ניקו – יפן הקטנה

"ניקו היא ניפון" (ניקו היא יפן) , סיסמה זו מפוזרת על כרזות ברחבי העיר הקטנה והיפה ניקו הממוקמת במרחק של כ- 150 ק"מ מצפון לטוקיו בגובה של כ- 660 מטר מעל פני הים.
היפנים מאמינים כי כל אדם חייב לראות לפחות פעם אחת בחייו את יופיה של ניקו שפירוש שמה ביפנית הוא "אור שמש".
העיר ניקו נוסדה במאה ה- 8 על ידי הכומר הבודהיסט שודו שהקים את המקדשים המפורסמים של ניקו במורדות ההר בצורה מדורגת ומדויקת להפליא.
בשנת 1999 הוכרזו המקדשים כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.

בדרך אל המקדשים עוברים בגשר שינקיו (The Shinkyo Bridge הגשר הקדוש), גשר יפני מסורתי, קטן, אחד מהמפורסמים והחשובים ביפן השייך באופן רשמי למקדש פוטאראסאן.
הגשר הנוכחי הוקם בשנת 1636, אך לפניו היה גשר אחר באותה נקודה שמקורותיו המדויקים אינם ברורים.
עד 1973 הגשר לא היה פתוח לקהל הרחב ורק לאחר שעבר עבודות שיפוץ נפתח הגשר למבקרים תמורת תשלום.

אחד המקדשים המפורסמים ביותר בניקו הוא מקדש טושוגו בו קבור טוקוגאווה אייאסו אשר ייסד את שוגנות טוקוגאווה אשר ששלטה ביפן כ-250 שנה.
מתחם המקדש מפואר ומורכב מתריסר מבנים השוכנים ביער יפהפה.
המבנים מקושטים בגילופי עץ ועלי זהב רבים, המקדש מכיל אלמנטים גם בודהיסטים וגם מהשינטו. בעבר היה נהוג להפריד בין השינטו לבודהיזם במקדשים, אך בטושוגו שתי הדתות התערבבו כל כך שההפרדה לא בוצעה בשלמותה.

אחד הפסלים המוכרים ביותר הנמצאים במקדש הוא פסל שלושת הקופים החכמים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי", מקור הפסל במזרח הרחוק והם מסמלים פתגם עתיק "אל תדברו רוע, אל תראו רוע, אל תשמעו רוע".

בנוסף ליופי ופאר המקדשים, בזכות מיקומה של ניקו באזור הררי ומיוער היא חלק משמורת טבע רחבה, שגאה להיות שמורת הטבע הראשונה של יפן משנת 1934. השמורה כוללת בתוכה הרים וולקנים, אגמים, מפלים, קופים והרבה אתרים הסטורים.
אחד מפלאי הטבע המתויירים ביותר הוא מפל ניקו (מפל קריפורי Kirifuri)המרשים הנופל מגובה 75 מטר והוא נמצא כמה קילומטרים מהמקדשים.
פירוש השם קיריפורי הוא "ערפל נופל" על שם הערפל הדק שנוצר כאשר המים נופלים על הסלעים בתחתית המפלים התחתונים.

את המפל ניתן לראות ממרפסת תצפית העץ הבנויה לגובה ההר שמעבר לעמק המפלים. מרפסת התצפית ממוקמת כעשר דקות הליכה בשביל סלול.
התקופה היפה ביותר לראות את המפל היא תקופת השלכת- בסתיו, אז נצבע כל האזור בצבעי שלכת של אדום, צהוב וכתום.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שוגון- השליט הגדול של יפן

השוגון ביפן הוא תואר הניתן לשליט הצבאי ביפן בין השנים 1192-1867.
פירוש המילה שוגון ביפנית הוא- גנרל ואילו התיאור המלא הוא-  "סייאי טאישוגון, המצביא הגדול מכניע הברברים".
עד היום ביפן המונח שוגון מתייחס לבעל דרגה צבאית גבוהה.
בעבר שלט השוגון ביפן במקביל לקיסר כאשר תפקידו של הקיסר היה ייצוגי יותר.

תקופת השלטון של השוגון החלה בתקופת קאמאקורה  (1333-1185) והוא היה למעשה השליט בפועל ודחק את מעמד הקיסר.
מערכת השלטון בתקופה זו נקראת שוגנות וביפן מכנים אותה באקופו (幕府)- "שלטון האוהל" על שם האוהלים שהציבו החיילים בשדה הקרב.
השוגון שלט ביד רמה וקשה כאשר מתחתיו שלטו הדאמיו, מפקדים אזוריים (טריטוריאליים).
כל דאמיו שלט על אזור מסוים בהן הוא השליט מערכת של חוקים וגביית מיסים.
ברשות הדאמיו היו אדמות רבות, טירות ואחוזות מפוארות, הדאמיו שכרו לעצמם צבא של סמוראים שיגנו על המשפחות והאדמות שברשותם.
בשנות השיא של תקופת השוגונות היו ביפן כ-200 דאמיו שונים כשאר בראשם עומד השוגון בעל הסמכות העליונה שתפקידו להגביל את כוחם של הדאמיו ולפקח עליהם.
על מנת לדכא אפשרויות של מרידה של דאמיו, השוגון היה נוהג להחליף בין אזורי השליטה של הדאמיו, דואג לפקח עליהם ולהגביל את כוחם ואף מגביל את כמות הסמוראים אשר החזיק כל דאמיו.
השוגון אסר על הדאמיו להיפגש זה עם זה ללא קבלת אישורו ואף אסר על הדאמיו להינשא ללא קבלת אישור מהשוגון עצמו.
דאמיו שניסה למרוד בהחלטות השוגון דינו היה מוות.
למרות ההשגחה הקפדנית נהנו הדאמיו מרכוש וממון רב והיו בעלי מעמד גבוה.
שלטון השוגונות החזיקה מעמד ביפן עד שנת 1867 כאשר מספר דאמיו התאחדו עם כוחותיו של הקיסר והצליחו להדיח את השוגון ולהחזיר את השליטה ביפן לידי הקיסר.
לאחר הדחת השוגון החלה ביפן תקופת הקיסר מיג'י והחלה תקופת פתיחת יפן למערב.