יום ההתבגרות ביפן

היום, 10 בינואר 2021, מציינים ביפן את יום ההתבגרות או סייג'ין נו הי Seijin no hi. זהו חג יפני המתקיים מדי שנה ביום שני השני בינואר.

החג מוקדש לכל מי שיהיה או היה בגיל 20 בין התאריכים 2 באפריל בשנה הקודמת ל-1 באפריל בשנה הנוכחית (מתייחסים לשנה המתחילה באפריל שעבר ומסתיימת באפריל הבא, מכיוון ששנת הלימודים ביפן מתחילה באפריל). במסגרת החג שבו חוגגים את המעבר לבגרות (גיל הבגירות ביפן הוא 20), נערכים טקסים במוסדות מקומיים ביפן, ויפנים רבים עורכים גם מסיבות עם בני משפחתם או חבריהם.

מקורו של החג בטקסי התבגרות שנחגגו ביפן במשך מאות שנים, אף על פי שבעבר צוין גיל צעיר יותר. תחילת המנהג בשנת 714 לספירה כאשר נסיך צעיר אימץ לעצמו תלבושת ותספורת חדשה לכבוד הגיעו לגיל בגרות ובעקבותיו החלו צעירים נוספים לנהוג כמוהו ולציין את גיל הבגרות בתספורת ובתלבושת חדשה.

במאה ה-19 נקבע כי 20 הוא גיל ההגעה לבגרות ביפן, אבל רק ב-1948 החלו לציין את ההתבגרות בחג רשמי. בין הזכויות שאזרחי יפן זוכים להם בגיל 20 נמצאות הזכות להצביע ולקנות באופן חוקי אלכוהול ומוצרי טבק. בעבר ציינו את יום ההתבגרות ב-15 בינואר, אבל בסוף המאה ה-20 החלו ביפן להצמיד את החגים הלאומיים לסופי השבוע כדי ליצור רצף של ימי חופש. על כן "יום ההתבגרות" מצוין בשנים האחרונות ביום שני השני בחודש ינואר.

ביפן חג ההתבגרות נחשב כחג בעל משמעות חשובה ואפשר להשוות את גודל חשיבותו לחג הפסחא וחג ההודיה במערב.

"יום ההתבגרות" מתחיל בדרך כלל בטקסי התבגרות (סייג'ין שיקי, Seijin-Shiki) הנערכים במקדשי שינטו. החוגגים מקבלים ברכה וכותבים משאלה על פלקט הנקרא אמה (ema). טקסים אחרים נערכים במקומות ציבוריים כמו אוניברסיטאות, ואף בפארק דיסנילנד בטוקיו.

רבות מהנשים החוגגות את הגעתן לבגרות בטקס לובשות פוריסודה (furisode) קימונו רשמי המיועד לנשים לא נשואות. מחירו של הפוריסודה גבוה ביותר, ולכן יעדיפו לשאול או לשכור אותו. נשים רבות הולכות למכון יופי ביום זה על מנת שבמהלך החג ילבשו את הקימונו המסורתי באופן הנכון ועל מנת שהשיער יהיה אסוף בצורה הנכונה.

מקצת הגברים לובשים קימונו חגיגי בצבע כהה, אבל רובם מעדיפים בגדים מערביים רשמיים. לאחר הטקסים הרשמיים צעירים רבים מתכנסים לעיתים רבות בקבוצות ויוצאים למסיבות, לשתות או להרמת כוסית.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

איקיגאי: התפיסה היפנית של מציאת מטרה בחיים

בעודנו ממשיכים לאמצע ינואר בניסיון לעמוד בקצב של החלטות השנה החדשה עם כוונות טובות ונעלות, אין זמן טוב יותר מאשר עכשיו למקד מחדש את האנרגיות שלנו, ולתכנן באמת את התקוות והמטרות שלנו לעתיד.

למרות שמנטרת "שנה חדשה, אני חדש" מעוררת השראה, האמת היא שאם כל מה שבאמת מעורר בנו השראה לעשות טוב יותר הוא מספר אחר בלוח השנה, אולי יש דרך טובה יותר לאמץ את כל מה שהחיים מציעים לנו.

ולאור זאת נכיר לכם את המושג ,איקיגאי", אידיאולוגיה היפנית עתיקת היומין שמזוהה זמן רב עם תוחלת החיים הארוכה של האומה היפנית. שילוב של המילים היפניות "איקי"- "חיים", ו"גאי"- משמשת לתיאור ערך, איקיגאי עוסק במציאת שמחה בחיים באמצעות מטרה.

אז מה זה בעצם איקיגאי?

מקור המילה איקיגאי חוזר לתקופת הייאן (794 עד 1185). פסיכולוג קליני ומומחה נלהב לאבולוציה של האיקיגאי, Akihiro Hasegawa פרסם מאמר בשנת 2001 שבו הוא כתב שהמילה "gai" מגיעה מהמילה "kai" שמתורגמת ל"תרמיל" (בהקשר לכלי נשק) ביפנית.

בתקופת הייאן, הפגזים היו בעלי ערך רב, כך ששיוך הערך עדיין נראה מטבעו במילה זו. אפשר לראות את זה גם במילים יפניות דומות כמו hatarakigai, שפירושה ערך העבודה, או yarigai ~ga aru, כלומר "שווה לעשות את זה". גאי הוא המפתח למציאת המטרה שלכם, או הערך שלכם בחיים. הדרך הטובה ביותר להכיל את האידיאולוגיה הכוללת של איקיגאי היא על ידי התבוננות בתרשים ה-ikigai Venn המציג את ארבע התכונות העיקריות החופפות: במה אתם טובים, מה העולם צריך, על מה ניתן לשלם לכם, וכמובן, מה אתם אוהבים.

למה איקיגאי חשוב?

סוציולוגים, מדענים ועיתונאים רבים חקרו את התועלת והאמת מאחורי התופעה המסוימת הזו, והם הגיעו למספר מסקנות מעניינות מאוד. תיאוריה אחת היא שאיקיגאי יכול לגרום לכם לחיות זמן רב יותר ועם כיוון יותר ברור.

בספטמבר 2017, תכנית הטלוויזיה היפנית הפופולרית Takeshi no katei no igaku שיתפה פעולה עם קבוצת מדענים כדי לערוך מחקר בעיירה הקטנה Kyotango בקיוטו, מקום שמתגאה בכך שיש בו אוכלוסייה שיש בה פי שלושה יותר תושבים מעל גיל 100 בהשוואה לממוצע של שאר המדינה.

התוכנית רצתה לדעת מה המשותף לקשישים המאושרים הללו בחיי היומיום שלהם, ולכן עקבה אחרי שבעה אנשים בסוף שנות ה-90 ותחילת המאה לחייהם מהבוקר ועד אור הבוקר, ועשו בדיקות דם ובדיקות בריאות אחרות.

מה שהם מצאו מעניין הוא שלכל שבעת האנשים היו נתונים גבוהים במיוחד של DHEA, הורמון המופרש מבלוטות יותרת הכליה, שרבים מאמינים שהוא "הורמון אריכות הימים".

באופן מעניין למדי, כשהתוכנית עקבה אחרי אותם גברים ונשים, הם מצאו דבר אחד משותף לכולם: תחביב שהם תרגלו כל יום ושהם אהבו מאוד. אישה אחת בשנות ה-90 המאוחרות לחייה נראתה מבלה כמה שעות מדי יום בגילוף מסכות מסורתיות יפניות, גבר אחר צייר, אחרת יצאה לדוג מדי יום.

למרות שהמתאם בין קיום תחביב שאתה אוהב והעלייה ב-DHEA עדיין לא הוכח מדעית, התוכנית הציעה שאם יש דבר שמשאיר אתכם מעוניינים, ממוקדים ומעניק לכם תחושת סיפוק בחיים, דבר זה עשוי להגביר את הורמון ה- DHEA שלכם, ובכך מוביל לחיים ארוכים ומאושרים יותר.

היכן מתרגלים איקיגאי?

אוקינאווה, האי הדרומי מול יבשת יפן, הוא ביתם של ה% הגבוה ביותר של בני מאה לאוכלוסייה. אוקינאווה היא גם חממה של אידיאולוגיית האיקיגאי. כאן מזג האוויר המתון, התזונה הבריאה ורמת הלחץ הנמוכה הם גם גורמים, אבל זו האוכלוסייה הפעילה של האי של תושבים שאינם פורשים, מונעי מטרה, המקשרת אותם לקהילות אחרות ארוכות חיים בסרדיניה, איטליה ואיקריה, יוון.

בשנת 2010, הסופר דן בואטנר הוציא ספר בשם Blue Zones: Lessons on Living Longer from the People Who've Lived the Longest, שבו חקר אזורים בעולם, ביתם של התושבים עם החיים הארוכים ביותר (כולל אוקינאווה). מה שהוא גילה זה שהאיקיגאי או "מטרה בחיים" היו חוליה המקשרת בינהם. הקטור גרסיה, סופר שהוציא מספר ספרים על תיאוריה זו, כולל "איקיגאי: הסוד לחיים ארוכים ומאושרים" שיצא באנגלית בשנה שעברה, מאמין, עם זאת, שאיקיגאי לא צריך להיות קשור רק לקשישים . "למעשה, כרגע זה פופולרי יותר מאי פעם בקרב אנשים צעירים ביפן ומחוצה לה, במיוחד בדורות צעירים שמחפשים אחר יותר משמעות בחייהם".

מה האיקיגאי שלכם?

בספרו, גרסיה אומר כי לימוד אידיאולוגיית האיקיגאי שינתה את הדרך בה הוא מעצב את יומו. "שיפרתי את שגרת הבוקר שלי כדי להתחיל את ימיי בלעשות את מה שהכי חשוב לי לפני שאני נהיה עסוק עם דברים אחרים." במילים אחרות, הוא נותן עדיפות לחובות שנותנות לו מטרה. "זה אומר שאני שותה כוס תה ירוק, עושה 15 דקות של תנוחות יוגה קלות ואז כותב במשך שעה אחת. לפני שעזבתי את הבית, הקדשתי זמן לבריאות שלי ולאחת הפעילויות שנותנות איקיגאי לחיי: כתיבת ספרים".

למרות שזה אולי נשמע ממוקד קריירה, איקיגאי לא תמיד עוסק במאמצים פיננסיים. יש לכם תחביב שאתם יכולים להקדיש לו את זמנכם? לגדל משפחה, או להיות מסוגלים לעבוד ולעשות צעדים לקראת צלילה עמוקה לתוך פרויקט התשוקה הזה שתמיד פנטזתם עליו, הם הכל איקיגאי.

מצאו את האיקיגאי שלכם

אם אתם מרגישים אבודים או לא בטוחים באשר לאיקיגאי שלכם, ישנן מספר דרכים למקד מחדש את דעתכם ומטרותיכם.

"אם אתה מוצא את עצמך חסום בגלל ששינוי הוא קשה, נסה להוסיף משהו חדש לחיים שלך: תחביב חדש, מעגל חברים חדש או עבודה חדשה בצד", מציע גרסיה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשצ

שנה חדשה ביפן

ראש השנה הוא חג חשוב עבור היפנים וימי החג הם הזדמנות עבורם לחשוב על השנה החולפת , להציב מטרות לקראת השנה החדשה ובעיקר לבלות זמן איכות עם המשפחה ,לבשל, לאכול וליהנות ביחד. בזמן חופשת ראש השנה בתי העסק, בתי הספר ומקומות העבודה סגורים ויש מספיק זמן לבילוי רגוע ונינוח בחיק המשפחה.

בעבר חגגו היפנים את תחילת השנה החדשה באותו היום של תחילת השנה הסינית אך החל משנת 1873 היפנים החלו לציין את יום השנה החדשה בהתאם ללוח השנה הגרגוריאני.

.

אומיסוקה (Omisoka) הוא הביטוי היפני לערב השנה החדשה. היפנים מאמינים שיש לפתוח את השנה כאשר גם הבית וגם הנפש נקיים לגמרי מהשנה הקודמת ולכן נהוג לסיים את כל המטלות והחובות מהשנה הקודמת לפני כניסת השנה החדשה.

כדי להתחיל את השנה החדשה בראש רענן, משפחות וילדים נפגשים יחד כדי לנקות את כל הבית, לקשט ולהכין אותו לקראת השנה החדשה. את הבתים נוהגים היפנים לנקות, להבריק ולצחצח (כמו ניקיון פסח אצלנו) שיהיה נקי לגמרי, לאחר ניקיון  היסודי של הבית נהוג לשים קישוט העשוי מבמבוק וענפי אורן (Kadomatsu) וכך הקאמי (האלים) יודעים שבית זה נקי ומוכן לקבל את השנה החדשה. אנשים רבים חוזרים לעיר הולדתם במהלך תקופה זו, ואפילו  טוקיו העמוסה הופכת לפתע לעיר שקטה וריקה.

ליפנים יש מגוון מנהגים מסורתיים ואמונות אשר קשורים לשנה החדשה היפנים הם מאמינים כי כל פעולה ראשונה שתתבצע בשנה החדשה כמו: החלום הראשון או הארוחה הראשונה יש לה השלכות לגבי כל השנה החדשה שמגיעה.

ישנן מסורות רבות ואלו חלק מהן:

ביקור במקדש (Hatsumode):

היפנים רואים חשיבות גדולה מאוד בביקור במקדש (שינטו או בודהיסטי) ביום השנה החדשה. הם נוהגים להגיע ולשאת תפילה קצרה לקראת השנה  החדשה. בערב השנה החדשה המקדשים נפתחים לפני חצות, ובמקדשים מרכזיים מגיע קהל ענק של  מיליון איש להתפלל.

צפייה בזריחה הראשונה (Hatsuhinode):

מסורת נוספת בראש השנה החדשה היא התבוננות בזריחת השמש הראשונה של השנה. אמנם לא כל האנשים מתעוררים כדי להשתתף במסורת מקסימה זאת אך ישנם גם המון אנשים שנהנים להשתתף בה. הצפייה בזריחה הראשונה מסמלת התחדשות, תקווה ורגיעה. יפנים רבים בחורים להתעורר מוקדם (או לוותר על שינה) ולמצוא מקום בו אפשר לצפות בזריחה הראשונה של השמש לשנה החדשה. המקומות המועדפים הם חוף הים, פסגות הרים ושדות פתוחים.

מאכלים מסורתיים:

יפנים חוגגים את תחילת השנה החדשה עם מאכלים מסורתיים הנקראים- Osechi Ryori. הארוחה הזו נחשבת לחשובה ביותר בשנה והיא מורכבת ממספר רב של מאכלים שונים אשר לכל אחד מהם משמעות שונה כמו-אהבה, בריאות, הצלחה ועוד. בגלל מספר המרכיבים הגדול והאפשרויות השונות להכנת האוכל משפחות רבות מזמינות קופסת Osechi Ryori ארוזה ומוכנה מראש וחולקים את הקופסא ביחד. בקופסא בד"כ יהיו רול של חביתה מתוקה, ערמונים מסוכרים, סלט גזר ודייקון (צנון לבן יפני), פולי סויה מתוקים, שרימפס מבושל ועוד.

מנה נוספת הנהוג לאכול בערב השנה החדשה היא סובה טושיקושי (year-end soba), מנה פשוטה של  אטריות נודלס העשויות מסובה במרק חם שאוכלים באופן מסורתי בערב ראש ונהוג לאכול את המנה  בית עם משפחה או חברים.

יש כמה סיבות לאכילת מנת הסובה בערב השנה החדשה:

1. אורכן של אטריות הסובה מסמלות חיים ארוכים והקלות בה נחתכת אטריה אחת מסמלת את היכולת להיפרד מהשנה שחלפה ולהתחיל שנה חדשה.

2. הכוסמת (ממנה עשויה הסובה) גדלה גם בתנאי מזג אוויר קשים והיפנים מאמינים כי אכילתה מעניקה להם כוח, חוזק ועמידות.

עוגת מוצ'י (Kagami-mochi): קוגאמי מוצ'י היא עוגה המשמשת כקישוט לכבוד השנה החדשה. העוגה עשויה משתי שכבות של עוגת מוצ'י (אורז דביק) ועליה מונח סוג של תפוז מריר או מנדרינה והיא מקושטת בעלים, זרדים ועוד. לעוגה יש משמעויות שונות והיא מסמלת בין השאר כוח, מעבר מדור לדור ואת המסורת העתיקה של יפן. נהוג לשבור את העוגה ביד ולא לחתוך עם סכין המסמל חיתוך קשרים משפחתיים.

צלצול בפעמון (Joya no Kane):

בחצות של ערב השנה החדשה נהוג במקדשים הבודהיסטים לצלצל בפעמון כ-108 פעמים על מנת לייצג את 108 החטאים של האדם. לאחר השלמת המשימה מקבל כל מבקר הזדמנות נדירה לצלצל בפעמון הקדוש ובכך לנקות את עצמו מהחטאים של השנה שעברה.

ניקוי הגוף (Otoso):

בערב השנה החדשה מתכנסת המשפחה ביחד לטקס שתיית otoso. מדובר במשקה בעל תכונות מרפא העשוי מתבלינים יפנים ובעל טעם חזק של תרופה. את המשקה מגישים בשלוש כוסות בגדלים שונים ונהוג לשתות (או לפחות לקחת לגימה קטנה) את המשקה בסבב בין בני המשפחה מהקטן לגדול ביותר.

היפנים מאמינים כי המשקה שוטף את המחלות והרעלים מהגוף ופתגם יפני ישן אומר כי אם אחד מבני המשפחה שתה עד הסוף את המשקה אף אחד מבני המשפחה לא יחלו באותה שנה, אך אם כל המשפחה שתתה אז כל הכפר לא יהיה חולה במשך כל השנה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

לחקור את יפן באמצעות משחקי ילדים

בזמן כשכולם מדברים על Squid Game, הנה כמה משחקים שילדים אוהבים לשחק ביפן. עד עכשיו, רוב האנשים כבר ראו את הסדרת מבית נטפליקס- Squid Game. אולי אפילו חיפשתם סרטי הישרדות נוספים וגיליתם את "Kami-sama no Iu Tori" של Miike Takashi או "As The Gods Will" – סרט עקוב מדם לא פחות שמשתמש במשחקי ילדים.

מדוע משחק ילדים חשוב מספיק כדי לבסס סרט שלם סביבו? זה יכול להיות בגלל שמשחקי ילדים הם דרך מצוינת ללמוד יותר על הגישות והתרבות של מדינה. ולפעמים משחקי ילדים הם די קודרים.

הנזיר הפליץ-

באחת מהסצנות המפורסמות ביותר של הסרט  "As The Gods Will" – התלמידים משחקים במשחק הידוע ביפן בשם "Darumasan ga koronda", או  "The Daruma falls" באנגלית. במשחק הזה, ילד אחד פונה הצידה ואומר, "דארומסאן (בובה בודהיסטית מסורתית) גא קורונדה" ולאחר מכן מסתכל אחורה במהירות על הילדים האחרים – שמתגנבים במהירות כדי להגיע לקו הסיום. אם הילד שהוא "העומד" מסתובב ורואה מישהו זז, הילד שזז בחוץ.

נשמע מוכר? במערב, זה נקרא אור אדום, אור ירוק, בישראל דג מלוח, והמקבילה הקוריאנית שלו היא גם הרגע הבלתי נשכח של Squid Game. אבל, כמובן, בסדרה ובסרט, המוחות מאחורי העניין רוצחים בשמחה את כל מי ש"בחוץ".

למשחק -Darumasan ga koronda יש גם כמה וריאציות אזוריות בקנטו ובקנסאי, העשויות לספר לנו על התרבויות השונות של האזורים. לדוגמה, סטריאוטיפ אזורי של אוסקה הוא שאנשים במחוז זה קצת יותר מחוספסים מבני דודיהם המעודנים יותר בטוקיו. אולי אם כן, זו הסיבה שדארומסאן גה קורונדה נקראת לפעמים bosan ga hewokoita, או "הנזיר הפליץ" באוסקה.

פוף ג'אגלינג-

משחק ה- oteddamam או פוף ג'אגלינג, חושף יותר על התרבות היפנית בכללותה. בעוד שמשחק זה הוא בדרך כלל פעילות סולו במערב, הגרסה היפנית היא חברתית. במשחק זה ביפן הילדים מתחלפים בתורות עם שקיות שעועית ומנסים לעשות טריקים. ככל שהמשחק נמשך זמן רב יותר, הטריקים מתקדמים יותר – בתיאוריה. אלה ילדים, אחרי הכל. המשחק מלווה בדרך כלל בשירה.

לנשים מבוגרות יש לעתים קרובות זיכרונות נעימים מהשעות שבילו עם האימהות והסבתות שלהן בלימוד המשחק הזה. השירים שהם שרים תוך כדי משחק נתקעים להם בראש לכל החיים.

בשל המרכיב החברתי במשחק, התעלות על שחקנים אחרים עם טריקים מסובכים אינה נחשבת לדבר טוב. להיפך, המשחק מקדם שיתוף פעולה – תכונה חשובה לתרבות היפנית. שוב, בתיאוריה. תמיד יש את הילד השוויצר בשכונה.

קגומה קגומה-

משחק שירה פופולרי נוסף הוא Kagome Kagome. שחקן אחד עומד באמצע מעגל בעוד שהשחקנים האחרים רוקדים סביבו. כשהשירה נפסקת, השחקן שבאמצע חייב לנחש מי נמצא ממש מאחוריו. קצת דומה לגולם במעגל אבל אם טוויסט יפני.

הגרסה הנפוצה ביותר של השיר הולכת כך:

קגומה, קגומה. הציפור בכלוב. מתי, אוי מתי היא תצא? בליל עלות השחר החליקו העגור והצב. מי מאחריך עכשיו?

למילים המוזרות של קגומה קגומה יש פרשנויות שונות שגלשו לתחום האגדה האורבנית. חלק מהפרשנויות כוללות הפלות, רוחות רפאים והוצאות להורג. אין זה פלא אם כן שהשיר משמש לעתים קרובות במשחקי אימה וסרטי אימה.

למרות שמשחקי ילדים יכולים להיראות לא יותר מאשר בילוי תמים, לפעמים הם מקושרים למשהו אפל.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת