האם יפן בדרך לשינוי היסטורי של החוקה?

שינזו אבה,ראש ממשלת יפן, קיבל אמון מחודש של הבוחרים לאחר שזכה בבחירות שהתקיימו ביפן בתחילת החודש.
ניצחון זה נותן לאבה דחיפה לרצונו ארוך השנים לעמעם את החוקה הפציפיסטית של ארצו.
חוקת יפן, הנקראת גם החוקה שלאחר המלחמה וחוקת השלום, נכתבה לאחר כניעתה של יפן במלחה"ע ה-2 ובה יפן שוללת מעצמה את הזכות להיות צד במלחמה ולהחזיק כוחות צבאיים.
מאז כינונה של חוקת יפן בשנת 1947 לא בוצעו שינוים בחוקה.

ראש הממשלה אבה

באופן כללי מרבית הציבור תומך באיסורים הללו, אבל אנשי ימין כמו אבה רואים בה סמל משפיל לתבוסה של המדינה במלחמת העולם השנייה ואילו תומכיה מחשיבים אותה כמקור ליציבות ולדמוקרטיה ביפן.
על מנת לשנות את החוק הבסיסי ביפן דרוש אישור של שני שלישים בשני בתי הפרלמנט ורוב במשאל עם ציבורי, רוב אשר אבה מחזיק בו כעת.
מערכת הבחירות התאפיינה במספר דברים ייחודיים ביניהם הורדת גיל ההצבעה לגיל 18 (לפני כן גיל ההצבעה ביפן היה 20). לא מדובר באחוז גדול מכלל בעלי זכות ההצבעה ביפן, הצעירים מהווים 2% בלבד מכלל המצביעים, ואילו רבע מהאוכלוסייה היפנית הם כעת בני יותר מ–65.
קולות שונים ביפן מזהירים כי הפוליטיקה נשלטת ע"י קשישים ואף מכנים את המצב "דמוקרטיה כסופה".
תוחלת החיים העולה והילודה היורדת מזכות את יפן בתואר המדינה הזקנה בעולם ומצב זה מחייב את הממשלה למצוא פתרונות יצירתיים על מנת למשוך את בני גיל הזהב לעבודה.
למרות שביפן אין גיל רשמי לפרישה חברות רבות מנהיגות מדיניות של גיל חובה לפרישה.
81% מהחברות ביפן עדיין מנהיגות את גיל 60 בתור גיל חובה לפרישה, 16% העלו אותו ו-3% ביטלו את מדיניות הפרישה.החשיבה העומדת מאחורי ביטול גיל הפרישה נובע מכך שכוח העבודה נמצא במחסור אדיר ויש רצון לתת לעובדים את האפשרות להרוויח הכנסה יציבה כאשר הם מזדקנים.
בנוסף ישנה אחריות על החברה לדאוג גם לתוכניות העתידיות של העובדים כאשר אלו גם יגיעו לגיל מבוגר ולכן יש חברות שונות אשר פיתחו תכנית המאפשרת לעובדים בגילאי 65 ומעלה לעבוד על פי חוזה קבלן ללא הגבלת גיל. תכנית זו זכתה לפופולריות רבה ביפן.
מקומות העבודה מכירים בחשיבות העסקת אוכלוסייה בוגרת ומודעים היטב ליתרונות בהעסקת עובדים אלו ובניסיון העשיר איתו הם מגיעים לעבודה.
כבר ב- 2013 החלה ממשלת יפן בראשות אבה בשינוי החוקים כך שמעסיקים נדרשים לשמור על כל העובדים הרוצים להישאר במקום העבודה עד גיל 65.

פילוסופיה עסקית בנוסח יפני

הפילוסופיה העסקית היפנית הינה נגזרת של התרבות היפנית ומתמקדת באלמנטים השונים מאלו התופסים את מרכז הבמה בישראל ובמערב.
הנחת יסוד בפילוסופיה זו היא  כי מדובר במערכת יחסים ארוכת טווח ולא בעסקה חד-פעמית,
וככל שהקשר נמשך זמן רב יותר, גדלה המחויבות ההדדית לעזור זה לזה ומכאן… כולם צריכים להרוויח.
מה זה אומר שכולם צריכים להרוויח? התפיסה גורסת כי חוזק השרשרת הוא כחוזקה של החוליה החלשה ביותר, ולכן קונסטלציה עסקית שאיננה טובה לכל הצדדים המעורבים, סופה להתפרק. על-פי-רוב, חברות יפניות רציניות לא יעבדו עם מי שבא 'לחפש מכה'.
חשוב להבין כי כמעט בלתי אפשרי לקבל הזדמנות שנייה ביפן. היפנים בודקים את הרקע של השותף/ספק הפוטנציאלי ואם מתגלים פרטים בעייתיים הם יעדיפו שלא 'להכניס ראש בריא למיטה חולה'.
מצד שני, המחויבות ההדדית תבוא לידי ביטוי בתנאים מועדפים, סיוע בקידום עסקיו של הספק, מתן המלצות ועוד.
סגנון העבודה היפני הוא נוקשה, מסודר, מחויב לתבניות חשיבה והתנהגות מוגדרות ומוכרות לשני הצדדים.
זרים הרוצים לעבוד מול יפן נדרשים ללמוד את מאפייני סגנון העבודה היפני ולהתאים את עצמם אליו. במקרים רבים, מידת ההתקדמות של הפרויקט תלויה בקצב הלימוד של החברה הזרה…

מהם הדגשים לפילוסופיה העסקית?

• הרמוניה – החברה היפנית רואה בשמירה על הרמוניה חברתית ערך עליון ולכן היפנים מרגישים מאוימים במצבים של קונפליקט, לחץ והפגנת רגשות ויהיו מוכנים למאמץ רב כדי להימנע מהם או לחפש אחר פתרונות של פשרה.
• עבודת צוות ושיתוף פעולה – קבלת החלטות במשותף, נוהל ה-רין-גי-שו, הזדהות עם המחלקה/חברה של העובד ומחויבות כלפיה, סלידה מאינדיבידואליזם ואגואיזם.
• נאמנות – בין העובד לחברה, בין החברה לעובדים, בין לקוח לספק/ים ולהפך, מחויבות לעמידה ביעדי החברה כולל שעות עבודה מרובות.
• היררכיה – מבנה ארגוני צבאי באופיו.
• קווי היסוד: יעילות, הצטיינות ותוצאה.
• אחריות קולקטיבית – מודל האשמה: רצון להימנע מלהיות זה שאשם ולכן משך תהליכי קבלת ההחלטות ארוך יותר, לאחר קבלת ההחלטה במשותף כולם מחויבים והביצוע מהיר, עמידה בזמנים שהוגדרו ובאיכות הנדרשת.
  כניסה ליפן היא אתגר הדורש סבלנות, אורח רוח וכבוד הדדי.לאט לאט "בצעדי צב" ובזהירות ניתן להגיע אל המטרה.
  יש כאלו ביפן שלקחו את "צעדי הצב" פסיעה אחת קדימה ואימצו להם צב כחיית מחמד איתה הם צועדים לאט לאט ברחובות העיר
  לצפייה בסרטון לחץ:
  https://youtu.be/wvfW9P1SE8o

השיטה היפנית לסידור הבית

חג הפסח מתקרב אלינו בצעדי ענק וחלקנו הגדול כבר נדבק ב"קדחת הפסח" ומנקה כל גרגיר אבק מעל הארונות,מתחת למקרר,מקרצף את התריסים ומסדר את הבויידעם 
אבל מה עושה מי שלנקות ולסדר לא ממש בא לו בקלות?…
שיטת מאקי קונדו מיפן עוזרת גם לאלו המתקשים להיפרד ולזרוק חפצים ישנים

לצפייה בכתבה:

http://www.mako.co.il/news-israel/local-q2_2016/Article-5c00b9645802451004.htm

למה כדאי להיות חתול ביפן? אי החתולים היפני-אאושימה

באי אאושימה הנמצא בדרום יפן חיים בסה"כ 20 אנשים אבל יחד איתם חיים על האי הקטנטן והנידח 120 חתולים

עד שנת 1945 חיו באי כ-900 בני אדם אך במהלך השנים האוכלוסייה הזדקנה והצעירים נטשו את  האי ובזמן שאוכלוסיית בני האדם הולכת ומתמעטת דווקא אוכלוסיית החתולים צומחת וגדלה.
וכעת על כל אדם שחי באי יש לפחות שישה חתולים.החתולים הגיעו לאי לפני מספר שנים במטרה להתמודד עם מכת עכברים שפקדה את האי ומאז התרבו בקצב מסחרר

החתולים שולטים באי ביד רמה ואף נוצרה סביבם אמונה על פיה האכלת החתולים תביא אושר ומזל טוב.מעמד החתולים באי כל כך גבוה שחל איסור על הכנסת כלבים, האויב המושבע של החתולים, לאי.
מקדש קטן לחתולים נבנה ואף נבנו מספר מבנים בצורת חתול.
חובבי החתולים גילו את המקום ומאז האי מקבל תשומת לב שהתושבים באי אינם מורגלים לה.
באי הקטן אין בתי מלון או חנויות או אטרקציות תיירותיות מיוחדות אך אין זה מפריע למבקרים רבים חובבי חתולים להגיע לאי שהדרך היחידה להגיע אליו זו מעבורת המפליגה רק פעמיים ביום.
התושבים החיים באי חוששים ממבקרים אלו ולא רוצים שהפרסום יפגע בשגרת חייהם ובשקט של המקום בו הם חיים.

אבל כנראה שמי שבאמת שולט שם זה החתולים שהם בעלי הבית האמתיים של האי ולכן זרם המבקרים ממשיך להגיע.

קופסא קטנה ומטריפה

קופסת הבנטו היפנית היא אחד מסמלי האוכל הכי מזוהים של המדינה.

מארוחת צהריים של ילדי בית ספר ועד לארוחות צהרים של עובדי המשרדים. מדובר באחד הדברים היחידים שלא השתנו ונשארו מסורתיים במדינה שלא מפסיקה לחדש ולהתפתח.

הבנטו היא ארוחה ביתית ומאוזנת הארוזה בקופסא קומפקטית אשר כל החלל שלה מנוצל היטב. הארוחה כוללת שלוש מנות פחמימה, שתי מנות של פרי וירקות ומנת חלבונים אחת.

ישנם מספר סוגי בנטו: בנטו שנועדו לאכילה לצד שולחן ומוגשים במסעדות, בנטו שנועדו לאכילה משותפת מחוץ לבית, כמו בפיקניק, וארוחות בנטו הנלקחות לנסיעות או לעבודה.

כמו כל הורה גם הורה יפני מוצא את עצמו "שובר את הראש" במטרה לחדש ולגוון את הארוחות של ילדיו.
ההורה רוצה שהילד יאכל מזון בריא ומאוזן אך מצד שני  יש להכין את האוכל בצורה מעוררת תיאבון ומפתה כדי שהילד יאכל אותה ולא יחזיר את האוכל הביתה.
וכך פיתחו היפנים עולם שלם סביב ארוחות הבנטו, עולם צבעוני, עשיר ומלא והכל בתוך קופסה קטנה ומטריפה. הארוחות מקושטות ומפתות ומעוררות חשק עז לאכול אותן.

ארוחות הבנטו הופכות ליצירות אמנות זעירות, והשמים הם הגבול.

אז למה בנטו?

• זה אקולוגי–  פחות שקיות ניילון ונייר עטיפה לכריכים.
• זה בריא- ארוחה מאוזנת ובריאה שהוכנה במטבח ביתי. המנות תחומות ומדודות דבר המאפשר להקפיד יותר בקלות על כמות הקלוריות הנצרכת.
• זה חסכוני– אחרי הכל להביא אוכל מהבית חוסך כמה מאות שקלים במקום לקנות אוכל מבחוץ.
• זה אסתטי– הרי ידוע שאנחנו אוכלים קודם כל עם העיניים.
• זה טוב לילדים– ארוחת בנטו מאפשרת לחשוף את הילדים לסוגי מאכלים חדשים בצורה ידידותית יותר ואפילו מפתה. בנוסף, קל יותר לאכול ארוחה מסודרת ותחומה שבה נמצא גם פרי כקינוח מאשר להתמודד עם נדודים משועממים למקרר וחיפוש אחרי אוכל.

יום השוויון האביבי

ה-21.3 הוא היום הראשון של האביב-היום בו השמש מגיעה בשיאה בדיוק לנקודת האמצע בין השמים לארץ. 
תרבויות עתיקות התייחסו לימים אלה כנקודת מפנה בזמן,ימים בהם ניתן לנקות אנרגיות מיותרות ולסגור מעגלים ישנים.
עד היום תרבויות שונות ברחבי העולם חוגגות את יום השוויון האביבי בדרכים שונות.
ביפן ימים אלו נחשבים כחגים לאומיים והיפנים נהנים מיום חופש.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3864898,00.html

הסאקורה-פריחת הדובדבן ביפן

כל שנה, עוקבים היפנים אחר ה"סאקורה זנסן" (桜前線) "תחזית פריחת הדובדבן".  

היפנים גאים מאוד בסאקורה ומצפים בהתרגשות לבואה. בשבועות שלפני הפריחה (פברואר-מרץ) טוקיו הולכת ומתקשטת במוטיביים פרחוניים בגווני ורוד ולבן. אנשים ידברו על הסאקורה המתקרבת בכל שיחת חולין, ינתחו את קצב התקדמות הפריחה מאוקינאווה שבדרום וצפונה ("סאקורה זנסן") וינסו לנחש מתי בדיוק היא תגיע אליהם.

הסאקורה מתחילה בפברואר באי הדרומי קְיוֹשוֹ, שימי החורף שלו אינם קרים דיים לתת לעצים את מנת הקור הדרוש כל כך לפריחה עזה, ממשיכה לאי המרכזי הונשו שאקלימו ממוזג, שם היא מתחילה בדרך כלל בסוף מארס ובדרך כלל מגיעה לקיוטו וטוקיו לקראת סוף חודש מרץ או תחילת חודש אפריל וממשיכה צפונה ואל המקומות הגבוהים. להוֹקאידוֹ שבצפון, היא תגיע רק לקראת חודש מאי.

 

לא כל העצים הם דובדבן. בחגיגה נוטלים חלק גם פרחי השזיף, האפרסק וורדניים אחרים.

 

 

 

הסאקורה היא סמל מוכר של יפן ומסמלת את אופיו היפה אך חמקמק ובר-חלוף של החיים, המופיע תדיר באמנות יפנית.

פסטיבל פריחת עץ הדובדבן הפך לאחד מסמליה של יפן ונערך ברחבי יפן, במקומות בהם ניתן לצפות בפריחתו המדהימה של פרח הדובדבן, הסאקורה. 

פריחתו של הפרח הפך לחגיגה שלמה. מקור השמחה מצוי באריסטוקרטיה של יפן, שנהגה לבלות את עונת פריחת הדובדבן במסיבות מפוארות. הפריחה מסמלת ליפנים, את מחזוריות החיים, את ההתחדשות של הטבע המגיעה עם תום החורף.

היפנים יוצאים בראשית האביב  אל הגנים, גדות הנחלים, שמורות הטבע והפארקים העירוניים, כדי לחוג את הפריחה, האגדה מספרת כי במקורו היה זה פסטיבל של הכרת תודה.

פריחת הדובדבן איננה רק מצב בוטני, אלא קודם כול מצב נפשי. היפנים מניחים בצד את הענייני היומיום ויוצאים אל הטבע, גם אם הוא בגן העירוני הסמוך. הם מותחים יריעות פלסטיק כחולות למרגלות העצים, פותחים צידניות, מבעירים גחלים, אוכלים ושותים סאקֶה (שיכר אורז) ולעתים גם שרים ומנגנים.

 

נשאלת השאלה-מדוע העם היפני מעריץ את פריחת הדובדבן? השקפת העולם לפי דת ה"שינטו" היא שאין זה מובן מאליו שהדבר יתרחש. יש איזה כוח המניע את התפרצות היופי.

החגיגה הגדולה שנערכת היא לבטא את הוקרת היפנים לאותן ישויות ואלים שהעניקו את הפלא הקסום והיפה הזה.

אחרי כל ההתרגשות והציפייה, מאכזב לגלות שפריחת הדובדבן נמשכת זמן קצר מאד, כשבוע בלבד, שאחריו נושרים העלים והעצים נותרים ערומים.

היופי הקצר הזה הוא בעל משמעות סמלית עמוקה, ומהווה תזכורת ליפנים על כך שגם החיים, בדיוק כמו פריחת הסאקורה המרהיבה, הם שבריריים ובני חלוף ועלולים להסתיים בכל רגע

 

פסטיבל האש והמים

החל מ-1.03.16 יפתחו במקדש Todai-Ji (המקדש הגדול) הנמצא בעיר נרה טקסים פולחניים של אש ומים.
לטקסי האש והמים שני שמות Shuni-e או Omizutori משמעות השמות "בא האביב"
יותר מאלף ומאתיים שנה הנזירים של מקדש Nara`s Todaiji Temple ביפן מבצעים טקסים מרתקים אלו כדי לקבל את פני האביב ולהתפלל עבור מזל ושלווה בשנה החדשה. מנהגים בודהיסטיים נשמרים כאן בקפידה, וכולם מבוססים על האלמנטים הבסיסיים של הטבע- מים ואש. ניצוצות וגיצים מועפים אל שמי העיר, בטקס אש מדהים בו נושאים הנזירים לפידים מיוחדים כדי להאיר את כל המקדש באור יקרות. כל זה כהכנה לטקס האומיצורי שמתרחש ב-12 במרץ אחרי חצות. מספרים שהנזיר Jitchu Kasho הוא זה שהחל במסורות הללו אחרי שחזה במו עיניו באלים עושים את הטקסים היפים בשולי העיר, ליד ההרים. הוא החליט שגם לבני האדם מגיע לראות פלאות שכאלה.

הטקס המקדים לטקסי האש והמים מתבצע ע"י קבוצה של 11 נזירים הנקראת-רנגיושו בטקס הם מקיימים תפילת ברכה לשגשוג האומה היפנית ולשלום עולמי.

טקס האש- מתקיים מדי יום ונקרא או-טיימצו O-Taimatsu ובמהלכו עשרה נזירים נושאים לפידים גדולים ומתפללים לאור הלפידים.
בליל ה-12 בחודש, מגיע השיא. 11 נזירים שנבחרו במיוחד, עולים במדרגות המבואה של המקדש, בידיהם לפידים בוערים. ככל שהם מתקרבים למזבח הראשי הם מאיצים יותר ויותר, וכובד הלפידים העצומים כאילו לא מורגש בידיהם. הסיבה למרוץ המטורף היא שהם מנסים להדביק את הזמן האלוהי, שכידוע, הרבה יותר מהיר מזה שלנו. ההתרגשות הכללית מועצמת כי שאר הנזירים מנגנים ומתופפים, וחוזרים בקול רם על מנטרות שונות. בשתיים לפנות בוקר, מגיע שלב המים של הטקס. מתוך הבאר הקדושה – Wakasa, נשאבים מים.

המים הקדושים נשפכים לשני כלים עתיקים שבהם נשמרים מי הטקס משנים עברו. מנהג זה מקורו באגדה על אותו נזיר מפורסם ממש Jitchu Kasho שהזמין את כל האלים לחגיגה במקדש. אל מסוים, שהתעכב ולא הגיע, פיצה על העדרו בכך שגרם לפרץ מי קודש לנבוע בתחום המקדש. מאמינים שזו הבאר הקדושה, ולכן מקומה בחגיגה כה משמעותי.

חברה יפנית מצאה את הדרך הטובה ביותר כדי לשפר את הפרודוקטיביות של העובדים שלה

בחברות רבות ביפן מקובל שעובדים כ־12 שעות ביום בממוצע, ולעתים גם 14 ויותר. למתבונן מהצד נוצר הרושם שהעבודה היא ייעודו של האזרח היפני, ושהוא יעשה כל שיידרש ממנו כדי לרצות את המעביד וכדי לתרום את חלקו להצלחת הקבוצה שאליה הוא שייך. העבודה ביפן היא ערך עליון, כאשר אדם חסר עבודה הוא חסר זהות, ואיננו עוד חלק מהמעגל החברתי.

חברה יפנית בשם  Ferray, שעוסקת בפתרונות אינטרנט,  מצאה דרך יוצאת דופן להגדיל את הפרודוקטיביות. מחודש אוקטובר שעבר, עובדים רשאים להביא את החתולים שלהם לעבודה

להמשך קריאה
http://www.flysinthenet.com/#!חברה-יפנית-מצאה-את-הדרך-הטובה-ביותר-כדי-לשפר-את-הפרודוקטיביות-של-העובדים-שלה/c218b/56c3f59d0cf272fb57b75e8c

 

 

מוסר עבודה ביפן

ביפן יש לא פחות מ-15 חגים לאומיים.

מאמר של "וול סטריט ז'ורנל" הראה כי היפני הממוצע מנצל רק 8.6 מימי החופשה שלו בכל שנה – פחות ממחצית ממה שהוא זכאי לו. לשם השוואה, בארה"ב משתמשים העובדים בממוצע ב-10 מתוך 14 ימי החופשה בתשלום שלהם כל שנה.

המושג "לעבוד קשה מדי" כל כך שכיח ביפן שלמדינה יש מילה למי שמת מעבודה מוגזמת – "קארושי". שלא כמו האירופאים, שנהנים מחופשות קיץ ארוכות, אנשי הצווארון הלבן ביפן ידועים בכך שהם מגבילים את ימי החופשה שלהם ולעיתים מסתפקים בסוף שבוע ארוך.

בחברות רבות ביפן מקובל שעובדים כ־12 שעות ביום בממוצע, ולעתים גם 14 ויותר. למתבונן מהצד נוצר הרושם שהעבודה היא ייעודו של האזרח היפני, ושהוא יעשה כל שיידרש ממנו כדי לרצות את המעביד וכדי לתרום את חלקו להצלחת הקבוצה שאליה הוא שייך. העבודה ביפן היא ערך עליון, כאשר אדם חסר עבודה הוא חסר זהות, ואיננו עוד חלק מהמעגל החברתי.

למרות שינויים שחלו בשנים האחרונות, בבסיס המבנה התעסוקתי ביפן עומדת התפיסה ש"העבודה היא לכל החיים". חברות יפניות רבות שולחות נציגים לאוניברסיטאות ובוחרות את הטובים שבסטודנטים עוד טרם סיימו את לימודיהם או מיד עם סיומם. העובד החדש עובר הכשרה ארוכה בחברה ומסתייע בעובד ותיק אשר מלמד וחופף אותו הן לגבי תפקידו הספציפי בחברה והן לגבי ההתנהלות הכללית וההיררכיה בחברה.

עזיבת מקום עבודה ומעבר למקום עבודה אחר עקב שכר משתלם יותר או הטבות נרחבות אינה נפוצה ביפן, ונאמנותו של עובד היא בראש ובראשונה לחברה בה הוא עובד.אי-לכך, לכן מעבר למקום אחר לטובתו האישית מציגה אותו באור שלילי.

העובד היפני הממוצע ינצל את ימי החופש שלו בשני מקרים בלבד: א. כשהחברה בה הוא עובד מכריחה אותו לנצל אותם ב. כשמתקיים אירוע מיוחד שמצדיק את זה (כמו הלוויה למשל, או חתונה שנערכת במקום רחוק).

וכך החופשות הכמעט-יחידות של היפני הן בסופי שבוע, אליהם מצטרף לעיתים חג לאומי שמקנה לו יום נוסף בבית (החגים הלאומיים ביפן מתקיימים כמעט תמיד בימי שני).

סיבה נוספת להימנעות מלקיחת ימי חופש היא הלחץ החברתי. ביפן כל כך לא מקובל חברתית לקחת ימי חופש, עד שעל עובד שייקח יום כזה הקולגות יסתכלו בעין עקומה.

למה ביפן עובדים קשה כל כך?

שילוב של מספר גורמים:

• חינוך- ביפן מרגילים את הילדים כבר מגיל צעיר לעבודה מאומצת ולשעות פנאי מעטות. הילד היפני הולך בבוקר לבית הספר הרגיל, בצהריים ל"ג'וקו" (בית ספר בו נערכת חזרה על החומר שנלמד באותו יום בכיתה) ובערב לחוגים.
• המיתון הכבד בו היתה יפן שרויה מתחילת שנות ה-90 גרם לבעיות אבטלה חמורות והרגיל את היפנים לייחס חשיבות רבה לעובדה שיש להם מקום עבודה קבוע.
• Lifetime Employment- שבעבר הלא-רחוק היה נפוץ מאד ביפן. במסגרת ההסדר הזה אתה מועסק באותה החברה מתחילת הקריירה שלך ועד לפרישה, ובתמורה לכך מקבל בסופו של דבר תנאי פנסיה מעולים. הידיעה שתועסק באותו מקום למשך שארית חייך גורמת לתחושת נאמנות רבה יותר למקום העבודה.