קימונו-הלבוש הלאומי של יפן

אחד האובייקטים המזוהים ביותר עם תרבות יפן הוא הקימונו. פירוש המילה "קימונו" הוא משהו שלובשים או בפשטות, בגד, מלבוש. במקור היה הקימונו לבוש של פשוטי העם או בגד תחתון של האצולה ביפן. והחל מהמאה ה-16 הפך לפריט הלבוש העיקרי של שני המינים בכל המעמדות. רק במאה ה-17 התחדדו ההבדלים בין בגד של נשים לבין בגד של גברים. מאז הוצגו לראשונה ביפן בגדים מערביים באמצע המאה ה-19, נעשתה הפרדה במינוח בין בגד מערבי לבגד יפני. כאשר התחילו ללבוש ביפן בגדים מערביים באורח יומיומי, המילה קימונו קבלה משמעות של "בגד יפני מסורתי".

• 

• 

כיום נלבש הקימונו בעיקר כלבוש חגיגי לאירועים מיוחדים כמו טקסים, חגים, ומסיבות משפחתיות, אך קיים גם טרנד של החזרת הקימונו לאופנה היומיומית.

הקימונו מיוצר במגוון רחב של בדים, העשויים מתערובות כותנה ועד משי עדין במיוחד מחירו עשוי להיות יקר לא במעט ולהגיע אף למחיר של 20,000$.

• 

סגנונותיהם של הקימונו נעים מסגנון רשמי באורח קיצוני עד מאוד ועד לסגנון פשוט, קל ונוח לשימוש יומיומי.

מידת הרשמיות שבקימונו הנשי נקבעת על פי רוב על ידי הדוגמה, האריג והצבע.

קימונו לנשים צעירות הם בעלי שרוולים ארוכים המעידים על כך שהן טרם נישאו, והם נוטים אפוא להיות משוכללים יותר מאשר קימונו רשמי דומה המיועד לנשים מבוגרות.

קימונו לגברים עשויים בדרך כלל צורה בסיסית אחת, בצבעים מאופקים למדי.

• 

• 

מידת רשמיותם נקבעת אף היא על ידי סוג וצבע האבזרים, האריגים ומספר או העדר הקא-מון (סמלי המשפחה), כאשר מספר גבוה של חמישה סמלים מסמל רשמיות קיצונית.

המשי, הוא האריג הרצוי והרשמי ביותר.קימונו העשויים אריגים דוגמת כותנה ופוליאסטר אמורים לשקף על פי רוב סגנון פשוט ונוח יותר.

• 

• 

הטיפול בקימונו:

בעבר, לעיתים קרובות היה צורך בפירוק הקימונו לגמרי על מנת לרחצו, ובתום הרחצה והייבוש הוא היה נתפר מחדש ומוכן ללבישה. כיום התפתחו שיטות ניקוי חדישות, וכך אין צורך ולעשות כן, אנשים רבים מעדיפים לנקות את הקימונו שלהם בניקוי יבש, הגם שאפשרות זו עשויה להיות יקרה עד מאוד ואף בלתי אפשרית בעבור סוגים מסוימים של אריגים וצבעים.

ישנן דרכים מסוימות לקיפול הקימונו, שיטות אלו מסייעות בשימור המלבוש ובשמירה עליו מפני התקמטות בעת האחסנה. לעיתים קרובות יאוחסן הקימונו עטוף בנייר.

יש לאוורר את הקימונו  בכל עונה של השנה וכן לקראת ובתום כל לבישה שלו.

בשלהי המאה ה- 20, הקימונו קם לתחייה, קימונו יד שנייה הפכו מבוקשים בקרב צעירים אשר מעצבים אותם מחדש או משלבים אותם עם פירטי לבוש אחרים, ובעונת הקיץ מציעות חנויות הכל- בו שפע של יוקטה (קימונו כותנה).

נראה כי הקימונו הופך שוב לפריט אופנתי.

• 

• 

*התמונות מרחבי הרשת

פרויקט קימונו – כל מדינה והקימונו שלה

הקימונו, הבגד היפני המסורתי, הוא ללא ספק אחד מסמליה המוכרים ביותר של יפן.
לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020 יזם ארגון Imagine OneWorld פרויקט ייחודי בו לכל אחת מהמדינות המשתתפות באולימפיאדת טוקיו יש קימונו ייחודי משלה עשויי עבודת יד ע"י אמני קימונו יפנים.
הארגון מאמין כי באמצעות פרויקט זה יכירו בעולם כולו את המורשת התרבותית והמסורתית של יפן.
הפרויקט שואף לאחדותם ולשלומם של כל המדינות והעמים בעולם ולאיחוד תרבויות העולם כולו באמצעות שילובן ביצירת אמנות אחת- הקימונו.

יצירת קימונו איכותי דורשת שעות עבודה רבות ע"י בעלי מלאכה מיומנים היודעים לעבוד בשיטות מסורתיות, שימוש בטכניקות צביעה שונות ועוד.
כל קימונו הוא יצירת אמנות בפני עצמו שהכנתו דורשת עבודה רבה, קפדנית ומדויקת ולכן אין זה יוצא דופן שמחירו של קימונו איכותי יהיה מעל 20,000$.

המיזם השאפתני הוא פרי מוחו של יושימאסה טקאקורה, הבעלים של חנות קימונו בעיר הקטנה קורומה שבמחוז פוקוקה, בדרום יפן, החברה, בבעלות משפחת טאקורה, עוסקת במכירות קימונו כמעט 80 שנה.
כשנבחרה טוקיו לארח את אולימפיאדת 2020, טקאקורה החליט להוציא לפועל את מיזם הקימונו.
"תמיד רציתי להחזיר את הגאווה והביטחון של בעלי המלאכה. החלום שלי הוא לראות את האנשים המובילים את המשלחות לובשים קימונו בטקס הפתיחה של משחקי טוקיו."
לצורך יצירת מעל 200 קימונו ייחודיים בשיטות הכנה מסורתיות גויסו למעלה מ-200 בעלי מלאכה.
רבים מהקימנו נוצרו לאחר התייעצות עם שגרירות כל מדינה ומדינה. צבעי הקימונו והעיצובים מתבססים על צבעי הדגל, נוף המדינה וסמלים שונים כמו פרחים או ציפורים המזוהות עם המדינה.

הקימונו של פיג'י

הקימונו של רוסיה

חלק מהיצירות גם מבטאות קשרי חברות בין המדינות כמו הקימונו המייצג את אינדונזיה שנוצר בשיתוף פעולה בין יוצר קימונו יפני ואמן אינדונזי ששילבו שתי טכניקות שונות ביצירת הקימונו, כשהתוצאה המרהיבה של הקימונו הוא שילוב בין שתי התרבויות של המדינות.
הקימונו של גרמניה מציג תווים מוסיקליים ,הצדעה למוסיקאים הרבים המפורסמים שהגיעו מגרמניה.

אינדונזיה

הודו

הקימונו של הודו מתהדר בפילים, טווסים, פריחת לוטוס והטאג 'מאהל המקדש המפורסם בהודו.

גם לישראל יש קימונו המייצג אותה, האמן אקירה אקיאמה נבחר להכין את הקימונו לישראל.
אקירה הוא מעצב נודע בזכות הקימונו לכלות אותם הוא מייצר ומוכר ובזכות העיצובים המפוארים שלו.
לקראת הכנת הקימונו בהשארת ישראל נפגש אקירה עם אנשי שגרירות ישראל ויפן ולמד להכיר את מדינת ישראל וסמליה השונים.

צבע הקימנו הוא כחול בהשראת צבעי הדגל ואפשר למצוא בו דוגמאות של פרחי הכלנית, דוכיפת, עצי זית וכמובן המילה "שלום" רקומה בעברית.

• כל התמונות בלוג מרחבי הרשת

מוזיאון הטקסטיל של איצ'יקו קובוטה

מוזיאון קובוטה (itchiku kubota art museum) מוקדש לפועלו של אומן הטקסטיל היפני איצ'יקו קובוטה  (1917–2003) ומכיל את עבודותיו של האמן שהתפרסם בזכות ההחייאה והמודרניזציה של טכניקת הצביעה המסורתית של בדי משי ביפן הנקראת צוג'יגאנה (tsujigahana) אשר פרחה בתקופת מורומאצ'י 1392-1573 ושימשה לקישוט מפואר של בדי הקימונו ונעלמה לאחר מעבר לטכניקות צביעה אחרות עד שקובוטה החייה אותה מחדש.

כשאיצ'יקו קובוטה היה בן 20, הוא נחשף לטכניקה והוקסם מיופיו של צביעת הבד וייצר סגנון עכשווי משלו.
קובוטה הקדיש את חייו לשחזור ושליטה בטכניקת בצביעה של המשי ועבודותיו זכו לשבחים רבים לא רק ביפן אלא גם במדינות זרות מסביב לעולם ותערוכות רבות מציגות את עבודותיו.
מוזיאון קובוטה הנמצא בגבעות המיוערות לאורך החוף הצפוני של אגם קוואגוצ'יקו באזור הר פוג'י, הוא ללא ספק אחד המוזיאונים המדהימים בעולם המוקדשים לטקסטיל ומוצגות בו כמה מיצירות הקימונו של האמן אשר יצר אוסף יפיפה של קימונו שאין שני לו ביפן.

יצירות האמנות של קובוטה מתארות בעיקר את הטבע ועונות השנה.
במוזיאון מוצגים חלקים מיצירת המופת הבלתי גמורה שלו "סימפונית האור", יצירה ענקית הכוללת 80 קימונוים היוצרים יחד תמונה של הר פוג'י.
כל קימונו המוצג במוזיאון מכיל פרטים כה קטנים שביקור במוזיאון עלול לקחת זמן רב כאשר מסתכלים ובוחנים כל קימונו.
את יצירות האמנות אסור לצלם על מנת לא לפגוע באיכותן ואת כל היופי יש לחרוט היטב בזיכרון.
כאשר נכנסים למוזיאון עוברים דרך הגן היפה של המוזאון, מומלץ לבקר בו בתחילת חודש נובמבר אז שילוב הצבעים של העצים ועלי המייפל האדומים יפים במיוחד.

המוזיאון והגן תוכננו על ידי קובוטה עצמו, בית התה המסורתי של המוזיאון הוא למעשה בית המלאכה לשעבר של קובוטה.

מבית התה נשקף נוף מרהיב של אגם קוואגוצ'י והר פוג'י כך מצליח לשלב המוזיאון את יופיו של הטבע יחד עם היופי של היצירות האמנות.

 

מה עושים כשאין כיסים?

מה עושים כשאין כיסים?…
בבגד המסורתי של יפן, הקימונו, אין כיסים…הנשים מצאו פתרון והשתמשו בשרוולים הרחבים של הקימונו ככיס בו אפשר לשים דברים קטנים.
אך לגברים אין שרוולים רחבים בקימונו ולכן השתמשו בארנק קטן (אינרו) בו ניתן לשים חפצים קטנים כמו מטבעות, טבק ועוד.

האינרו היה מושחל בשרוך על חגורת הבגד (אובי) ומעליו השחילו גם נצקה- פסלון זעיר ששימש כמשקולת והבטיח שהשרוך לא יחליק על החגורה וייפול יחד עם החפצים האישיים.
המאפיין הבולט בכל נצקה הם שני החורים הקטנים הנמצאים בגב הפסלון עבור השחלת השרוך.

הנצקה מגולף מחומרים שונים כמו עץ, שנהב, חרסינה ואפילו קרן קרנף.
גודלו נע בין 3-12 ס"מ וצורתו עגולה וחלקה כך שבד הקימונו חלילה לא ייתפס בהו.
נושאי הגילוף של הנצקה היו מגוונים- בעלי חיים, דמויות מיתולוגיות, מסכות, צורות שונות ועוד.

בתקופת אדו היתה פריחה של פסלוני הנצקה, מכוון שבתקופה זו חוקי הלבוש למעמדות הגבוהים היו נוקשים והבגדים התאפיינו בצניעות ואיפוק אך חוקים אלו לא חלו על הנצקה וכך יכלו הגברים להתהדר בנצקה מפואר ויקר ולהפגין את עושרם.
בתקופת השיא של ייצור הנצקה היו הפסלונים קטנים ומורכבים ועיצובם היו מעולם הפולקלור היפני.
ישנם פסלונים המגולפים בידי אמן ומחירם בהתאם.

איכות הנצקה נמדדת לפי החומר ממנו הוא מגולף, שימוש בקישוטים כמו פנינים, ורמת הגימור של הפרטים הקטנים של כל פסלון.
כאשר הדרישה לנצקה גברה והחלו לייצרם בכמויות גדולות גם האיכות ירדה והחלו להשתמש בחומרים זולים ובאיכות ירודה.
לקראת סוף המאה ה-19, כאשר יפן נחשפה לעולם המערבי זנחו בני המעמד הגבוה את הלבוש המסורתי ואימצו את הלבוש של העולם המערבי וכך חדלו להשתמש בנצקה והוא הפכו מפריט בשימוש יומיומי לפריט אספנות.
את הנצקה ניתן לראות במוזיאונים ביפן המציגים אוספים מרשימים של הפסלונים או לרכוש נצקה למזכרת בחנויות המיועדות לתיירים.

• התמונות מרחבי הרשת

קימונו- לא רק בפורים

תיירים רבים המגיעים ליפן נוהגים לשכור קימונו כחלק מחוויה יפנית מסורתית.
לבישת קימונו דורשת מיומנות רבה, למידה של כל פרט קטן בתהליך הלבישה, ריכוז ודיוק שכן אף אחד לא רוצה להיתפס הולך עם קימונו שנקשר ונלבש בצורה לא נכונה.
תשומת לב רבה מוקדשת לטקס הלבישה של הקימונו שבעבר היה חלוק נוח ופשוט ללבישה ועם השנים הפך מבגד יומיומי לבית לבגד מפואר ואחד הסמלים העיקריים לשימור המסורת היפנית.
את הקימונו לובשות הנשים לטקסים חשובים כמו חתונה, חגים או פסטיבלים ונהוג להעביר אותו בירושה לדור הבא.

עקב העלות הגבוהה של הקימונו מעדיפות נשות יפן לשכור קימונו. אחד השירותים הנלווים להשכרת קימונו זו מלבישה שעושה את עבודת הקשירה המורכבת.

תיירים המגיעים ליפן ורוצים להתנסות בחוויה יכולים לשכור קימונו. מי שרוצה להימנע מהעלות הגבוהה של שכירת קושרת יכול למצוא באינטרנט סרטונים רבים המלמדים צעד אחר צעד איך ללבוש ולקשור את הקימונו לבד… במקרה כזה יש לקחת בחשבון כי רוב הסיכויים שתהיה לפחות טעות אחת וייתכן ויסתכלו על לובש הקימונו במבט "עקום" כשיצא לרחוב.

אז מה הן הטעויות העיקריות בלבישת קימונו?

1. עיטוף ימין מעל שמאל- קימונו תמיד עטוף כאשר צד שמאל מעל צד ימין.
   המקרה היחיד בו הקימונו נעטף הפוך הוא בעת הכנת אדם מת לקבורה- רק אז עוטפים אותו בקימונו בעיטוף הפוך.
2. גרביי טבי צבעוניים- חלק מלבוש הקימונו כולל גם גרביי טבי וסנדלי זורי או גטה.
   גרביי הטבי חייבים להיות בצבע לבן בלבד!
3. חגורת אובי קשורה מקדימה- האובי היא חגורת משי עבה הנקשרת מסביב לקימונו ודרושה מיומנות רבה לקשור את החגורה כמו שצריך.
   אחת הטעויות הגדולות שעלולות לקרות בקשירת אובי היא קשירתו מקדימה ומבחינת היפנים זו טעות חמורה.
   
   

   
4. לבישת קימונו לא מתאים- ישנם סוגים רבים של קימונו ואדם זר שאינו מכיר ונחשף פעם ראשונה למגוון הקימונו עלול להסתנוור מהעושר של הצבעים, דוגמאות ועיטורים ולבחור לעצמו קימונו שאינו מתאים לגיל, למעמד ולאופי האירוע.
   נשים נשואות לא ילבשו קימונו צבעוני מדי אלא סולידי ועדין, בחורות צעירות ורווקות יכולות להוסיף לקימונו גם צעיף פרווה לבן או שחור.
   
   

   

   
   
   גם לחגורת האובי יש קישוטים המתלבשים על הקשר הנקראים "Musubi", ויש להתאים את הקישוט לסוג האירוע- קישוט מהודר יתאים לחתונה או אירוע מפואר ויוקרתי ואילו לטקס תה יש לבחור בקישוט עדין וצנוע.
   

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האקאמה- החצאית הגברית

חלק מהמסורת הארוכה והעשירה של יפן כוללת גם חלקי ביגוד רבים, החל מהקימונו המוכר לכולם ועד לסנדלי הזורי והטאבי.
אחד מפרטי הלבוש המסורתיים הוא- האקאמה, הנלבש מעל הקימונו כמו חצאית ארוכה המגיעה עד הקרסול ונקשרת מסביב למותניים אצל הגברים, או מתחת לקו החזה אצל הנשים.
האקאמה עשוי מבד משי  ויכול להיות סגור כמו זוג מכנסיים רחבים או פתוח כחצאית.
להאקאמה שבעה קפלים- שני קפלים מאחור וחמישה קפלים מקדימה.

בעבר רק גברים היו לובשים את ההאקמה, במיוחד אלו שעסקו באומניות לחימה כמו האייקידו.
כיום, למרות שאת ההאקמה לובשות גם נשים ההאקאמה נחשב לבגד גברי יותר.
האקאמה עבור גברים מגיע בצבעים סולדים כמו אפור, כחול כהה או לבן ואילו של הנשים בצבעים עזים יותר ועם דוגמאות עדינות בד"כ של פרחים.

את האקאמה נהוג ללבוש לאירועים רשמיים וחשובים:
חתונה– בחתונות הנערכות לפי דת השינטו ילבשו את ההאקאמה, החתן וגברים הקרובים לו.
טקס סיום לימודים– בגלל התדמית ה"רצינית" שיש להאקמה נהוג ללבוש אותה בטקס סיום לימודים אקדמאים.
לא רק מי שסיים את הלימודים ילבש האקאמה, גם המורים לובשים את האקאמה לכבוד טקס הסיום.
טקס תה– כללי הטקס מחייבים לבוש רשמי ולכן נהוג ללבוש האקאמה.
לטקס התה גברים בלבד ילבשו האקאמה.
לוויות– בעבר היה נהוג ללבוש האקאמה שחורה, כיום פחות נהוג ללבוש האקאמה והיפנים מעדיפים חליפה שחורה.

בנוסף לאירועים חשובים את ההאקאמה נוהגים ללבוש גם בעלי מקצוע כמו כמרים השייכים לדת השינטו, מורים ופרופסורים המלמדים באוניברסיטאות וגם גיישות הנמצאות בתהליך ההתלמדות.
בסיום השימוש בהאקאמה חושב לדעת לקפל ולאחסן אותו בצורה נכונה על מנת לא להזיק לבד המשי העדין ושישמר במצב טוב לשימוש הבא.
בגלל הקפלים המיוחדים בבגד יש לדעת איך לקפל אותו בצורה הנכונה ופעולה זו דורשת תשומת לב ועדינות רבה.
מי שעוסק באומניות לחימה בהן לובשים את ההאקמה, לומד כחלק מלימודי אומניות הלחימה גם כיצד לקפל את ההאקמה וישנה מסורת כי התלמיד הבכיר ביותר מקפל את ההאקאמה עבור המורה כסמל של כבוד והערכה.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שפת הצבעים ביפן

אחד המאפיינים של המסורת היפנית היא שימוש ב"שפת הצבעים" בתלבושות, אוכל, טקסים ועוד.
במהלך השנים הושפעה התרבות היפנית מהעולם המערבי אך עדיין לצבעים ישנה משמעות יחודית עבורם.
לצבעים משמעויות שונות בתרבות היפנית. ישנם צבעים  "מבשרי טובות או מזל טוב" וצבעים המשמעותיים בחתונות ובטקסים שונים.
הצבעים על הקימונו, הבגד המזוהה ביותר עם העם היפני, אינם אקראיים וישנם כללים רבים הקשורים בצבעיו כמו צבעים המגדירים את אישיותו, גילו ,מצבו המשפחתי ואפילו את החודש בשנה של לובש הקימונו.
נשים צעירות ורווקות ילבשו קימונו בצבעים עזים כמו אדום המסמל אהבה חושנית ונעורים ואילו נשים מבוגרות ילבשו קימונו בצבעים עדינים וסולידיים.

בליבת פלטת הצבעים ישנם ארבעה צבעי בסיס:
לבן, אדום, כחול ושחור אשר הם הצבעים המסורתיים ביותר בתרבות היפנית.
עם השנים התפתחו תתי הצבעים להם העניקו היפנים שמות והם קיבלו משמעות שונה בתרבות היפנית.
אדום ולבן- צבעים בולטים וחשובים בתרבות היפנית והם גם צבעי הדגל היפני.

לרוב לובשים שילוב של צבעים אלו בטקסים ואירועים חשובים כמו חתונות וימי הולדת אך אלו גם צבעים המסמלים מוות ולטקסי הלוויות הצבע הלבן הוא אחד הצבעים אותו לובשים.

שילוב של אדום ולבן הוא סמל לאירוע שמח, גם מאכלים המשלבים בין שני הצבעים (אורז לבן עם שזיף מוחמץ אדום) יהיה מוגש באירועים שמחים.
עטיפת מתנות או שימוש במעטפה בצבעי  באדום ולבן נהוגים באירועים שמחים בלבד.
האדום ביפן מגיע בגוונים רבים כאשר לכל אחד משמעות שונה, אדום חזק מייצג את השמש וכאשר ילדים יפנים מתבקשים לצייר שמש היא לא תהיה צהובה כמו ברוב התרבויות בעולם אלא שמש אדומה.

כחול- הינו צבע המסמל קרירות אך גם נאמנות, עובדי המשרדים ביפן לובשים בעיקר כחול על שלל גווניו. הכחול הוא הצבע המקובל ביותר ללבוש לראיונות עבודה.
ירוק- נחשב לצבע רגוע ורענן, עבור היפנים הירוק הינו הצבע של המאצ'ה (אבקת התה הירוק) בעל חשיבות רבה ביפן.
אחד מימי החג ביפן נקרא "היום הירוק" אשר מוקיר ומעריך את פלאי הטבע הנצחי ולכן הצבע הירוק ביפן הוא חיובי ומסמל, נצחיות, חיוניות, אנרגיה ורוח נעורים.
שחור- אחד הצבעים השולטים ביפן בעיקר בבגדים. הצבע השחור מסמל כבוד, זהו צבע הקימונו שתלבש אם הכלה/חתן ביום החתונה,צבע הבגדים אותו לובשים בלוויה.
שליחת מכתבי ניחומים למשפחה אבלה תהיה במעטפה בצבע שחור ולבן.
צהוב- מסמל אומץ וגבורה ,עפ"י המסורת היפנית הלוחמים לבשו גלימות צהובות וסימלם היה חרציות צהובות.

למה היפנים אוהבים ללבוש יוקטה?

חלוק היוקטה היפני הוא לבוש מסורתי המתאים לימיי הקיץ.

מדובר בלבוש קליל העשוי מבד כותנה אשר אינו מורכב ללבישה כמו הקימונו המפואר.
את היוקטה לובשים גם גברים וגם נשים כאשר הגברים לובשים יוקטה בצבעי כחול כהה ואילו נשים צעירות לובשות יוקטה בצבעים בהירים עם הדפסים שונים, נשים מבוגרות יבחרו ביוקטה סולידית ואלגנטית.

את היוקטה נהוג ללבוש לחגיגות מסורתיות כמו צפייה בפריחה, מופעי זיקוקים ופסטיבלים שונים הנערכים בתקופת האביב והקיץ, אך לעונת החורף היוקטה איננו לבוש מתאים מכיוון שהוא קליל ואיננו מספיק מחמם.

את היוקטה לובשים עם חגורת אובי רחבה והנשים נוהגות לקשור את האובי מאחור בקשירת פרפר. מכיוון שליוקטה אין כיסים נוהגות הנשים ללכת עם ארנק התואם ליוקטה.
הנעליים המתאימות ליוקטה הן כפכפי זורי או גטה ,לא נהוג לגרוב גרביים אך מי שכן בוחר לגרוב יבחר בגרבי טאבי .

במלונות היפנים המסורתיים מעניקים לאורחי המלון את היוקטה לזמן השהות במלון ולהסתובב עם היוקטה בשטחי המלון, חלוק היוקטה של בתי המלון מגיע עם חגורה "רגילה" ולא עם חגורת האובי.
גם לאחר רחצה באונסן  נהוג ללבוש את בגד היוקטה הקליל.

חשוב לדעת כי את היוקטה יש ללבוש כאשר החלק השמאלי של היוקטה נמצא מעל החלק הימני ולא הפוך מכיוון שבצורה ההפוכה (החלק הימני נמצא מעל החלק השמאלי) היא הדרך בה מלבישים היפנים את המתים.
יש להקפיד שהיוקטה תהיה מונחת על הכתפיים בצורה מסודרת ולא מרושלת והכתפיים לא יהיו חשופות.
היוקטה נחשב כפריט לבוש אהוב ונוח על היפנים ואחת הסיבות לכך היא שהיוקטה מזכירה ליפנים את ימי הקיץ החמים והנעימים.
היוקטה הוא פריט לבוש נגיש וזול (לעומת הקימונו שדורש התאמה אישית) וניתן לרכוש את היוקטה בחנויות בקלות ובמהירות.

• התמונות מרחבי הרשת

הקיץ הזה תלבשי יפן

"אם לשפוט לפי תצוגות האופנה של מעצבי העל (וגם לפי מדפי החנויות), הקיץ כדאי שהמשהו הזה יהיה קימונו. פירוש המלה ״קימונו״ ביפנית הוא ״משהו ללבוש״ ". ** מתוך עיתון הארץ, מוסף גלריה אופנה, כתבה מאת אנה בורד מיום 14.6.2015.

 קימונו של קסטרו, צילום אבי ולדמן

הקימונו הוא התלבושת הלאומית של יפן. חלוק הקימונו אינו חלוק-בית אלא מלבוש מפואר, בר-שימוש הן כלבוש רשמי והן בחיי היומיום. חלוק הקימונו הינו כתונת בית ארוכה העשויה משי, המעוצבת בצורת T ומאופיינת בצווארון ובשרוולים רחבים וארוכים, הנשמטים עד גובה הקרסוליים. על חלקו החיצוני של הקימונו ניתן לחזות בהדפסים ארוגים או צבועים, על פי נושא נבחר. כמיטב המסורת, בעוד נשים נשואות תעטינה בקימונו מסוג אחד, הרי שנשים שטרם נישאו תתעטפנה בקימונו מסוג אחר.

בעולם העסקים היפני הסיפור שונה. החברה היפנית בכלל ועולם העסקים היפני בפרט הינה שמרנית באופייה ובעלת צורת מחשבה שבטית ביסודה. היפנים הם עם גאה, שמאמין כי יפן הינה מיוחדת ונבדלת משאר ארצות העולם וכי היפנים שונים משאר העמים. כדי לעבוד ביפן, החברה הזרה חייבת לאמץ את מאפייני השיטה היפנית.

קוד הלבוש העסקי ביפן הינו רשמי ונוקשה, יש ללבוש בגד הולם. כלומר, חליפות לגברים ושמלות או חליפות מחויטות לנשים. אנשי עסקים בטוקיו נוטים להיות די פורמאליים בכל מה שקשור להרגלי הלבוש.

גברים ילבשו חליפה בצבעי שחור, אפור או כחול נייבי, חולצת Y שמרנית (לבן, תכלת, קרם עדין, פסים), עניבות בדפוסים שמרניים (פסים אלכסוניים, משבצות, צבע אחיד עם מרקם משתנה), לא משי מבריק, ללא דמויות מצוירות, גרביים: שחור או אפור, נעליים: חצאיות, שחורות או חומות מעור, מראה כללי: מגולח, מסודר ומקצועי.

נשים ילבשו חליפה נשית בצבעי שחור, אפור או כחול נייבי, חולצה שמרנית (לבן, תכלת, קרם עדין, פסים), איפור: עדין המעניק מראה מטופח אך לא מוגזם, גרביונים: כהים וחלקים , נעליים: נעלי עקב שמרניות, תכשיטים: עדינים, מראה כללי: מסודרת ומקצועית.

ומה לא לובשים: ג'ינס, טי-שירט, סניקרס/סנדלים/מגפיים, צבעים זוהרים/איפור מוגזם/תכשיטים בכמויות.

ולחלופין אין להגזים ולבוא לבוש בהידור מוגזם. רוב העובדים אינם עשירים וחליפות פאר ומראה של 'הצלחה' בסגנון האמריקאי יגרמו לניכור.

חשוב לשוב ולציין שאנשי עסקים וחברות זרות המעוניינים לעבוד ביפן, מחויבים להתאים עצמם לסגנון המקומי, לתרבות העסקית המקובלת, להרמוניה העסקית ולביצוע המדויק. כל חריגה עלולה לחבל בהצלחתה של העסקה. על פי רוב, מידת ההתקדמות של הפרויקט תלויה בקצב הלימוד של החברה הזרה וביכולת לעמוד בעלויות חדירה גבוהות