גנים יפניים נוצרו כדי לשמש חללים של מדיטציה והתבוננות. מה שהחל כמרחב שנעשה עבור האליטה השלטת של יפן, כדי למצוא רוגע בתוך סערות מלחמה וסכסוכים אחרים, הפך לדרך חיים ותרבות מושרשת.
הגנים מופיעים בספרות היפנית כבר בשנת 720 לפני הספירה. בתחילה הם שימשו את הקיסרים והאצילים בלבד, אבל היום הם מעטרים את כל יפן והרבה מקומות בעולם. השורשים הרוחניים שלהם נעוצים בשינטו, ושואבים אלמנטים רעיוניים רבים מתורת הזן.
האדריכלות, התכנון והביצוע של הגנים היפניים הראשונים הושפעו מהסביבה בה נבנו לראשונה ביפן – האי הונשו (המרכזי והגדול באיי יפן). למשל סלעים, המרמזים על הפסגות הגעשיות שמסביב או שבילי הליכה צרים המרמזים על העמקים באזור, מים המצביעים על נחלי ונהרות האזור והרבה צמחייה ירוקה ממיני הסביבה הטבעית. במהלך ההיסטוריה עברו הגנים שינויים סגנוניים והתאמה לדת השינטו היפנית המבליטה את האלים הפשוטים ואת הרוחות הקיימות בכל מקום. ייחודיותו של הגן היפני מתבטאת בין השאר בזרימה שהוא יוצר ובחיבור ההרמוני ההופך אותו לחלק מהטבע. עיצובו של גן יפני הוא מוקפד, מתוכנן ומדויק, אך מצד שני קיימת הקפדה על שימוש בחומרים מקומיים ונכונים עבור הגן והסביבה בה הוא ממוקם.
גנים יפניים מזמנים חוויות שונות, לא רק לחושים. הם יכולים לשמש השראה להגיגים פילוסופיים ולעורר התבוננות עצמית. קיימים מס' סוגי גנים:
קארסנסוי (Karesansui) – גן סלעי שמבוסס על משחקי טופוגרפיה ושימוש רב בטחב, הצומח על הסלעים באופן טבעי.
גני רוג'י (Roji) מתאפיינים בפשטות ובפראות מסוימת, ומציעים בדרך כלל גם בית תה מסורתי. גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל תוך בית התה. שלא כמו גני הטיול, גני התה נותנים תחושה שהם "טבעיים יותר מהטבע". הגן קטן יכיל, בין השאר, פנס (או פנסי) אבן, טחב ואבני דריכה. פנס אבן בודד משרה רכות על סביבת בית התה, וסדרת פנסים מאירה את הדרך. הטחב מייצר אווירה מיוחדת של עולם רך, מלטף ומזמין למישוש. טחב הוא גם המחשה לאיכות שמכונה ביפנית סאבי (Sabi) וקשורה לעתיקוּת, לזמן שחלף והותיר את חותמו כחלק מאיכויות החומר. הליכה על פני אבני הדריכה מצריכה תשומת לב מיוחדת ומחדדת את המודעות למעבר אל עולם הגן ובית התה.
גני הליכה או גני טיול מציעים למבקרים שביל מסומן שעובר בסוגי נוף מתחלפים. בגנים אלו יש שביל הליכה בכיוון השעון המקיף את הגן סביב אגם. יופיו של הגן מתגלה לאט לאט ותוך כדיי ההליכה בגן נחשף המטייל לאלמנטים שונים החבויים בגן. בגנים אלו משלבים הרבה אלמנטים המזכירים את הטבע כמו מפלים קטנים ונחל זורם הנותנים תחושה של הליכה בטבע ולא בגן מעשה ידי אדם. הם מנסים לחקות את הטבע, אם כי בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף שאול מן ההרים שבסביבה. אין בגנים יפניים פרחים, למעט פריחה עונתית, שמדגישה את תחושת הזמן. תוך כדי הליכה מתוודע המשוטט בגן אל פינותיו החבויות ומגלה תמונות נוף משתנות.
גני הזן – שנועדו למדיטציה ומחשבה, ובהם משטחים של חול לבן המחליפים את רכיב המים שמופיע בסוגי הגנים האחרים. הרעיון העומד מאחורי המשטח הריק הוא שהצופה בחלל זה יוכל לתת דרור למחשבות ולצאת למסע לתוך עצמו. רבים מהגנים היפניים המפורסמים ביותר במערב וביפן עצמה הם גני זן.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 