יום ההתבגרות ביפן

היום, 10 בינואר 2021, מציינים ביפן את יום ההתבגרות או סייג'ין נו הי Seijin no hi. זהו חג יפני המתקיים מדי שנה ביום שני השני בינואר.

החג מוקדש לכל מי שיהיה או היה בגיל 20 בין התאריכים 2 באפריל בשנה הקודמת ל-1 באפריל בשנה הנוכחית (מתייחסים לשנה המתחילה באפריל שעבר ומסתיימת באפריל הבא, מכיוון ששנת הלימודים ביפן מתחילה באפריל). במסגרת החג שבו חוגגים את המעבר לבגרות (גיל הבגירות ביפן הוא 20), נערכים טקסים במוסדות מקומיים ביפן, ויפנים רבים עורכים גם מסיבות עם בני משפחתם או חבריהם.

מקורו של החג בטקסי התבגרות שנחגגו ביפן במשך מאות שנים, אף על פי שבעבר צוין גיל צעיר יותר. תחילת המנהג בשנת 714 לספירה כאשר נסיך צעיר אימץ לעצמו תלבושת ותספורת חדשה לכבוד הגיעו לגיל בגרות ובעקבותיו החלו צעירים נוספים לנהוג כמוהו ולציין את גיל הבגרות בתספורת ובתלבושת חדשה.

במאה ה-19 נקבע כי 20 הוא גיל ההגעה לבגרות ביפן, אבל רק ב-1948 החלו לציין את ההתבגרות בחג רשמי. בין הזכויות שאזרחי יפן זוכים להם בגיל 20 נמצאות הזכות להצביע ולקנות באופן חוקי אלכוהול ומוצרי טבק. בעבר ציינו את יום ההתבגרות ב-15 בינואר, אבל בסוף המאה ה-20 החלו ביפן להצמיד את החגים הלאומיים לסופי השבוע כדי ליצור רצף של ימי חופש. על כן "יום ההתבגרות" מצוין בשנים האחרונות ביום שני השני בחודש ינואר.

ביפן חג ההתבגרות נחשב כחג בעל משמעות חשובה ואפשר להשוות את גודל חשיבותו לחג הפסחא וחג ההודיה במערב.

"יום ההתבגרות" מתחיל בדרך כלל בטקסי התבגרות (סייג'ין שיקי, Seijin-Shiki) הנערכים במקדשי שינטו. החוגגים מקבלים ברכה וכותבים משאלה על פלקט הנקרא אמה (ema). טקסים אחרים נערכים במקומות ציבוריים כמו אוניברסיטאות, ואף בפארק דיסנילנד בטוקיו.

רבות מהנשים החוגגות את הגעתן לבגרות בטקס לובשות פוריסודה (furisode) קימונו רשמי המיועד לנשים לא נשואות. מחירו של הפוריסודה גבוה ביותר, ולכן יעדיפו לשאול או לשכור אותו. נשים רבות הולכות למכון יופי ביום זה על מנת שבמהלך החג ילבשו את הקימונו המסורתי באופן הנכון ועל מנת שהשיער יהיה אסוף בצורה הנכונה.

מקצת הגברים לובשים קימונו חגיגי בצבע כהה, אבל רובם מעדיפים בגדים מערביים רשמיים. לאחר הטקסים הרשמיים צעירים רבים מתכנסים לעיתים רבות בקבוצות ויוצאים למסיבות, לשתות או להרמת כוסית.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

איקיגאי: התפיסה היפנית של מציאת מטרה בחיים

בעודנו ממשיכים לאמצע ינואר בניסיון לעמוד בקצב של החלטות השנה החדשה עם כוונות טובות ונעלות, אין זמן טוב יותר מאשר עכשיו למקד מחדש את האנרגיות שלנו, ולתכנן באמת את התקוות והמטרות שלנו לעתיד.

למרות שמנטרת "שנה חדשה, אני חדש" מעוררת השראה, האמת היא שאם כל מה שבאמת מעורר בנו השראה לעשות טוב יותר הוא מספר אחר בלוח השנה, אולי יש דרך טובה יותר לאמץ את כל מה שהחיים מציעים לנו.

ולאור זאת נכיר לכם את המושג ,איקיגאי", אידיאולוגיה היפנית עתיקת היומין שמזוהה זמן רב עם תוחלת החיים הארוכה של האומה היפנית. שילוב של המילים היפניות "איקי"- "חיים", ו"גאי"- משמשת לתיאור ערך, איקיגאי עוסק במציאת שמחה בחיים באמצעות מטרה.

אז מה זה בעצם איקיגאי?

מקור המילה איקיגאי חוזר לתקופת הייאן (794 עד 1185). פסיכולוג קליני ומומחה נלהב לאבולוציה של האיקיגאי, Akihiro Hasegawa פרסם מאמר בשנת 2001 שבו הוא כתב שהמילה "gai" מגיעה מהמילה "kai" שמתורגמת ל"תרמיל" (בהקשר לכלי נשק) ביפנית.

בתקופת הייאן, הפגזים היו בעלי ערך רב, כך ששיוך הערך עדיין נראה מטבעו במילה זו. אפשר לראות את זה גם במילים יפניות דומות כמו hatarakigai, שפירושה ערך העבודה, או yarigai ~ga aru, כלומר "שווה לעשות את זה". גאי הוא המפתח למציאת המטרה שלכם, או הערך שלכם בחיים. הדרך הטובה ביותר להכיל את האידיאולוגיה הכוללת של איקיגאי היא על ידי התבוננות בתרשים ה-ikigai Venn המציג את ארבע התכונות העיקריות החופפות: במה אתם טובים, מה העולם צריך, על מה ניתן לשלם לכם, וכמובן, מה אתם אוהבים.

למה איקיגאי חשוב?

סוציולוגים, מדענים ועיתונאים רבים חקרו את התועלת והאמת מאחורי התופעה המסוימת הזו, והם הגיעו למספר מסקנות מעניינות מאוד. תיאוריה אחת היא שאיקיגאי יכול לגרום לכם לחיות זמן רב יותר ועם כיוון יותר ברור.

בספטמבר 2017, תכנית הטלוויזיה היפנית הפופולרית Takeshi no katei no igaku שיתפה פעולה עם קבוצת מדענים כדי לערוך מחקר בעיירה הקטנה Kyotango בקיוטו, מקום שמתגאה בכך שיש בו אוכלוסייה שיש בה פי שלושה יותר תושבים מעל גיל 100 בהשוואה לממוצע של שאר המדינה.

התוכנית רצתה לדעת מה המשותף לקשישים המאושרים הללו בחיי היומיום שלהם, ולכן עקבה אחרי שבעה אנשים בסוף שנות ה-90 ותחילת המאה לחייהם מהבוקר ועד אור הבוקר, ועשו בדיקות דם ובדיקות בריאות אחרות.

מה שהם מצאו מעניין הוא שלכל שבעת האנשים היו נתונים גבוהים במיוחד של DHEA, הורמון המופרש מבלוטות יותרת הכליה, שרבים מאמינים שהוא "הורמון אריכות הימים".

באופן מעניין למדי, כשהתוכנית עקבה אחרי אותם גברים ונשים, הם מצאו דבר אחד משותף לכולם: תחביב שהם תרגלו כל יום ושהם אהבו מאוד. אישה אחת בשנות ה-90 המאוחרות לחייה נראתה מבלה כמה שעות מדי יום בגילוף מסכות מסורתיות יפניות, גבר אחר צייר, אחרת יצאה לדוג מדי יום.

למרות שהמתאם בין קיום תחביב שאתה אוהב והעלייה ב-DHEA עדיין לא הוכח מדעית, התוכנית הציעה שאם יש דבר שמשאיר אתכם מעוניינים, ממוקדים ומעניק לכם תחושת סיפוק בחיים, דבר זה עשוי להגביר את הורמון ה- DHEA שלכם, ובכך מוביל לחיים ארוכים ומאושרים יותר.

היכן מתרגלים איקיגאי?

אוקינאווה, האי הדרומי מול יבשת יפן, הוא ביתם של ה% הגבוה ביותר של בני מאה לאוכלוסייה. אוקינאווה היא גם חממה של אידיאולוגיית האיקיגאי. כאן מזג האוויר המתון, התזונה הבריאה ורמת הלחץ הנמוכה הם גם גורמים, אבל זו האוכלוסייה הפעילה של האי של תושבים שאינם פורשים, מונעי מטרה, המקשרת אותם לקהילות אחרות ארוכות חיים בסרדיניה, איטליה ואיקריה, יוון.

בשנת 2010, הסופר דן בואטנר הוציא ספר בשם Blue Zones: Lessons on Living Longer from the People Who've Lived the Longest, שבו חקר אזורים בעולם, ביתם של התושבים עם החיים הארוכים ביותר (כולל אוקינאווה). מה שהוא גילה זה שהאיקיגאי או "מטרה בחיים" היו חוליה המקשרת בינהם. הקטור גרסיה, סופר שהוציא מספר ספרים על תיאוריה זו, כולל "איקיגאי: הסוד לחיים ארוכים ומאושרים" שיצא באנגלית בשנה שעברה, מאמין, עם זאת, שאיקיגאי לא צריך להיות קשור רק לקשישים . "למעשה, כרגע זה פופולרי יותר מאי פעם בקרב אנשים צעירים ביפן ומחוצה לה, במיוחד בדורות צעירים שמחפשים אחר יותר משמעות בחייהם".

מה האיקיגאי שלכם?

בספרו, גרסיה אומר כי לימוד אידיאולוגיית האיקיגאי שינתה את הדרך בה הוא מעצב את יומו. "שיפרתי את שגרת הבוקר שלי כדי להתחיל את ימיי בלעשות את מה שהכי חשוב לי לפני שאני נהיה עסוק עם דברים אחרים." במילים אחרות, הוא נותן עדיפות לחובות שנותנות לו מטרה. "זה אומר שאני שותה כוס תה ירוק, עושה 15 דקות של תנוחות יוגה קלות ואז כותב במשך שעה אחת. לפני שעזבתי את הבית, הקדשתי זמן לבריאות שלי ולאחת הפעילויות שנותנות איקיגאי לחיי: כתיבת ספרים".

למרות שזה אולי נשמע ממוקד קריירה, איקיגאי לא תמיד עוסק במאמצים פיננסיים. יש לכם תחביב שאתם יכולים להקדיש לו את זמנכם? לגדל משפחה, או להיות מסוגלים לעבוד ולעשות צעדים לקראת צלילה עמוקה לתוך פרויקט התשוקה הזה שתמיד פנטזתם עליו, הם הכל איקיגאי.

מצאו את האיקיגאי שלכם

אם אתם מרגישים אבודים או לא בטוחים באשר לאיקיגאי שלכם, ישנן מספר דרכים למקד מחדש את דעתכם ומטרותיכם.

"אם אתה מוצא את עצמך חסום בגלל ששינוי הוא קשה, נסה להוסיף משהו חדש לחיים שלך: תחביב חדש, מעגל חברים חדש או עבודה חדשה בצד", מציע גרסיה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשצ

שנה חדשה ביפן

ראש השנה הוא חג חשוב עבור היפנים וימי החג הם הזדמנות עבורם לחשוב על השנה החולפת , להציב מטרות לקראת השנה החדשה ובעיקר לבלות זמן איכות עם המשפחה ,לבשל, לאכול וליהנות ביחד. בזמן חופשת ראש השנה בתי העסק, בתי הספר ומקומות העבודה סגורים ויש מספיק זמן לבילוי רגוע ונינוח בחיק המשפחה.

בעבר חגגו היפנים את תחילת השנה החדשה באותו היום של תחילת השנה הסינית אך החל משנת 1873 היפנים החלו לציין את יום השנה החדשה בהתאם ללוח השנה הגרגוריאני.

.

אומיסוקה (Omisoka) הוא הביטוי היפני לערב השנה החדשה. היפנים מאמינים שיש לפתוח את השנה כאשר גם הבית וגם הנפש נקיים לגמרי מהשנה הקודמת ולכן נהוג לסיים את כל המטלות והחובות מהשנה הקודמת לפני כניסת השנה החדשה.

כדי להתחיל את השנה החדשה בראש רענן, משפחות וילדים נפגשים יחד כדי לנקות את כל הבית, לקשט ולהכין אותו לקראת השנה החדשה. את הבתים נוהגים היפנים לנקות, להבריק ולצחצח (כמו ניקיון פסח אצלנו) שיהיה נקי לגמרי, לאחר ניקיון  היסודי של הבית נהוג לשים קישוט העשוי מבמבוק וענפי אורן (Kadomatsu) וכך הקאמי (האלים) יודעים שבית זה נקי ומוכן לקבל את השנה החדשה. אנשים רבים חוזרים לעיר הולדתם במהלך תקופה זו, ואפילו  טוקיו העמוסה הופכת לפתע לעיר שקטה וריקה.

ליפנים יש מגוון מנהגים מסורתיים ואמונות אשר קשורים לשנה החדשה היפנים הם מאמינים כי כל פעולה ראשונה שתתבצע בשנה החדשה כמו: החלום הראשון או הארוחה הראשונה יש לה השלכות לגבי כל השנה החדשה שמגיעה.

ישנן מסורות רבות ואלו חלק מהן:

ביקור במקדש (Hatsumode):

היפנים רואים חשיבות גדולה מאוד בביקור במקדש (שינטו או בודהיסטי) ביום השנה החדשה. הם נוהגים להגיע ולשאת תפילה קצרה לקראת השנה  החדשה. בערב השנה החדשה המקדשים נפתחים לפני חצות, ובמקדשים מרכזיים מגיע קהל ענק של  מיליון איש להתפלל.

צפייה בזריחה הראשונה (Hatsuhinode):

מסורת נוספת בראש השנה החדשה היא התבוננות בזריחת השמש הראשונה של השנה. אמנם לא כל האנשים מתעוררים כדי להשתתף במסורת מקסימה זאת אך ישנם גם המון אנשים שנהנים להשתתף בה. הצפייה בזריחה הראשונה מסמלת התחדשות, תקווה ורגיעה. יפנים רבים בחורים להתעורר מוקדם (או לוותר על שינה) ולמצוא מקום בו אפשר לצפות בזריחה הראשונה של השמש לשנה החדשה. המקומות המועדפים הם חוף הים, פסגות הרים ושדות פתוחים.

מאכלים מסורתיים:

יפנים חוגגים את תחילת השנה החדשה עם מאכלים מסורתיים הנקראים- Osechi Ryori. הארוחה הזו נחשבת לחשובה ביותר בשנה והיא מורכבת ממספר רב של מאכלים שונים אשר לכל אחד מהם משמעות שונה כמו-אהבה, בריאות, הצלחה ועוד. בגלל מספר המרכיבים הגדול והאפשרויות השונות להכנת האוכל משפחות רבות מזמינות קופסת Osechi Ryori ארוזה ומוכנה מראש וחולקים את הקופסא ביחד. בקופסא בד"כ יהיו רול של חביתה מתוקה, ערמונים מסוכרים, סלט גזר ודייקון (צנון לבן יפני), פולי סויה מתוקים, שרימפס מבושל ועוד.

מנה נוספת הנהוג לאכול בערב השנה החדשה היא סובה טושיקושי (year-end soba), מנה פשוטה של  אטריות נודלס העשויות מסובה במרק חם שאוכלים באופן מסורתי בערב ראש ונהוג לאכול את המנה  בית עם משפחה או חברים.

יש כמה סיבות לאכילת מנת הסובה בערב השנה החדשה:

1. אורכן של אטריות הסובה מסמלות חיים ארוכים והקלות בה נחתכת אטריה אחת מסמלת את היכולת להיפרד מהשנה שחלפה ולהתחיל שנה חדשה.

2. הכוסמת (ממנה עשויה הסובה) גדלה גם בתנאי מזג אוויר קשים והיפנים מאמינים כי אכילתה מעניקה להם כוח, חוזק ועמידות.

עוגת מוצ'י (Kagami-mochi): קוגאמי מוצ'י היא עוגה המשמשת כקישוט לכבוד השנה החדשה. העוגה עשויה משתי שכבות של עוגת מוצ'י (אורז דביק) ועליה מונח סוג של תפוז מריר או מנדרינה והיא מקושטת בעלים, זרדים ועוד. לעוגה יש משמעויות שונות והיא מסמלת בין השאר כוח, מעבר מדור לדור ואת המסורת העתיקה של יפן. נהוג לשבור את העוגה ביד ולא לחתוך עם סכין המסמל חיתוך קשרים משפחתיים.

צלצול בפעמון (Joya no Kane):

בחצות של ערב השנה החדשה נהוג במקדשים הבודהיסטים לצלצל בפעמון כ-108 פעמים על מנת לייצג את 108 החטאים של האדם. לאחר השלמת המשימה מקבל כל מבקר הזדמנות נדירה לצלצל בפעמון הקדוש ובכך לנקות את עצמו מהחטאים של השנה שעברה.

ניקוי הגוף (Otoso):

בערב השנה החדשה מתכנסת המשפחה ביחד לטקס שתיית otoso. מדובר במשקה בעל תכונות מרפא העשוי מתבלינים יפנים ובעל טעם חזק של תרופה. את המשקה מגישים בשלוש כוסות בגדלים שונים ונהוג לשתות (או לפחות לקחת לגימה קטנה) את המשקה בסבב בין בני המשפחה מהקטן לגדול ביותר.

היפנים מאמינים כי המשקה שוטף את המחלות והרעלים מהגוף ופתגם יפני ישן אומר כי אם אחד מבני המשפחה שתה עד הסוף את המשקה אף אחד מבני המשפחה לא יחלו באותה שנה, אך אם כל המשפחה שתתה אז כל הכפר לא יהיה חולה במשך כל השנה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס

למרות מה שאולי חלקכם חושבים מקלות האכילה הראשונים הומצאו בסין. עם הפיכתה של סין לכוח תרבותי דומיננטי באזור, מקלות האכילה נדדו למדינות שכנות. בעבר נהוג היה להכינם בפשטות מזרדים שנתלשו מעצים ולאכול באמצעותם. מקלות אכילה הגיעו לראשונה ליפן בשלב מסוים בסביבות 500 לספירה. המקלות היפנים הקדומים ביותר עוצבו למעשה כמו סט של מלקחיים ושימשו רק לטקסים דתיים.

היפנים מתייחסים למקלות האכילה שלהם ברצינות ויש חוקים נוקשים אשר יש להישמע להם בעת האכילה איתם. אמנם היפנים סלחניים כלפי המערביים אשר אינם מכירים את כל החוקים לאכילה נכונה אך יש כמה כללים בסיסים אשר יש להישמע להם בעת האכילה עם הצ'ופסטיקס.

אז כדי שתוכלו להישאר מנומסים גם בזמן האוכל הנה 10 כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס:

1. יש להקפיד ולהשתדל לאחוז את הצ'ופסטיקס בצורה נכונה, לא לכולם קל לאכול עם המקלות ויש כאלה שנדרש להם זמן מה ללמוד איך לאכול באמצעותם אך מומלץ להתאמן ולצפות במי שאוחז נכון וללמוד לאכול עם המקלות בצורה הנכונה. אכילה נכונה או לפחות לנסות לאכול נכון עם המקלות הוא מעשה שמאוד יוערך מצד היפנים.

2. ביפן נהוג להזמין מספר מנות ולחלוק אותן עם יושבי השולחן כאשר לכל סועד יש צלחת אישית אליה הוא מעביר את האוכל. אסור לאכול עם המקלות ישר מתוך צלחת החלוקה אלא לקחת אוכל לצלחת האישית בלבד.

3. במסעדות יפניות רבות אפשר למצוא כלי קטן אישי לכל סועד עליו ניתן להניח את המקלות אכילה. יש להשתמש במתקן כזה ולהניח עליו את מקלות האכילה כאשר לא משתמשים בהן. במידה ומדובר בצ'ופסטיקס חד פעמיים לא יונח מתקן עבור הסועדים (במקרה כזה אפשר להניח את המקלות על נייר העטיפה בהן היו מקלות האכילה).

4. במידה והמנות הגיעו ואתה מתלבט מאיזה מנה לאכול אסור "לעבור" על המנות עם מקלות האכילה. יש להשתמש בהן אך ורק בשביל לקחת מהאוכל.

5. אסור "לחפור" באוכל עם המקלות. יש לקחת אוכל מהחלק העליון ולא לנבור בתחתית הצלחת.

6. אסור ללקק את המקלות אכילה.

7. אחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאין להעביר אוכל אחד לשני באמצעות מקלות האכילה, פעולה זו מזכירה את אחד המנהגים מטקס הלוויה ביפן. ניתן להעביר אוכל באמצעות המקלות ולהניח על הצלחת של הסועד אליו אתה מעביר אוכל. לעיתים במסעדות יניחו גם מקלות אכילה במרכז השולחן אשר מיועדים להעברת אוכל ולא לשימוש אישי.

8. מקלות האכילה הן לא צעצוע…אין להצביע עם המקלות, לשחק, לתופף, לנסות לשבור אותם או סתם לשפשף את המקלות אחד בשני. כל מעשה כזה נחשב לזלזול ונראה כי מי שעושה זאת חושב שמקלות האכילה זולים.

9. כאשר מניחים את מקלות האכילה אין להניח אותם בהצלבה אחד על השני אלה להניח אותם בצורה מקבילה זה לזה.

10. כאשר אוכלים מרק אין לערבב את המרק עם המקלות, כאשר עושים זאת זה מתפרש כי מי שעשה זאת מנסה לנקות את המקלות וזה לא מעשה מקובל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

לחקור את יפן באמצעות משחקי ילדים

בזמן כשכולם מדברים על Squid Game, הנה כמה משחקים שילדים אוהבים לשחק ביפן. עד עכשיו, רוב האנשים כבר ראו את הסדרת מבית נטפליקס- Squid Game. אולי אפילו חיפשתם סרטי הישרדות נוספים וגיליתם את "Kami-sama no Iu Tori" של Miike Takashi או "As The Gods Will" – סרט עקוב מדם לא פחות שמשתמש במשחקי ילדים.

מדוע משחק ילדים חשוב מספיק כדי לבסס סרט שלם סביבו? זה יכול להיות בגלל שמשחקי ילדים הם דרך מצוינת ללמוד יותר על הגישות והתרבות של מדינה. ולפעמים משחקי ילדים הם די קודרים.

הנזיר הפליץ-

באחת מהסצנות המפורסמות ביותר של הסרט  "As The Gods Will" – התלמידים משחקים במשחק הידוע ביפן בשם "Darumasan ga koronda", או  "The Daruma falls" באנגלית. במשחק הזה, ילד אחד פונה הצידה ואומר, "דארומסאן (בובה בודהיסטית מסורתית) גא קורונדה" ולאחר מכן מסתכל אחורה במהירות על הילדים האחרים – שמתגנבים במהירות כדי להגיע לקו הסיום. אם הילד שהוא "העומד" מסתובב ורואה מישהו זז, הילד שזז בחוץ.

נשמע מוכר? במערב, זה נקרא אור אדום, אור ירוק, בישראל דג מלוח, והמקבילה הקוריאנית שלו היא גם הרגע הבלתי נשכח של Squid Game. אבל, כמובן, בסדרה ובסרט, המוחות מאחורי העניין רוצחים בשמחה את כל מי ש"בחוץ".

למשחק -Darumasan ga koronda יש גם כמה וריאציות אזוריות בקנטו ובקנסאי, העשויות לספר לנו על התרבויות השונות של האזורים. לדוגמה, סטריאוטיפ אזורי של אוסקה הוא שאנשים במחוז זה קצת יותר מחוספסים מבני דודיהם המעודנים יותר בטוקיו. אולי אם כן, זו הסיבה שדארומסאן גה קורונדה נקראת לפעמים bosan ga hewokoita, או "הנזיר הפליץ" באוסקה.

פוף ג'אגלינג-

משחק ה- oteddamam או פוף ג'אגלינג, חושף יותר על התרבות היפנית בכללותה. בעוד שמשחק זה הוא בדרך כלל פעילות סולו במערב, הגרסה היפנית היא חברתית. במשחק זה ביפן הילדים מתחלפים בתורות עם שקיות שעועית ומנסים לעשות טריקים. ככל שהמשחק נמשך זמן רב יותר, הטריקים מתקדמים יותר – בתיאוריה. אלה ילדים, אחרי הכל. המשחק מלווה בדרך כלל בשירה.

לנשים מבוגרות יש לעתים קרובות זיכרונות נעימים מהשעות שבילו עם האימהות והסבתות שלהן בלימוד המשחק הזה. השירים שהם שרים תוך כדי משחק נתקעים להם בראש לכל החיים.

בשל המרכיב החברתי במשחק, התעלות על שחקנים אחרים עם טריקים מסובכים אינה נחשבת לדבר טוב. להיפך, המשחק מקדם שיתוף פעולה – תכונה חשובה לתרבות היפנית. שוב, בתיאוריה. תמיד יש את הילד השוויצר בשכונה.

קגומה קגומה-

משחק שירה פופולרי נוסף הוא Kagome Kagome. שחקן אחד עומד באמצע מעגל בעוד שהשחקנים האחרים רוקדים סביבו. כשהשירה נפסקת, השחקן שבאמצע חייב לנחש מי נמצא ממש מאחוריו. קצת דומה לגולם במעגל אבל אם טוויסט יפני.

הגרסה הנפוצה ביותר של השיר הולכת כך:

קגומה, קגומה. הציפור בכלוב. מתי, אוי מתי היא תצא? בליל עלות השחר החליקו העגור והצב. מי מאחריך עכשיו?

למילים המוזרות של קגומה קגומה יש פרשנויות שונות שגלשו לתחום האגדה האורבנית. חלק מהפרשנויות כוללות הפלות, רוחות רפאים והוצאות להורג. אין זה פלא אם כן שהשיר משמש לעתים קרובות במשחקי אימה וסרטי אימה.

למרות שמשחקי ילדים יכולים להיראות לא יותר מאשר בילוי תמים, לפעמים הם מקושרים למשהו אפל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סכיני בישול יפניות

החליפו את כלי החיתוך הקהים שלכם במטבח בלהבים היפניים הנערצים הללו.

מחפשים מתנה ייחודית ואיכותית למישהו מיוחד, או שאתם פשוט מחפשים להרחיב את אוסף הסכינים שלכם? כך או כך, אולי אתם רואים את עולם הסכינים היפניות כקצת סוחף ומבלבל, אז בואו נגיע ישר לנקודה.

כ"כלי הנשק" המועדפים במטבחים מקצועיים רבים ברחבי העולם, להבי השף הללו הם אמינים, מדויקים וכמובן חדים בצורה מספקת. אבל מה מייחד את סכין המטבח לשימוש כללי מסכין סושי? ולמה אסור להשתמש בסכין ירקות כדי לפלט דג? בואו נענה על השאלות הללו ונעזור לכם להעלים את דאגותיכם אחת ולתמיד.

סכינים יפניות מול מערביות-

אז מה מבדיל בין סכין יפנית למערבית?

כמו הקטאנה (חרב יפנית), לסכין היפנית של ימינו יש מוניטין כמושחזת להפליא ועשויה מפלדה איכותית ועמידה. בהשוואה לסכין המערבית, החדות המעולה הזו נובעת ככל הנראה מהקצה החד-שיפוע של הסכינים היפניות המסורתיות. צד אחד של הלהב קעור בזווית קלה בעוד השני יושב ישר, ויוצר קצה חד יותר המושלם לחיתוך ללא הפרעה.

עם זאת, לא כל הסכינים היפניות זהות. להבים בעלי שיפוע כפול (היכן שהצדדים נפגשים) נהיו פופולרים לאחר שהמטבח המערבי נכנס ליפן. אלה הפכו לסכין השף לכל תכלית ביפן והן שקולות לסכין שף אירופאית טיפוסית. ייתכן ובחיפוש קצר על הסכינים היפניות תראו גם הרבה ידיות 'wa', או ידיות עץ יפניות מסורתיות. האחיזה חיונית בבחירת סכין שכן היא משנה את האיזון והמשקל של הכלי. יתר על כן, הידית הופכת את הלהב לקלה יותר ועמוסה יותר בחזית, מה שיעשה מהפכה בשימוש בסכין.

סכינים לכל מטרה-

ה- 'Gyutou Bocho' ("סכין שף" ביפנית): היא סכין השף הנפוצה והרב-תכליתית ביותר ביפן. אהובה על שפים מקצועיים ברחבי העולם בשל הלהב הדק והרב-תכליתי שלה, היא יכולה לעשות כל דבר, החל מחיתוך בצל ועד לחיתוך סטייק מבושל היטב. האורך והסגנון החצוב שלה דוחפים אנשים לעבר הסכינים הקומפקטיות יותר, אבל טבחים מיומנים מעדיפים בדרך כלל את הג'יוטו בדיוק בגלל גודלה ואורכה.

'Santuko Bocho' (מילולית, "שלוש מידות טובות" או "סכין שלושת המטרות"): הסכין שנמצאת ברוב משקי הבית היפניים. שמה מתייחס ליכולת לחתוך לקוביות, ולחתוך בשר, ירקות ודגים.

בשנות הארבעים של המאה הקודמת, היה ביקוש לסכין מטבח אוניברסלי. באותה תקופה, רוב המטבחים השתמשו ב-'Bunka Bocho'  (סכין תרבותית), להב רחב עם קצה הפוך. הסנטוקו הותאם מהבונקה אך בנוי עם קצה מעוקל. הקצה החלק יותר והפרופיל השטוח של הסנטוקו הופכים את החיתוך לקל במיוחד. לפיכך, סוף סוף אתם מקבלים את הגזרים החתוכים בצורה מושלמת – בחירה אמינה כדי להתחיל את אוסף הסכינים היפניות שלכם.

סכין הגיוטו: סכין האהובה על שפים מקצועיים. היא ארוכה ודקה יותר מהסנטוקו. גודלה נע בין 18 עד 30 סנטימנטרים.

סכין הסנטוקו: סכין מעולה למתחילים. שטוחה, קומפקטית וקצרה יותר מהגיוטו. גודלה נע בין 13 עד 20 סנטימטרים.

סכינים לירקות-

'Petinaifu': כדי להשלים את ה"סכין לכל מטרה שלכם", נסו את ה- 'Petinaifu' המוזר והמעשי (שמקורו במילה הצרפתית "petit"). הסכין משמשת בעיקר לעשבי תיבול, ירקות קטנים ופירות, ניתן להשתמש בלהב הזריז הזה ללא מאמץ על קרש החיתוך או לקילוף ירקות ופירות בידכם. גרסאות קטנות יותר, כמו סכין חיתוך, קטנות מספיק כדי להיכנס לכף היד והן מצוינות לקילוף.

'Nakiri Bocho' (סכין חיתוך ירקות): דומה בצורתה לסכין קצבים, ה- 'Nakiri Bocho' היא כלי מצוין לאוהבי ירקות. צורתה המלבנית, הקצה השטוח והקצה הלא-מושחז שלה הופכים אותה לעזר המושלם לחתכים נקיים ישרים דרך ירקות עסיסיים כמו דלעות וכרובים. אתם יכולים גם להשתמש בלהב הרחב כדי להזיז את מה שחתכתם ברחבי המטבח.

האם אי פעם תהיתם איך הדייקון (צנון סיני) הדק הזה הגיע לצלחת הסושי היקרה שלכם? סביר להניח שתוכלו להודות לשף ולטכניקת החיתוך שלו, Katsuramuki" (שיטה לחיתוך רצועות דקות וארוכות) באמצעות ה- 'Usuba Bocho' המסורתית שלו (סכין דקה).

היא חולקת מאפיינים רבים עם הנאקירי, כמו הקצה השטוח שלה וחזותה הדומה לסכין קצבים. עם זאת, איכויות השיפוע הבודד והחדות כתער של האוסובה הופכות אותה מתאימה להשגת פירות וירקות מגולחים דק. ישנם שני סוגים של סכין אוסובה, גרסת הקנטו עם קצה קהה וגרסת קנסאי עם חוד.

סכין הפטינאיפו: מושלמת עבור מטבחים קטנים יותר. ניתן לחבר אותה עם הגיוטו. גודלה נע בין 8 עד 18 סנטימטרים.

סכין הנאקירי : מיועדת לחיתוך נתחי ירקות גדולים ונקיים. הסכין מהירה וקלה לשימוש. גודלה נע בין 12 עד 24 סנטימטרים.

סכין האוסובה: הסכין מיועדת בעיקר לשפים מקצועיים. היא בעלת שפוע יחיד. גודלה נע בין 16.5 עד 24 סנטימטרים.

סכינים לפירות ים-

'Deba Bocho' (סכין גילוף מחודדת): הסכין המושלמת להסרת עור ולפילוט דגים. זוהי סכין מסורתית שמקורה בתקופת אדו (1603-1867), סכין בעלת שיפוע יחיד זו כבדה יותר מסכינים אחרות ברשימה, וזאת כדי לחתוך עצם מבלי להקהות את הלהב. יש לה עמוד שדרה עבה, אבל עם קצת תרגול, ניתן להשתמש בה גם בעדינות.

'Yanagiba Bocho' (סכין להב הערבה): סיימו את עבודת הפילוט עם סכין המשמשת בדרך כלל לסשימי (דג נא פרוס דק). כמו סכין בסגנון יפני טיפוסי, אורכה האלגנטי וקצה השיפוע הבודד שלה הופכים אותה לכלי המושלם לחתכים ארוכים ללא הפרעה דרך פילה הדג שלכם. כך משיגים את חתיכות הסשימי ללא פגמים.

סכין הדבה: זוהי סכין החותכת דרך העצם. מיועדת לחיתוך דג שלם. גודלה נע בין 15 עד 33 סנטימטרים.

סכין היאנגיבה: הסכין מיועדת לחיתוך סשימי מושלם. גודלה נע בין 21 עד 36 סנטימטרים.

סכינים לבשר בקר ועוף-

'Sujihiki Bocho' (פשוטו כמשמעו, "חותך שרירים"): אם אתם מרגישים בנוח ליד בשר נא, נסו את ה- 'Sujihiki Bocho' בפעם הבאה שאתם פורסים בשר בקר, עוף או חזיר ללא עצמות. זוהי גרסה דקיקה של סכין הקצבים האירופית והיא דומה באסתטיקה ובגזרות ליאנאגיבה. בשימוש נכון, תצאו עם חתכים נקיים במיוחד.

'Honesuki Bocho' (סכין חובבת עצמות): במידה ואתם צריכים לחתוך עצמות סכין ה- 'Honesuki Bocho' היא במיוחד עבורכם. למרות שהיא לא תחתוך דרך עצמות גדולות, הקצה הזוויתי שלה יותר מיומן עבור עצמות קטנות ומציקות.

סכין הסוג'יהיקי: זוהי סכין גילוף דקיקה, שבעזרתה ניתן לקבל חתכים הדומים לאלו של סכין סשימי. גודלה נע בין 21 עד 36 סנטימטרים.

סכין הונסוקי: סכין המיועדת לפרק עוף שלם. היא ניתנת לתמרון. גודלה נע בין 14.5 עד 18 סנטימטרים.

איפה לקנות סכינים יפניות?

Tojiro: סכינים העמידים לאורך זמן המיוצרים בנייגהטה בשיטות חרבות עתיקות של קטאנה.

Ryusen: סכינים באיכות פרימיום העשויות בטכניקה בת 700 שנה.

Yoshikin: מותג עולמי הידוע בשל המלצותו של השף אנתוני בורדיין.

Kai: להבים משתלמים בכל טווח מחירים ומייצרים גם את המותג האהוב מאוד Shun.

Masamoto: שישה דורות מאוחר יותר, בעלי המלאכה האלה עדיין מתמחים בסכינים בסגנון יפני מסורתי ללא דופי.

לסיכום-

הרשימה יכולה להימשך עוד ועוד, כמו ה-kiritsuke bocho לכל מטרה (סכין פתוחה) למומחים האמיתיים או ה-hankotsu bocho (סכין "מרדנית") לתליית בשרים. אז עדיף לחקור עוד כדי למצוא את הסכין היפנית המושלמת למטבח שלכם.

רק זכרו, לאחר שקניתם את הרכוש היקר שלכם ואתם אוחזים בו בגאווה, השקיעו בכלים כגון 'Hocho Togi' (מחדד סכינים) ושמן כדי לשמור עליהם חדים ומלוטשים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

7 מילים ומושגים יפניים שכל אחד יכול להתחבר אליהם

עד כמה שאנחנו מנסים לתרגם את הניואנסים המדויקים של מילה או ביטוי משפה אחת לאחרת, לפעמים אנחנו לא יכולים שלא לייחל שמילים יפניות מסוימות היו קיימות באוצר המילים העברי. למרות שלכל מילה יש ניואנס מסוים, תופתעו מכמה היא רלוונטית לחיי היומיום שלנו, ללא קשר למקום מגוריכם.

מהברכה האהובה על יפן ועד למילה ספציפית השמורה לרגעים שבהם לא מתחשק לכם לפתוח את הדלת (לא, זה לא 'לך מפה'), המילים האלה נושאות כל כך הרבה עומק שפשוט אי אפשר לתרגם אותן למילה אחת בעברית.

קוצ'יסבישי

לאכול גם כשאתה לא רעב הוא הרגל שאנשים רבים מודים שיש להם. יש המייחסים זאת לשעמום, אחרים קוראים לזה אכילת נחמה. ביפן, לעומת זאת, סביר להניח שאתה חווה קוצ'יסאבישי או 'בדידות הפה'. סביר להניח שגם מעשנים המנסים להפחית את הרגלי הסיגריות שלהם ירגישו קוצ'יסאבישי – והם עלולים לפנות ללעיסת מסטיק כפי שרוב האנשים עושים כשהם מפחיתים את הדחף שלהם לעשן או לאכילת נחמה.

שוגנאי

'שוגנאי', או 'לא ניתן לעזור', משמש לרוב כאשר אתה מכיר במשהו שאינו בשליטתך ואתה מחליט להפיק ממנו את המיטב. 'שוגנאי' זה כשמישהו שאתה אוהב לא מגיב לרגשות שלך, או כשיורד גשם ביום שבו תכננת פיקניק. זה יכול לשמש גם כעידוד כאשר אתה מזכיר למישהו שהוא לא צריך להתעכב על דברים שהוא לא יכול לשנות.

אוצוקרה

יותר מ'שלום' או 'להתראות', היפנים משתמשים בדרך כלל ב'otsukare' כשהם מברכים אחד את השני, במיוחד בעבודה. מילה זו בו-זמנית מודה על לראות מישהו בפעם הראשונה באותו יום, תוך הכרה במאמצים שלו.

פגשתם חבר אחרי יום עבודה ארוך? 'אוצוקרה'.  קיבלתם שיחת טלפון מעמית לעבודה? 'אוצוקרה'. חוזרים הביתה אחרי ששיחקתם כדורגל עם החברים שלכם? 'אוצוקרה'. זה אומר 'עבודה טובה', 'משחק טוב', 'אתה בטח מותש!' ו'כל הכבוד', הכל במילה אחת – זה בדיוק סוג הרבגוניות שאנחנו יכולים להשתמש בה יותר.

בימיו

Bimyou, או מה שניתן לתרגם באופן רופף ל"פושר", היא כמו המקבילה היפנית ל "לא משהו". ניתן להשתמש במילה כדי לתאר כל דבר שהוא בינוני, נמוך או "לא ממש שם". אתם יכולים להשתמש ב- "בימיו" כדי לתאר ספרים או סרטים שלא מצליחים להרשים אתכם, אבל זה יכול לשמש גם למושגים מופשטים יותר כמו חלון זמן מביך – כשיש לכם כמה שעות פנויות בשדה תעופה אבל פשוט לא מספיק זמן כדי לעזוב ולחזור, או תחזית מזג אוויר מפוקפקת.

מנדוקוסאי

יש אנשים שמתארים את בישול הארוחות שלהם כ-"mendokusai". עבור ילדי בית ספר, שיעורי בית הם במיוחד "מנדוקוסאי". המילה מתייחסת בדרך כלל לכל דבר מעט משעמם או מייגע שאתם חייבים להתמודד איתו או שאי אפשר להימנע ממנו. עם זאת, ניתן להשתמש ב- "מנדוקוסאי" גם כדי לתאר אנשים או מצבים מסוימים. מי שמעורב בדרמה מיותרת או נאלץ להתמודד עם אדם קשה במיוחד, רשאי לגלגל עיניים ולהגיד שהכל יותר מדי "מנדוקוסאי".

מוטנאי

מתקשים להיפרד מבגדים שאתם אף פעם לא לובשים או לזרוק תבלינים שפג תוקפם? "Mottainai" הוא מונח עממי המשמש כאשר מתמודדים עם תחושת החרטה שמגיעה עם בזבוז. "מוטנאי" מתייחס לא רק לפריטים שאתם זורקים לפח, אלא גם דברים טובים לחלוטין שנותרו ללא שימוש או יושבים באחסון. ניתן להשתמש במונח גם כדי לתאר בזבוז של כישרונות או הזדמנויות שהוחמצו.

אירוסו

"Irusu" המילה המשלבת את המונחים היפניים ל- "כאן" ו"התעלם", משמשת לתיאור מצב שבו אתה בבית אבל לא בא לך לענות לפעמון הדלת. אם יש לך מתגנב בך חשד שהאדם ליד דלתך נמצא שם כדי למכור לך תוכנית מנוי שאינך צריך, אתם עלולים להתפתות פשוט להגיד "אירוסו".

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

הנוחות של הטלת קללות וקסמים ביפן

ממקורותיה העתיקים ועד לזמנים המודרניים, ביפן קיים עולם שלם של כישופים, קסמים זדוניים ולחשים שמחכים להתגלות

בימים אלה, יפנים רבים חווים הרבה לחץ ובעיות בעבודה עקב מגיפת הקורונה. נראה שרבים סובלים ממתח וחרדה. בסביבה כל כך קשה, זה לא מפתיע שאנשים מחפשים דרכים לשחרר קיטור.

אחד הביטויים הרבים של תקופה זו הוא עלייה בקללות, שאינה מוגבלת ללמלמל "צ'יקושו!" ("לעזאזל!") בשקט, אלא גם קללות וכישופים נוראיים השמורים בעיקר לסרטי האימה המפחידים ביותר.

1. קללה על כריתת קשרים

אחת הקללות הנפוצות והזולות ביותר ביפן הן קללות קדושים (הפרדה, ניתוק יחסים), המבוצעות בדרך כלל במקדשי אנקירי כמו פושימי אינארי טאישה של קיוטו, קאדוטה אינארי של אשיקאגה ואנקירי אנוקי בטוקיו. מקדשים אלו משמשים כדי לקרוא לאלים להשתמש בכוחם כדי לעזור למתפלל לנתק קשרים (בעיקר) עם  אנשים לא נעימים.

2. קללה שנמשכת דורות

כמובן, פשוט לחתוך קשר עם מישהו זו אינה קללה כל כך חזקה. עבור אנשים מסוימים, זה פשוט לא מספיק. במקום זאת, הם עשויים לרצות לשמור טינה גם לאחר המוות. ביפן, אנשים רבים עדיין מאמינים ברוחות זדוניות שעולות מהקבר כדי להמשיך בטינה, לא רק כלפי אדם אלא גם כלפי דורותיהם הקודמים.

3. בובות יפניות

תארו לעצמכם שאתם מגיעים לביתכם ומוצאים בובה הפוכה שלכם ממוסמרת לדלת. הבובות האלה, הידועות בתור wara ningyou, הן קללת הפחדה. לעתים קרובות משאירים את הבובה במקום שמישהו יכול לראות אותן כמו גרסה לא עדינה במיוחד של פרויקט המכשפה בלייר או סצנת ראש הסוס בסנדק

למרות מה שרוב האנשים מאמינים, התמונות הללו אינן תמיד שליליות מכיוון שניתן להשתמש בהן כדי להערים על רוחות רצחניות לקחת את הבובה במקום את האדם האמיתי. עם זאת, זה יכול להיות מפחיד באותה מידה. סיפורי מדורה רבים מספרים על אנשים שהתעוררו וגילו שבובה שלהם נעלמה.

כמובן שניתן להשתמש בבות אלו גם לרעה. כדי ליצור בובה מקוללת, האדם הפגוע רושם את שם הקורבן שלו או לוקח חלק גופני מהם, בדרך כלל גזרי שיער או ציפורניים, ומניח אותו בתוך הבובה. הרעיון הוא לבטא את האדם הזה בתוך הבובה ולאחר מכן כאשר אותו אדם ממורמר יחדיר סיכה אל תוך הבובה, דברים רעים יקרו…

4. 'שעת השור'

אחד הזמנים הידועים לשמצה ביותר למסמר בובה היא במהלך "שעת השור", בדרך כלל בסביבות 1 בבוקר עד 3 לפנות בוקר, קללה זו ידועה בשם "שעת ביקור השור" והיא – לפחות היסטורית – פופולרית לנשים שזועמות על התנהגותו הרעה של המאהב שלהן.

בדרך כלל קללה זאת נעשת כך:

מתיל הקללה מבקר במקדש בשעות הבוקר המוקדמות, באופן אידיאלי עונד נרות על ראשו, וממסמר בובה לעץ. עצם המעשה הוא עלבון כל כך גדול לרוחות המקומיות כך שהן נוקטות את הנקמה הנוראה ביותר נגד המאהב לשעבר האומלל.

5. קללות מחשב

בעולם המודרני, כמובן, הקללות לא נעלמו, במקום זאת, הן פשוט הפכו לזמינות יותר בקלות ובנוחות. לעשות את כל המאמץ ליצור חפץ מקולל או לבקר באזור לוקח יותר זמן ממה שרוב האנשים מוכנים לבזבז, אז עכשיו שירותים מקוונים יפניים יכולים לטפל בכישוף שלכם – תמורת תשלום סמלי, כמובן.

שירות אחד שמושך תשומת לב רבה הוא (Nihon Jujutsu Kenkyu Jukikai), או האגודה היפנית לחקר הקסמים, שתדאג להטיל קסמים בשמכם על חטאים כגון (על פי האתר שלהם): "ניאוף, חזרה לבן/בת הזוג בעקבות זריקה, גניבה ממישהו ובגידה." החברה מציעה מחירים שונים משירות בסיסי של 20,000 ¥ ועד לחבילה שלמה של 300,000 ¥.

אם משכורת חודשית נשמעת יקרה מדי, אל תדאגו, בימים אלה, ניתן לרכוש אפשרויות דלות תקציב באינטרנט ולשלוח אותן עד הבית. ישנם דפים המוקדשים לרכישת כל הדברים הדרושים לקללות שלכם באמזון, יאהו ו-Mercari כשהמחירים יורדים כל הזמן בשל הביקוש הרב.

איך להילחם בקללות?

מה עליכם לעשות אם מצאתם את עצמכם בקצהו של איזה וודו זדוני במיוחד? ובכן, בדומה למנגת Jujutsu Kaisen, ישנם מאסטרים מהחיים האמתיים שקיימים כדי להילחם בקללות. מקדשים מציעים שירותים שבהם כומר יבוא לביתך ויטהר אותו מרוחות רעות או ימכור לך קסם, או קמע כדי להדוף את עין הרע.

אז, אלא אם כן אתם רוצים להפוך לקורבנות של ג'ינקס קסום, הקפידו להיות טובים לכל האנשים בחייכם, כי לעולם אי אפשר לדעת מי יטיל עליכם כישוף נורא.

אך אם אינכם מסוגלים להסתדר עם זה, לפחות תדאגו לפקח עין לאן נעלמו גזירי הציפורניים שלכם ומה בן או בת הזוג שלכם עושה בין השעות 01:00-3:00.

*התnונות בבלוג מרחבי הרשת

חג הודיה לעבודה

היום, ה-23 בנובמבר, חוגגים ביפן את חג ההודיה לעבודה, ה- Labour Thanksgiving Day, וביפנית- Kinrō Kansha no Hi.

חג לאומי זה נקבע בשנת 1948 כאירוע המשבח ומדגיש חשיבות העבודה, , במטרה להביע הערכה לעובדים התורמים תרומה נכבדת לחברה. החג מתרכז סביב ההכרה בזכויות העובדים והוקרת תודה לאנשים העובדים.

לפני שנקבע כ'חג ההודיה לעבודה', היה ה-23 בנובמבר נחגג כחג האסיף הקיסרי שנקרא Niinamesai. חג ההודיה על העבודה הינו למעשה השם המודרני לטקס חג האסיף. בטקס שהיה נהוג בחג באופן מסורתי, היה הקיסר מבצע את ההצעה הראשונה לעונה של אורז טרי שנקטף עבור האלים ולאחר מכן אוכל את האורז עצמו.

ההיסטוריה של חג האסיף הולכת מאות רבות של שנים אחורה כאשר העדות הכתובה הראשונה לחג שנמצאה בכרוניקות של יפן – אחד מספרי ההיסטוריה העתיקים של יפן, המתוארת מתקופת 720 – אומרת כי Niinamesai התקיים בנובמבר 678. המקור האמיתי כנראה הרבה יותר עתיק, וניתן אולי לחזור לזמן בו גידול האורז הגיע לראשונה ליפן לפני יותר מ- 2,000 שנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, חג ההודיה על העבודה נקבע כדי לסמן את העובדה שזכויות האדם הבסיסיות הן מובטחות, וכי זכויותיהם של העובדים הורחבו באופן משמעותי בחוקה שלאחר המלחמה.

החג עצמו לא מתאפיין בחגיגות גדולות, פסטיבלים או תהלוכות מרשימות אלא בחגיגות צנועות בתוך הבתים הפרטים. מקומות עבודה מנצלים את היום הזה על מנת קיים שיחות ודיונים על רעיונות ומטרות עתידיות עבור החברה.

חג זה מוקדש עבור היפנים להבעת הערכתם לאנשים העובדים למען המדינה כמו כבאים, שוטרים וכו'. את הבעת התודה מביעים ביום זה באמצעות מכתבים או ציורים שמכינים עבור השוטרים והכבאים ילדים בגן ובבתי ספר והם מגיעים לתחנות המשטרה או כיבוי האש להעניק לעובדים את היצירות שעשו עבורם. אירוע נוסף המתקיים הוא פסטיבל עבודה הנערך מדי שנה בעיר נגאנו. ארגוני עבודה מקומיים מממנים את האירוע כדי לעודד אנשים לחשוב על נושאים המשפיעים על שלום, זכויות אדם, והסביבה. הפסטיבל מסתיים במופע זיקוקים מרהיב.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

חג ה"שיצ'י-גו-סאן" – 7-5-3

חג שיצ'י-גו-סאן (七五 三,  "שבע-חמש-שלוש") הוא טקס מסורתי המציין מעבר גילאים של ילדים בשלבים חשובים בהתפתחותם בדרך לבגרות.

בחג, המצוין ב-15 בנובמבר, נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. המילה "שיצ'י" משמעותה "שבע", "גו" משמעותה "חמש" ו"סאן" משמעותה "שלוש". על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד.

בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג'קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה (Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי.

ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג'י (1868-1912).

קיימות מספר סיבות לבחירה בגילאים אלו וכולן נעוצות במסורת היפנית:

1. גילאים אלו נחשבים עפ"י הנומרולוגיה של מזרח אסיה כמספרים בעלי מזל. המספרים 3, 5, 7 הם מספרים שהיפנים מאמינים שהם מביאים אושר ועושר, מספרי המזל של העם היפני.


2. לפי הסמוראים עד גיל שלוש ילדים לא הורשו לגדל שיער ולכן בגיל 3 חגגו את היום בו התחילו הילדים להאריך שיער.


3.בעבר הבנות בגיל 7 והבנים בגיל 5 קיבלו לראשונה קימונו. מכיוון שמדובר בפריט לבוש יקר מאוד קבלת הקימונו הראשון הוא יום חגיגי המציין מעבר לבגרות.

מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. המשפחות נוהגות לחגוג יום זה בתפילות למען בריאות ואושר לילדים והליכה משותפת למקדשים שם נערך טקס בו מבקשים מהאלים לשמור על הילדים. כמו כן רבים מנצלים יום זה לצילום משפחתי משותף בסטודיו או בבית.

ביום זה הילדים מקבלים מתנות וממתקים כאשר הממתק המזוהה ביותר עם יום זה נקרא "Chitose ame" – ממתק אלף השנים, סוכריה ארוכה בצבע אדום ולבן שאפשר למתוח אותה כמו מסטיק ולכן היא מייצגת אריכות חיים. הסוכרייה ארוזה בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים שזה למעשה כל מה שהורה מבקש עבור ילדיו.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת