מועד החג לשנת 2020. ואף העבירה תיקון לחוק האמצעים המיוחדים האולימפיים והפר אולימפיים כדי לבצע שינוי תואם לחג גם בשנת 2021, והעבירה אותו ל- 23 ביולי 2021.

יום הבריאות והספורט הוא חג חדש אשר מטרתו להעניק לתושבי יפן את ההזדמנות לעשות פעילות ספורטיבית וליהנות מיום ללא שגרת הלימודים והעבודה.
יום הספורט והבריאות מדגיש את חשיבות גוף בריא ונפש בריאה. המאכלים שנהוג לאכול ביום זה כמובן גם על טהרת האוכל הבריא ולרוב כולל קופסת בנטו בריאה, כדורי אורז וירקות מבושלים.

ביום זה נהוג לקום מוקדם בבוקר ולאכול ארוחת בוקר משפחתית בריאה ומזינה ולאחר מכן להשתתף בפעילויות ספורט שונות הנערכות בבתי ספר ובמקומות העבודה השונים וגם בפסטיבלים המתקיימים ברחבי העיר. לאחר הטקסים יש תחרויות ספורט שונות אשר ברובן דורשות עבודת צוות כמו תחרות משיכת חבל, מסלול מכשולים ועוד… הצוותים המנצחים זוכים בפרסים שקשורים כמובן לאורח חיים בריא או מוצרים שימושים לבית כמו אבקת כביסה, סבון כלים וכו… גם אמצעי התקשורת מקדישים זמן לדיווחים שונים מהתחרויות ספורט  ובתחנות הטלוויזיה מראיינים את הזוכים בתחרויות שנערכו. אך השנה בשל מגפת הקורונה שעדיין נמשכת, כנראה שיצומצם היום לפעילויות ביתיות בעיקר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Tanabata – חג האוהבים

בכל ה-7/7 חל ביפן חג הטנאבטה – חג האוהבים היפני (נקרא גם חג הכוכבים)
ביום זה מאמינים היפנים כי יש הזדמנות לסיפורי אהבה גדולים ובלתי אפשריים להתממש, וכל משאלה שתבקשו, תתקבל ותתגשם.
המסורת הפופולרית ביותר לחג היא כתיבת משאלות על גבי רצועת נייר, המכונה טאנזקו (Tanzaku). את המשאלות תולים על ענפי במבוק, המסמלים אריכות ימים והתחדשות, מקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. ברוב חלקי יפן נערכות חגיגות הטנבאטה ובהן נהוג לשאת את ענפי הבמבוק ולצעוד ברחובות העיר בתהלוכות צבעוניות.
מקור החג באגדה קדומה שסופרה במשך מאות שנים בסין, והתערבבה כפי הנראה עם אמונות 
מקומיות של אזורים שונים במזרח אסיה. לסיפור הטנבאטה פנים רבות וגרסאות שונות באזורי יפן השונים, אך מוסכם בין כולם שזהו חג הכוכבים וחג האוהבים היפנים.

אחד הסיפורים הוא סיפור עתיק של שני כוכבים, הממוקמים משני עברו של שביל החלב: הכוכב אוֹרִיהִימֶה (הכוכב וגה) והכוכב הִיקוֹבּוֹשִי (הכוכב אלטאיר).
הנסיכה אוריהימה חיה בשמים על גדות שביל החלב, הקרוי גם `הנהר השמיימי`. אביה היה טנקו
מלך השמיים – היקום עצמו. הנסיכה אוריהימה ארגה בגדים ואריגים יפהפיים שאביה אהב והיה 
מאושר מהם. אך הנסיכה לא הייתה מאושרת, היא עסקה מבוקר עד ערב באריגה ולא מצאה לעצמה בן זוג לחיים. אביה שמע לליבה והפגיש אותה עם היקובושי רועה הבקר, אשר חי ורעה את עדריו מעברו השני של נהר השמיימי. 
השניים נפגשו ומיד התאהבו זה בזו, נישאו וחיו באושר. אך אבוי!! האהבה השכיחה מליבם את 
חובותיהם. במשך הזמן הזניחו השניים את עיסוקיהם האחרים. אריגים יפהפיים לא נארגו, ומצידו 
האחר של שביל החלב, הפרות של היקובושי התפזרו לכל עבר. הדבר עורר את כעסו של האב שגזר עליהם עונש קשה – הפרידם ואסר עליהם להיפגש.
הנסיכה בכתה מאוד, עד שנכמרו רחמיו של האב. הוא החליט לאפשר לזוג האוהבים להיפגש מדי שנה ביום השביעי של החודש השביעי, אך רק בתנאי שאוריהימה תארוג כראוי ובחריצות. 

משהגיע היום המיוחל, גילו האוהבים שהם לא יכולים להיפגש שכן לא היה גשר מעל הנהר השמיימי. צערם היה גדול, אך לעזרתם נחלצה להקה גדולה של עקעקים (עורבי נחלים). העקעקים עפו מעל לנהר העצום ויצרו בעזרת הכנפיים שלהם גשר, שבעזרתו יכלו האוהבים להיפגש. אך כאשר יורד גשם, האוהבים לא יכולים לחצות את הנהר השמיימי והם נאלצים להמתין לפגישה נוספת רק בשנה הבאה בתקווה ליום לא גשום.  ולכן כל שנה, לקראת ה- 7 ביולי עוקבים ילדי יפן בדריכות אחר תחזית מזג האוויר.
חג שמח!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

משחקי הקיץ היפנים

עונת הפסטיבלים ביפן התחילה ויפנים רבים לוקחים חלק בחגיגות השמחות.
חלק מהמשתתפים בפסטיבלים הם ילדים הנהנים מהאווירה השמחה, הגלידות ודוכני האוכל הרבים.
עבור הילדים מוקם מתחם משחקים מיוחד עם הפעלות ומשחקים מיוחדים אותם אפשר למצוא תמיד בפסטיבלי הקיץ.
מדובר במשחקים פשוטים מאוד אבל כאלו המעסיקים את הילדים לזמן רב. אף פסטיבל יפני בקיץ לא מתקיים בלעדיהם. אך לא חייבים להיות ילדים בשביל ליהנות מהם… גם מבוגרים רבים לוקחים חלק במשחקים ונהנים לא פחות (ואולי אפילו יותר).

Yo-yo Tsuri: בברכת מים קטנה מניחים בלוני מים צבעוניים כאשר בקצה של כל בלון יש חוט גומי ואליו קשורה לולאה קטנה.
מטרת המשחק- לדוג בלונים מתוך המים באמצעות פיסת נייר קטנה.
המשחק אולי נשמע פשוט אבל הוא לא… פיסת נייר האורז דקיקה מאוד ונוטה להיקרע במגע עם המים ולכן חשוב להיות זריזים ומרוכזים.
את הבלון אפשר לדוג רק לאחר שמשחילים את הנייר בתוך הלולאה ואז דגים אותו מהמים במהירות.
לכל משתתף יש שלושה ניסיונות ומדובר באתגר לא פשוט עבור הילדים.
מי שמצליח לדוג בלון יכול להשחיל את האצבע בלולאה ולהקפיץ את הבלון כמו יו-יו.

KINGYO SUKUI: בריכת מים המלאה דגי זהב זריזים. המטרה- לתפוס דג זהב.
כל משתתף מקבל קערית קטנה עם מים ו"מטקה" קטנה עשויה נייר אורז דקיק הנקראת "poi" איתה המשתתף צריך לדוג את הדג ולהעביר במהירות לקערית המים הקטנה.
המשחק לא מוגבל בזמן ועד ש- poi לא נקרע לגמרי ויוצא מכלל שימוש אפשר להמשיך לשחק.
עלות המשחק היא בסביבות 100 ין (בערך 4 ₪) ואת דגי הזהב שמצליחים לתפוס מקבלים במתנה לגדל אותם באהבה בבית.
ישנם פסטיבלים המציעים דרגות קושי שונות למשחק ואפשר לשלם יותר כסף ולקבל מטקת poi חזקה יותר.
מדובר באחד המשחקים האהובים ביותר ביפן ואין ילד שלא שיחק בו לפחות פעם אחת.
מדובר במשחק עתיק שמשחקים אותו בערך משנת 1810.
המשחק כה פופולארי ביפן שהחל משנת 1995 יש אולימפיאדת Goldfish Scooping.

Super ball Sukui: משחק זה מזכיר את ה- KINGYO SUKUI אך במקום לתפוס דגי זהב חמקמקים צריך לדוג כדורי גומי קופצניים הנמצאים בתוך בריכת מים.
המטרה- לדוג הרבה כדורי גומי באמצעות מטקת poi העשויה נייר אורז.
מכיוון שבמשחק זה כדורי הגומי לא זריזים כמו דגי הזהב בהתחלה קל לתפוס הרבה כדורים, אבל בגלל שהם כבדים יותר המטקה נקרעת מהר יותר והאתגר הוא להמשיך לדוג כדורים גם כשהמטקה כבר קרועה וקשה מאוד לתפוס כדורים.
את המשחק אפשר גם למצוא בגרסה עם צעצועי פלסטיק קטנים (בד"כ עם דמויות מוכרות כמו פוקימון או דיסני) שאותם צריך לדוג. וכמובן שאת הצעצועים שאוספים לוקחים הביתה בתור פרס משמח.



*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הפסטיבלים המוזרים ביותר ביפן

למרות שרוב הפסטיבלים של יפן קורים בקיץ , קיימת רשימה ארוכה של פסטיבלים ביפן המתקיימים לאורך כל השנה. אך לא כולם כוללים צלילי קצב סטנדרטיים, ריקודים שלווים ואכילת יאקיסובה . במיוחד עבור הרפתקנים המומחים בפסטיבלים, או למי שמשועמם מאותם פסטיבלים קבועים המתקיימים בכל שנה באותו אזור, קיימים ה- קיסאי (kisai)- פסטיבלים עם טקסים מוזרים או יוצאי דופן.

הנה כמה מהפסטיבלים יוצאי הדופן שתוכלו למצוא ביפן:
פסטיבל Somin-sai- ידוע כ"פסטיבל גברים עירומים ואש", או פשוט "פסטיבל העירום". אירוע זה מתגאה בהיסטוריה של למעלה מ -1,000 שנה והוא אחד המסורות הידועות ביותר באזור טוהוקו שבצפון יפן. הפסטיבל מתקיים במהלך חודש פברואר הקריר, ובו גברים מכל רחבי יפן לבושים רק fundoshi (כיסוי לאזור החלציים) מבקרים במקדש Kokuseki ב- Mizusawa שבמחוז Iwate. ובוחנים את הסיבולת שלהם תוך כדי מעבר במסלולים קפואים עם מעטה קרח מהמקדש אל נהר Ruritsubo הקפוא. המשימה שלהם היא לדחוף ולהדוף גברים עירומים אחרים כדי לתפוס את התיק הקדוש, שלפי האמונה מביא בריאות ואושר כל השנה. הפסטיבל בדרך כלל מתקיים בתחילת החודש.


Dorome Matsuri- רבים יסכימו שהפסטיבל הזה, שנערך במחוז קוצ'י, הוא הכי נעים וזאת מכיוון שהוא מלא בסאקה יפני. ומה עוד – זו תחרות. המשתתפים הגברים מקבלים קערה ענקית המכילה 1.8 ליטר סאקה, בעוד שנשים מקבלות קערות די קטנות עם 0.9 ליטר. שניהם מוזמנים לשתות הכל. מי שמצליח לשתות הכי הרבה ובזמן המהיר ביותר, יזכה במזל טוב לקראת השנה הקרובה – לאחר שהנגאובר יגמר…..


Onbashira Matsuri- פסטיבל נגאנו, מתקיים במשך שישה ימים ומכונה באנגלית "פסטיבל העמודים הגדול". הפסטיבל נערך במקדש סווא טאישה מזה 1200 שנה. למרות שהוא מתקיים רק פעם בשבע שנים, הוא בהחלט משאיר את חותמו. כאשר פסטיבל ה- Onbashira מתקיים, תושבי העיר קוצצים ארבעה בולי עץ גדולים שנבחרו בקפידה (הגדול ביותר באורך 16 מטר, רוחב 1 מטר ומשקלו 10 טון) בהרים ונושאים אותם בידיהם אל המקדש. כשהם מגיעים אל המקדש, הם שותלים את בולי העץ זקופים באדמה, אחד בכל ארבע פינות ההיכל. הם מאמינים כי האזור כולו מתחדש רוחנית על ידי העלאת העמודים הטבעיים הללו, מכיוון שהרוחות אלוהיות אמורות לשכון בין העצים. הפסטיבל מחולק לשני חלקים עיקריים:
יאמאדאשי = רכיבה על בולי עץ במורד ההר, מתקיים בשלושה ימים רצופים בתחילת אפריל,
וסאטוביקי = כניסה למקדש והעלאת העמודים, מתקיים באמצע מאי.
הפסטיבל הבא יתקיים בשנת 2023.

Nabe Kanmuri Matsuri- פסטיבל "לובש הסירים" שנערך ב – 3 במאי מידי שנה.
בפסטיבל ניתן לראות בנות, בסביבות גיל שמונה, מטיילות בעיר במין קימונו מיני אדום וירוק בשם
קריגינו= בגדי ציד, כשהן עונדות סירים על ראשן. ישנן תיאוריות רבות על מקורות הפסטיבל, אך הנפוצות ביותר מקשרות אותו לנכונותם של בני העיר לתת אוכל לאלים בתפילה למזל טוב, ולכן הסיר, ואילו השנייה כרוכה בהוכחת חפותן של נשים: הסיר ייפול מראשה של אישה צעירה, אם היא לא בתולה.
האגדה מספרת שנשות העיר מייבארה שבמחוז נהגו ללבוש מספר ראשי עציצים זהה למספר אהוביהן לשעבר תוך כדי טיול למקדש צ'יקומה המקומי. שנה אחת, אחת הנשים החליטה לרמות את המספר האמיתי של האקסים / סירים על ראשה והסירים התרסקו על האדמה בבלגן גדול. תושבי העיר שידעו את המספר "האמיתי" הפכו אותה לבדיחת העיר…. זהו אחד הפסטיבלים העתיקים ביותר ביפן והוא רשום כיום כנכס תרבות פולקלור של העיר מייבארה.

Abare Matsuri- ידוע בכינויו "פסטיבל האש והאלימות", אירוע הקיץ הזה במחוז ישיקאווה הוא אולי המקום היחיד ביפן שבו "כמה שיותר מטורף הוא מבורך". פסטיבל Abare = השתוללות, הוא המקום להיות בו, ככל שתנהג יותר בטירוף, האלים יהיו מרוצים יותר. הפסטיבל החל לפני למעלה מ -350 שנה כאשר העיר סבלה ממחלה קשה. לתושבי העיר הומלץ להתחיל פסטיבל גדול שיעזור לפתור את הבעיה ובאורח פלא כולם נרפאו. הפסטיבל כולל כיום זריקה וניפוץ מצופי פנסים ומיקושי- המקדשים הניידים לנהר העובר בעיירה. המטרה להרוס ולשרוף אותם, וגם לשפוך סאקה על כולם.

Hirakata no Doro Inkyo- מדי שנה תושבי העיר אג'ו, שבמחוז סאיטאמה, שומרים על המסורת שלהם להבאת בריאות ואושר וזאת על ידי גלגול עצמם והמיקושי- המקדש הנייד, בבוץ. הגברים מתלבשים בתלבושת דמוית חיתול, לוקחים את המקדשים הניידים, המיקושי, שמכונים "אינקיו" (Inkyo) ומבקרים בבתי הקהילה שמפזרים מים על המיקושי . לאחר מכן הם מגלגלים את המיקושי ואת עצמם בבוץ.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

פסטיבלים בעונת הסתיו ביפן

בכל רחבי יפן מתקיימים פסטיבלים שונים ומגוונים. עבור היפנים השתתפות בפסטיבלים המתקיימים בכל רחבי יפן לאורך כל השנה היא חלק מהותי מהזהות שלהם. הפסטיבלים נערכים לכבוד אל של מקדש, ולעיתים מציינים אירוע היסטורי או עונתי, כאשר אלי השינטו יורדים לארץ בכדי לבקר במקדשים, בכפרים ובבתים. מאות פסטיבלים ברחבי יפן חוגגים את בוא הסתיו ומוסיפים אופי חגיגי לסצנת הפסטיבלים היפנית. היפנים מעריצים את עונת הסתיו ואת השלכת המתחילה בצפון ומתקדמת דרומה, ובספרות ובשירה ניתן למצוא ביטויים רבים להערצה זו. בתקופה זו של השנה הם אוהבים לצאת אל חיק הטבע, להתענג על ארוחה טובה ולקנח בערמונים ואפרסמונים, מסמליו המובהקים של הסתיו היפני.

הנה מבחר משלל פסטיבלי הסתיו היפני:

פסטיבל הסתיו של נגאסקי (Nagasaki Kunchi Festival)-

הפסטיבל מתקיים בעיר נגאסקי כבר למעלה מ-400 שנים, והוא משלב בתוכו היבטים מהתרבות הסינית ומהתרבות ההולנדית, שתיהן בעלות תפקיד מרכזי בהיסטוריה של העיר. הוא החל את דרכו בסוף המאה ה-16 בכדי להוקיר תודה על יבולי הסתיו, וכשמקדש סוּוַאה (Suwa Shrine) הוקם ב-1642 הפסטיבל החל להתרכז סביבו. כיום מתקיים הפסטיבל מדי שנה בין ה-7 ל-9 באוקטובר סביב המקדש, והוא נחשב לפסטיבל פופולארי וצבעוני, מוקד משיכה לתיירות פנים וחוץ כאחד. גולת הכותרת של הפסטיבל היא `ריקוד הונו` (Hono Odori). מדי שנה, עיר נבחרת אחרת ממחוז נגאסקי האחראית על ביצוע הריקוד והצגתו במתחמים שונים. הערים האחראיות על ההופעות עושות זו בתורנות כל שבע שנים, כך שהריקוד משלב אלמנטים המשתנים משנה. הריקודים נעים בין קצב רגוע ושקט למקצב פראי וסוחף, כאשר ההופעות מתקיימות בתחילה בארבע שדרות ראשיות, ובהמשך הן מוצגות במקומות נוספים בעיר. מעבר לביצוע הריקוד המסורתי אחראית אותה עיר גם על הכנתן ועיצובן המרהיב של מרכבות בצורת סירות מיוחדות. הנוטלים חלק בדחיפתן זוכים לקריאות עידוד נלהבות מקהל הצופים, עד להגעתם המיוחלת לנקודת המפגש.

פסטיבל מרימו בהוקאידו (Marimo Matsuri)-

הפסטיבל מתקיים בתחילת אוקטובר ונמשך שלושה ימים, כאשר במהלכו נישאת תפילת הודיה לטבע על היבול הטוב. אירועים המציינים שימור של אצה מיוחדת הנקראת `מָרִימוֹ` עומדים במרכז הפסטיבל. האצה גדלה במעמקי אגם אקאנו שבהוקאידו, ובתהליך הנמשך כמאה שנים נוצר מקבץ ירקרק בצורה של כדור בקוטר של כ- 10 ס"מ. האצות באגם אקאנו הן הגדולות ביותר בעולם, וקוטרן עשוי להגיע אף ל-30 ס"מ. כיום הן נחשבות כאוצר טבע ייחודי. על פי האמונה המקומית, מי שיגדל ויטפח באהבה ובסובלנות את האצות הללו יזכה במזל, אהבה ואושר בתמורה. הפסטיבל עצמו החל כאירוע קטן ב-1950 והתפתח במהלך השנים לאירוע בעל חשיבות רבה בהוקאידו, שם מתייחסים אליו כ"אלוף הפסטיבלים של מזרח הוקאידו". ביום הראשון של הפסטיבל נערכת הרצאה אודות האצות ולאחר מכן נערך טיול לימודי בבית הגידול שלהן. ביום השני מתקיים מצעד ריקודים וכן נערך טקס מיוחד המוקדש לשימורן. עם קבלת האצות תפילת הודיה על היבול הטוב נשלחת לאלים. הפסטיבל מסתיים בטקס החזרת האצות למעמקי האגם, כאשר הן נישאות בסירת קאנו ובה אחד מבכירי בני האיינו המתגוררים בהוקאידו. בערב מתקיימים תהלוכת פנסים ומופע זיקוקי דינור. 

פסטיבל הסתיו של טקיאמה (Takayama Matsuri)-

פסטיבל טקיאמה, שעל פי המשוער החל במאה ה-16, נחשב לאחד משלושת הפסטיבלים היפים והפופולאריים ביותר ביפן. הפסטיבל מתקיים פעמיים בשנה: באביב (14-15 באפריל) ובסתיו (ב-9-10 באוקטובר). פסטיבל הסתיו הוא הפסטיבל השנתי של מקדש האצ`ימן (Hachiman Shrine) הנמצא בחלק הצפוני של האזור העתיק של העיר. במהלכו נישאת תפילתם של איכרי הסביבה אל האלים המקומיים שיעתירו עליהם יבול רב. מרכבות מהודרות הנקראות יָאטַאי (Yatai) משתתפות בתהלוכה. הן נחשבות לנכס תרבותי יקר ערך, והקישוטים המעטרים אותן, בין אם אלו פיתוחי עץ או עיטורי מתכת, נחשבים בעצמם ליצירות אמנות. במהלך השנה המרכבות מאופסנות במחסנים מיוחדים הפזורים ברחבי האזור העתיק של טקיאמה. למטרת בניית כל אחת מן המרכבות התאגדו יחד מספר משקי בית, כאשר כל אחד תרם כפי יכולתו עבור הבנייה. כך הפכה המרכבה לרכוש הכלל. בהדרגה נוצרה תחרות איזו מרכבה תהיה המרשימה ביותר, וכך הפכו המרכבות למפוארות במיוחד. התהלוכה עצמה נחשבת גם היא ליצירה, כאשר היא מדומה לסיפור מצויר במגילה הנפרשת לעיני הצופים הנלהבים. מחזה מרהיב הוא מופע של מריונטות הנעות על גגות המרכבות באופן מעורר התפעלות, הודות למיומנות ידיהם של מפעיליהן. בשעת בין ערביים המרכבות נעצרות בשורה אחת, וברגע שהחושך יורד נדלקים כמאה פנסים מיוחדים על כל אחת מהן. הקישוטים המעטרים את המרכבות נראים מהפנטים עוד יותר על רקע תפאורת הלילה.

פסטיבל הלחימה בהימג`י (Nada no Kenka Matsuri)-

הפסטיבל מתקיים ב-14-15 באוקטובר במקדש מָצוּבָּרַה האצ`ימן בהימג`י (Matsubara Hachiman Shrine). במהלך הפסטיבל מונחים מקדשים ניידים הנקראים `מִיקוֹשִי` על גבי מרכבות מיוחדות הנישאות על ידי גברים הלבושים בבד לבן שעוטף את איזור החלציים. המיקושי משמשים להובלת האלים, והפסטיבלים מהווים עבור אלי השינטו הזדמנות מיוחדת להתוודע למקום ולאנשים. המיקושי מתנגשים זה בזה באקראיות, כאשר על פי האמונה הרווחת ככל שההתנגשות עזה יותר, האלים מרוצים יותר. ברגע שאחד המקדשים מונף מעל השני התחרות מוכרעת. בפסטיבל משתתפים שבעה כפרים, כשלכל אחד מהם מרכבה משלו. הכפר המנצח יזכה במתנת האלים: היבול הטוב ביותר. בשיא הפסטיבל מתקיים מאבק בין שלושה מיקושי, כאשר על נושאי המיקושי נמנים גברים בני 35 ומעלה העונדים סרטים על המצח בצבע לבן, גברים בני 26-35 העונדים סרטים צהובים ונערים העונדים סרטים אדומים ואוחזים מקלות במבוק. תהלוכת המרכבות המלווה בתיפוף ובשירה מבשרת על אווירה עליזה וחגיגית ובשעות בין הערביים מוארת כל מרכבה באור מיוחד היוצר מראה מרשים.

פסטיבל הסתיו בניקו (Shuki Taisai Grand Autumn Festival)-

הפסטיבל מתקיים ב-16-17 באוקטובר, כאשר ביום השני נערכת "התהלוכה של אלף הלוחמים הסמוראים" בה משתתפים גברים הלבושים כסמוראים. התהלוכה מאפשרת הצצה מרתקת ליפן של המאה ה-17 והיא כמעין שחזור של מסע הלוויה של השוגון הראשון של שושלת טוקוגוואה, איאסו טוקוגוואה (1542-1616), שביקש להיקבר בניקו. התהלוכה מתקיימת כבר למעלה מ-350 שנים, וחלק מהתלבושות הן תלבושות מקוריות שרק עברו שינויים ותיקונים. ביום הראשון של הפסטיבל מתקיימת תחרות המשלבת כישורי רכיבה עם אמנות הקליעה בחץ וקשת היפנית הנקראת קיוּדוֹ (Kyudo). אמנות זו שהייתה פופולארית במיוחד בקרב הסמוראים מסוף תקופת היאן (794-1192) ועד תקופת קמקורה (1192-1333). הקשת אמור לירות את החץ אל עבר שלוש מטרות, אחת אחרי השנייה, בעודו דוהר על סוס.

פסטיבל התקופות (Jidai Matsuri) בקיוטו-

הפסטיבל מתקיים מדי שנה ב-22 באוקטובר במקדש היאן שבקיוטו והוא נחשב לאחד משלושת הפסטיבלים הגדולים של העיר. המקדש נבנה בשנת 1895 ואף הפסטיבל נחגג לראשונה באותה שנה. כחלק מהניסיון לפייס את תושבי קיוטו בעקבות העברת תואר `בירת יפן` מקיוטו לטוקיו ב-1868. שיא הפסטיבל בתהלוכה היסטורית בה משתתפים כאלפיים מתושבי העיר הלבושים בתלבושות המייצגות תקופות שונות מתוך 1100 שנותיה של קיוטו כבירה הקיסרית של יפן. בתחילת התהלוכה מוצגות דמויות מתקופת הרסטורציה של מייג`י, ובהדרגה מופיעות דמויות מתקופות נוספות המוצגות בסדר כרונולוגי יורד, עד תקופת היאן. במהלך התהלוכה נישא מיקושי המכיל לפי האמונה את רוחותיהם של הקיסר קאמו, הקיסר הראשון שהתגורר בקיוטו, והקיסר קומיי, הקיסר האחרון שהתגורר בקיוטו. הרוחות, שבדרך כלל שוכנות בתוך המקדש, יוצאות לטייל ברחבי העיר כשהן ספונות בתוך המיקושי. התהלוכה יוצאת בצהרי היום מהארמון הקיסרי בקיוטו וגומעת מרחק של כ-4.6 ק"מ עד הגעתה ליעד- מקדש היאן. עקב ריבוי הצועדים המעבר מנקודה אחת לשנייה אורך זמן רב, מה שמאפשר לצופים לבחון היטב את התלבושות התקופתיות ואת טכניקות מלאכת היד המסורתיות של קיוטו. האווירה המיוחדת השורה ברחובות קיוטו על בתיה העתיקים מעניקה לצופים תחושה כאילו הם יצאו למסע בזמן, אל ימי העבר הרחוקים.

פסטיבל האש של קוראמה (Kurama no hi Matsuri)-

הפסטיבל מתקיים ב-22 באוקטובר בסביבת מקדש יוקי (Yuki-jinga Shrine) שבקוראמה, עיירת אונסנים קטנה מצפון לקיוטו. בשנת 940 פקדה את הבירה העתיקה היאן, קיוטו של ימינו, רעידת אדמה עזה. מתוך רצון להגן על העיר החליט הקיסר להעביר את מקדש יוקי בו שוכנת האלוהות המגנה על חצר הקיסר לקוראמה, כיוון שעל פי האמונה מהצפון עשויים להגיע שדים ורוחות רעות. הפסטיבל משחזר למעשה את סצנת קבלת האלים בקוראמה בסוף תקופת היאן, כאשר התושבים מדליקים משואות הנישאות בגובה 3 מטרים לאורך נתיב הצעידה ולפני הבתים כדי להאיר לאלים את הדרך. למעלה מ-250 משתתפים, ביניהם ילדים, מחזיקים לפידים, שרים וצועדים במשך כל הלילה, מכריזים בקול רם על הגעת הפסטיבל, עד שהם נאספים ליד שער המקדש. מצעד הלפידים עצמו מדומה למצעד שליווה בעבר את התהלוכה הקיסרית. בערב נישאת תפילה מיוחדת, ולאחר מכן מיקושי נישאים על כתפי הצעירים עד הגעתם למקדש.

פסטיבל הסתיו של קראצו (Karatsu Kunchi Festival)-

הפסטיבל שהחל לפני כ-400 שנים מתקיים בין ה-2-4 לנובמבר בעיר קראצו שבמחוז סאגה. הוא נחשב לאחד מהפסטיבלים המרכזיים של האי קיושו. כוכבות הפסטיבל הן 14 מרכבות מיוחדות הנקראות הִיִקִיָאמַה (Hikiyama), כאשר אורך הגדולה מביניהן הוא 6.8 מטרים ומשקלה 3 טון. המרכבות הענקיות הללו נחשבות ליצירות אמנות: הן מצופות זהב וכסף, מעוצבות בצורת אריות, דרקונים מעופפים, דולפינים, קסדות של סמוראים ודגים. המרכבה העתיקה ביותר נבנתה ב-1819. גולת הכותרת של הפסטיבל ביום השני: סחיבתן של 14 המרכבות המפוארות בחולות חוף נישינוהאמה הנו מחזה מרהיב. הפסטיבל, בעל אווירה מיוחדת בשילוב הצועדים עם המרכבות, הצעקות, החלילים והתופים, קנה לו מעריצים מושבעים ביפן ומחוצה לה.

פסטיבל בצ`יה (Onomichi Betcha Festival)-

הפסטיבל, שככל הנראה החל בתקופת אדו, מתקיים מדי שנה באונומיצ`י שבמחוז הירושימה במשך שלושה ימים, מ-1 בנובמבר עד ה-3 בנובמבר. במרכזו תהלוכה ובה מיקושי הנישאים ברחבי העיר כחלק מתפילה משותפת למען בריאותם של התושבים. שלושה צועדים בולטים במיוחד כאשר את פניהם מסתירות מסכות של שדים הנקראים `סובה` `בטה` ו`שוקי` והם נחשבים לכוכבי הפסטיבל. על שום מה השמות הללו? ככל הנראה האדם הראשון ששיחק את תפקיד השד `סובה` היה בעל מסעדת סובה. `בטה` ביפנית משמעותו `מכסה הכל, מסתיר`, בדיוק כמו המסכה שזכתה לכינוי הזה, ו`שוקי` על שם האדם הראשון שחבש את המסכה בתקופת אדו ונקרא שוקיצ`י. בזמן נשיאת המיקושי ברחובות העיר השדים טופחים על ראשי הסובבים בעזרת מוטות מיוחדים ומטאטאי במבוק, ואף נועצים אותם בצדי גופם. על פי המקובל, מדובר בטקס טיהור ומי שזוכה לו מידי השדים הוא מבורך.

חג שיצ`י גו סאן (shichi-Go-San)-

החג שמצוין ב-15 בנובמבר ובו נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. בעברית המלה `שיצ`י` משמעותה `שבע`, `גו` משמעותה `חמש` ו`סאן` משמעותה `שלוש`. על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד. בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג`קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה(Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי. ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג`י (1868-1912). מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. כחלק ממנהגי החג קונים ההורים לילדיהם סוכרייה בצורת מקל שנארזת בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים. כך מביעים ההורים את רחשי ליבם, שילדיהם יזכו לחיים ארוכים וטובים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Fuji Rock Festival

גם ליפנים יש פסטיבל רוק משלהם, ה- Fuji Rock Festival, המתקיים החל משנת 1997 ובמשך שלושה ימים נערכים בו מופעי רוק של מיטב המוזיקאים המקומיים ואמנים בינלאומיים.


הפסטיבל הראשון התקיים בהר פוג'י ומכאן שמו. אך לרוע מזלם של המשתתפים הכה את האזור טייפון קשה ובגלל תכנון לקוי וחוסר הכנה מתאימה לרוחות עזות וגשמים חזקים, משתתפים רבים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי. אחד האירועים הזכורים ביותר מאותו פסטיבל היה ההופעה של רד הוט צ'ילי פפרז שהמשיכו להופיע על הבמה למרות הרוחות והגשם. מאז אותה הופעה נחשבת הלהקה לאגדתית בקרב ותיקי משתתפי הפסטיבל.


בשנה השניה החליטו לקיים את הפסטיבל באזור חוף הים לא רחוק מטוקיו, אך הפעם החום הקשה והבלתי נסבל גרם להחלטה להעביר את הפסטיבל פעם נוספת. הפעם עבר הפסטיבל לאתר הסקי נאאבה במחוז ניאיגטה כאשר בקיץ מזג האוויר בו נעים וקריר ומאז כל שנה פסטיבל הרוק מתקיים שם בהצלחה. והמשתתפים עוברים מבמה לבמה באמצעות גונדולות ושבילים הררים. הפסטיבל נחשב לפסטיבל היפה בעולם, מאחר והבמות מוקפות יערות וביניהן זורמים פלגי מים.
אבל לא רק נוף יש בפסטיבל הזה. הסיבה העיקרית בגללה נוהרים מדי שנה לפסטיבל כ-100,000 איש היא ההופעות, שכללו בשנים האחרונות את רד הוט צ'ילי פפרז, פיקסיז, פרנץ פרדיננד, מיוז, רוקסי מיוזיק, מאסיב אטאק, אייר ובל אנד סבסטיאן, לצד אמנים ודי. ג'ייז מקומיים.
רוב המשתתפים באים לפסטיבל עם אוהלי קמפינג והאווירה היפית ומדליקה.


וכיאה ליפן, השירותים בפסטיבל מצוחצחים, המקלחות נוחות והמשתתפים יכולים להשביע את רעבונם בתחרות אכילת סטייקים.
בשל מגפת הקורונה, פסטיבל פוג'י רוק נדחה עד 2021, השנה מעריצי הפסטיבל יוכלו ליהנות ולחוות מגרסה דיגיטלית של הפסטיבל בחינם מהבית. פסטיבל פוג'י רוק יעלה הופעות חיות מהעבר במשך שלושה ימים שלמים בערוץ היוטיוב של הפסטיבל, בין התאריכים 21-23 באוגוסט – התאריכים המקוריים של פסטיבל 2020 .
פרטים נוספים ניתן למצוא כאן- https://www.timeout.com/tokyo/news/fuji-rock-festival-will-stream-past-performances-on-youtube-for-free-in-august-080420

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Tanabata הלילה השביעי

Tanabata הוא אחד מפסטיבלי הקיץ המפורסמים ביותר ביפן אשר דרך כלל נחגג ב- 7 ביולי,
ופירושו "הלילה השביעי". הטנאבטה ידוע כפסטיבל הכוכבים, זהו אחד הפסטיבלים היפניים הרבים שמקורם בסין ונחגג ביפן מאז שנות ה -70.למרות שיש כמה וריאציות לגבי מקורותיה של טנאבטה, כולם סובבים סביב שני אוהבים שצריכים לחצות את שביל החלב כדי להיות זה עם זה רק ללילה אחד בודד בכל שנה.


האגדה מספרת כי אוריהימה- הנסיכה האורגת והיקובושי- רועה הבקר, נפגשו ומיד התאהבו עמוקות זה בזה, ובסופו של דבר נישאו. אבל האהבה השכיחה את תשומת ליבם מהעבודה, אריגים לא נארגו, והפרות של הִיקוֹבּוֹשִי התפזרו לכל עבר, מה שהפך אותם – בעיני אחרים – לעצלנים.
אביה של אוריהימה, שהיה מלך השמים, זעם על רשלנותם בעבודתם, הפריד ביניהם, והעביר את השניים לצדדים מנוגדים של שביל החלב. אוריהימה הפכה לכוכב Vega והיקובושי לכוכב Altair. אוריהימה שבורת הלב בכתה את ליבה ביום ובלילה – מה שלא עזר במיוחד להחזיר אותה למסלול, כמו שאביה קיווה. המלך נרגש מדמעותיה של אוריהימה, הסכים לאפשר לבני הזוג להיפגש רק פעם בשנה – ב -7 ביולי. וכך נולדה טנאבטה.
היפנים חוגגים את טנאבטה בסביבות ה- 7 ביולי על ידי כתיבת משאלותיהם על פיסות נייר
צבעוניות – טאנזקו (Tanzaku), אשר תולים אותם על ענפי עץ במבוק, המסמלים אריכות ימים והתחדשות, ומקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. ברוב חלקי יפן נערכות חגיגות הטנבאטה ובהן נהוג לשאת את ענפי הבמבוק ולצעוד ברחובות העיר בתהלוכות צבעוניות.


פסטיבלי הטנבאטה הגדולים והמרשימים ביותר מתקיימים בעיר סנדאי (Sendai) שבמחוז מיאגי והעיר היצוקה (Hitsuka) שבמחוז קנאגאוו`ה.
עם צאת החג, שולחים היפנים את הטאנזקו על פני המים או שורפים אותם, לסגולה להגשמת המשאלות.
בגלל מגפת הקורונה, מרבית הפסטיבלים מבוטלים אך עדיין ניתן להתפעל ממיצגי Tanabata והטנזקו היפים בכל רחבי יפן.
ערכו את המשאלה שלכם עוד היום, ורשמו כמה בקשות לשנה הבאה!

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאמקורה: חופים, מקדשים, בודהה וזיקוקים

ימיי הקיץ החמים הגיעו ליפן ואיתם הגיעו גם הפסטיבלים ומופעי הזיקוקים.
בין האירועים הגדולים אפשר למצוא גם פסטיבלים ומופעים קטנים יותר אשר מושכים קהל המעדיף אירועים שקטים, פחות המוניים המאפשרים לצפות במופעי זיקוקים בפחות צפיפות ודוחק.
אחד האירועים הקטנים מתקיים מידי שנה על חוף הים בקאמאקורה, עיירת חוף קטנה הנמצאת דרומית לטוקיו וידועה במקדשים הרבים הנמצאים בה.


אירוע הזיקוקים של קאמקורה הוא אירוע בקנה מידה קטן המאפשר לצופים לצפות ללא הפרעה במופע המתרחש בחוף הים, כשהתפוצצות הזיקוקים משתקפת בצורה יפיפייה על המים.
בעבר, האירוע עמד בפני סכנת ביטול, אך תושבי קאמקורה התגייסו לטובת האירוע ותרמו כספים להמשך קיומו.


קרבתה של העיר לטוקיו הופך אותה לאידאלית לטיולי יום וקל להגיע אליה עם רכבת מטוקיו.
מי שבוחר להגיע לקאמקורה בקיץ יכול ליהנות גם מחופי הים היפים שלה המתאימים למשפחות וכן חופים המיועדים לגולשים.


קאמקורה מפורסמת בזכות כמה אתרים היסטוריים מומלצים, שלא כדאי לוותר על ביקור בהם.
1. הבודהה הענק של קאמקורה: פסל ענק, גובהו 11.40 מטר ,עשויי מברונזה ונמצא בכניסה למקדש Kotokuin.
הפסל נבנה בשנת 1252 ובמהלך השנים נהרס מנזקי טבע שונים כמו סופות טייפון וצונאמי וגם נזקי ונדליזם שונים.
בסופו של דבר עבר הפסל אל כניסת המקדש ושם נקבע מקומו עד עצם היום הזה.
הבודהה הענק הוא אכן עצום בגודלו, אך הוא השני בגודלו ביפן, הפסל הגדול ביותר נמצא בנארה.
קאמקורה1
2. מקדש Hokokuji: מקדש בודהיסטי הידוע בזכות יער הבמבוק הגבוה והצפוף המקיף אותו.
היער אהוב מאוד על אלו המגיעים לעשות מדיטציה ויוגה.
רצפת היער מכוסה אזוב ופסלים בודהיסטים קטנים מפוזרים ברחבי היער.
במקדש עצמו יש בית תה קטן וההגעה למקום היא דרך שביל הליכה עם נוף ירוק ומרהיב.


3. מקדש Hasedera: מקדש המפורסם בגלל פסלה של קאנון, אלת הרחמים.
פסל העץ המוזהב מתנוסס לגובה של 9 מטרים ונחשב לאחד מפסלי העץ הגבוהים ביפן.
למקדש יש מוזיאון קטן המציג פסלים בודהיסטים ויצירות בודהיסטיות שונות.
המקדש בנוי על מדרון מיוער מה שמעניק לו נקודות תצפית יפות על העיר ובמיוחד על החופים שלה.


במתחם המקדש יש גינה יפה ומטופחת, ופסלים רבים של אלים יפנים המפוזרים ברחבי המקדש.
קאמקורה15

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת