טאיאקי- הדג היפני המפורסם

בתמונות רבות המתפרסמות ברשתות החברתיות של המטיילים ביפן אפשר לראות את המקדשים של יפן, המעבר החצייה בטוקיו, הר פוגי וגם וופל בצורת דג…
קשה לפספס את התמונה המפורסמת של יד אוחזת עוגיית דג, לפעמים ממולא בגלידה או קצפת ונראה בהחלט מעורר תיאבון.

עוגיית הדג נקראת טאיאקי) Taiyaki  דג דניס אפוי), מאפה חם העשוי מבלילה אותה מכינים בתבנית בצורה המתאימה (בדומה לוופל בלגי) ובמילוי שעועית אדומה (אזוקי).
יש סיפורים שונים הנוגעים למקורו של הטאיאקי, שאותו אוכלים היפנים כבר יותר ממאה שנה.
למה דווקא דג דניס? התיאוריה לגבי צורת הדג היא שבאותה תקופה דג הדניס היה יקר ורוב היפנים לא יכלו להרשות לעצמם לאכול אותו, ולכן עיצבו תבנית בצורת דג הדניס. כך שאם אוכלים אוכל זול, לפחות הצורה שלו תהיה בצורת אוכל יקר ומפואר.

למרות שהטאיאקי קיים כבר שנים רבות, להצלחתו הגדולה הוא זכה בעקבות מלחמת העולם השניה. המצב הכלכלי הקשה והצורך להרוויח כסף הוביל יפנים רבים להתחיל להכין טאיאקי שהכנתו יחסית פשוטה וזולה וכך יכלו להתפרנס בתקופה הקשה של אחרי המלחמה.

בשנים האחרונות החלו לצאת גרסאות שונות של טאיאקי ומלבד המילוי המסורתי של השעועית האדומה אפשר להנות מטאיאקי במילויי קצפת, שוקולד, קרמל, נוטלה, גבינה ואפילו טאיאקי מלוחים. בצורה זו תיירים הנרתעים ממרח האזוקי (שעועית אדומה) עדיין יכולים ליהנות מטאיאקי במילויים מוכרים ואהובים.

אהבתם של היפנים לטאיאקי מעסיקה אותם לפעמים בנושאים חשובים כמו: האם יש למלא גם את הזנב של הטאיאקי או שהזנב משמש אך ורק כידית לאחוז את הטאיאקי?
ובדיוק כמו אחת השאלות החשובות אצל הישראלים: איך אתה אוכל את הקרמבו? גם היפנים תוהים, האם את הטאיאקי מתחילים לאכול מהראש או מהזנב? או דווקא לפתוח אותו ולהתחיל במילויי?

את הטאיאקי אפשר למצוא כמעט בכל מקום. בפסטיבלים תמיד יהיו דוכנים המוכרים את הממתק. כמו כן יש חנויות עתיקות המתמחות אך ורק בהכנת הטאיאקי. ואפשר גם לקנות מארז מתנה כמזכרת (למרות שמומלץ לאכול אותו חם) בחנויות מזכרות, בשדה התעופה או בסופרים.
כמו מאכלים יפנים רבים גם הטאיאקי מגיע בצורות שונות בהתאם לאזור ביפן.
במחוזי נגסאקי הטאיאקי מגיע עם זנב מכופף וצורתו עגולה, ישנם אזורים בו הטאיאקי מקבל זוג כנפיים.
בעיר קאזו הטאיאקי הוא בצורת קרפיון ואילו באזור הוקיאדו הוא מגיע בצורת לוויתן.
בנוסף למגוון צורות יש גם טאיאקי המגיע בצבעים שונים כמו לבן, ירוק (אז מוסיפים לבלילה מאצ'ה) או ורוד אותו מכינים בתקופת הסאקורה (פריחת האביב).

מי שפחות מתחבר לצורת הדג אבל עדיין רוצה לטעום ממתק אפוי יכול לנסות את אימאגאוואקי (Imagawayaki) שגם הוא עשויי בלילה ונאפה בתבנית מיוחדת אך בצורה עגולה.

גם האימגאוואקי מאופיין במילויי של אזוקי, אך אפשר למצוא גם במילויי רסק תפוחים, וניל או מילויי מלוח של בשר, קארי, תפו"א ועוד.
צורתו המסורתית של האימאגאוואקי היא עגולה, וכיום אפשר למצוא את העוגיות במבחר גדול של צורות החל מכלבלבים, חתולים, פוקימון, דמויות אנימציה שונות, הלו קיטי ועוד.
גם אותם אפשר לרכוש למזכרת בחניות ולהביא הביתה כמתנה "קאוואית" (חמודה) מיפן.

יפן והקשר הפורטוגזי

במשך שנים רבות היתה יפן סגורה בפני העולם ולא נתנה להשפעות זרות לחדור אליה.
במאה ה-16, בתקופת האימפריה הפורטוגזית, תקופה אשר הצטיינה בתגליות חדשות, במסעות מסביב לים ובמסחר גלובלי, הגיעו הפורטוגזים לחופי נגאסאקי ביפן והיו הראשונים לנהל איתה יחסיי מסחר.
למרות שבמבט ראשוני נראה כי המטבח היפני רחוק שנות אור מהמטבח הפורטוגזי אפשר למצוא עד היום השפעות מהמטבח הפורטוגזי.
הסוחרים מפורטוגל הם אלו שהביאו ליפן את הסוכר וגם את מאכלי הטמפורה שמזוהים גם עם המטבח היפני.
אחד הקינוחים היפנים האהובים הוא למעשה עוגה פורטוגזית אשר הגיעה יחד עם ראשוני הסוחרים.

כאשר הגיעו הסוחרים הפורטוגזים ליפן הם הביאו איתם מאפה פורטוגזי מתוק הנקרא "פאו דה קסטלה" (היפנים שיבשו את השם והם קוראים לעוגה קאסוטרה)  עוגת ספוג המבוססת על הקצפת ביצים עם סוכר ויכולה להחזיק ימים ארוכים מבלי שתתקלקל ולכן היתה טובה כצידה לדרך במסע הארוך.
העוגה הגיעה יחד עם הסוחרים לנמל נאגאסקי  ואומצה בחום ע"י המטבח היפני והיא נחשבת כקינוח המאפיין את אזור נאגאסקי.
בתחילת דרכה של עוגת הקסטלה ביפן, הסוכר היה נחשב למצרך יקר ונדיר ולכן העוגה היתה קינוח המיועד לעשירים בלבד.

עם פתיחת נמלי יפן לעולם הגדול מחירי הסוכר צנחו ועוגת הקסטלה הפכה לעוגה נגישה לכולם ואף לחטיף המתוק הראשון הנמכר בייצור המוני בכמויות גדולות.
עוגת הקסטלה הבסיסית מכילה ביצים, קמח, סוכר וסירופ מתוק וטעמה עדין ופשוט.
היפנים מכינים את העוגה  גם בצורתה המקורית וגם עם שינויים המתאימים לחיך היפני למשל עם תוספות של מאצ'ה, אפרסקים, שוקולד, דבש ועוד.

העוגה  נמכרת בקופסאות ארוכות או כיחידות בודדות כאשר בצידה האחד שכבת סוכר המכוסה נייר שעווה על מנת למנוע הידבקות של העוגה לאריזה.

אחת המתנות המועדפות על היפנים היא עוגת קסטלה ארוזה יפה המתאימה לכל אירוע.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קוצ'י מוצ'י…

מוצ'י- עוגת אורז קטנה אך בעלת מקום של כבוד בקרב הקינוחים היפנים.
העוגה הקטנה והדביקה מורכבת בסה"כ מאורז ומים אבל תהליך ההכנה שלה מורכב יתר מערבוב פשוט של שני רכיבים אלו.
האורז בו משתמשים הוא אורז דביק במיוחד שעבר תהליך ארוך מאוד של בישול.

בתהליך ההכנה המסורתי של המוצ'י חובטים באורז המתוק עד שהוא הופך לבצק דביק במיוחד.
בצק האורז הדביק נמצא בחבית עץ ענקית ושני אנשים חובטים בבצק במוטות עץ גדולים כאשר מדי פעם אחד מהם מוסיף מים לבצק תוך שמירה על ידיו מחבטות העץ אותן ממשיך העובד השני להכות בבצק האורז.

בסיום ההכנה האורז הופך לבצק מבריק ודביק איתו אפשר להכין את המוצ'י בדרכים רבות- לטגן, לבשל לאפות ועוד…

הדרך הנפוצה ביותר לאכילת מוצ'י היא הכנת עיגולים מהבצק ומילויים במגוון אפשרויות כמו דובדבנים, מאצ'ה, תות שלם ואפילו לעטוף איתו כדור גלידה.
כיום מכינים את המוצ'י במפעלים ואת ההכנה המסורתית אפשר לראות בפסטיבלים או לקראת ראש השנה היפני.(לחץ לצפייה בסרטון הכנה)
הצפייה בהכנת המוצ'י בדרך המסורתית היא דבר אהוב על היפנים ומדיי פעם נותנים מכיני המוצ'י גם למשתתפים (במיוחד לילדים) להשתתף איתם בהכנת המוצ'י תוך שמירה על הידיים של העוזרים…

המוצ'י נראה ממתק טעים ותמים למראה אך מדובר במאכל מאוד דביק שאינו קל ללעיסה ובליעה ולכן ילדים קטנים ואנשים מבוגרים המתקשים בלעיסה צריכים להיזהר באכילת המוצ'י.
לקראת ראש השנה היפני, מפרסמות הרשויות ביפן המלצות לאכילת מוצ'י בדרך הנכונה והזהירה ביותר ועדיין מדי שנה מוצאים את מותם כמות בודדה של קשישים יפנים אשר נחנקו בעת אכילת המוצ'י.

יחד עם זאת המוצ'י נחשב כקינוח בריא, ללא חומרים משמרים ונטול גלוטן ועבור היפנים המוצ'י הוא ממתק בעל מסורת יפנית ארוכה וחשובה והוא מככב בפסטיבלים, בארוחות חגיגיות וגם כמאכל מסורתי בחגים ובעיקר בראש השנה היפני.

• התמונות והסרטון מרחבי הרשת

מאצ'ה – אבקת הבריאות והטעם היפנית

בשנה האחרונה הגיעה המאצ'ה- אבקת התה הירוק היפני גם לישראל והיא מככבת כחומר גלם במנות שונות במסעדות ובתי קפה בארץ.
המאצ'ה הוא תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה, ואיננו אבקת תה או אבקת תה ירוק.

אבקת המאצ'ה מופקת מעלים צעירים של שיח התה אשר עוברים טחינה איטית בשיטה מסורתית באמצעות אבני ריחיים, באמצעות טחינה זו של העלים מובטחת השמירה על הרכיבים הטבעיים הנהדרים שיש למאצ'ה ועל הערכים התזונתיים הנשמרים במלואם.
המאצ'ה נחשב כ"מזון על" (סופר פוד) והוא מכיל רכיבים טבעיים רבים.

העלים של הצמח שממנו מפיקים את התה מכילים וויטמינים ומינרלים העשירים ובחומרים נוגדי חמצון אשר מסייעים בהתמודדות עם מחלות לב וסרטן מסייעים בהורדת לחץ הדם וכולסטרול, בהרגעת הקיבה, מאיצים חילוף חומרים ואנטי אייג'ינג.
במסורת היפנית משמשת אבקת המאצ'ה לעריכת טקס התה היפני המסורתי.
מאכלים יפנים מסורתיים ומודרניים מכילים אבקת מאצ'ה המעשירה ומעניקה לאוכל טעם ייחודי, מתוק ומריר וכמובן צבע ירוק שאי אפשר לפספס.

ביפן נראה את המאצ'ה בגלידות, עוגיות, קיטקאט עם מאצ'ה, מרקים ועוד.
במאכלים מערביים אפשר למצוא את אבקת המאצ'ה במאקרונים, קרואסונים, טירמיסו ועוד.
את המאצ'ה אפשר להוסיף למשקאות חמים כמו מאצ'ה לאטה, רשת סטארבקס מוכרת ביפן בהצלחה גדולה, אייס מאצ'ה ושייקים בתוספת מאצ'ה.

* התמונות מרחבי הרשת

 

אם אין סוכר תאכלו קינקו

מה עושים כשאין סוכר?

עד סוף המאה ה-16 לא היה כלל סוכר ביפן ועד המאה ה-19 הסוכר לא היה נגיש לכל אחד ולכן התחליף לסוכר בו השתמשו היפנים נקרא קינקו- קמח סויה קלוי מתקתק בטעמו, צבעו צהוב והוא בעל מרקם אבקתי.
הקינקו שימש כתחליף סוכר לממתקים וקינוחים יפנים למרות שטעמו אינו מתוק כמו סוכר מזוקק, כתוצאה מכך הקינוחים היפנים הם בעלי מתיקות מעודנת מאוד.
עד היום השימוש בקינקו נפוץ מאוד במטבח היפני בעיקר בקינוחים מסורתיים או כתוספת מעל גלידת וניל.

השימוש בקינקו מתאים מאוד לממתקים וקינוחים מעודנים ומוסיף להם טקסטורה קרנצ'ית ,אפשר למצוא את הקינקו בעיקר בקינוחים כמו:
 Kuzumochi– קינוח העשוי מג'לי בעל טעים עדין מאוד, מרענן וקליל הנאכל בעיקר בקיץ.
הקינוח מוגש עם תוספת של גלידה או סירופ אך הדרך המסורתית ביותר לאכול אותו היא עם תוספת של קינקו.
 Daifuku–  עוגיות מוצ'י (עוגיה העשוי בצק אורז דביק) הממולאות בקרם מתוק ומוגשות כשהן "מפודרות" באבקת קינקו מעליהן.
לקינקו שימושים נוספים כמו במאכלים פחות מסורתיים כמו מאפים שונים, בהם מחליפים חלק מכמות הקמח בקינקו ,אפשר גם לאפות רק עם הקינקו וכך יוצרים מאפים ללא גלוטן .
שימוש נוסף בקינקו הוא בהכנת שייקים, בשני המקרים מעניק הקינקו ארומה אגוזית נעימה.

סוד ההצלחה של הקיט-קאט ביפן

כמעט כל מי שחוזר מיפן מביא איתו בין שלל המזכרות והמתנות כמה טעמים שונים ומשונים של קיט-קאט, חטיף אצבעות שוקולד.
איך חטיף של חברת נסטלה הבריטית הפך להיות מזוהה כל כך עם יפן ולמה הוא זוכה לכזאת הצלחה מסחררת ביפן?
הקיט-קאט הגיע לראשונה ליפן בשנת 1973 ואת הצלחתו הענקית ביפן ניתן לייחס לצירוף מקרים מוצלח במיוחד: השם קיט-קאט נשמע דומה למונח ביפנית ( Kitto Kattsu (きっと勝つ אשר משמעותו היא- "אתה בוודאות תנצח"  וכך הפך הקיט-קאט לקמע למזל והצלחה אשר מעניקים לתלמידים לפני בחינות גדולות.
בעקבות ההצלחה הגדולה חברת נסטלה החלה להוציא מהדורות מיוחדות של החטיף עם איחולי הצלחה מודפסים על האריזה עבור סטודנטים לקראת תקופת המבחנים, עבור טקסי סיום בבתי הספר…
כיום אפשר למצוא כ- 300 טעמים שונים של קיט-קאט, המשתנים בהתאם לעונות השנה ולאזורים ביפן אשר בהם ניתן לקנות קיט-קאט במהדורה המוגבלת רק לאותו אזור ולא ניתן למצוא את החטיף במקום אחר.

הטעמים המיוחדים כמו סויה, שעועית אזוקי או מרק מיסו, נשמעים מוזרים וביזריים לתיירים המגיעים מרחבי העולם, אך לא פעם ניתן לראות תיירים המתמקדים בחיפוש אחר כמה שיותר טעמים נדירים ולהביאם חזרה הביתה.
ברחבי הרשת אפשר למצוא סרטוני יוטיוב רבים של אלו שטועמים קיט קאט בטעמים לא שגרתיים ומדווחים על החוויה, אתרים המדרגים את הטעמים המוזרים ביותר או אתרים המדווחים על טעמים חדשים שהמגיעים ליפן.
גם מי שאינו מגיע ליפן בזמן הקרוב ועדיין רוצה לטעום קיט-קאט מיוחד כמו עוגיית מוצ'י או וואסבי יכול לקנות דרך אתרי האינטרנט הרבים קיט-קאט הישר מיפן.
אך מה שנראה מוזר לנו נראה טבעי לחלוטין ליפנים אשר הטעם הנמכר ביותר ביפן בשנת 2010 היה טעם הסויה…
יפן היא המדינה היחידה בה נפתחה חנות שוקולד המיועדת כולה לקיט קאט וניתן למצוא בה מגוון רב של טעמים.
אילו טעמים אפשר למצוא? כמעט כל מה שאפשר לדמיין, החל מטעמים הבנאליים כמו טעמי פירות או קינוחים כמו עוגת גבינה וקרם ברולה ועד מאכלים יפנים מיוחדים.
בין הטעמים היותר מוזרים (דעה אישית כמובן….) ניתן למצוא את טעם תפו"א, תירס על הגריל, מלח צרפתי, סאקה, צ'ילי, טופו וזאת רק טעימה על קצה המזלג…

* התמונות  מרחבי הרשת

אוכל של קיץ ביפן

עונת הפסטיבלים ביפן נמצאת בעיצומה ואחד הדברים שתמיד אפשר למצוא בכל פסטיבל הם דוכני אוכל רחוב.
ניתן למצוא כמעט הכל בדוכני האוכל- מתוק, מלוח, מטוגן, מאודה ועוד…
ישנם מאכלים שאפשר למצוא רק בפסטיבלים ויש מאכלים הנמכרים לפי עונות השנה או בהתאם לפסטיבל.
ישנם הרבה ממתקים ומאכלים מלוחים מפתים הנמכרים בפסטיבלים בתקופת הקיץ חלקם מוכרים גם לתיירים המערביים וחלקם מצויים רק ביפן.

צ'וקו בננה- אחד הממתקים האהובים על היפנים. ובגלל הפופולאריות הגדולה שלו הוא נמכר בכמה דוכנים בפסטיבלים.
הממתק עשוי מבננה קפואה המצופה שוקולד ומעוטרת בקישוטים כמו סוכריות צבעוניות.
הציפוי יכול להיות שוקולד חלב רגיל או ציפויים קצת פחות שגרתיים בצבעים זרחניים כמו ציפוי תות בצבע ורוד זוהר ועוד.
הבננה מוגשת על מקל ואף פסטיבל ביפן לא מתקיים בלי עגלת צ'וקו בננה.

Watame – אצלנו מוכר המאכל בשם "שיערות סבתא", גם ביפן הוא אהוב על ילדים ונמכר על מקל בצבעים שונים כשהוא כבר ארוז בתוך שקית ניילון.

Ringo Ame–  רינגו, כלומר "תפוח" ו Ame משמעות "ממתק" וכמו שאנחנו מכרים- תפוח מסוכר. בישראל, הממתק היה אהוב מאוד על הילדים בשנות ה-80, ביפן עדיין ממשיכים לאכול בפסטיבלים את התפוח המצופה בסוכר כשהוא נמכר על מקל.
מלפפון על מקל– מאכל יפני הנמכר בלילות הקיץ החמים. היפנים מאמינים שאכילת מלפפון מצננת ומקררת את הגוף ולכן מלפפון עם קצת רוטב מיסו נמכר בפסטיבלים.
אוקונומיאקי– "פנקייק" יפני מלוח. האוקונומיאקי מלווה ברטבים שונים ותוספות המשתנות מאזור לאזור ביפן אך בד"כ הוא מוגש עם כרוב וביצת עין. בין התוספות אפשר למצוא בשר חזיר ,שרימפס, תמנונים גבינות שונות, ירקות ועוד

• כל התמונות מרחבי הרשת

יש לי גלידה יפנית הכי טובה…

היפנים אוהבים גלידה…ואיך אפשר שלא לאהוב?

הקיץ ביפן חם מאוד ואין כמו גלידה קרה ומתוקה לצנן את הגוף ביום קיץ לוהט.
באופן מפתיע הגלידה התחילה ביפן כמאכל מערבי לגמרי ועם השנים החלו להתווסף לטעמי הגלידה הרגילים והמוכרים טעמים יפנים.

בתחילת דרכה הגלידה נחשבה כמותרות ומחירה היה יקר ורק מעטים יכלו להרשות לעצמם להתפנק בגביע גלידה,עם הזמן מחירה של הגלידה ירד והיא הפכה לקינוח זמין לכל אחד.

ביפן אפשר למצוא סוגים שונים ומשונים של גלידות והטעמים הקלאסיים והאהובים ביותר ביפן הם: גלידת מאצ'ה (אבקת תה ירוק) , כדורי גלידה עטופים במוצ'י (עוגיה העשויה מקמח אורז) בשלל טעמים, גלידת סורבה בטעם יוזו (פרי הדר יפני), גלידה שחורה העשויה מדיו של דיונון וגלידת טופו.

אחת התוספות האהובות על היפנים לשים מעל הגלידה ממש כמו ציפוי שוקולד היא מחית שעועית אדומה.
אחד הקינוחים הקרירים האהובים ביותר על היפנים הוא סוג של ברד מגולח בשם קאקיגורי אותו מכינים באמצעות מכונה מיוחדת המגלחת את הקרח עד שהוא הופך לקרח רך ואוורירי ממש כמו פתיתי שלג הנמסים בעדינות על הלשון.

את הקינוח הקאקיגורי אפשר למצוא בעונת הקיץ בחופי הים, דוכני מזון בפסטיבלים (ויש הרבה פסטיבלים בקיץ), בבתי קפה וגם בבתים הפרטים של היפנים שכה אוהבים את הברד המגולח עד שהחלו לקנות מכונות ביתיות לשימוש עצמי.

על הברד המגולח נהוג להוסיף חלב מרוכז וסירופ סוכר ומעליו לשים עוד שלל תוספות כמו פירות, שעועית אזוקי מתוקה, אבקת סויה ואפילו כדורי גלידה "רגילה".

הקאקיגורי נחשב ביפן כסמל לקיץ, בעבר כאשר התחילה עונת הקאקיגורי והחלו למכור אותו היה נהוג לתלות בפתח החנות כרזה צבעונית שהודיעה על תחילת עונת הקאקגורי. עד היום אפשר לראות כרזות כאלו בחנויות שמוכרות את הברד.
כיום ניתן למצוא את הקאקגורי במהלך עונת הקיץ כמעט בכל מקום ברחבי יפן והוא נחשב למרענן הרשמי של הקיץ היפני.

איזה דנגו בא לך היום?

הדנגו הוא ממתק יפני העשוי איך לא…מקמח אורז (מוצ'יקו)
מדובר בכופתאות אורז דביקות המגיעות בשלל צורות ואפשרויות הכנה שונות.
הדנגו הוא קינוח יפני מסורתי המוגש בכל ימות השנה אך ישנם סוגים מסויימים של דנגו המוגשים בהתאם לעונות השנה או אירועים שונים.
אפשר למצוא את הדנגו כמעט בכל מקום ביפן ויש לממתק מקום חשוב בדוכני אוכל בפסטיבלים שונים המתקיימים לעיתים רבות ביפן.
אופן ההכנה של דנגו בסיסי מזכיר קצת הכנה של קובה, לערבב קמח אורז דביק עם מים, להכין כדורים מושלמים ולזרוק למים רותחים. מתכונים מדויקים יותר ניתן למצוא ברחבי הרשת.
בגלל המראה של כדורי הדנגו- עיגול מושלם לבן ויפה נהוג לאכול את הדנגו הבסיסי באירוע הנקרא "צוקימי" בו נהוג לצפות בירח מלא מכיוון שהכדורים מזכירים…ירח.
הדנגו הבסיסי הוא דיי משעמם ולכן נהוג להוסיף לו תוספות שונות או להוסיף אותו לקינוחים.
מה אפשר לעשות עם כדורי הדנגו ולהפוך אותו לטעים יותר?
1. בפסטיבלים ודוכני רחוב נהוג למכור את המיטראשי דנגו- כדורי דנגו משופדים על מקל במבוק צלויים על הגריל ומצופים ברוטב קרמל מלוח הנקרא מיטראשי.
2. בעת צפייה בפריחת הדובדבן נהוג לאכול האנמי דנגו – שלושה כדורי דנגו בצבעים: ורוד המסמל את פריחת הדובדבן, לבן כצבע הדנגו המסורתי וירוק המסמל את התה הירוק היפני.
דנגו זה כה אהוב עד שאפילו יש אימוג'י בדמותו.
3. את הדנגו אפשר לאכול ממש כמו מרשמלו- בצלייה על אש פתוחה
4. בקינוחים "מערביים" כמו גלידה נהוג להוסיף כדורים קטנטנים של דנגו.
5. אנקו דנגו- תוספת של "אזוקי" ממרח שעועית אדומה שמאוד פופולארית ביפן ונהוג להשתמש בה במאכלים רבים (כמו שאצלנו נהוג להשתמש בממרח שוקולד). את האזוקי (אנקו) מורחים מעל הדנגו והממרח מעניק טעם המזכיר ערמונים.
הרבה פעמים מתבלבלים בין הדנגו לבין המוצ'י שגם הוא קינוח יפני מסורתי שעשוי אורז והשניים דומים גם במראה וגם במרקם הדביק.
ההבדל הוא שהדנגו עשוי ממוצי'קו- קמח אורז ואילו המוצ'י עשוי מאורז (ולא מקמח) אשר מתבשל ולאחר מכן חובטים בו בפטיש ענק עד שהופך לבצק.
את אכילת הדונגי (לא חשוב מאיזה סוג) נהוג ללוות בשתיית תה ירוק מסורתי.