Tanabata הוא אחד מפסטיבלי הקיץ המפורסמים ביותר ביפן אשר דרך כלל נחגג ב- 7 ביולי, ופירושו "הלילה השביעי". הטנאבטה ידוע כפסטיבל הכוכבים, זהו אחד הפסטיבלים היפניים הרבים שמקורם בסין ונחגג ביפן מאז שנות ה -70.למרות שיש כמה וריאציות לגבי מקורותיה של טנאבטה, כולם סובבים סביב שני אוהבים שצריכים לחצות את שביל החלב כדי להיות זה עם זה רק ללילה אחד בודד בכל שנה.
האגדה מספרת כי אוריהימה- הנסיכה האורגת והיקובושי- רועה הבקר, נפגשו ומיד התאהבו עמוקות זה בזה, ובסופו של דבר נישאו. אבל האהבה השכיחה את תשומת ליבם מהעבודה, אריגים לא נארגו, והפרות של הִיקוֹבּוֹשִי התפזרו לכל עבר, מה שהפך אותם – בעיני אחרים – לעצלנים.
אביה של אוריהימה, שהיה מלך השמים, זעם על רשלנותם בעבודתם, הפריד ביניהם, והעביר את השניים לצדדים מנוגדים של שביל החלב. אוריהימה הפכה לכוכב Vega והיקובושי לכוכב Altair. אוריהימה שבורת הלב בכתה את ליבה ביום ובלילה – מה שלא עזר במיוחד להחזיר אותה למסלול, כמו שאביה קיווה. המלך נרגש מדמעותיה של אוריהימה, הסכים לאפשר לבני הזוג להיפגש רק פעם בשנה – ב -7 ביולי. וכך נולדה טנאבטה.
היפנים חוגגים את טנאבטה בסביבות ה- 7 ביולי על ידי כתיבת משאלותיהם על פיסות נייר צבעוניות – טאנזקו (Tanzaku), אשר תולים אותם על ענפי עץ במבוק, המסמלים אריכות ימים והתחדשות, ומקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. ברוב חלקי יפן נערכות חגיגות הטנבאטה ובהן נהוג לשאת את ענפי הבמבוק ולצעוד ברחובות העיר בתהלוכות צבעוניות.
פסטיבלי הטנבאטה הגדולים והמרשימים ביותר מתקיימים בעיר סנדאי (Sendai) שבמחוז מיאגי והעיר היצוקה (Hitsuka) שבמחוז קנאגאוו`ה. עם צאת החג, שולחים היפנים את הטאנזקו על פני המים או שורפים אותם, לסגולה להגשמת המשאלות. בגלל מגפת הקורונה, מרבית הפסטיבלים מבוטלים אך עדיין ניתן להתפעל ממיצגי Tanabata והטנזקו היפים בכל רחבי יפן.
ערכו את המשאלה שלכם עוד היום, ורשמו כמה בקשות לשנה הבאה!
היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.
חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.
לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.
ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.
החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.
חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.
חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三, "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.
בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.
בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.
ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).
קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:
1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.
2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.
3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.
מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.
ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.
יום התרבות נחגג ביפן ב-3.11 ומשמעותו היא להעריך ולכבד את התרבות העכשווית והמסורתית ביפן ולקדם את הערכים של חופש, אהבה ושלום אשר מעוגנים בחוקה היפנית.
ב- 3.11.1946 אומצה החוקה היפנית והחל משנת 1948 החלו לציין בתאריך זה את יום התרבות כמועד המנציח את הכרזת החוקה היפנית. עוד קודם לכן, בהיסטוריה של העם היפני חגגו בתאריך זה את יום הולדתו של הקיסר מיג'י אשר שלט ביפן בשנים 1867-1912.
מגוון אירועים נערכים ביפן ביום זה. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.
כחלק מחגיגות יום התרבות נערך בארמון הקיסר בטוקיו טקס חלוקת פרסים עבור אלו שתרמו תרומה משמעותית לתרבות, האומנות, האקדמיה ולחברה בכללותה. את הפרס מעניק קיסר יפן. הפרסים אינם ניתנים דווקא לאזרחים יפנים, כך למשל הוענק הפרס לאסטרונאוטים האמריקאים מאפולו 11 לאחר השיבה המוצלחת שלהם הביתה מהמסע.
ביום זה נהוג גם לקיים הרצאות על תקופות שונות בהיסטוריה של יפן, השפה היפנית ועוד נושאים מגוונים. תושבי יפן מנצלים יום זה לביקור במוזיאונים ובתערוכות אמנות שונות שלרוב יציגו ביום זה אמנות יפנית.
מגזר נוסף אשר יום התרבות הוא בעל משמעות רבה עבורו אלו החוקרים האקדמיים. ביום זה נהוג לחשוף ולפרסם מחקרים אקדמיים וגם רעיונות למחקרים שונים. הצגת המחקרים פתוחה לקהל הרחב ובאוניברסיטאות מתקיימים דיונים בנושאים אקדמיים עם אנשי מקצוע.
יום התרבות לא נועד רק לאקדמאים או חובבי מוזיאונים. גם בעיירות קטנות חוגגים. החגיגות מתקיימות בבתי הספר או במרכז העיר ולרוב מתקיימת תהלוכה, תערוכות ומופעים מוזיקליים.
אחת התהלוכות המפורסמות היא תהלוכה מסורתית- צעדת הברון הפדרלי המתקיימת בעיר אקונה באחוזתו של הברון (Hakone Daimyō Gyōretsu) שמטרתה להציג את הבגדים, התלבושות ומסורות של יפן על ידי כך שהצועדים בתהלוכה לבושים בבגדים מסורתיים.
התהלוכה עוברת לאורך 6 ק"מ ומכילה תזמורות ורקדנים הלבושים בתלבושות מסורתיות שנתפרו בדיוק רב עם תשומת לב לכל פרט הכי קטן בבגד. בין שלל התחפושות אפשר למצוא סמוראים, גיישות ונסיכות יפניות.
היום הוא היום האחרון של חג האובון, חג המתים היפני. האובון הוא אחד המועדים החשובים בלוח השנה היפני. זהו החג להתכנסות משפחתית במובן הרחב ביותר של המילה. כי אל הכינוס המשפחתי הזה מוזמנות גם הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמן.
היפנים מאמינים כי בימי האובון רוחות אבותיהם באות לבקר בבתי המשפחה. כיוון שכך, זהו חג שבו יפנים רבים שבים הביתה לביקור, גם אם הם גרים במרחק, המשפחה מתכנסת יחד ונערכת להגעה של נשמות אבותיהם. לפני כניסת הלוח הנוצרי לחיים ביפן היה נחגג החג ביום ה-15 של החודש השביעי בלוח השנה הירחי. השנה הוא נחגג בין ה13 ל16 באוגוסט.
בתקופת האובון מוארים המקדשים בלילה במאות פנסים ויוצרים אווירה קסומה. כל המקדשים ופתחי הבתים מדליקים פנסים מיוחדים, כדי שרוחות המתים יוכלו למצוא את דרכן הביתה. במקדשים רבים נערכים טקסים הכוללים שירה, נגינה בכלים מסורתיים וכמובן ריקוד. בשעות הערב הטמפרטורה יורדת, וזו השעה הנעימה להסתובב בחוץ. דוכנים עם אוכל וצעצועים ומשחקים לילדים מוקמים בכניסות למקדשים שבהם נערכים אירועים, וזהו בילוי משפחתי נפוץ.
בבתי הקברות נוהגים לנקות את המצבות, לעטר אותן בפרחים ולהגיש מנחות לאלים במקדשים. מנחות מזון מונחות ליד מזבחים בודהיסטים, והקטורת המיוחדת ממלאת את הרחובות בניחוח ייחודי. בחג זה נהוג לעלות לקברי המתים, לבקר במקדש הבודהיסטי ולאכול ארוחות משותפות (כשרוחות המתים מוזמנות גם הן לארוחה). בערבים רוקדים את ריקוד ה- Obon Odori וקוראים לנשמות להגיע.
ביום האחרון הרוחות נשלחות בחזרה על גבי סירות קטנות שעליהן פנסים – אותן שולחים היפנים על גבי נחלים, פלגים או בים על מנת לכוון את הרוחות בחזרה לעולמן. בכל שכונה ורובע מתקיימים ריקודים מסורתיים בפארקים ובגינות.
מבחינת שוק העבודה היפני, ולמרות שלא מדובר בחופשה רשמית, חג האובון נחשב לחופשת הקיץ ביפן. מכיוון שעובדים רבים נוהגים לחזור לאזור מוצאם למשך ימי האובון, הרי שחברות רבות אינן פעילות בתקופה זו ואף מוציאות את העובדים לחופשה. במקרים רבים, גם אם חלק מהעובדים מעוניינים להמשיך ולעבוד, הרי שהמשרדים עצמם סגורים והם נאלצים לנפוש.
ביום שישי הקרוב יחגגו ביפן את יום ההר, מכיוון כ- 73% משטחה של יפן הוא הררי ולכבוד זה מציינים זאת היפנים בחג.
יום ההר נחגג ביפן החל משנת 2016 ומטרתו הרשמית היא להכיר ולהוקיר את ההרים.
ההחלטה על ציון יום מיוחד עבור ההרים התקבלה לאחר שארגוני מטפסי ההרים ומועדון האלפים היפני ביפן לחץ על הממשל היפני להקדיש יום אחד בשנה להרים עם דגש על כך שאחת הדתות המרכזיות ביפן היא השינטו אשר מקדשת את יופי וחשיבות הטבע ולכן יש להקדיש יום בשנה גם להרים.
עם מדינה כה הררית אין פלא שפעילויות הספורט המועדפות בקרב היפנים הן טיפוס הרים וסקי.
אחת הסיבות לבחירת התאריך 11.8 ליום ההר היא שבכתיבת התאריך בסימן קאנג'י התאריך נראה כמו הר עם שני עצים- ‘八’, אך השנה לשם האולימפיאדה בטוקיו הוזז התאריך ל8.8.
מכיוון ומדובר בחג מודרני, אין טקסים מסורתיים ביום זה ומציינים אותו בצורה רשמית בטקס המתקיים בשמורת הטבע קמיקוצ'י הנמצאת באלפים היפנים.
ההמלצה היא לחגוג את החג בטיולים בהרים ע"י הליכה או טיפוס ולבלות את יום החופש עם המשפחה וחברים.
מי שלא יכול לעזוב את טוקיו לטובת טיפוס הרים יכול להתחבר לחג בצפייה על הר הפוג'י ממקומות שונים בעיר ולהוקיר תודה להרים גם מרחוק.
יום הבריאות והספורט הוא חג לאומי ביפן שנערך מדי שנה ביום שני השני בחודש אוקטובר. הוא מציין את פתיחת אולימפיאדת הקיץ של 1964 שנערכה בטוקיו, ומטרתו לקדם ולעודד פעילות גופנית ואורח חיים פעיל ובריא.
את סיום האולימפיאדה המוצלחת סיימו התושבים בחגיגות והחל משנת 1966 הוחלט להכריז על יום חג לאומי בשם "יום הספורט והבריאות" המעודד לקיום אורח חיים בריא והחדרת האמונה "נפש בריאה בגוף בריא".
כהסדר מיוחד לאולימפיאדת קיץ 2020, חגיגות יום הספורט הועברו ל-24 ביולי 2020, כדי לחפוף למועד פתיחת האולימפיאדה. עם דחיית האולימפיאדה והמשחקים הפר אולימפיים עד 2021 עקב מגיפת הקורונה, הממשלה השאירה את שינוי מועד החג לשנת 2020. ואף העבירה תיקון לחוק האמצעים המיוחדים האולימפיים והפר אולימפיים כדי לבצע שינוי תואם לחג גם בשנת 2021, והעבירה אותו ל- 23 ביולי 2021.
יום הבריאות והספורט הוא חג חדש אשר מטרתו להעניק לתושבי יפן את ההזדמנות לעשות פעילות ספורטיבית וליהנות מיום ללא שגרת הלימודים והעבודה. יום הספורט והבריאות מדגיש את חשיבות גוף בריא ונפש בריאה. המאכלים שנהוג לאכול ביום זה כמובן גם על טהרת האוכל הבריא ולרוב כולל קופסת בנטו בריאה, כדורי אורז וירקות מבושלים.
ביום זה נהוג לקום מוקדם בבוקר ולאכול ארוחת בוקר משפחתית בריאה ומזינה ולאחר מכן להשתתף בפעילויות ספורט שונות הנערכות בבתי ספר ובמקומות העבודה השונים וגם בפסטיבלים המתקיימים ברחבי העיר. לאחר הטקסים יש תחרויות ספורט שונות אשר ברובן דורשות עבודת צוות כמו תחרות משיכת חבל, מסלול מכשולים ועוד… הצוותים המנצחים זוכים בפרסים שקשורים כמובן לאורח חיים בריא או מוצרים שימושים לבית כמו אבקת כביסה, סבון כלים וכו… גם אמצעי התקשורת מקדישים זמן לדיווחים שונים מהתחרויות ספורט ובתחנות הטלוויזיה מראיינים את הזוכים בתחרויות שנערכו. אך השנה בשל מגפת הקורונה שעדיין נמשכת, כנראה שיצומצם היום לפעילויות ביתיות בעיקר.
בכל ה-7/7 חל ביפן חג הטנאבטה – חג האוהבים היפני (נקרא גם חג הכוכבים) ביום זה מאמינים היפנים כי יש הזדמנות לסיפורי אהבה גדולים ובלתי אפשריים להתממש, וכל משאלה שתבקשו, תתקבל ותתגשם. המסורת הפופולרית ביותר לחג היא כתיבת משאלות על גבי רצועת נייר, המכונה טאנזקו (Tanzaku). את המשאלות תולים על ענפי במבוק, המסמלים אריכות ימים והתחדשות, מקושטים בצבעוניות רבה ביום החג. ברוב חלקי יפן נערכות חגיגות הטנבאטה ובהן נהוג לשאת את ענפי הבמבוק ולצעוד ברחובות העיר בתהלוכות צבעוניות. מקור החג באגדה קדומה שסופרה במשך מאות שנים בסין, והתערבבה כפי הנראה עם אמונות מקומיות של אזורים שונים במזרח אסיה. לסיפור הטנבאטה פנים רבות וגרסאות שונות באזורי יפן השונים, אך מוסכם בין כולם שזהו חג הכוכבים וחג האוהבים היפנים.
אחד הסיפורים הוא סיפור עתיק של שני כוכבים, הממוקמים משני עברו של שביל החלב: הכוכב אוֹרִיהִימֶה (הכוכב וגה) והכוכב הִיקוֹבּוֹשִי (הכוכב אלטאיר). הנסיכה אוריהימה חיה בשמים על גדות שביל החלב, הקרוי גם `הנהר השמיימי`. אביה היה טנקו מלך השמיים – היקום עצמו. הנסיכה אוריהימה ארגה בגדים ואריגים יפהפיים שאביה אהב והיה מאושר מהם. אך הנסיכה לא הייתה מאושרת, היא עסקה מבוקר עד ערב באריגה ולא מצאה לעצמה בן זוג לחיים. אביה שמע לליבה והפגיש אותה עם היקובושי רועה הבקר, אשר חי ורעה את עדריו מעברו השני של נהר השמיימי. השניים נפגשו ומיד התאהבו זה בזו, נישאו וחיו באושר. אך אבוי!! האהבה השכיחה מליבם את חובותיהם. במשך הזמן הזניחו השניים את עיסוקיהם האחרים. אריגים יפהפיים לא נארגו, ומצידו האחר של שביל החלב, הפרות של היקובושי התפזרו לכל עבר. הדבר עורר את כעסו של האב שגזר עליהם עונש קשה – הפרידם ואסר עליהם להיפגש. הנסיכה בכתה מאוד, עד שנכמרו רחמיו של האב. הוא החליט לאפשר לזוג האוהבים להיפגש מדי שנה ביום השביעי של החודש השביעי, אך רק בתנאי שאוריהימה תארוג כראוי ובחריצות.
משהגיע היום המיוחל, גילו האוהבים שהם לא יכולים להיפגש שכן לא היה גשר מעל הנהר השמיימי. צערם היה גדול, אך לעזרתם נחלצה להקה גדולה של עקעקים (עורבי נחלים). העקעקים עפו מעל לנהר העצום ויצרו בעזרת הכנפיים שלהם גשר, שבעזרתו יכלו האוהבים להיפגש. אך כאשר יורד גשם, האוהבים לא יכולים לחצות את הנהר השמיימי והם נאלצים להמתין לפגישה נוספת רק בשנה הבאה בתקווה ליום לא גשום. ולכן כל שנה, לקראת ה- 7 ביולי עוקבים ילדי יפן בדריכות אחר תחזית מזג האוויר. חג שמח!
עונת הפסטיבלים ביפן התחילה ויפנים רבים לוקחים חלק בחגיגות השמחות. חלק מהמשתתפים בפסטיבלים הם ילדים הנהנים מהאווירה השמחה, הגלידות ודוכני האוכל הרבים. עבור הילדים מוקם מתחם משחקים מיוחד עם הפעלות ומשחקים מיוחדים אותם אפשר למצוא תמיד בפסטיבלי הקיץ. מדובר במשחקים פשוטים מאוד אבל כאלו המעסיקים את הילדים לזמן רב. אף פסטיבל יפני בקיץ לא מתקיים בלעדיהם. אך לא חייבים להיות ילדים בשביל ליהנות מהם… גם מבוגרים רבים לוקחים חלק במשחקים ונהנים לא פחות (ואולי אפילו יותר).
Yo-yo Tsuri: בברכת מים קטנה מניחים בלוני מים צבעוניים כאשר בקצה של כל בלון יש חוט גומי ואליו קשורה לולאה קטנה. מטרת המשחק- לדוג בלונים מתוך המים באמצעות פיסת נייר קטנה. המשחק אולי נשמע פשוט אבל הוא לא… פיסת נייר האורז דקיקה מאוד ונוטה להיקרע במגע עם המים ולכן חשוב להיות זריזים ומרוכזים. את הבלון אפשר לדוג רק לאחר שמשחילים את הנייר בתוך הלולאה ואז דגים אותו מהמים במהירות. לכל משתתף יש שלושה ניסיונות ומדובר באתגר לא פשוט עבור הילדים. מי שמצליח לדוג בלון יכול להשחיל את האצבע בלולאה ולהקפיץ את הבלון כמו יו-יו.
KINGYO SUKUI: בריכת מים המלאה דגי זהב זריזים. המטרה- לתפוס דג זהב. כל משתתף מקבל קערית קטנה עם מים ו"מטקה" קטנה עשויה נייר אורז דקיק הנקראת "poi" איתה המשתתף צריך לדוג את הדג ולהעביר במהירות לקערית המים הקטנה. המשחק לא מוגבל בזמן ועד ש- poi לא נקרע לגמרי ויוצא מכלל שימוש אפשר להמשיך לשחק. עלות המשחק היא בסביבות 100 ין (בערך 4 ₪) ואת דגי הזהב שמצליחים לתפוס מקבלים במתנה לגדל אותם באהבה בבית. ישנם פסטיבלים המציעים דרגות קושי שונות למשחק ואפשר לשלם יותר כסף ולקבל מטקת poi חזקה יותר. מדובר באחד המשחקים האהובים ביותר ביפן ואין ילד שלא שיחק בו לפחות פעם אחת. מדובר במשחק עתיק שמשחקים אותו בערך משנת 1810. המשחק כה פופולארי ביפן שהחל משנת 1995 יש אולימפיאדת Goldfish Scooping.
Super ball Sukui: משחק זה מזכיר את ה- KINGYO SUKUI אך במקום לתפוס דגי זהב חמקמקים צריך לדוג כדורי גומי קופצניים הנמצאים בתוך בריכת מים. המטרה- לדוג הרבה כדורי גומי באמצעות מטקת poi העשויה נייר אורז. מכיוון שבמשחק זה כדורי הגומי לא זריזים כמו דגי הזהב בהתחלה קל לתפוס הרבה כדורים, אבל בגלל שהם כבדים יותר המטקה נקרעת מהר יותר והאתגר הוא להמשיך לדוג כדורים גם כשהמטקה כבר קרועה וקשה מאוד לתפוס כדורים. את המשחק אפשר גם למצוא בגרסה עם צעצועי פלסטיק קטנים (בד"כ עם דמויות מוכרות כמו פוקימון או דיסני) שאותם צריך לדוג. וכמובן שאת הצעצועים שאוספים לוקחים הביתה בתור פרס משמח.
למרות שרוב הפסטיבלים של יפן קורים בקיץ , קיימת רשימה ארוכה של פסטיבלים ביפן המתקיימים לאורך כל השנה. אך לא כולם כוללים צלילי קצב סטנדרטיים, ריקודים שלווים ואכילת יאקיסובה . במיוחד עבור הרפתקנים המומחים בפסטיבלים, או למי שמשועמם מאותם פסטיבלים קבועים המתקיימים בכל שנה באותו אזור, קיימים ה- קיסאי (kisai)- פסטיבלים עם טקסים מוזרים או יוצאי דופן.
הנה כמה מהפסטיבלים יוצאי הדופן שתוכלו למצוא ביפן: פסטיבל Somin-sai- ידוע כ"פסטיבל גברים עירומים ואש", או פשוט "פסטיבל העירום". אירוע זה מתגאה בהיסטוריה של למעלה מ -1,000 שנה והוא אחד המסורות הידועות ביותר באזור טוהוקו שבצפון יפן. הפסטיבל מתקיים במהלך חודש פברואר הקריר, ובו גברים מכל רחבי יפן לבושים רק fundoshi (כיסוי לאזור החלציים) מבקרים במקדש Kokuseki ב- Mizusawa שבמחוז Iwate. ובוחנים את הסיבולת שלהם תוך כדי מעבר במסלולים קפואים עם מעטה קרח מהמקדש אל נהר Ruritsubo הקפוא. המשימה שלהם היא לדחוף ולהדוף גברים עירומים אחרים כדי לתפוס את התיק הקדוש, שלפי האמונה מביא בריאות ואושר כל השנה. הפסטיבל בדרך כלל מתקיים בתחילת החודש.
Dorome Matsuri- רבים יסכימו שהפסטיבל הזה, שנערך במחוז קוצ'י, הוא הכי נעים וזאת מכיוון שהוא מלא בסאקה יפני. ומה עוד – זו תחרות. המשתתפים הגברים מקבלים קערה ענקית המכילה 1.8 ליטר סאקה, בעוד שנשים מקבלות קערות די קטנות עם 0.9 ליטר. שניהם מוזמנים לשתות הכל. מי שמצליח לשתות הכי הרבה ובזמן המהיר ביותר, יזכה במזל טוב לקראת השנה הקרובה – לאחר שהנגאובר יגמר…..
Onbashira Matsuri- פסטיבל נגאנו, מתקיים במשך שישה ימים ומכונה באנגלית "פסטיבל העמודים הגדול". הפסטיבל נערך במקדש סווא טאישה מזה 1200 שנה. למרות שהוא מתקיים רק פעם בשבע שנים, הוא בהחלט משאיר את חותמו. כאשר פסטיבל ה- Onbashira מתקיים, תושבי העיר קוצצים ארבעה בולי עץ גדולים שנבחרו בקפידה (הגדול ביותר באורך 16 מטר, רוחב 1 מטר ומשקלו 10 טון) בהרים ונושאים אותם בידיהם אל המקדש. כשהם מגיעים אל המקדש, הם שותלים את בולי העץ זקופים באדמה, אחד בכל ארבע פינות ההיכל. הם מאמינים כי האזור כולו מתחדש רוחנית על ידי העלאת העמודים הטבעיים הללו, מכיוון שהרוחות אלוהיות אמורות לשכון בין העצים. הפסטיבל מחולק לשני חלקים עיקריים: יאמאדאשי = רכיבה על בולי עץ במורד ההר, מתקיים בשלושה ימים רצופים בתחילת אפריל, וסאטוביקי = כניסה למקדש והעלאת העמודים, מתקיים באמצע מאי. הפסטיבל הבא יתקיים בשנת 2023.
Nabe Kanmuri Matsuri- פסטיבל "לובש הסירים" שנערך ב – 3 במאי מידי שנה. בפסטיבל ניתן לראות בנות, בסביבות גיל שמונה, מטיילות בעיר במין קימונו מיני אדום וירוק בשם קריגינו= בגדי ציד, כשהן עונדות סירים על ראשן. ישנן תיאוריות רבות על מקורות הפסטיבל, אך הנפוצות ביותר מקשרות אותו לנכונותם של בני העיר לתת אוכל לאלים בתפילה למזל טוב, ולכן הסיר, ואילו השנייה כרוכה בהוכחת חפותן של נשים: הסיר ייפול מראשה של אישה צעירה, אם היא לא בתולה. האגדה מספרת שנשות העיר מייבארה שבמחוז נהגו ללבוש מספר ראשי עציצים זהה למספר אהוביהן לשעבר תוך כדי טיול למקדש צ'יקומה המקומי. שנה אחת, אחת הנשים החליטה לרמות את המספר האמיתי של האקסים / סירים על ראשה והסירים התרסקו על האדמה בבלגן גדול. תושבי העיר שידעו את המספר "האמיתי" הפכו אותה לבדיחת העיר…. זהו אחד הפסטיבלים העתיקים ביותר ביפן והוא רשום כיום כנכס תרבות פולקלור של העיר מייבארה.
Abare Matsuri- ידוע בכינויו "פסטיבל האש והאלימות", אירוע הקיץ הזה במחוז ישיקאווה הוא אולי המקום היחיד ביפן שבו "כמה שיותר מטורף הוא מבורך". פסטיבל Abare = השתוללות, הוא המקום להיות בו, ככל שתנהג יותר בטירוף, האלים יהיו מרוצים יותר. הפסטיבל החל לפני למעלה מ -350 שנה כאשר העיר סבלה ממחלה קשה. לתושבי העיר הומלץ להתחיל פסטיבל גדול שיעזור לפתור את הבעיה ובאורח פלא כולם נרפאו. הפסטיבל כולל כיום זריקה וניפוץ מצופי פנסים ומיקושי- המקדשים הניידים לנהר העובר בעיירה. המטרה להרוס ולשרוף אותם, וגם לשפוך סאקה על כולם.
Hirakata no Doro Inkyo- מדי שנה תושבי העיר אג'ו, שבמחוז סאיטאמה, שומרים על המסורת שלהם להבאת בריאות ואושר וזאת על ידי גלגול עצמם והמיקושי- המקדש הנייד, בבוץ. הגברים מתלבשים בתלבושת דמוית חיתול, לוקחים את המקדשים הניידים, המיקושי, שמכונים "אינקיו" (Inkyo) ומבקרים בבתי הקהילה שמפזרים מים על המיקושי . לאחר מכן הם מגלגלים את המיקושי ואת עצמם בבוץ.
AddValue 