תעלת טמאגאווה ג'וסוי – Tamagawa Josui

טמאגאווה ג'וסוי היא תעלת מים מתוקים שנמשכה במקור מהמורה במערב טוקיו ליוטסויה אוקידו, מרחק של 43 ק"מ. התעלה כבר לא בשימוש, והקטע הקרוב ביותר לעיר עובר ברובו מתחת לאדמה, אך לכל אורכו הפך לגן ציבורי והוגדר "דרך ירוקה".

השביל הצדדי של התעלה הפך לטיול מעניין מההרים אל לב העיר. הוא מוצל ברובו על ידי עצים, ומציע קצת הפוגה מחום הקיץ, ומהווה מקלט של שקט ושלווה בכל עת של השנה.

התעלה נבנתה בתקופת אדו. אדו (טוקיו של ימינו) צמחה במהירות לאחר שהפכה לבירת יפן בראשית המאה ה-17. השליטים החדשים במדינה, שוגונוט טוקוגאווה, נזקקו לספק אספקת מי שתייה טריים לבירה.

מי הים במפרץ טוקיו היו מלוחים מכדי לשתות, והנהרות שזרמו דרך העיר, שאליהם משקי הבית והעסקים רוקנו את הביוב שלהם, היו מזוהמים מדי.

לכן, בשנת 1653, החליט השוגונט לבנות נתיב מים שיוביל מים מנהר התמא עד לטירת אדו (הארמון הקיסרי של ימינו), אשר גם מספקים לחקלאים בעיירות ובכפרים לאורך התעלה מי השקיה ולכבאי העיר מים לכיבוי שריפות.

האחריות לבנייה הוטלה על שני אחים, בני משפחת חקלאי אורז צנועה. בהיותם חקלאים, שומון וסיימון ידעו דבר או שניים על נתיבי מים. בכל זאת, הפעלת ערוץ בן 43 ק"מ על פני שטח שצונח רק 93 מטר לאורכו לא היה דבר של מה בכך.

בהנהגת האחים, פרויקט החפירות התנהל במהירות מדהימה. הם הבהירו לצבא העובדים שלהם שהתעלה היא פרויקט קהילתי שיועיל לכולם. נתיבי התעלה מהמורה ליוטסויה אוקידו הושלמו תוך שמונה חודשים בלבד. מדהים למדי כשמביאים בחשבון שהם עברו מרחק של 43 קילומטר.

השוגון התרשם כל כך מעבודת האחים שהוא הכניס אותם לשורות הבושי- קסטת הלוחמים האריסטוקרטית. כעת היו להם פריוילגיות מיוחדת כמו הזכות לשם משפחה ואת הזכות לשאת חרבות.השוגון נתן להם את שם המשפחה טמאגאווה.

נהר הטאמה אוסף את מרבית מימיו מהנחלים של ההרים במה שהוא היום הפארק הלאומי צ'יצ'יבו-טמה-קאי, מערבית לטוקיו. אלו עדיין מסלולים חיוניים לטוקיו לכן רובו מגודר ואין הרבה מה לראות.

ניתן ללכת או לרכוב על אופניים לאורך התעלה מהמורה לפוסה, טצ'יקאווה, מיטאקה, סאסאצוקה ושינג'וקו. המסלול נותר קטע של צמחיה פראית גם כשהוא חוצה באזורי מגורים. הוא עובר דרך פארק אינוקשירה, ביתו של מוזיאון גיבלי ומפורסם בעצי הדובדבן הרבים שלו.
מעט לאחר כניסתו לטוקיו ממש ברובע סוגינאמי, הוא נעלם מתחת לכביש המהיר צ'ואו, אך מופיע שוב כ"דרך ירוקה" נטולת מים בין תחנת קאמי קיטאזאווה ותחנת Shimotakaido (שניהם על קו קיו).

קרוב לתחנת Daitabashi (גם על קו קיו), התעלה עולה שוב לפני השטח. נכון לעכשיו, זה נחל קטן למדי, שמוקף על ידי פארק צר. ששהוא חולף על פני תחנת סאסאצוקה, הוא יורד שוב למחתרת כמה מאות מטרים דרומית לתחנה, אך הדרך הירוקה ממשיכה לעקוב אחר המסלול הישן של התעלה לשינג'וקו.
ברובע שיבויה, הרחובות החוצים את תוואי התעלה לשעבר עדיין מסומנים כגשרים, עם סימני זיכרון שמכתיבים את שמות הגשרים שנהגו לחצות אותה. רצועת הפארק הארוכה והמפותלת מסתיימת ממש ממזרח לפארק שינג'וקו גיואן של ימינו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הים

יום הים (Umi no Hi ;海の日), הידוע גם בשם "יום האוקיינוס" Ocean Day או "יום הימאות" Marine Day, הוא יום חג לאומי ביפן. מטרת החג היא להודות על נדיבותו של האוקיינוס ולהוקיר את חשיבות האוקיינוס ליפן כאומה השוכנת על אי. ביום זה נהוג להתפלל לשגשוג של יפן כאומה ימית.

מדובר בחג מודרני אותו התחילו לציין כחג לאומי רק החל משנת 1996.
לפני כן ציינו ביפן את Marine Memorial Day – יום השנה לחזרתו של הקיסר מייג'י ממסעותיו בים על גבי ספינת מפרש.

כחג הלאומי הראשון של הקיץ ומציין את סיום tsuyu (עונה גשומה), יום הים הוא הזדמנות נהדרת עבור משפחות לבלות יחד זמן איכות על ידי טיול יומי בחוף הים, ליהנות מתצוגת זיקוקים ליד הים או להתפנק בפירות ים טעימים. מכיוון שמדובר בחג מודרני אין פעילות מסורתית אשר נוהגים לעשות ביום הים. התאריך פחות או יותר עולה בקנה אחד עם סוף עונת הגשמים ברוב החלקים של יפן. לכן, רבים מנצלים את החג ואת מזג האוויר הקיצי לצאת לטיול לחוף, בילוי בחופים, ספורט ימי, מופעי מים ועוד אירועים שונים. את חופי הים מקשטים בפנסי נייר מוארים אותם מניחים האזרחים לאות תודה לים על כל המתנות שהוא מעניק להם.

כארכיפלג, זהותה, כלכלתה ותרבותה של יפן קשורים חזק לאוקיאנוס. יום הים הוא הזדמנות לעורר מודעות להשפעות הזיהום ושינוי האקלים, כמו גם זמן לאנשים לעשות מעשים כדי לשפר את בריאות הים. ולכן נערכות גם חגיגות הקשורות לאוקיינוס. למשל, חלק מעיירות חוף הים מארגנות ימי ניקוי חוף, ואילו אחרות מעודדות את התושבים לזרוק כדורים מבוץ יבש המכיל מיקרואורגניזמים אפקטיביים (EM) לאוקיאנוס, בכדי לעזור להיפטר ממזהמים על קרקעית הים. מי שכנראה הכי שמח עם החגיגות אלו הילדים, מכיוון שיום זה הוא יום תחילת חופשת הקיץ ביפן.


*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קאנזאווה – Kanazawa

קאנזאווה "היריבה" של קיוטו היא עיר שכולה אלגנטיות וחשיבות היסטורית – פשוט קומפקטית יותר.

עיר הבירה של אישיקאווה נותרה שקטה למדי בצילה של אחותה המפורסמת, קיוטו. כמו קיוטו, קאנזאווה לא נפגעה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכיום היא אחת הערים השמורות ביותר מתקופת אדו ביפן והיא מציעה את כל המקדשים, הטירות והמחוזות ההיסטוריים שהייתם מצפים להם.

מבודדת באזור הוקוריקו ההררי, העיר הייתה בעבר קשה להגעה, אך הפופולריות שלה גואה כעת בזכות פתיחת קו הוקוריקו שינקנסן בשנת 2015. גודלה הקומפקטי ושפע המידע התיירותי המודפס באנגלית ובשפות אחרות הופכים אותה לנגישה במיוחד וליעד אידיאלי עבור כל אחד.

אחת החוויות הקסומות ביותר של העיר היא פשוט לטייל במחוזות ההיסטוריים השונים הנמצאים בה. ישנם שלושה מחוזות פוטוגניים במיוחד- צ'איה: אזור בילוי מסורתי שבעברו גישות שרתו פטרונים עשירים בחדרי תה מפוארים. היגאשי צ'איאגאי: הוא הגדול ביותר וזהו המקום ללכת אליו לרכוש מזכרות יוקרתיות שלא תמצאו בשום מקום אחר.

נישי צ'איאגאי וקזומאצ'י הם מחוזות קטנים יותר ופחות עמוסים, שם עסקים מכובדים ממשיכים לשרת את האמידים בעיר כיום וניתן למצוא כאן מסעדות וברים נעימים.

יש גם את המחוז השקט: סמוראי נגמאצ'י, שפעם היה ביתם של משפחות סמוראים. רוב הבניינים הם בתי מגורים פרטיים כעת ואין אפשרות להיכנס אליהם, אך כמה מוזיאונים, בתים וחנויות משוחזרות מספקים הצצה לחיי העבר של השכונה.

המסורות האמנותיות העשירות של קאנזאווה הפכו אותה לעיר מלאכת יד ואמנות עממית של אונסק"ו, וניתן למצוא בה קרמיקה ומשי צבועים ביד, ושפע של מוצרי עלי זהב כדי להוסיף קצת "בלינג" לאוסף כלי הבית שלכם.

בעיר תוכלו להתפעל מהארכיטקטורה הפרחונית של קנרוקו-אן, אחד מ- שלושת הגנים הגדולים של יפן. למרות שניתן ליהנות משירות תה בכל רחבי העיר, בתי התה של קנרוקואן הם מקומות נהדרים מהם תוכלו ליהנות מהנוף המרהיב של הגן. ממש מעבר לכביש נמצא פארק טירת קנאזאווה, בית המגורים לשעבר של שבט מאידה. הפארק המרווח שמסביבו שערים מרשימים וחורבות אבן, והתערוכות בתוך הטירה המשוחזרת מספקות מידע על ההיסטוריה והארכיטקטורה שלו.

לא חסרים מקדשים לביקור, אך מיוריוג'י בולט כאטרקציה ייחודית במיוחד. אם אתם אוהבים מרגלים, נינג'ות ומלכודות סודיות, תדאגו להזמין סיור מודרך במקדש זה כדי לברר מדוע זכה לכינוי "נינג'ה-דרה" (מקדש הנינג'ה). אמנם הוא פועל באופן רשמי כמקדש בודהיסטי עבור שליטי המאידה , אך הוא שימש כמוצב צבאי סודי שממנו סמוראים יכלו להגן על האדון הפיאודלי.

למרות שאולי לא תצפו לזה מעיר מסורתית שכזו, המוזיאון לאמנות עכשווית של המאה ה -21 הוא אחד המוזיאונים לאמנות עכשווית הטובים ביותר ביפן. האוסף הקבוע שלו כולל יצירות אינטראקטיביות בלתי צפויות, ותערוכות זמניות מתחלפות מציגות את מיטב האמנים המקומיים והבינלאומיים. המוזאון מתפקד גם כמרכז קהילתי ציבורי המספק מקום מסביר פנים ולא יומרני לכולם לבלות.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

טירת איוואקוני

טירת איוואקוני ממוקמת במחוז יאמאגוצ'י. כדי להגיע לאתר הטירה, תוכלו לטייל ברגל או לנסוע ברכבל מבסיס ההר שירויאמה שגבוהו מגיע ל כ- 200 מטר. מהפגסה תזכו להביט בנוף המרהיב של העיירה איוואקוני. תוכלו לראות את כל העיר משתרעת אל הים הפנימי של יפן. בתוך הטירה תמצאו שלוש קומות של חפצים היסטוריים מעברו של איווקוני כמו חרבות, שריון סמוראים ועבודות אמנות.

היסטוריה של הטירה:

הטירה נבנתה במקור בשנת 1601 על ידי דיימיו קיקאווה הירוי, ומטרתה הייתה לבסס את כוחו ברחבי האזור. במשך שנים השתמש הדיימיו בטירתו כדי לשלוט על איוואקוני, והורה לנתיניו לבנות שטחים נרחבים סביב ההר עליו הוא יושב.

לאחר ששוגונאט השליט גילה על בניית הטירה הם הורו להשמיד אותה מחשש שייקח את השלטון מטירת הירושימה. הטירה נהרסה חלקית והפכה למעונו הפרטי של דיימיו עד לשנות ה -60 של המאה העשרים כאשר שופצה והפכה למוזיאון. מאוחר יותר השטח הפך לפארק קיקו, וכעת הוא פתוחים לציבור. הפארק נפלא, מלא בפסלים, מפלי מים ושבילים מדהימים המובילים לבית קברות עגום אך יפה.

ישנם שני מוזיאונים ליד תחנת הרכבל בשטח הטירה העתיקה. האחד, מוזיאון האמנות של איוואקוני, מתמקד בהצגת אמנים מבוססי איווקוני וכיצד האזור התפתח דרך ההיסטוריה.

המוזיאון האחר מתמקד בנחשים הלבנים האגדיים של האזור. אומרים שנחשים לבנים היו נכנסים לבתי המקומיים, אוכלים את כל החולדות והמזיקים ואז נותנים מזל טוב לדיירים. נחשים אלה הם צורה לבקנית של נחש העכברוש היפני המצוי, ומסיבה כלשהי, לבקנים נפוצים מאוד באזור. בתוך המוזיאון יש ויטרינה מלאה בנחשים לבנים, וכן תצוגות ומשחקים אינטראקטיביים שונים המספרים את ההיסטוריה של האזור.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

אוכל הרחוב הטוב ביותר בהרג'וקו, טוקיו

עם המספר העצום של חנויות בגדים, חנויות מזכרות, דוכני האוכל  ובתי קפה חמודים, שכונת הרג'וקו בטוקיו בוודאי תעורר את חושיכם. עם זאת, שכונת הרג'וקו היא הרבה מעבר לקניות ואופנה ייחודית, שכונת הרג'וקו היא המרכז של אוכל רחוב ודוכני חטיפים וקינוחים מטורפים הידועים ביותר בטוקיו.

ברחובות השכונה ניתן למצוא דוכנים וחניות אוכל המוכרים אוכל רחוב, חטיפים וקינוחים ייחודיים בטעמם ובמראם:

  • כריך גבינות בצבעי הקשת – Takeshita-dori: הכריך מקורו מקוראה והוא הפך ללהיט בשנת 2018 בשל המילוי הפסיכדלי שלו.
  • גלידה בצורת בעלי חיים- גלידה איכותית המיוצרת בעבודת יד באמצעות מתכונים מקוריים במבחר של 3 צורות בעלי חיים אפשרויות: ארנב, חזיר או דוב.
  • קרפ מריון- Marion crêpe: קרפ מריון הוא עדיין אוכל הרחוב המהותי ביותר בשכונת הראג'וקו. ניתן למצוא קרפים עם מגוון מילואים בטעמים מתוקים כמו: תות, שעועית אזוקי וקצפת או עם מילויים בטעמים מלוחים כמו רוטב טונה וקארי.
  • מקלות הקרוקאנט צ'ו- Croquant Chou Zakuzaku: המקלות הם למעשה מאפים בצורת בר ,הם מצופים בשקדים וממולאים בקרם הוקאידו טרי, המגיע גם במגוון טעמים עונתיים.
  • ממתק הכותנה המטורף- crazy cotton candy: ממתק הכותנה הקלאסי המגיע במגוון צורות וגדלים כמו למשל בצורת קשת בענן או בצורות של בעלי חיים, כולל ברווזים ושפנפנות.
  • תפוח אדמה טורנדו- tornado potato: :חטיף זה מורכב מתלתלי תפוחי אדמה, מטוגנים, ומוגשים על מקל.
  • גלידת שומשום – sesame ice cream: גלידה העשויה משומשום משובח. הגלידה מגיעה במגוון בטעמים כמו: Kuro- שחור, shiro- לבן, וכן גם במגוון טעמים מקוריים כמו goma-shio- מלח שומשום.
  • חטיפים וממתקים ארוכים- הגודל אכן חשוב בחנויות הממתקים והאוכל בשכונת הראג'וקו. בנוסף לטעמים ולמראות הייחודיים של המזון, החטיפים והקינוחים, ניתן לקנות את כולם בגדלים שונים ומשונים: 'ארוך', 'ארוך יותר' ו'הכי ארוך '. למשל: אפשר למצוא בדוכני המזון בשכונת הראג'וקו גלידה בגדלים של 30 ס"מ, 34 ס"מ או 40 ס"מ או חטיף תפוח אדמה טורנדו המוגש על מקל  'הארוך ביותר' שהוא באורך 52 ס"מ וגם ממתק הכותנה בגודל אדיר של 60 ס"מ.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

החוות החקלאיות המיוחדות ביפן

היפנים גאים בתוצרת החקלאית שלהם. אמנם רוב התוצרת החקלאית היא אורז אשר גדל בכל רחבי יפן, אך אפשר למצוא גם גידולים חקלאים שונים בחוות חקלאיות הפזורות במדינה.
בשנים האחרונות, כחלק מקידום מכירות, פתחו חוות חקלאיות את שעריהן לתיירים שיגיעו לראות ולהתרשם מהגידולים השונים, ללמוד על התוצרת החקלאית, לטעום, לחוות וכמובן גם לקנות.
היפנים אוהבים לבקר בחוות אלו ואחד מהבילויים המשפחתיים האהובים ביפן זה קטיף עצמי באחת החוות.
רוב החוות הן חוות של תותים, עצי הדר ותפוחים, אך יש כמה חוות עם פירות ייחודיים יותר.

פארק האננס בנאגו:
פארק אננס נאגו הוא פארק שעשועים המוקדש לאננסים ופירות טרופיים אחרים בנאגו ,האי הראשי באוקינאווה.
אננסים גדלים ע"י חקלאים באוקינאווה כבר למעלה ממאה שנה, הפרי הגיע ליפן דרך ספינות הולנדיות שעגנו ביפן.

בעשורים האחרונים החלו לייבא את האננס מחו"ל ולמכור אותו במחיר נמוך יותר, לכן תעשיית האננסים  באוקינאווה סובלת מירידה במכירות וגידול האננס פחת בצורה משמעותית.
פארק האננס נפתח ע"י חוות חקלאיות המגדלות אננסים כאטרקציה תיירותית לצורך קידום המכירות וכמובן בשביל להתפרנס.
כרטיס הכניסה לפארק כולל נסיעה ברכב אוטומטי דרך שדות אננס וגן טרופי, וחנות מזכרות סמוכה המעניקה למבקרים אפשרות לדגום מוצרי אננס. בין המוצרים השונים ניתן למצוא מיצים, עוגות, שוקולדים, אננס מיובש, יין אננס ומוצרים נוספים אשר בכולם שולט האננס.


בתקופות מסוימות של השנה, ניתן גם לראות כיצד קולפים, חתוכים ומשומרים אננס במפעל קטן באתר.
הפארק גם מציע חוויה לימודית על האננס ומעשיר את הידע של המבקרים בעובדות חשובות ומעניינות על הפרי, לדוגמא: מדוע נקרא האננס "Pineapple"?
בגלל שצורתו מזכירה אצטרובל (Pine) וטעמו מתוק כמו תפוח (Apple)

פארק הזיתים באי שודושימה:
האי מפורסם בזכות היותו הראשון ביפן שגידל בהצלחה זיתים.
האקלים הים תיכוני של האי הפך אותו למקום אידיאלי לגידול זיתים.
החל משנת 1908 מצליחים לגדל בהצלחה עצי זית ולמעשה האי שודושימה הוא יצרן בכיר של זיתים יפניים ושמן זית והוא זכה לכינוי "אי הזית".


כיום תעשיית גידול הזיתים הפכו אטרקציה תיירותית (בעיקר תיירות פנים) ואפשר להגיע לחוות הזיתים ולראות את מטעי הזיתים, לבקר באתר שבו הזיתים הראשונים גודלו בהצלחה לפני מאה שנה, לראות את תהליך הפקת השמן ולטייל בחורשת הזיתים היפה שבחווה.
הפארק מציע שבילי הליכה נעימים לאורך צלע הגבעה, וגם העתק של טחנת רוח יוונית.
בחווה יש מוזיאון קטן המלמד את המבקרים על ההיסטוריה של גידול הזיתים בשודושימה, וכמובן מסעדה, בית קפה וחנויות בהן אפשר לטעום ולקנות את מוצרי הזית השונים, שמן זית, סוכריות זיתים, קוסמטיקה המבוססת על שמן זית וגלידת זית המיוצרים מהיבול המקומי.
בנוסף אפשר לרכוש עצי זית קטנים הביתה.


המתחם כולל גם בית מרחץ ציבורי בשם סאן אוליב, הניזון ממי מעיינות חמים מעומק של 1.6 קילומטרים מתחת לפני האדמה. האמבטיה מופרדת מגדרית ומציעה שמונה אמבטיות שונות, כולל כמה עם נוף יפה אל האי ואל הים.
זיתים5

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חצי האי איזו

חצי האי איזו (伊豆 半島 Izu-hantō) הוא חצי אי הררי גדול הנמצא מערבית לטוקיו בחוף האוקיאנוס השקט של האי הונשו.

מדובר באזור נופש הפופולרי בזכות המעיינות החמים, קווי החוף היפים, החופים, האקלים המתון ההרים היפים והאוכל המשובח בעיקר פירות הים הטריים שיש בשפע בחצי האי.
חיבורו לקווי הרכבת לטוקיו הופכים את חצי האי איזו למקום מושלם כמפלט מהעיר הגדולה לסופ"ש רגוע.
הר פוג'י שוכן רק כ -50 ק"מ מצפון וניתן לצפות בו מהחוף המערבי של חצי האי.


אחד מהאתרים היפים בחצי האי הוא "קאווזו נאנאדו" (Kawazu שבע מפלים) סדרה של שבעה מפלים הנמצאים בדרום מזרח חצי האי, המפל הגבוה ביותר גובהו  30 מטר ועד המפל הקטן ביותר שגובהו 2 מטר.
ישנו מסלול יפה העובר בין המפלים. אוהבי הספרות היפנית יזהו את האזור המשמש כתפאורה לרומן הידוע של הסופרת זוכת פרס הנובל קוואבטה יאסונארי, בספרה "הנערה הרוקדת של איזו", לאורך המסלול ישנם פסלים בהשראת הסיפור הקצר.

אתר מוכר נוסף הוא פארק הפנורמה הממוקם בראש הר בגובה 452 מטר בקצה הצפוני של חצי האי איזו. הגובה והמיקום שלו מאפשרים להינות מנופים מרשימים של הר פוג'י ומפרץ סורוגה.
בנקודת התצפית יש מרפסת ובית קפה הצופה אל הנוף היפה.


אל הפארק אפשר להגיע עם רכבל בנסיעה האורכת כשבע דקות ומשקיפה אל הנופים היפים.
נסיעה נוספת ברכבל אפשר לעשות לפסגת הר אומורו, הר געש לא פעיל בסמוך לחוף המזרחי של חצי האי איזו, ההר ידוע בזכות צורתו המזכירה קערת אורז הפוכה. ראש ההר מציע נוף פנורמי של 360 מעלות הכולל את הר פוג'י. גובהו של הר אומורו כ -580 מטר ובפסגתו מכתש בקוטר של כ -300 מטר, אותו אפשר להקיף בסיבוב של 20 דקות הליכה.


מי שדווקא מעדיף חופים ימצא כאלו בשפע כולל מסלולים מעניינים כמו חוף דוגאשימה הנמצא לאורך החוף המערבי של חצי האי איזו, חוף זה מפורסם בזכות תצורות האבן הדרמטיות, הצוקים והמערות שנוצרו בזרימת הלבה של התפרצויות געשיות בעבר.


אפשר ללכת על גשר Tombolo Land Bridge, רצועת אדמה סלעית החוצה את הים ובזמן השפל ניתן ללכת עליה עד לאי קטן הנמצא בקצה הגשר.
איזו1
* התמונות בלוג מרחבי הרשת

 

לטייל בתוך ציור- יופואין

למרגלות ההר יופו (Mount Yufu) המוכר בזכות שתי פסגותיו, נמצאת עיירה כפרית קטנטנה בשם יופואין.
העיירה הציורית נמצאת במחוז אויטה על האי הדרום מערבי של יפן- קיושו ומונה כ-360,000 איש.
האווירה השלווה והרגועה של העיירה היא בזכות המעיינות החמים הרבים הנמצאים בתחומה וגם בזכות הטבע המדהים המקיף אותה.


יופואין מרוחקת כעשרה ק"מ מהעיירה באפו (Beppu), אחת מעיירות הנופש המפורסמות ביותר ביפן בזכות המעיינות החמים.

בתי המלון והמרחצאות החמים של יופואין פרושים ברחבי העיירה, ולא מקובצים יחדיו לאורך הרחוב הראשי כמו ברוב עיירות הנופש.
רוב אתרי הספא והמרחצאות החמים פתוחים לתיירים אך ישנם כמה מרחצאות הסגורות לתיירים ומקבלות את התושבים המקומיים בלבד.


ברחוב הראשי (Yunotsubo Street) יש שפע של בתי קפה, בוטיקים ומוזיאונים קטנים.
בעיירה מפוזרים בתי מלאכה קטנים ואפשר לרכוש כאן מוצרי חרס, קרמיקה, וואשי (נייר יפני) וכפכפי עץ יפניים הישר מבתי המלאכה.


אחד הדברים המושכים ביותר את העין בעיירה אלו העיצובים המתוקים והצבעוניים של הבתים, החניות ובתי קפה, לכל אחד יש סגנון ייחודי משלו ואין בית או חנות הזהה לאחר.
הבתים ביופואין הם בעלי גגות רעפים בהשראת תקופת אדו ההיסטורית ולכן טיול בעיירה מרגיש כמו חזרה בזמן.


אוהבי הגבינות ימצאו ביופואין מבחר גדול של גבינות המיוצרות בחוות באזור יופואין, יש גם אפשרות לרכוש תוצרת טרייה ולאכול מגוון גדול של גבינות וקינוחים המבוססים על גבינה.
תחנת הרכבת של יופואין בנויה מעץ ורצפת התחנה מחוממת ע"י מעיין חם הזורם מתחתיה.
העירייה ידועה גם בזכות היופי הטבעי המקיף אותה וישנם מסלולי טיול היוצאים מהעירייה.
אתר הטבע המוכר ביותר ביפואין הוא אגם קינרינקו היפה הידוע בזכות השתקפות הר יופו על מיי האגם.


האגם ממוקם בסופו של שביל הליכה נעים היוצא מהעיירה שלאורכו חנויות ובתי קפה.
חובבי טיפוס ההרים יכולים לטפס לפסגותיו של הר היופו, תושבי האזור רוכשים כבוד גדול להר בעל הפסגות התאומות והם מכנים אותו הר הפוג'י של אויטה.
יופואין17

המקום לחובבי המאנגה בקיוטו

חובבי המנגה (אומנות הקומיקס היפנית) מרחבי העולם המגיעים לטיול ביפן לא יחמיצו ביקור במוזיאון הבינלאומי לאומנות המנגה הנמצא בקיוטו.
המוזיאון, שנפתח בשנת 2006, נמצא במבנה שבעברו שימש כבית ספר ואפשר למצוא בו אוסף מרשים של מגזינים, חוברות וספרים מעולם המאנגה.


במוזיאון יש למעלה מ 300,000 חוברות מאנגה (רובם ביפנית אך יש גם חומרים באנגלית, ספרדית, קוראנית ועוד) הנמצאים על מדפים לאורך הקירות ומגיעים עד התקרה, המבקרים רשאים לעיין ולקרוא אותם בצורה חופשית.


המוזיאון מחולק ל 3 קומות כאשר כל חלק מוקדש לז'אנר אחר במאנגה.
על הרצפה מונחים שטיחים וכריות עבור אלו הרוצים לשכב ולקרוא חוברת מאנגה להנאתם ובכל חלק במוזיאון ישנם ספסלים עבור אלו הרוצים לעצור ולקרוא חוברת מאנגה.
בימים יפים אפשר גם לשבת על הדשא בחוץ ולקרוא חוברות מאנגה בשמש.


המוזיאון מציג את התפתחות המאנגה לאורך השנים, כיצד התפשטה המאנגה ברחבי העולם, הסברים כיצד לאייר בסגנון מאנגה ועוד.
ילדים קטנים יותר יכולים לבלות בספריית הילדים בה ימצאו חוברות עבור ילדים ללא מלל אלא רק באמצעות תמונות.


כמו כל מוזיאון גם כאן יש חנות מזכרות שהיא חלומו של כל חובב מאנגה המוכרת מהדורות מוגבלות ונדירות של חוברות מאנגה.
אחת האטרקציות האהובות במוזיאון היא איור של פורטרט על ידי אמן מנגה הנמצא במוזיאון, אפשר לבחור סגנון אנימה מועדף עבור הציור.


תערוכה מעניינת הנמצאת במוזיאון מדגימה תבליט גבס של כף היד של 100 אמני המאנגה הגדולים ביותר אוחזת בעט וליד התבליט יש איור של כל אמן שצייר בעת ביקורו במוזיאון.


המוזיאון מארח הרצאות, תערוכות ואירועים שונים הקשורים לעולם המאנגה בסופי שבוע מתקיימות סדנאות המלמדות כיצד לאייר מאנגה, הסדנאות מתקיימות ביפנית בלבד ויש להן ביקוש גדול.
מדי פעם מארח המוזיאון מסיבת תחפושות גדולה בה המשתתפים מתחפשים לדמויות מאנגה.
מאנגה

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

השכונות של טוקיו

עיר עם קצב חיים מסחרר, עם למעלה מ-13 מיליון תושבים, מודרנית ומתקדמת, קו רקיע עם גורדי שחקים מטורפים, מרכזי בילוי שוקקים, מסעדות, בתי קפה ואוכל רחוב בשפע, רכבת תחתית מדויקת ויעילה, רחובות נקיים להפליא, אופנה חדשנית, שילוב בין מודרני למסורתי והמון המון אנשים- זוהי טוקיו בירתה של יפן.


טוקיו מחולקת לרבעים ולשכונות ובין כולן מחברת הרכבת היעילה של טוקיו עם למעלה מ-1000 תחנות רכבת.

רחוב
השכונות המרכזיות של טוקיו:

שיבויה– מזוהה ומוכרת בעיקר בגלל מעבר החציה המפורסם שבה.
שכונה מרכזית, שוקקת חיים ואופנה.
בשכונה יש מתחמי בילוי רבים והיא נחשבת כאחד ממוקדי הצעירים בשעות הלילה.
תחנת הרכבת בשיבויה היא אחת התחנות העמוסות בטוקיו.
אחד הסיפורים המזוהים עם תחנת שיבויה הוא סיפורו של הכלב האצ'יקו שהמתין לבעליו יום יום בתחנת הרכבת גם לאחר פטירתו.
במקום יש פסל של הכלב והוא נחשב לאחד מהנקודות המפגש המוכרות בעיר.


שינג'וקו– השכונה הגדולה ביותר בטוקיו.
תחנת הרכבת בשינג'וקו משרתת כ3.6 מיליון איש ביום.
השכונה היא למעשה ג'ונגל עירוני המכיל גורדי שחקים, בתי עסקים, קניונים, שלטי ענק מוארים ומנצנצים, חנויות אלקטרוניקה ענקיות, ברים מסעדות ועוד…
במגדלים רבים אפשר למצוא מקומות לתצפית מדהימה על נופי העיר.
מי שרוצה למצוא מקום מפלט מכל הרעש והבלגן יכול לברוח לפארק  Shinjuku Gyoen ולמצוא שם מרחבים ירוקים, עצי דובדבן ושקט.

גינזה– הרובע היוקרתי של טוקיו.
בגינזה מרוכזות גלריות, מרכזי קניות מפוארים, בתי אופנה יוקרתיים ומסעדות גורמה.
מחירי הנדל"ן בגינזה הם מהיקרים ביותר בטוקיו, בשנות ה-90 מחירי קרקע בגינזה היו יקרים והגיעו  ליותר מ -100 מיליון ין עבור מטר מרובע.
המחירים ירדו באופן ניכר אך עדיין האזור נותר יקר מאוד ולכן חנויות רבות ברובע הן של מותגים יוקרתיים כמו: שאנל, גוצ'י, לואי ויטון, דיור ועוד.
בגינזה נמצאות חנויות של ענקיות אלקטרוניקה כמו סוני ואפל.


הרג'וקו– שכונת החלומות של כל היפסטר.
מוקד משיכה לצעירים ולחובבי אופנה צעירה, צבעונית, מטורפת וללא גבולות.
בהרג'וקו התפתחה אופנת רחוב המושכת אליה לא רק יפנים אלא תיירים מכל העולם ואין חובב אופנה שלא שמע על נערות הרג'וקו שייצרו לעצמן סטייל חדשני משל עצמן.
המשיכה לשכונה החלה בעקבות המחירים הזולים שהציעה בעבר וכך הגיעו אליה צעירים רבים.
המחירים כבר לא זולים כבעבר אבל עדיין אפשר למצוא בשכונה חניות בגדים המציעות פרטי אופנה מטורפים במחירים זולים.


מארונוצ'י– אזור העסקים הגדול של טוקיו, זהו מרכז הכסף והעוצמה של טוקיו.
שלושת הבנקים הגדולים של יפן נמצאים באזור זה.
האזור מלא בגורדי שחקים חדשים המאוכלסים במשרדים מפוארים בקומות העליונות ובקמונות התחתונות מסעדות וקניונים.
בגלל היותו אזור עסקים מארונוצ'י צפוף ועמוס במהלך ימיי חול ואילו בסופ"ש ובלילות האזור יחסית ריק.

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת