פינוקים מתוקים לשרוד את חום הקיץ היפני

הקיץ ביפן חם ולח, וזו סיבה נהדרת לנסות קינוחים יפניים קרים ומתוקים! אומנם נסיעה ליפן כרגע בלתי אפשרית, אבל הנה רשימת קינוחים יפניים שירעננו אתכם גם מרחוק:
Anmitsu- קינוח יפני מסורתי העשוי מאגר אגר, סירופ סוכר, פירות וממרח שעועית אדומה. ניתן למצוא אותו במסעדות רבות בכל רחבי יפן, ולמעשה הוא גם די קל להכנה בבית. השילוב של הג'לי עם הפירות הוא ללא ספק אחד המועדפים ביפן. לקיץ, נסו שמנת Anmitsu המוגשת עם גלידה.

קרפים- מאפה שמעליו קרם ופירות שונים הפך לפופולארי להפליא ברחבי יפן וניתן למצוא אותו בקלות בחנויות בציידי הרחוב (כולל כמה חנויות ברחוב טאקישיטה המפורסם ביותר בהרג'וקו). הקרפים מגיעים במגוון טעמים שונים, והם תענוג אמיתי ביום חם! לפעמים ניתן למצוא ספקים ניידים שמוכרים אותם ליד פארקים, או מחוץ לאוניברסיטאות.

Parfaits- בדומה לקרפים, גם Parfaits אינם קינוחים שבמקור מיפן. אף על פי כן, 50% קרם ו-50% עוגה הפכו ל-100% קינוח טעים ופופולארי במיוחד. ה- Parfaits שונו כך שיכללו טעמים יפניים "מסורתיים" כמו המאצ'ה וקטניות אדומות. אך עם זאת תמיד ניתן להשיגם בטעמים קלאסיים כמו שוקולד ותות.

מוצ'י- עוגת אורז יפנית אותה ניתן לאכול כמו שהיא או עם מגוון מילויים, החל מפירות ועד ממרח שעועית אדומה. ניתן למצוא את הפינוקים האלו עם מילוי שמנת וגלידה אשר נהדרים לימים חמים!, אפשר לקנות אותם מוכנים בסופרמרקטים או בחנויות המוכרות קונדיטוריה יפנית.

גלידה רכה- גלידה רכה, מתוקה וקרמית זה הפינוק האולטימטיבי ביום קיץ חם. הגלידות הללו מגיעות במגוון טעמים: מאצ'ה (אבקת תה ירוק), וניל וכמה טעמים טבעיים כמו שומשום שחור ואפילו עלה זהב. ניתן למצוא דוכנים המוכרים גלידה רכה בקרבת אטרקציות תיירותיות רבות, כמו בקיוטו למשל.

Kakigori- הגרסה של יפן לקרח מגולח. זהו אוכל רחוב פופולרי שהוא למעשה נרדף לפסטיבלי קיץ אך ניתן למצוא אותו גם בחלק מבתי הקפה ובחנויות לצד הרחוב. הקרח המגולח מצופה בסירופ סוכר מתוק מכל הטעמים והצבעים, מה שהופך את זה למועדף בקרב ילדים. זה אחד מאותם מאכלים שבאמת צורחים 'הקיץ כבר כאן'.

יש המון דרכים לשמור על קור רוח בקיץ, אבל קינוחים הם ללא ספק אפשרות מועדפת.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

עוגת הטיפה

"עוגת טיפה" mizu shingen mochi– הנה עוגה טבעונית הנראית כמו טיפת גשם שקופה.

פרוש השם: Mizu-מים ו- shingen mochi- סוג של עוגת אורז מתוקה.

• 

• 

המנה פותחה לראשונה על ידי חברת Kinseiken Seika שבמחוז יאמאנאשי ליד טוקיו, יפן בשנת

2014. בתחילת הדרך השתמש היצרן במים מהר קאיקומה שבדרום הרי האלפים היפניים.

ומאז הפכו עוגות אלה לפופולאריות והן משולבות בתפריטי בתי קפה רבים ביפן וכן נמכרות בערכות

"להכנה ביתית".

• 

• 

"עוגת הטיפה"  מורכבת ממים מינרלים ואגר שהוא תחליף טבעוני לג'לטין המופק מאצות, לפיכך,

אין לעוגה כמעט קלוריות.

לצידה של הטיפה יוגש סירופ מתוק מסויה דמוי מולסה המכונה קורומיצו, וקמח שעועית סויה הנקרא קינאקו.

את עוגת הטיפה יש לאכול תוך 20 דקות מרגע הגשתה אחרת היא שתימס.

• 

• התמונות מרחבי הרשת

טאיאקי- הדג היפני המפורסם

בתמונות רבות המתפרסמות ברשתות החברתיות של המטיילים ביפן אפשר לראות את המקדשים של יפן, המעבר החצייה בטוקיו, הר פוגי וגם וופל בצורת דג…
קשה לפספס את התמונה המפורסמת של יד אוחזת עוגיית דג, לפעמים ממולא בגלידה או קצפת ונראה בהחלט מעורר תיאבון.

עוגיית הדג נקראת טאיאקי) Taiyaki  דג דניס אפוי), מאפה חם העשוי מבלילה אותה מכינים בתבנית בצורה המתאימה (בדומה לוופל בלגי) ובמילוי שעועית אדומה (אזוקי).
יש סיפורים שונים הנוגעים למקורו של הטאיאקי, שאותו אוכלים היפנים כבר יותר ממאה שנה.
למה דווקא דג דניס? התיאוריה לגבי צורת הדג היא שבאותה תקופה דג הדניס היה יקר ורוב היפנים לא יכלו להרשות לעצמם לאכול אותו, ולכן עיצבו תבנית בצורת דג הדניס. כך שאם אוכלים אוכל זול, לפחות הצורה שלו תהיה בצורת אוכל יקר ומפואר.

למרות שהטאיאקי קיים כבר שנים רבות, להצלחתו הגדולה הוא זכה בעקבות מלחמת העולם השניה. המצב הכלכלי הקשה והצורך להרוויח כסף הוביל יפנים רבים להתחיל להכין טאיאקי שהכנתו יחסית פשוטה וזולה וכך יכלו להתפרנס בתקופה הקשה של אחרי המלחמה.

בשנים האחרונות החלו לצאת גרסאות שונות של טאיאקי ומלבד המילוי המסורתי של השעועית האדומה אפשר להנות מטאיאקי במילויי קצפת, שוקולד, קרמל, נוטלה, גבינה ואפילו טאיאקי מלוחים. בצורה זו תיירים הנרתעים ממרח האזוקי (שעועית אדומה) עדיין יכולים ליהנות מטאיאקי במילויים מוכרים ואהובים.

אהבתם של היפנים לטאיאקי מעסיקה אותם לפעמים בנושאים חשובים כמו: האם יש למלא גם את הזנב של הטאיאקי או שהזנב משמש אך ורק כידית לאחוז את הטאיאקי?
ובדיוק כמו אחת השאלות החשובות אצל הישראלים: איך אתה אוכל את הקרמבו? גם היפנים תוהים, האם את הטאיאקי מתחילים לאכול מהראש או מהזנב? או דווקא לפתוח אותו ולהתחיל במילויי?

את הטאיאקי אפשר למצוא כמעט בכל מקום. בפסטיבלים תמיד יהיו דוכנים המוכרים את הממתק. כמו כן יש חנויות עתיקות המתמחות אך ורק בהכנת הטאיאקי. ואפשר גם לקנות מארז מתנה כמזכרת (למרות שמומלץ לאכול אותו חם) בחנויות מזכרות, בשדה התעופה או בסופרים.
כמו מאכלים יפנים רבים גם הטאיאקי מגיע בצורות שונות בהתאם לאזור ביפן.
במחוזי נגסאקי הטאיאקי מגיע עם זנב מכופף וצורתו עגולה, ישנם אזורים בו הטאיאקי מקבל זוג כנפיים.
בעיר קאזו הטאיאקי הוא בצורת קרפיון ואילו באזור הוקיאדו הוא מגיע בצורת לוויתן.
בנוסף למגוון צורות יש גם טאיאקי המגיע בצבעים שונים כמו לבן, ירוק (אז מוסיפים לבלילה מאצ'ה) או ורוד אותו מכינים בתקופת הסאקורה (פריחת האביב).

מי שפחות מתחבר לצורת הדג אבל עדיין רוצה לטעום ממתק אפוי יכול לנסות את אימאגאוואקי (Imagawayaki) שגם הוא עשויי בלילה ונאפה בתבנית מיוחדת אך בצורה עגולה.

גם האימגאוואקי מאופיין במילויי של אזוקי, אך אפשר למצוא גם במילויי רסק תפוחים, וניל או מילויי מלוח של בשר, קארי, תפו"א ועוד.
צורתו המסורתית של האימאגאוואקי היא עגולה, וכיום אפשר למצוא את העוגיות במבחר גדול של צורות החל מכלבלבים, חתולים, פוקימון, דמויות אנימציה שונות, הלו קיטי ועוד.
גם אותם אפשר לרכוש למזכרת בחניות ולהביא הביתה כמתנה "קאוואית" (חמודה) מיפן.

חומרי הגלם המיוחדים של יפן

אחד האתגרים בבישול אוכל יפני (שלא נעשה ביפן) הוא ליקוט המצרכים מתאימים להכנת הארוחה.
המטבח היפני הוא אחד המטבחים עם חומרי הגלם הייחודים ביותר שקשה מאוד למצוא מחוץ ליפן. מי שחשקה נפשו לבשל לעצמו אוכל יפני אמיתי נאלץ לחפש זמן רב רכיבים מיוחדים לצורך הכנת הארוחה היפנית המושלמת.
הייחודיות של המטבח היפני הוא שימוש ברכיבים שבמטבחים אחרים לא משתמשים בהם. הסיבה לכך היא שיפן נמצאת על אי ורוב השטח שלה הוא הררי ואיננו מתאים לגידולים חקלאיים. לכן, היפנים עושים שימוש בחומרים שונים שמדינות אחרות התעלמו מהם, כמו למשל אצות שמהוות חלק עיקרי במטבח זה.

כיום ניתן למצוא רכיבים שונים ומיוחדים בסופרים המתמחים במטבח היפני אך עדיין ישנם חומרי גלם רבים אשר לא פשוט למצוא.
מהם (חלק קטן) חומרי הגלם שבלעדיהם ארוחה יפנית לא תהיה מושלמת?
מירין– ליקר אורז בעל טעם מתקתק, מעט דומה לסאקה אך אחוזי האלכוהול בו נמוכים.
הוא בעל טעם ייחודי וקשה למצוא לו תחליף.
משתמשים בו למנות יפניות רבות ומכיוון שטעמו חזק מומלץ להשתמש בכמות קטנה.

אורז יפני– בעל טעם ייחודי ומרקם מעט דביק המתאים להכנת סושי.
ישנם שני סוגים עיקריים של אורז:
Uruchimai- הוא אורז יפני רגיל, מעט דביק המשמש עבור סושי ומנות אורז יפניות שונות.

Mochigome- אורז דביק מאוד המשמש למוצ'י ולדנגו.

אנקו– ממרח העשוי משעועית אזקו.
טעמו מתוק ועדין והוא משמש כ"ממרח שוקולד" עבור ילדי יפן.
באנקו משתמשים בקינוחים, כמילוי במאפים ואפילו בגלידות והוא ממרח אהוב מאוד על היפנים.

דייקון– צנון יפני ענק, צבעו לבן וטעמו עדין.
ניתן לראות אותו תלוי לייבוש בכל רחבי יפן.
הדייקון משמש כבסיס למאכלי ירקות שונים וניתן לאכול אותו חי, מוחמץ מבושל ואפילו לעשות ממנו צ'יפס.

פנקו– פירורי לחם יפנים, גדולים יותר ואווריריים יותר מאלו המקובלים במערב.
ביפן משתמשים בו למגוון של מאכלים מטוגנים.

סאקורה– פריחת הדובדבן היפה היא סמל לדברים רבים עבור היפנים והם סוגדים ליופי שלה.
הפריחה מהווה השראה ליצירות אומנות רבות וגם לאוכל. בתקופת האביב, היא תקופת הפריחה, קינוחים מסורתיים זוכים לקישוט בדמות פרח הדובדבן.
טעם הפרחים הוא עדין מאוד ויש לו ניחוח נעים, אך יש לאכול אותם במתינות כיוון שאכילת כמות גדולה של הסאקורה עלולה להיות רעילה.

מיטאקי– פטריות יפניות גדולות אשר משקלן יכול להגיע עד 20 ק"ג.
טעמן מר אך הן נחשבות כבעלות יכולות ריפוי ובעלות יכולת של חיזוק מערכת החיסון והחיוניות של הגוף.
משתמשים בהן במאכלי טמפורה, מרקים וסלטים שונים.
אכילתה כפטרייה מיובשת נחשבת לטובה ביותר כי אז נשמרות תכונותיה הרפואיות.

אומבושי- שזיף יפני שלם, כבוש במיץ של עצמו, טעמו חמוץ מלוח ומשתמשים בו במאכלים יפנים מסורתיים וגם כקישוט בקופסת בנטו או בקינוחים.