עוגת גבינה יפנית

עוגת גבינה יפנית, הידועה גם בשם עוגת כותנה יפנית, עוגת גבינה סופלה, או עוגת jiggly, היא עוגה קופצנית וקלה עם מרכיבים דומים למרכיבי עוגת גבינה רגילה, אבל בעלת מרקם קל ורך יותר.

ההבדל העיקרי הוא שלעוגת גבינה יפנית אין קרום וחלבוני הביצה מוקצפים תחילה לקצף כמו פסגות רכות לפני שהם משולבים בבלילה הסופית. בדומה לעוגת שיפון, אך אפילו אוורירית יותר ויציבה באופן מפתיע, העוגה המתוקה הזו הפכה ללהיט אפיה ביתי. העוגה המתנועעת, מרשימה בפני עצמה, ואינה זקוקה לקישוטים מיוחדים כדי לזכות במעריצים חדשים. איבוק מהיר עם אבקת סוכר הוא כל מה שצריך כדי להציג את הקינוח היפה הזה.

עוגת הגבינה היפנית פחות מתוקה מעוגת גבינה רגילה, זהו פינוק מרענן ומתון, וככזה, ניתן בקלות להותיר אותה לטעמכם האישי עם טעם הליקר האהוב עליכם, או להגיש אותה עם קומפוט פירות, שבבי שוקולד או פירות יער טריים.

בעת אפיית עוגת גבינה יפנית, יש כמה טיפים שצריך לזכור כדי להפוך את המתכון הזה מוצלח בכל פעם. אנו ממליצים לתכנן מראש כך שהביצים נמצאות בטמפרטורת החדר – חלבונים וחלמונים מופרדים לפני שמתחילים, תבנית קפיצית עגולה ומשומנת, מוכנה בהישג יד, ומדידת כל המצרכים לפני שמתחילים. המפתח לאפייה יפה טמון בפרטים והיבוא היפני הזה אינו יוצא מן הכלל. מתכון לעוגת גבינה יפנית (מרחבי הרשת)- https://www.mako.co.il/food-shavuot/Recipe-6e751ed2afe3361006.htm

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האופי היפני- פשטות מורכבת

שגיא ברון, אמן בונסאי וגינון יפני, יו"ר איגוד הבונסאי הישראלי אמר בכתבה לפני מס' שנים כי גן יפני זהו גן שיש בו 'פשטות מורכבת'. זה נשמע כמו דבר והיפוכו, וזה אכן כך. כשנכנסים לגן יפני המטרה היא שהוא יראה כדבר הכי טבעי, אבל בעצם זהו גן שתוכנן והונדס ברמת המילימטר. כל סלע מונח רק לאחר המון השקעה בבחירת המיקום שלו ובצורת ההנחה שלו.


האופי היפני, בדומה לגן היפני, בעל 'פשטות מורכבת'. היפניים אולי בעלי מראה אדיש ופנים אטומות, אולם למעשה הינם רגישים בצורה יוצאת דופן.
היפני הממוצע, קולט באופן טבעי ובלתי מודע ניואנסים חברתיים ובין-אישיים. כל סימן לאי-שביעות רצון, כעס או אכזבה מכיוון הצד השני, יגרום לו לחוש אי-נוחות, תסכול וחשש שמא פגע בך. במידה והמקור לתחושותיך נובע מאי-הבנה תרבותית (כלומר בשל היותך זר שאינו מודע לדקויות המקומיות) יש סיכוי גבוה כי הוא ייעלב. יפני שנעלב או חש תסכול בעבודתו איתך הינו שותף עסקי גרוע. ולמרות שאינם מראים זאת, במידה ונעלבו ינסו היפנים לטרפד את העסקה, במטרה שלא להיות במצב זה שוב.
ולכן באופי היפני התנצלות היא אמירת שלום.
יפנים לא אומרים לא.
קשה= משמעו אי אפשר.


כדי להימנע מפגיעה בזולת ובהרמוניה החברתית, היפנים מקפידים על: סגנון דיבור מנומס ושקט, ההתייחסות היא תמיד לחברה או לקבוצה ולא ליחיד, הדברים מנוסחים בצורת הצעה, ויש להרבות בהתנצלויות.
התפרצות באמצע דבריו של אדם אחר, הרמת קול, הבעת קוצר רוח וקביעה לבן-שיחך מה יעשה, משאירים רושם רע. לעומת זאת, דיבור מנומס ובקול שקט, הקשבה עד הסוף (הערות רושמים ומעלים במסודר לאחר שהדובר סיים), במידה ודנים באופן ההתקדמות המשותף מציעים דרך פעולה והצעות ילוו בהתנצלות, יעזרו להשאיר רושם טוב ולהתחבר לאופי היפני.
כניסה לשוק היפני מזמנת פוטנציאל עצום, אבל ההזדמנות לממשה היא כמעט חד פעמית. לכן, בכניסה לשוק היפני מומלץ להיעזר במומחים המכירים את האופי היפני והתרבות העסקית היפנית. חברת AddValue מתמקדת בפיתוח עסקי עתירת מומחיות בשוק היפני ובעלת הכרות מעמיקה של התרבות היפנית ואופן העבודה הנדרש לאתגרים ששוק זה מציב. יש לנו סניף מקומי בטוקיו, ולכן יש לנו נגישות גבוהה ומהירה ללקוחות ושותפים יפניים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

נאטו Natto

נאטו הוא מאכל יפני, ונחשב אחד המאכלים הבריאים בעולם.
מדובר בפולי סויה שעברו התססה בעזרת חיידק מיוחד, והוא נאכל לרוב בערבוב עם רוטב סויה, מעט חרדל ואורז חם. זהו אחד המאכלים הדומיננטיים בתזונה היפנית המסורתית, ויש הטוענים שהוא חלק מ״סוד אריכות החיים״ של היפנים.

הנאטו מביא עמו גם אתגר הקולינארי מאוד משמעותי לאנשי המערב מכיוון שמדובר במזון שנראה ומריח באופן חריג…

הנאטו הוא מאכל יפני מסורתי הקיים למעלה מ-1000 שנה. הפופולריות של המאכל עלתה בעקבות תרומתו הרפואית הגדולה. נהוג לחשוב כי הוא מונע התקפי לב, שבץ מוחי, סרטן ועוד. הסיבה העיקרית לתכונות המרפא המיוחסות למעדן היא העובדה שבשעת התסיסה נוצרים אנזימים, ויטמינים, חומצות אמינו ועוד תוצרים בעלי ערך תזונתי. כל אלה מעניקים לנאטו את היכולות הרפואיות והבריאותיות שלו. נאטו מכיל ויטמין B12, שחסר בתפריט של צמחונים, ולכן מתאים למתנזרים מבשר.

הנאטו מורכב מפולי סויה מאודים שתססו עד למצב המעניק להם את הטעם המפורסם ואת המרקם של הדביקות והחלקלקות. פולי הסויה מגובבים יחדיו בחוטים הדומים לחוטי עכביש.
איך זה קורה? הסוד טמון בבקטריה "בצילוס נאטו", שמפעילה את תהליך ההתססה. זאת לאחר שפולי סויה שנבחרו בקפידה אודו במיכל פלדה, בתהליך שסופו אוכל שניתן לעכלו בקלות והוא מזין מאד. פולי הסויה שמיועדים להכנת נאטו קטנים יחסית – בגודל של כ- 5.5 מ"מ. יש עדיפות לפולים קטנים, משום שבשעת תסיסה קל יותר להגיע למרכז הפול.
לאחר שרוחצים את הפולים, מכסים אותם במים לזמן שנע בין 12 ל-20 שעות, עד שהם תופחים, אחר כך מאודים הפולים במשך 6 שעות. לאחר מכן הפולים מעורבבים ברוטב מיוחד שמכיל מלח, סוכר, ושמרים עם אותה בקטריה. התערובת עוברת תהליך תסיסה בטמפ' של 40 מעלות צלזיוס למשך כ-24 שעות. אחר כך מקררים את הנאטו ומישנים אותו במקרר למשך שבוע.


בעבר הכינו נאטו על ידי אכסון של פולי סויה בתבן אורז (RICE STRAW) שהכיל באופן טבעי 'בצילוס נאטו'. תהליך התסיסה התבצע כשהפולים היו קבורים או מונחים תחת תנור חימום שולחני יפני.

קיים מגוון רב של סוגי נאטו. בדרך כלל הוא נאכל בארוחות בוקר עם ביצה שלוקה, או במרק מיסו, בסלטים עם טופו, ממולא בחביתה, מוגש כמטבל ואפילו מטוגן בשמן עמוק וכך נהפך הנאטו למאכל סתגלן במיוחד: נאטו משתלב עם הרבה מאכלים ביניהם אורז בתוספת רוטב סויה חרדל צנון יפני ועוד. ויש אפילו גם גלידת נאטו.

היפנים מתחלקים לשניים: אלו שאוהבים את הטעם והריח של הנאטו ואלו ששונאים את ריחו ואת המראה שלו. עבור האוכלוסייה השנייה קיימים יצרנים שיגוונו את המוצר ויפיקו נאטו ללא ריח או ריח חלש.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הפסטיבלים המוזרים ביותר ביפן

למרות שרוב הפסטיבלים של יפן קורים בקיץ , קיימת רשימה ארוכה של פסטיבלים ביפן המתקיימים לאורך כל השנה. אך לא כולם כוללים צלילי קצב סטנדרטיים, ריקודים שלווים ואכילת יאקיסובה . במיוחד עבור הרפתקנים המומחים בפסטיבלים, או למי שמשועמם מאותם פסטיבלים קבועים המתקיימים בכל שנה באותו אזור, קיימים ה- קיסאי (kisai)- פסטיבלים עם טקסים מוזרים או יוצאי דופן.

הנה כמה מהפסטיבלים יוצאי הדופן שתוכלו למצוא ביפן:
פסטיבל Somin-sai- ידוע כ"פסטיבל גברים עירומים ואש", או פשוט "פסטיבל העירום". אירוע זה מתגאה בהיסטוריה של למעלה מ -1,000 שנה והוא אחד המסורות הידועות ביותר באזור טוהוקו שבצפון יפן. הפסטיבל מתקיים במהלך חודש פברואר הקריר, ובו גברים מכל רחבי יפן לבושים רק fundoshi (כיסוי לאזור החלציים) מבקרים במקדש Kokuseki ב- Mizusawa שבמחוז Iwate. ובוחנים את הסיבולת שלהם תוך כדי מעבר במסלולים קפואים עם מעטה קרח מהמקדש אל נהר Ruritsubo הקפוא. המשימה שלהם היא לדחוף ולהדוף גברים עירומים אחרים כדי לתפוס את התיק הקדוש, שלפי האמונה מביא בריאות ואושר כל השנה. הפסטיבל בדרך כלל מתקיים בתחילת החודש.


Dorome Matsuri- רבים יסכימו שהפסטיבל הזה, שנערך במחוז קוצ'י, הוא הכי נעים וזאת מכיוון שהוא מלא בסאקה יפני. ומה עוד – זו תחרות. המשתתפים הגברים מקבלים קערה ענקית המכילה 1.8 ליטר סאקה, בעוד שנשים מקבלות קערות די קטנות עם 0.9 ליטר. שניהם מוזמנים לשתות הכל. מי שמצליח לשתות הכי הרבה ובזמן המהיר ביותר, יזכה במזל טוב לקראת השנה הקרובה – לאחר שהנגאובר יגמר…..


Onbashira Matsuri- פסטיבל נגאנו, מתקיים במשך שישה ימים ומכונה באנגלית "פסטיבל העמודים הגדול". הפסטיבל נערך במקדש סווא טאישה מזה 1200 שנה. למרות שהוא מתקיים רק פעם בשבע שנים, הוא בהחלט משאיר את חותמו. כאשר פסטיבל ה- Onbashira מתקיים, תושבי העיר קוצצים ארבעה בולי עץ גדולים שנבחרו בקפידה (הגדול ביותר באורך 16 מטר, רוחב 1 מטר ומשקלו 10 טון) בהרים ונושאים אותם בידיהם אל המקדש. כשהם מגיעים אל המקדש, הם שותלים את בולי העץ זקופים באדמה, אחד בכל ארבע פינות ההיכל. הם מאמינים כי האזור כולו מתחדש רוחנית על ידי העלאת העמודים הטבעיים הללו, מכיוון שהרוחות אלוהיות אמורות לשכון בין העצים. הפסטיבל מחולק לשני חלקים עיקריים:
יאמאדאשי = רכיבה על בולי עץ במורד ההר, מתקיים בשלושה ימים רצופים בתחילת אפריל,
וסאטוביקי = כניסה למקדש והעלאת העמודים, מתקיים באמצע מאי.
הפסטיבל הבא יתקיים בשנת 2023.

Nabe Kanmuri Matsuri- פסטיבל "לובש הסירים" שנערך ב – 3 במאי מידי שנה.
בפסטיבל ניתן לראות בנות, בסביבות גיל שמונה, מטיילות בעיר במין קימונו מיני אדום וירוק בשם
קריגינו= בגדי ציד, כשהן עונדות סירים על ראשן. ישנן תיאוריות רבות על מקורות הפסטיבל, אך הנפוצות ביותר מקשרות אותו לנכונותם של בני העיר לתת אוכל לאלים בתפילה למזל טוב, ולכן הסיר, ואילו השנייה כרוכה בהוכחת חפותן של נשים: הסיר ייפול מראשה של אישה צעירה, אם היא לא בתולה.
האגדה מספרת שנשות העיר מייבארה שבמחוז נהגו ללבוש מספר ראשי עציצים זהה למספר אהוביהן לשעבר תוך כדי טיול למקדש צ'יקומה המקומי. שנה אחת, אחת הנשים החליטה לרמות את המספר האמיתי של האקסים / סירים על ראשה והסירים התרסקו על האדמה בבלגן גדול. תושבי העיר שידעו את המספר "האמיתי" הפכו אותה לבדיחת העיר…. זהו אחד הפסטיבלים העתיקים ביותר ביפן והוא רשום כיום כנכס תרבות פולקלור של העיר מייבארה.

Abare Matsuri- ידוע בכינויו "פסטיבל האש והאלימות", אירוע הקיץ הזה במחוז ישיקאווה הוא אולי המקום היחיד ביפן שבו "כמה שיותר מטורף הוא מבורך". פסטיבל Abare = השתוללות, הוא המקום להיות בו, ככל שתנהג יותר בטירוף, האלים יהיו מרוצים יותר. הפסטיבל החל לפני למעלה מ -350 שנה כאשר העיר סבלה ממחלה קשה. לתושבי העיר הומלץ להתחיל פסטיבל גדול שיעזור לפתור את הבעיה ובאורח פלא כולם נרפאו. הפסטיבל כולל כיום זריקה וניפוץ מצופי פנסים ומיקושי- המקדשים הניידים לנהר העובר בעיירה. המטרה להרוס ולשרוף אותם, וגם לשפוך סאקה על כולם.

Hirakata no Doro Inkyo- מדי שנה תושבי העיר אג'ו, שבמחוז סאיטאמה, שומרים על המסורת שלהם להבאת בריאות ואושר וזאת על ידי גלגול עצמם והמיקושי- המקדש הנייד, בבוץ. הגברים מתלבשים בתלבושת דמוית חיתול, לוקחים את המקדשים הניידים, המיקושי, שמכונים "אינקיו" (Inkyo) ומבקרים בבתי הקהילה שמפזרים מים על המיקושי . לאחר מכן הם מגלגלים את המיקושי ואת עצמם בבוץ.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הסאקורה ביפן- פריחת העצים ועוד

פריחת הדובדבן, הסאקורה, ביפן איננה רק חגיגה לעיניים אלא גם חגיגה לחך.
בתקופת הפריחה, בהשראת צבעי הסאקורה, יוצאות מהדורות מיוחדות ומוגבלות של מאכלים וכלי בית בצבעי ורוד, סגול ולבן בדיוק כמו פריחת הדובדבן, אשר אפשר למצוא אותם רק בתקופת הפריחה, החל מאמצע פברואר ועד אמצע אפריל/ תחילת מאי.
בין כלי הבית בעלי מוטיב פרחי הדובדבן הנמכרים ביותר בתקופה זו אפשר למצוא כוסות, ספלים ובקבוקים בצבעי הפריחה המעוטרים בפרחי עץ הדובדבן.
חברות הבירה מייצרות משקאות בהשראת הסאקורה הנמכרות בפחיות בירה ורודות ופרחוניות.
הסאקה המסורתי יוצא במהדורה מיוחדת כאשר בכל בקבוק פרח דובדבן שלם הנשמר באופן מושלם בתוך בקבוק הסאקה.

גם חברת קוקה-קולה, פפסי וחברת התה ליפטון מייצרות משקאות מיוחדים ובסטארבאקס אפשר למצוא משקאות קרים וחמים מיוחדים כמו תה סאקורה קר, לאטה סאקורה ותות, מוקה סאקורה ועוד…
עוד משקאות סאקורה מעניינים אפשר למצוא בחלק גדול מבתי קפה ביפן עם חידושים מעניינים למשקאות השגרתיים וכולם בהשראת הפריחה.

ומה עם אוכל?
גם כאן קיים מגוון גדול, החל מחטיפים ורודים כמו צ'יפס, קרקרים, חטיפי שרימפס, קיט קאט, חטיף השוקולד האהוב ביפן, בטעם פריחת הדובדבן עם סאקה או שעועית מתוקה ועד מאכלים מסורתיים שונים כמו ה-אינאריסושי- כיסון טופו שלכבוד הסאקורה ממולא באורז ממותק עם דובדבן מיובש ואטריות אודון הנצבעות בוורוד או סגול.

המאכלים היפנים המסורתיים מקבלים עיצוב וטעם מיוחד על ידי הוספת העלים הנושרים מהעץ הדובדבן בסיום פריחתו.
העלים הטריים אינם בעלי טעם מיוחד אך כאשר מייבשים אותם או כובשים וממליחים אותם הריח והטעם של הפרח הופך למרוכז ומעניקים טעם וארומה מיוחדת לאוכל.
את העלים המיובשים אפשר לכתוש לאבקה אותה מוסיפים לקינוחים מסורתיים כמו המוצ'י, עוגייה יפנית מסורתית העשויה אורז דביק.

בתקופת הפריחה נהוג להכין את המוצ'י סאקורה, העוגיה המסורתית, בצבע ורוד, ובעזרת שעועית מתוקה להצמיד לה עלה סאקורה מיובש ומומלח העוטף את העוגיה ומעניק לה טעם מלוח המנוגד למתיקות של העוגיה.
עוד קינוחים מסורתיים מיוחדים לסאקורה:
Hanami dango- שלוש כופתאות אורז המוגשות כשיפוד, כל כופתא בצבע שונה, לבן (חסר טעם) ורוד (דובדבן) וירוק (מאצ'ה). קינוח זה נהוג לאכול בעת ההנאבי- צפייה משותפת בפריחה, בפארק עם משפחה וחברים.
Sakura manju- ממתק מאודה ובו ממרח שעועית מתוקה עטופה בבצק, מוגש בצבע ורוד או עם חתיכת דובדבן מלוח מעל הממתק.
Sakura Taiyaki – הטייאקי היא עוגייה יפנית בצורת דג הממולא בממרח שעועית מתוקה הנמכרת בדוכני רחוב. לכבוד הסאקורה, הדג נצבע בוורוד וממולא עם ערמונים.

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

תאטרון נו-מסורת יפנית על הבמה

תאטרון נוֹ (ביפנית 能) היפני מציג מחזות בהם משולבים ריקודים יפנים מסורתיים.
אחד מסימניו המוכרים של התאטרון הוא שחלק מהשחקנים לובשים מסכה על הפנים במהלך המופע.
ההצגות המועלות בתאטרון משלבות מוסיקה, מחול, דרמה ושירה.
תחילתו של תאטרון הנו במאה ה-14, ומדובר בתאטרון עתיק ביותר אשר שומר על רצף פעיל של הופעות במשך למעלה מ-700 שנה.


סוג מוכר נוסף של תאטרון הקיים ביפן הוא הקבוקי ואחד ההבדלים הגדולים בין השנים הוא שהקבוקי נחשב לתאטרון יותר חי, שמח וססגוני לעומת תאטרון הנו הנחשב מאופק יותר מכוון שהתנועה איטית, השפה פואטית, הטון מונוטוני, והתלבושות עשירות וכבדות.
סיפורי המחזות סובבים סביב נושאים כמו: חלומות, עולמות על טבעיים, רוחות רפאים ורוחות.
מקורו של התאטרון הוא בטקסים שהיו מעלים במקדשי שינטו ולכן עד היום הבמה בנויה כדגם של מקדש.


במחזה מופיעות בד"כ 2 דמויות בלבד כאשר אחת מהן עוטה מסכה והשנייה בפנים גלויות.
הבמה ניצבת ריקה ואין תפאורה למעט חפץ אחד או שניים בהם משתמשים בצורה מגוונת.
מאחורי הבמה יש פרגוד מוזהב עליו מצויר עץ אורן ובחלקה הימני של הבמה נמצאת המקהלה המונה כשמונה משתתפים ותפקידה לתאר לקהל את הרקע למחזה, ואף להעביר לקהל את המחשבות והרגשות של הדמויות השונות.


בחלק האחורי של הבמה נמצא שחקן אשר תפקידו לסייע לשחקנים בהסרת בגד, מסירת חרב ובמקרה הצורך להחליף את אחד השחקנים במקרה חירום.
בניגוד לבמה החשופה והצנועה הבגדים של השחקנים מפוארים ועשויים עבודת יד, התלבושות מרהיבות ביופיין ועשויות משי ובעלות רקמה.
השחקנים המופיעים בהצגה הם גברים בלבד וגם התפקידים הנשיים מגולמים ע"י גברים אך ללא שינוי קולם.
אחד הדברים המזוהים עם תאטרון נו הן המסכות- לכל מסכה בתאטרון יש שם ובד"כ מדובר בדמויות לא אנושיות (שטן, בעל חיים ועוד…).

המסכות מיוצרות ע"י איש מקצוע מיוחד והן עשויות מעץ ברוש יפני. העבודה על המסכה מורכבת מאוד כוון שמדובר במסכות מתוחכמות אשר יכולות לייצג רגשות ע"י הזזת המסכה בזוויות שונות.
המאפיינים התלת-ממדיים של המסכות מאפשרים לשחקנים מיומנים לעורר מגוון של רגשות רק באמצעות הזזת הראש בתאורה מסוימת.


כיום ביפן יש כחמישה בתי ספר למשחק וכל אחד מהם מנוהל ע"י משפחה אשר שורשיה מגיעים מעולם תאטרון הנו ורק ראש המשפחה יכול ליצור מחזות חדשים או לערוך מחזה קיים.
ביפן יש כ-1500 שחקני תאטרון נו והם מאוגדים יחדיו באגודת שחקני הנו אשר שומרת בקפדנות על המסורת של התאטרון העתיק ביותר.
נו4

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האיקו-קצר ולעניין

האיקו היא שירה יפנית מסורתית המאופיינת בשירים קצרים במיוחד שאינם מתחרזים.
בשירת האיקו אין מילים גבוהות, מטאפורות או תיאורי רגשות- אלא מילים פשוטות המתארות בקצרה את אותו רגע חולף, הכול פשוט וברור.
כל שיר מורכב מ-17 הברות כאשר בשורה הראשונה 5 הברות, בשורה השנייה 7 הברות ובשלישית 5 הברות.
השירים מתארים רגע עכשווי ומעבירים לקורא תמונה של רגע נתון מיוחד ומעניין וכך עם מעט מילים מצליח המשורר להעביר את היופי עבור הקורא שמשלים באמצעות הדמיון את התמונה שהצטיירה בראשו.
האיקו3
בד"כ בשירת האיקו יהיה אזכור לעונות השנה ,מזג האוויר ולטבע.
שירת האיקו מתארת רגע שברירי וחולף בחיים ושמה את יופי הטבע במרכז ולא את האדם ובכך מתחברת לפילוסופית הבודהיזם המאמינה בפשטות, מינימליזם וביופיו של הטבע.
שירת האיקו התפתחה במאה ה-16 וגדול משורריה הוא מאטסואו באשו, משורר יפני, שהעלה את שירת האיקו לדרגותיה הגבוהות ביותר.

מספר דוגמאות לשירת האיקו:

מאטסואו באשו:
" בריכה עתיקה,

צפרדע קופצת,

צליל המים."

האיקו2

קוביאשי איסה:

"הו חילזון,

טפס נא על הר פוג'י,

אך לאט, לאט!"
האיקו1