מערכת החינוך ביפן

בתי ספר רבים ברחבי יפן נפתחו מחדש ב-18 לאוגוסט, לאחר חופשות קיץ קצרה, כדי לאפשר לתלמידים להדביק את פערי הלימודי שנוצרו כאשר בתי הספר נסגרו בגלל מגפת נגיף הקורונה. חופשת הקיץ שהוחלטה ע"י הרשויות העירוניות היתה ההפסקה הקצרה ביותר- תשעה ימים בלבד. בדרך כלל סטודנטים ביפן יוצאים לחופשה בקיץ במשך יותר מחודש. ברוב בתי הספר, חופשת הקיץ משתרעת על פני 40 ימים החל מה- 20 ביולי עד 31 באוגוסט.

מבנה מערכת החינוך ביפן דומה למבנה מערכת החינוך במדינת ישראל. בי"ס יסודי כולל 6 שנות לימוד, חטיבת ביניים 3 שנים ובי"ס תיכון 3 שנים. שנת הלימודים ביפן מתחילה ב-1 באפריל ומחולקת ל-3 סמסטרים. שבוע הלימודים הוא חמישה ימים בשבוע. והחופשות בבתי הספר מחולקות: בקיץ ששה שבועות, ובחורף שבועיים.
מערכת החינוך היפנית מתמקדת כל כולה בקהילה. ההורים, המורים והחברים לכיתה כולם מתגייסים לעזור לתלמיד להצליח בלימודים. במדינה שבה אסונות טבע פוקדים את האזרחים באופן קבוע, לא נשאר הרבה אלא לסמוך אחד על השני כדי לעבור את הרגעים הקשים.

יפן הצליחה ליצור סביבה שבה רוב התלמידים זוכים לרכוש ידע ברמה מאוד גבוהה, לזכות במורים איכותיים ולעשות את כל זה בעלות תקציבית מאוד נמוכה. שיטות הלימוד של היפנים מקוריות וגורמות לתלמידים לפתור בעיות מורכבות בעזרת שיתוף פעולה ועזרה הדדית. מורים משעממים שמקריאים טקסטים ארוכים מהלוח תוך כדי התעלמות מספרי הלימוד זאת לא השיטה ביפן.
נקודת מבט חיובית ושלילית היא על הבחינות בבתי הספר ביפן. המתח לקראת הבחינות של התלמידים הוא רב, כי כולם שואפים להצליח. התלמידים אינם נבחנים על הבנת חומר הלימודים, אלא בעיקר על עובדות המתבססות על שינון ולא על חשיבה לעומק. זוהי נקודת החולשה של מערכת החינוך ביפן, אך למרות זאת הם מצויים במקומות הראשונים במבחני ההישגים הבין-לאומיים.

ביפן אין מבחנים ב-3 השנים הראשונות בבי"ס. הסיבה לאי מתן מבחנים לתלמידים ביפן עד כיתה ד' היא החשיבות שהמדינה רואה בנימוסים ואדיבות. בתרבות היפנית, חשוב יותר שילדים ילמדו התנהגות נאותה מאשר למקד את הכוחות שלהם לקראת שינון של חומר עבור מבחנים. מנהג זה מתבסס על אמונה לפיה חשוב לבלי שיעור לפתח את האופי של הילדים, על כן יש להימנע מלשפוט את ההתקדמות הלימודית של תלמידים צעירים. פיתוח של יחסי כבוד בין איש לרעהו נלמד בכיתות ביפן ומצופה מהתלמידים להפגין כבוד כלפיי חבריהם לכיתה, וכמובן כלפיי המורה שלהם. כתוצאה מההערכה והכבוד שהתלמידים רוכשים כלפיי המחנך שלהם, הם משתדלים להתנהג בצורה טובה כדי לא לפגוע ברגשותיו או לאכזב אותו לאחר שהשקיע בהם כל כך.
בבתי הספר מגישים ארוחות מאוזנות ובריאות. מלבד תלמידים עם אלרגיות למזונות מסוימים, מגישים לילדי בית הספר ביפן ארוחות זהות זו לזו מתפריט מאוזן. ביפן שמים דגש גם על הנחלת ערכים של תזונה בריאה מגיל צעיר. הם עושים זאת על ידי שימוש בחומרי גלם איכותיים ובעלי ערכים תזונתיים גבוהים להכנת ארוחות הצהריים, וכן שמים דגש על איכות המזון ולא על כמותו. התפריטים בבתי הספר מתוכננים בשיתוף פעולה בין מומחי בריאות ושפים מנוסים, שמרכיבים מנות גדושות ברכיבים מקומיים וטריים. בנוסף, המורים אוכלים את ארוחת הצהריים עם התלמידים שלהם, מנהג שנועד לחזק את הקשר ביניהם. פעמים רבות, התלמידים הם אלו שמגישים את האוכל לחבריהם לספסל הלימודים כדי להנחיל את הערך של הפצת בריאות לכל חברי הכיתה.

ביפן יש מערכת ערכים ייחודית ששמה דגש גם על לימוד אמנות מסורתית במוסדות הלימוד ובבתי ספר ציבוריים מלמדים אמנות מסורתית. תלמידים יפנים לומדים סוגים שונים של אמנות מסורתית, כמו הייקו – סגנון כתיבת שירה יפני, שודו – כתיבה תמה ועוד מלאכות רבות. בכתיבה התמה (קליגרפיה) התלמידים כותבים על נייר אורז בעזרת מברשת מעץ במבוק, מה שדורש ידיעה של השפה והכתיב היפני המורכב. מלבד הסבלנות הנדרשת לאמנות הזו, תלמידים לומדים להכיר ולכבד מסורות עתיקות כדי לא לשכוח את עברם ולהעריך את התרבות אליה נולדו.

התלמידים ביפן לובשים מדים רשמיים. כמעט כל בתי הספר הציבוריים ביפן דורשים מהתלמידים שלהם, מגיל יסודי ועד התיכון, ללבוש מדים רשמיים של המוסד בו הם לומדים. הסגנון בין בתי הספר השונים הוא זהה, כאשר המדים נתפרים בצורה פשוטה, בלי עיטורים מיוחדים או צבעים בוהקים, והם נועדו ליצור תחושה של קהילתיות ואחדות בין הילדים. כך לא נוצרות דעות קדומות על התלמידים בגלל הלבוש החיצוני שלהם, מה שקורה פעמים רבות בבתי ספר ללא מדים. וזה מאפשר לתלמידים להתמקד על דברים חשובים יותר ממראה חיצוני, כמו הלימודים והחברות בינם לבין עצמם.


אין אנשי תחזוקה בבתי הספר, התלמידים מנקים את הכיתות בעצמם. ביפן זהו מנהג חשוב שמונחל לילדים מגיל צעיר. במקום לשכור אנשי תחזוקה, התלמידים ביפן מנקים את הכיתות וחדרי השירותים במטרה להחדיר בהם ערכים של עבודת צוות, לקיחת אחריות וכבוד כלפיי רכוש ולא רק כלפיי בני אדם. כדי לעשות זאת, מחלקים את התלמידים לקבוצות וכל מקבץ מקבל מטלה שונה. התפקידים מתחלפים בין הקבוצות השונות במהלך השנה, כך שלכל תלמיד יש הזדמנות לקחת חלק במטלות הניקיון השונות. ההשקעה בניקיון ובעבודת הצוות מלמדת אותם לא לקחת דבר כמובן מאליו ולרכוש כבוד למקום בו הם מקבלים השכלה על ידי טיפול בו וטיפוחו.

במרבית בתי הספר ביפן, מעודדים את התלמידים לקחת חלק בפעילויות לאחר שעות הלימודים והם יכולים לבחור בין שני סוגים: ספורט או תרבות, כאשר בכל אחד מהם מגוון פעילויות שונות. המועדונים הללו מחזקים את היחסים בין התלמידים ויתרה מכך, מאפשרים להם ללמוד זה מזה. תלמידים בגילאים צעירים יותר נדרשים להקשיב ולכבד את אלו הבוגרים מהם, ואילו התלמידים בכיתות המתקדמות אמורים לדאוג לרווחתם של הצעירים מהם וגם ללמד אותם דברים שונים. יחסי הכבוד ההדדיים הללו יוצרים אווירה שלווה יותר בשעות הלימודים ומאפשרים לתלמידים משכבות גיל שונות להכיר זה את זה ולבסס יחסי כבוד וחברות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הייחודיות של מערכת החינוך היפנית

חינוך הוא ללא ספק עמוד תווך בסיסי בכל רחבי העולם. לכל מדינה שיטות משלה להוראה וגידול ילדים על מנת להפוך אותם לחלק מהתרבות הייחודית שלה, ומערכת החינוך היפנית אינה שונה.
בעוד שרוב בתי הספר והאוניברסיטאות בעולם מתחילים את שנת הלימודים בספטמבר או באוקטובר, ביפן מתחילה שנת הלימודים בחודש אפריל המציין את תחילת לוח השנה האקדמי והעסקי.
היום הראשון ללימודים נפתח במקביל לאחת מתופעות הטבע היפות ביותר – פריחת הדובדבן.
חינוך החובה ביפן הוא 9 שנים- 6 שנים בבית ספר יסודי ועוד 3 שנים בחטיבת ביניים, אך 99% מהתלמידים ממשיכים הלאה ללימודים בתיכון.


בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. הורים רבים מעדיפים להכניס את ילדיהם לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים . חומר הלימודים זהה  בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב` לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן.
התלמידים מגיעים לבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג`קט) צבע הגרביים אחיד, והילקוט זהה.


שבוע לימודים של ילד יפני ממוצע עמוס מאוד. התלמידים לומדים החל מיום שני ועד שישי, ישנם בתי ספר בהם  כל שבת שניה לומדים חצי יום נוסף.
יום לימודים מתחיל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד השעה ארבע אחה"צ כאשר משם ממשיך הילד לפעילות במועדון עד השעה שש בערב.


גם בערב הילד לא ייהנה מזמן פנוי אלא ילך לחוגים נוספים להמשיך להעשיר את עולמו הפנימי.
הפעילות במועדון כוללת בד"כ חוגי ספורט כמו כדורעף או ג'ודו אך גם ציור או מוזיקה.
לעיתים אחרי הפעילות במועדון ילך הילד ל- ג'וקו (juku) מוסד לימוד משלים, אליו הולכים הילדים (ולאו דווקא מרצונם…) כבר מגילאי בית ספר יסודי . מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, לדוגמא: חיזוק יכולת הזיכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני (מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזיכרון של צליליהן) וגם כהכנה לבחינות הכניסה הקשות לחטיבת הביניים או לתיכון. התחרות בין התלמידים להתקבל לבתי ספר טובים היא כה גבוה עד שלעיתים שוכחים שהתלמידים הם רק ילדים והם מבלים את רוב זמנם בלימודים, שינון חומרים ולחץ גדול להצליח בבחינות המעבר ולהתקבל למוסדות הלימוד הטובים ביותר במדינה.

בשנים האחרונות חל שינוי במערכת החינוך ומשרד החינוך היפני מנסה לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים על ידי צמצום כמות החומר הנלמד, הוספת  לימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים, בדגש על פיתוח החשיבה והיצירתית, על חינוך מוסרי ומתן כלים לחיים בעולם האמיתי.

מאפיין נוסף של בתי הספר ביפן הוא שהתלמידים צריכים לנקות לבד את הכיתות, הקפיטריות ואפילו השירותים. בזמן הניקיון  התלמידים מחולקים לקבוצות קטנות ומוטלות עליהם משימות מתחלפות לאורך שנת הלימודים.
מערכת החינוך היפנית מאמינה כי הדרישה מהתלמידים לנקות אחרי עצמם מלמדת אותם לעבוד בצוות ולעזור זה לזה ולכבד את סביבתם ואת עבודתם של אחרים.

גם בתחום התזונה מערכת החינוך היפנית עושה כמיטב יכולתה להבטיח כי התלמידים יאכלו ארוחות בריאות ומאוזנות. ארוחת הצהריים לתלמידים מבושלת על פי תפריט סטנדרטי שפותח ע"י אנשי מקצוע בתחום הבריאות בשיתוף עם שפים.


כל התלמידים אוכלים ביחד בכיתה שלהם עם המורה, וזמן האכילה המשותף עוזר לבנות מערכות יחסים חיוביות בין מורה לתלמיד.


יפן הצליחה לבנות מערכת חינוך בעלת סטנדרטים והישגים גבוהים, הנחשבת כאחת הטובות ביותר בעולם.
חינוך2

לקראת פתיחת שנת הלימודים-קצת על מערכת החינוך ביפן

ה-1.09 מתקרב אלינו בצעדי ענק ואוטוטו שנת הלימודים נפתחת.
מערכת החינוך היפנית מתמודדת עם בעיות לא מבוטלות, שמוכרות היטב במערכת החינוך הישראלית: הכיתות במדינה הן מהצפופות בעולם, אפילו יותר מבישראל, וההשקעה הציבורית בחינוך נחשבת נמוכה.
כבר בבחירת גן הילדים נקבע למעשה העתיד החינוכי של הילד, והיכן ילמד בשנותיו באוניברסיטה.  בגיל צעיר הילדים הולכים לבית ספר רגיל בבוקר, ולאחר מכן לקורסים מיוחדים שאמורים להכשיר אותם לבחינות הקבלה לאוניברסיטה. למעשה, הם לומדים בשני בתי ספר במקביל במשך כעשר שנים.
הרישום לגן הילדים ביפן הוא אינו מעשה פשוט -ביפן אין מספיק גני ילדים.גן ילדים 4
נכון לאפריל 2015 היו ביפן כ-23,167 ילדים ברשימת המתנה וזמני ההמתנה לרישום לגן ילדים יכולים להימשך לעתים שנתיים. נשים רבות מוותרות על החזרה לעבוד לאחר הלידה.
אמנם בשנים האחרונות ישנו פיתוח מואץ לבניית גני ילדים ואף ישנה תכנית להקלות במס על בעלי נכסים אשר משכירים את השטח שלהם לטובת גני ילדים אך עדיין מדובר במצוקה קשה.
אלו שכן זכו להיכנס לגני הילדים נהנים מגנים שפועלים עד השעה 18:00 ולפעמים אפילו עד מאוחר יותר.
הטיפול הוא מסור וחם וצוות המטפלות מגיע לביקורי בית אצל הילדים לראות את סביבת מגוריו. המטפלות מרגישות כי הן זכו לטפל בילדים והן גאות בתפקיד החשוב שלהן: להעניק חום ואהבה לילדים הקטנים.
הקשר בין האמא למטפלות הוא הדוק. על האם למלא בכל יום במחברת קשר דיווח מקיף על חום גופו של הילד, זמני אכילה ומה הילד אכל ועוד הערות נוספות.
במקביל דואגות המטפלות לעדכן את האם בתפריט היומי, מה הילד למד (זחילה, טיפוס, אכילה במקלות…) ואף המלצות לאם על החינוך בבית (זמן צפייה בטלוויזיה, פעילות עם הילד ועוד)
חינוך החובה ביפן הוא 9 שנים- 6 שנים בבית ספר יסודי ועוד 3 שנים בחטיבת ביניים.
בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. אימהות רבות שואפות להכניס את ילדיהן לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים . חומר הלימודים זהה  בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב` לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן.
התלמידים מתייצבים בבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג`קט) צבע הגרביים והנעליים אחיד, והילקוט זהה.
שיטת הלימוד ברוב בתי הספר ביפן מתבססת על שינון ושליטה בחומר הנלמד, ולא בפיתוח רצון וסקרנות ללמוד.גן ילדים2
יום לימודים של תלמיד יפני ממוצע מתחיל בשעה שמונה בבוקר ונמשך עד השעה ארבע אחה"צ כאשר משם ממשיך הילד לפעילות במועדון עד השעה שש בערב. גם בערב הפנוי שכבר יש לילד היפני הוא לא ינוח אלא ילך לחוגים נוספים להמשיך להעשיר את עולמו הפנימי.
הפעילות במועדון כוללת בד"כ חוגי ספורט כמו כדורעף או ג'ודו אך גם ציור או מוזיקה.
לעיתים אחרי הפעילות במועדון ילך הילד ל- ג'וקו (juku) מוסד לימוד משלים, אליו הולכים כבר מגילאי בית ספר יסודי. מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, כמו לדוגמא: חיזוק יכולת הזיכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני(מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזיכרון של צליליהן).לאם היפנית חשוב שילדה ידבר ויכתוב בצורה נכונה.
בשנים האחרונות מנסה משרד החינוך היפני לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים. צומצמה כמות החומר שמורים חייבים ללמד והוספו כשלוש שעות בשבוע ללימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים. הדגש הושם אף על פיתוח החשיבה והיצירתית.
להצצה על גני ילדים מרשימים ברחבי העולם לחצו על הקישור:
http://www.mako.co.il/living-architecture/local/Article-8264b2a8c972831006.htm

גן ילדים3