תגית: traveljapan

6 המחוזות שהכי "ממעטים בערכם" ביפן- ולמה כדאי לבקר בהם

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

עבור מדינה קטנה יחסית, ליפן יש כמות מדהימה של מקומות לחקור. אומת האי הזה מורכבת מ -47 מחוזות, לכל אחד מהם תרבות ונוף אזורי ייחודי משלו – אפילו המקומיים "בקושי גירדו" את פני השטח מכל מה שיש לראות כאן ביפן. למשל, יש לכם את איי האמנות של קאגאווה, את העיירות יאמאגאטה באנסאן ואת בתי ה"ג'ינג'ר" המוזרים של גיפו – וזו רק ההתחלה.

זה לא אומר שיעדים פופולריים כמו קיוטו, הוקאידו או אוסקה מוערכים יתר על המידה – יש סיבה שהם מובילים ברשימת הטיולים של אנשים רבים. עם זאת, הם אכן מפנים את תשומת הלב מאזורים אחרים ביפן שראויים לביקור לא פחות.

אז הנה המחוזות היפניים הפחות מוערכים שבהחלט כדאי לחקור ביפן:

אישיקאווה

אם מעניין אתכם עיירות מתקופת אדו, בתי תה מסורתיים וטירות ישנות, אישיקאווה הוא המקום בשבילכם. מחוז החוף הקטן הזה בהונשו הוא קטן אך מלא בהיסטוריה מרתקת, הכולל טירות פיאודליות, גינות יפניות מעובדות בקפידה, ושלא לדבר על פירות ים מדהימים. בירת אישאיקאווה בקנאזאווה היא מוקד תרבותי שכן היא הייתה אחת הערים העשירות ביפן בתקופת אדו (1603-1867), מלאה בסוחרים עשירים ואדונים פיאודלים רבי עוצמה. אתם תרגישו את גודל ההוד של העיר מרגע היציאה מתחנת הרכבת, שם תראו את שער צוזומימון המפואר בהשראת תופים יפניים מסורתיים.

בדומה לקיוטו, קנזאווה ממשיכה להיות ידועה ברובעי הגיישות שלה כמו היגאשי צ'איה, שם נראות לעתים קרובות מאיקו (גיישה בהכשרה) כשהן צועדות בקימונו דקורטיביים ברחובות בתי העיירות המסורתיים בתקופת אדו. אטרקציות נוספות שהתקיימו מאז תקופת אדו כוללות את נוף הגנים המסורתי של קנקרוקן ושוק האמיצ'ו. האחרון הוא שוק המזון הטרי הגדול ביותר בעיר וגן עדן לאוכל, המתגאה בכ -200 דוכני תוצרת וכן חטיפי רחוב כמו קרוקטים חומים זהובים וצדפות על חצי הקליפה לדיגום תוך כדי תנועה.

לפני שאתם עוזבים, הקפידו לבדוק את המוזיאון לאמנות עכשווית מהמאה ה -21 של קנזאווה, המפורסם ביותר בזכות ההתקנה האיקונית של ליאנדרו ארליך, 'בריכת השחייה'.

מיי

לעתים קרובות מתעלמים ממיי לטובת השכנה שלה נארה הנשלטת ע"י הצבאים, אך למחוז החוף השקט הזה יש הרבה מה להציע. האזור מפורסם בזכות פירות הים שלו, כלומר האי-איבי (לובסטר קוצני) וצדפות. הם מגיעים עם המסורת העתיקה של אמה (צוללניות), שצוללות חופשי אל קרקעית האוקיינוס ​​כדי לאסוף פנינים ללא שימוש בציוד צלילה.

באשר לסיורים, ישנן שלוש אטרקציות עיקריות השולטות ברוב הגלויות באזור:

הראשונה היא Ise Jingu, המוקדש לאלת השמש אמטרסו ונחשב לאחד האתרים הקדושים ביותר בדת השינטו. השנייה היא מרפסת האורז Maruyama, אחת הגדולות מסוגה ביפן, והאמונה היא כי נוצרה בתקופת אדו (1603-1868). לבסוף, לא תוכלו לעזוב את מיי מבלי לבקר במקדש פוטאמיוקיטאמה, "ביתם" של זוג תצורות סלע מוזרות שאמורות להביא מזל טוב לזוג הטרי.

קאגאווה

חובבי האמנות מכירים היטב את נאושימה, ביתם של הדלעת הצהובה של יאוי קוסאמה, כמו גם מלון המוזיאונים המדהים בנסה האוס, בין שלל מתקני אמנות ומוזיאונים אחרים המצויינים באי. אך נאושימה היא רק אחת מקבוצת איי אמנות במחוז הדרומי הקטן אך שטוף השמש של קאגאווה.

האיים טשימה, אוג'ימה ואושימה שמסביב, הם רק גדולים מספיק לכמה עשרות תושבים – אם בכלל. עם זאת, הם ממלאים תפקיד בלתי נפרד ביוזמת האזור להדגיש את האמנות המודרנית כסוג של טיול חווייתי.

בחזרה ליבשת, מטבח האזור מתרכז סביב תוצרת ביתית מפתיעה – זיתים. עם האקלים הדמוי ים תיכוני, קאגאווה מתגאה במטעי הזיתים השופעים שלה, ולכן מקובל שכל האוכל מהסשימי ועד האורז מתובל בשמן זית. באשר לאתרים היסטוריים, תוכלו ללמוד על עליית הרגל העתיקה לשיקוקו שעוברת דרך 88 מקדשים בודהיסטים קדושים – מסע תובעני שמושך עדיין קומץ חסידים אפילו עד היום.

יאמאגאטה

הוקאידו ונגאנו הם יעדי חורף המתבקשים לחובבי ספורט השלג, אך ההרים העצומים של יאמאגאטה עם 'מפלצות שלג' לבנות, הם אטרקציה ראויה בפני עצמה. 'המפלצות' הן למעשה רק עצים שקפאו בשלג, אך הם הפכו לאייקון של המחוז החורפי שאליו אנשים הולכים ליהנות מספורט חורף עם פחות קהל. כשאתם לא על המדרונות, תוכלו לחקור את עיירת המעיינות החמים ג'ינזאן אונסן, המתהדרת בארכיטקטורה בת מאות שנים המזכירה סצנות מתוך "המסע המופלא" של האיאו מיאזאקי.

בחודשים בהם האזור אינו מכוסה שלג, תרצו לנצל את ההזדמנות ולחקור את מקדשיו המרוחקים אשר דורשים מאמצים מסוימים להגיע אך שווים את המאמץ. זה כולל את יאמאדרה העתיק הקיים עוד משנת 860. מכיוון שמתחם המקדש ממוקם גבוה בהרים, הנוף שווה את 1,000 מדרגות האבן שנדרשות כדי לעלות לשם.

גם הרי Dewa Sanzan הקדושים – המורכבים מהר הגארו, הר גאסן והר יודונו – שווים טיול. כולם מתהדרים במקדש שינטו עמוק ביערות ונחשבים לסמלים עיקריים של השינטואיזם. הר הגורו נופי במיוחד, עם פגודה עתיקה בת חמש קומות השוכנת באמצע יער ארזים.

מיאזאקי

לא, לא האנימטור מסטודיו ג'יבלי המפורסם; אנחנו מדברים על מחוז האי קיושו הדרומי עם נופי הטבע עוצרי הנשימה והאקלים הטרופי. בדומה לאוקינאווה, גם מיאזאקי מציעה חופי חול לבן, כמו גם מערות וערוצים עצומים כדי לרצות מטיילים מחפשי הרפתקאות.

אחת האטרקציות המפורסמות ביותר שלה היא ערוץ Takachiho, שאפשר לצוף דרכו על סירת משוטים כדי להתפעל ממפלי הערוץ. גם באזור Takachiho נמצא Amanoiwato-jinja הקדוש, מקדש תחוב בתוך מערת סלע המוקדש לאלת השמש אמטרסו.

קרוב לחוף, תמצאו ציוני דרך כמו תצורות הסלע שזכו לכינוי 'לוח השטיפה של השטן' כמו גם מסאן השמש ניצ'ינן. האחרון, פארק שעשועים מוזר על חוף הים בעיר ניצ'ינאן, כולל שורה של פסלי מואי של אי הפסחא. אלה הם העתקי הפסל המואי היחיד שאושרו רשמית בעולם. הם הוצגו בפני יפן כהבעת תודה על הסיוע בשיקום הפסלים האמיתיים.

גיפו

שוכן בלב הונשו, האי הגדול ביותר ביפן, גיפו הוא רק אחד משמונה מחוזות נטולי יבשת ביפן. למחוז יש היסטוריה גאה של עבודות עץ ואומנות. נגרים מהעיר טאקיאמה אף הוזמנו לסייע בבניית המקדשים והמבנים החשובים בנארה ובקיוטו בתקופת אדו, כולל הארמון הקיסרי של הבירה לשעבר.

ניתן לראות את ארכיטקטורת העץ יוצאת הדופן של גיפו באזורים כמו הכפר שיראקאווה-גו, אתר מורשת עולמית של אונסקו שנשמר בקפידה וכולל בתים מוזרים וגגות סכך מוקפים במבצר של הרים. בעיר העתיקה ההיסטורית של טקיאמה, הידה פורוקאווה, תוכלו לחקור את ארכיטקטורת המורשת של האזור במוזיאון הפתוח הידה אין סאטו. כאן תוכלו לגלות את המשמעות שמאחורי בנייני העץ כמו גם המסורות המקיפות את העיר.

המחוז מלא אמנם באזורים כפריים, אך אין להתייחס אליו כמקום עם מעט פעילויות. בבוא הקיץ, תוכלו להצטרף לסיורי סירות דיג קורמורן לאורך נהר נגארה. שיטת דיג מסורתית זו קיימת כבר יותר מ -1,000 שנים והיא לצערנו מנהג גוסס. כאן מדליקים דייגים את סירות העץ שלהם בלפידים ומדריכים להקת ציפורים מאומנות לצלול למים ולתפוס דגים על ידי בליעתן בשלמותן.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

12 טיולי יום לחופשת סוף שבוע מטוקיו

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

נכון שבטוקיו באמת יש הכל, מהמסעדות הטובות בעולם ועד קניות אינסופיות ואפילו יער שופע בתחומי העיר. קל מדי לבלות חופשה שלמה בלב טוקיו. עם זאת, ליפן יש הרבה יותר מה להציע מאשר רק עיר הבירה שלה.צאו משיבויה ואואנו ליום וסעו דרומה למעיינות החמים של קנאגאווה, צפונה לטוצ'יג'י למקדשים מסורתיים, או ליאמאנאשי לתצפית מושלמת על גלגל הר פוג'י. טוקיו אולי כבשה את ליבכם, אך טיולי יום אלה יבססו את אהבתכם ליפן באופן מלא.

1. קמאקורה, מחוז קנאגאווה-

עיירת החוף הקטנה הזו מכונה לעתים קרובות קיוטו של מזרח יפן בשל שלל המקדשים ומונומנטים היסטוריים שבה. זו הייתה הבירה הפוליטית של המדינה בתקופת השוגון של קמאקורה (1185–1333) ויש בה הרבה מה לעשות ולראות. בראש הרשימה צריך להיות ביקור בבודהה הגדול של קמאקורה (קמקורה דאיבוצו). פסל הארד העצום של הבודהה השמימי השני בגובהו ביפן ועומד על 13.35 מטרים. הבודהה, שנוצר במקור בשנת 1252, משגיח בשלווה על מבקריו מאז 1495.

מומלץ גם לבקר ב Tsurugaoka Hachimangu, מקדש השינטו הגדול ביותר בקמקאורה. ניתן להגיע אליו באמצעות גישה ארוכה ורחבה המובילה מחוף הים של קמאקורה דרך מרכז העיר, עם מספר שערים טוריים לאורך הדרך. השטח כולל את האולם המרכזי, מוזיאון ומקדשים משניים רבים, כמו גם בריכות וגנים יפים. תוכלו למצוא תצוגת חץ וקשת על סוסים במהלך פסטיבל Reitai-sai באמצע ספטמבר שמתרחש לאורך הדרך הראשית.

2. קאוואגו, מחוז סאיטאמה-

קאוואגו, הידועה גם בשם קדו או אדו הקטנה, היא עיר טירה מתקופת אדו (1603-1867) ששמרה על אווירה מיושנת דרך רחובות ומבנים מסורתיים שנשמרו היטב. רחוב קוראזוקורי הוא ביקור חובה מכיוון שרבים מהמבנים והמחסנים הישנים הוסבו לחנויות ומסעדות מוזרות. תדעו שהגעתם לאזור כשתראו את מגדל הפעמונים Toki no Kane – גובהו 16 מטרים שאי אפשר לפספס. הפעמון מצלצל ארבע פעמים ביום בשעה 6:00, 12:00, 15:00 ו- 18:00.

במרחק הליכה קצר מהרחוב הראשי של העיירה נמצא מקדש קאוואגו היקאווה, המארח פסטיבלים רבים לאורך כל השנה. בקיץ, מה שמכונה "מקדש האהבה" מארח פסטיבל פעמוני רוח בו אפשר לטייל מתחת למנהרה של פעמוני פורין. ובאביב, הנהר שמאחורי ההיכל מוקף בפריחת דובדבן ואפשר אפילו לצאת לשייט מתחת לפרחים.

3. ניקו, מחוז טוצ'יגי-

עם הרים, מסלולי הליכה, קופים ומקדשים בליבה, ניקו היא יפן המסורתית הטהורה. טיול יום פופולרי הן לתושבי טוקיו והן לתיירים בינלאומיים. ניקו ידועה בעיקר בזכות מקדש טושוגו הגדול ועיטוריו העשירים של עץ וזהב מגולף, הכולל שלושה קופים חכמים מפורסמים המייצגים את העיקרון "אל תדברו רע, אל תשמעו רוע, אל תראו שום רוע".

בעוד שטושוגו הוא ללא ספק גולת הכותרת של הטיול, ניקו ידועה גם במסלולי טיול מיוערים, הציוריים במיוחד בעלווה של סתיו. יש גם את גשר שינקיו, ומפל קיריפורי בגובה 75 מטר הצונח במורד הר.

4. האקונה, מחוז קנאגאווה-

הר האקונה שוכן כ -90 דקות ברכבת מטוקיו, מה שהופך את הטיול לטיול יום פופולרי. לאקונה יש היסטוריה ארוכה ומפוארת כעיירת מעיינות חמים, ושמה אפילו מופיע בדירוג מתקופת אדו (1603-1868) מהמעיינות החמים הטובים ביותר ביפן. אבל האקונה היא הרבה יותר מסתם רחצה. יש בה הכל, החל ממוזיאוני אמנות נהדרים ועד הר געש פעיל- כמו גם תצפית מרהיבה על הר פוג'י בימים בהירים.

5. שדות קורקו, קיסראזו, מחוז צ'יבה-

קיימות, אמנות, אדמה חקלאית ידידותית לסביבה והגבעות המתגלגלות של האינאקה (הכפר)- שדות קורקו באמת מכילים הכל. ממוקמות בקיסאראזו, מחוז צ'יבה,  שדות קורקו הן ארץ פלאים בת קיימא של 74 דונם במטרה לחבר מחדש את אנשי עיר הבירה העמוסים לטבע על ידי היכרותם עם חקלאות, טבע פתוח ואפילו אנרגיה ידידותית לסביבה בצורה של פאנלים סולאריים ומערכות טיהור מים טבעיות. המסעדה המקומית- Kurkku Fields Dining, מגישה ירקות ועשבי תיבול הגדלים בגן הירק, ביצים וגבינות טריות מחוות החלב, ופיצות בטאבון, כולן עשויות מרכיבים טבעיים ומקומיים.

אפשר לבקר במגוון של גלריות אמנות, המתפארות באמנות של אניש קאפור, פבריס הייברט, קמיל הנרות ויאיוי קוסאמה – כולל אחד מחדרי האוסף המפורסמים שלה.

6. אגם קוואגוצ'יקו, מחוז יאמאנאשי-

אחד מחמשת אגמי הפוג'י, אגם קוואגוצ'יקו הוא המקום בו נראה הנוף הטוב ביותר של הר פוג'י. מלא מעיינות חמים, ריוקאן (פונדקים יפניים) ואטרקציות תיירותיות כגון פארק השעשועים פוג'י-קיו היילנד, יש כל כך הרבה מה לעשות סביב האגם שאפשר לתכנן טיול למשך כל סוף השבוע.

הזמן הטוב ביותר לצפייה בפוג'י-סאן הוא באפריל כאשר פריחת הדובדבן פורחת, בנובמבר כאשר עלי מייפל משנים את צבעם, או בחורף כשהאוויר היבש מספק נוף מושלם ללא עננים, של הר פוג'י המושלג. נקודת הצילום הטובה ביותר היא לאורך החוף הצפון מזרחי של אגם קוואגוצ'יקו, ליד יער המוזיקה קוואגוצ'יקו.

7. קארוזאווה, מחוז נגאנו-

שוכנת למרגלות הר אסאמה, הר הגעש הפעיל ביותר בהונשו, עיר הנופש היוקרתית Karuizawa. רבים משוכני טוקיו העשירים מחזיקים כאן בתים שניים. התחילו את יומכם ב- Karuizawa Ginza בחלק הישן של העיר, עם החנויות המסורתיות, בתי הקפה, המסעדות והדוכנים המוכרים ריבות ודבש מתוצרת מקומית. קונים רציניים המחפשים הנחות רציניות צריכים לפנות אל כיכר הקניות Karuizawa Prince ליד תחנת הרכבת. במתחם הקניות הזה יש למעלה מ -200 חנויות הממוקמות באזור רחב ידיים ומעוצב להפליא.

אפשר ליהנות בבית המרחץ טומבו-נו-יו באוויר הפתוח המשרה שלווה על הרוחצים. סיימו את היום במרפסת Harunire והזמינו לעצמכם חצי ליטר מרענן של בירה יונה יונה המקומית.

8. יוקוהמה, מחוז קנאגאווה-

אם אתם רוצים לצאת מטוקיו אבל לא רוצים לבלות יותר מדי זמן ברכבת, יוקוהמה היא הבחירה המושלמת. במחוז קאנגאווה השכנה לטוקיו, יוקוהמה ידועה בנופים שלה, בחוף הים ובאוכל סיני טעים במוטומאצ'י-צ'וקאגאי, הידועה גם בשם צ'יינה טאון. אפשר להתפנק במסעדות אכול כפי יכולתך, או לשוטט בעיירה ותלטעום אוכל רחוב.

מומלץ ללכת בפארק יאמאשיטה הסמוך עם נוף קליל של נמל יוקוהמה, או לעשות קניות ב- "Yokohama Red Brick Warehouse". לסיום היום, תפסו את השקיעה בראש גלגל הענק Cosmo Clock 21, שהיה פעם הגלגל הענק הגבוה ביותר בעולם בגובה 107.5 מטרים.

9. סאיאמה הילס, מחוז סאיטאמה-

ידוע בעיקר בזכות היותו השראתו של הייאו מיאזאקי לסרט 'השכן שלי טוטורו'.

סאימה הילס, הנקרא גם Totoro no Mori, הוא נשימת אוויר צח ממש מחוץ לטוקיו הגדולה. כאן אפשר לשוטט בין 3,500 דונם של יער עם למעלה מ -1,200 מיני צמחים ובעלי חיים ו -19 מסלולי הליכה. מומלץ לעצור ליד מרכז המבקרים בית קורוסוקה כדי לאסוף מפות וללמוד על שמורת הטבע והשפעתה על סטודיו ג'יבלי וטוטורו.

בזמן שאתם באזור, עצרו גם באגם סאיאמה הסמוך. האגם נעים בכל עונה, אך במיוחד בחורף, כאשר ניתן להבחין בקלות בהר פוג'י המושלג באופק.

10. קטסונומה, מחוז יאמאנאשי-

למרות שידועה יותר בזכות הסאקה מאשר היין, יפן למעשה מייצרת יינות מדהימים באמצעות ענבים מקומיים מאז 1800. בקטסונומה, במחוז יאמאנאשי, נמצאים 31 יקבים, המהווים כ -30 אחוזים מכל היין היפני. רבים מציעים מפגשי טעימות ושיעורים בייצור יין וכן סיורים.

ב- Budo no Oka (גבעת הענבים) תוכלו ליהנות מנופים מרהיבים של הכרמים שמסביב והאלפים הדרומיים היפניים ממערב. מלבד טעימות יין, יש עוד הרבה מה ליהנות באתר, כולל מסעדת ברביקיו נהדרת ומעיין חם באוויר הפתוח.

11. צ'יבה סיטי, מחוז צ'יבה-

אוהבים אמנות? עצורו במוזיאון העיר צ'יבה לאמנות כדי לראות ציורי אוקיו-אי וציורי דיו יפניים מסורתיים. צריכים לבדר את הילדים? בפארק הזואולוגי של צ'יבה מגוון רחב של בעלי חיים, כולל פנדות אדומות, ג'ירפות ופינגווינים. חובבי היסטוריה? מוזיאון העם העממי של צ'יבה שוכן בהעתק של טירת אינונהאנה והוא מוקדש להיסטוריה של העיר צ'יבה.

12. הר ג'ינבה, טוקיו ומחוז קנאגאווה-

אלטרנטיבה נטולת קהל להר טקאו היא הר ג'ינבה, הממוקם על גבול מערב טוקיו וקנאגאווה. הטיול לפסגה מתאים יותר למטיילים המחפשים מסלול מתקדם: בגובה 857 מ ', הר ג'ינבה גבוה יותר ויש לו מגוון מסלולים טוב יותר מהמסלולים הצפויים יותר, שלא לומר קצרים יותר של הר טקאו.

*התמונות בבלוג מחבי הרשת

יוקוהמה Yukuhama

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

יוקוהמה (横浜市) היא עיר נמל באי הונשו בחבל קאנטו, יפן. נמצאת כ-30 דקות נסיעה דרומה, מתחנת Shibuya (שיבויה) ברכבת. אוכלוסייתה מונה כ 3 מיליון תושבים והינה העיר השנייה באוכלוסייתה ביפן, אחרי טוקיו, והינה בירת של מחוז קאנאגאווה.

החל מאמצע המאה ה-19, לאחר פתיחתה של יפן למערב, יוקוהמה שימשה כעיר נמל מרכזית של יפן. היא נהרסה ברובה ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1923, ונפגעה קשה מאוד מהפצצות במלחמת העולם השנייה. למרות הכל, העיר נבנתה מחדש כל פעם.

לקראת סוף תקופת אדו (1603-1867), שבמהלכו יפן שמרה על מדיניות של בידוד עצמי, הנמל של יוקוהמה היה הראשון שנפתח לסחר חוץ בשנת 1859. כתוצאה מכך, יוקוהמה גדלה במהירות מכפר דייגים קטן לאחת מהערים הגדולות של יפן.
ביוקוהמה הופיעו לראשונה חידושים מערביים רבים ביפן, כגון העיתון היומי, ופנסי רחוב הפועלים על גז. מסילת הברזל הראשונה ביפן, אשר נבנתה בשנת 1872, חיברה בין יוקוהמה לטוקיו.
בשנת 1887 נבנתה תחנת הכוח הראשונה בעיר, הפועלת על פחם.
כיום זוהי עיר בינלאומית, שוקקת, כשהמראות של אזור הנמל וקו החוף שלה, הם בין הנופים האורבניים המרשימים ביותר.

אפשר למצוא בעיר מבנים מערביים, מהראשונים שנבנו ביפן ביניהם רובע צ’יינה טאון צבעוני וססגוני הגדול ביפן, ובין הגדולים בעולם. את הרובע הקימו סוחרים סינים שהגיעו לעיר לאחר פתיחתו של הנמל לזרים. היום יש ברובע מסעדות סיניות רבות וחנויות סיניות שונות ומשונות.
ארבעה שערים גדולים ומעוטרים מסמנים את הכניסות לרובע, וסך הכול 10 שערים מקושטים ויפים ניצבים בשכונה. המקדש הסיני הססגוני – KANTEIBYO במרכז הרובע נבנה על ידי הסוחרים הסינים, והוא מוקדש לאל הסיני של הצלחה בעסקים וסגסוג. ברובע צ'יינה טאון ביוקוהמה, בלב העיר היפנית הענקית, אפשר לספוג אווירה סינית מקורית ולטעום משלל מנות סיניות משובחות.

בהיותה אחת מן הערים הראשונות שנפתחו לזרים ביפן, יוקוהמה נשארה עיר רב-תרבותית ססגונית עם סגנונות בנייה רבים. מי שיגיע ליוקוהמה יכול למצוא הרבה אטרקציות שונות שאין דומה להן ברחבי העולם כמו רכבת המוות – מה שנקרא "רולרקוסטר" – הרכבת שנוסעת מתחת לפני המים שמספקת הרפתקה מפחידה ומיוחדת במינה.
בנוסף לפארק השעשועים המיוחד, המגדלים הגבוהים- ביוקוהמה נמצא הבניין הכי גבוה ביפן, "יוקוהמה לנדמרק טאוור", המתנשא לגובה של 296 מטר. הבניינים ובמיוחד בתי המלון המפוארים של האיזור נחשבים ליוקרתיים ביותר.


העיר יוקוהמה הינה אחת הערים המתקדמות ביותר ביפן תודות לנמל הגדול המקשר אותה עם שאר העולם מה שתרם לה במיוחד להיות אחת האטרקציות הגדולות לתיירות העולמית, הנופש, מקומות התעסוקה הגדולים, והרבה מקומות בילוי שונים הפרושים ברחבי העיר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ריוקאן- פונדק דרכים יפני מסורתי

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

ריוקאן הוא סוג של פונדק דרכים יפני מסורתי. אזכורים לריואקנים היו כבר בתקופת נארה (710-784) שם הם מתוארים כ”בתי הארחה” אשר נבנו ע”י נזירים בודהיסטים על מנת שמטיילים לא יצטרכו לישון בחוץ ולהיות טרף לחיות או למות מרעב.


בתקופת היאן (794-1191) החלה להיות פופולרית עלייה לרגל למקדשים מפורסמים בקרב משפחות מבוססות והאצולה. והמנזרים בדרך החלו להציע לפמליות המכובדות אירוח בבנייני המקדש שבשטחם. בניינים אלו היו פתוחים לצליינים ומתפללים, ולאחר מכן גם לציבור הרחב.

במהלך תקופת קמקורה ולאחר מכן (תקופות אשיקאגה, סנגוקו ואזוצ’י-מומיאמה) הופיעו הריוקאנים הראשונים שלא הציעו ארוחות אלא לינה בלבד, והמטייל שילם רק את מחיר עץ ההסקה שבו השתמש על מנת להכין את הבשר שהביא עמו.
תקופת אדו (1603-1868) הביאה איתה עיור מזורז ושיפור בדרכי התחבורה. סוחרים ובעלי מלאכה אמידים שהיו צריכים לנסוע מעיר לעיר השתוקקו לאירוח ברמה גבוהה ופונדקי הדרכים שירתו את הנוסעים בדרכים המרכזיות. פונדקים אלו החלו להופיע ליד אונסנים, מעיינות חמים, שהציעו ארוחות ולינה בסטייל. אפשר למצוא ריוקאן בכל רחבי יפן, ריכוזים רבים מהם אפשר למצוא באזורים בהם יש מעיינות חמים- האונסן. וכן הם נפוצים באזורים המציעים נופים ייחודים כגון אזורים הררים וחופי ים.


ריוקאן טיפוסי מכיל אולם כניסה גדול יחסית עם ספות וכיסאות שבו האורחים יכולים לשבת ולשוחח זה עם זה. בריוקאן מודרני ניתן למצוא גם טלוויזיה באולם הכניסה. החדרים עצמם מכילים מאפיינים מסורתיים כגון: רצפה מכוסה במחצלות טטאמי, דלתות הזזה מנייר, מיטות פוטון, שולחן עץ נמוך וכריות ישיבה (זבוטון) ולעיתים גם אלמנט אסתטי כמו סידור פרחים מסורתי. כשמגיע הלילה מזיזים את השולחן ובשליפה מהירה מושכים את מזרן הפוטון מארון הקיר אל הרצפה. ביום, יחזור הפוטון לארון ולא יהיה עוד זכר לחדר שינה.


את חווית הלינה בריוקאן משלים הלבוש היפני המסורתי. המבקרים יכולים לקבל בריוקאן יוקטה, שהוא חלוק יפני מסורתי-דומה לקימונו אך פחות רשמי, על מנת שיוכלו להסתובב בחופשיות.
ארוחות הערב בריוקאן מורכבות ממנות קטנות מהמטבח המסורתי: סשימי, נאבה, שאבו שאבו, ניזקנה קוניאקו נימונו ועוד, וגם מאכלים מערביים מובהקים: קרוקטים של תפוחי אדמה, דג אפוי ברוטב בשמל, או סטייק. בארוחה יפנית טיפוסית אין בכלל חלוקה למנות, כל המנות כולל המרק מונחות בצבעוניות זו בצד זו בשר ליד דגים ופירות ים, אוכל קר ליד חם והכל מסתדר יחדיו. האסתטיקה שולטת בכל, המנות זערוריות, ולמורעבים תמיד מוצע אורז דביק כפי יכולתך. ארוחות הבוקר יהיו מסורתיות: אורז, מרק מיסו וסלמון מלוח. הארוחות מוגשות בחדר של האורח ולא בחדר אוכל.


ביפן יש כ-55 אלף ריוקאנים, מהם 1,300 יוקרתיים, השייכים לאיגוד הריוקאן היפני. לינה בריוקאן מעניקה למטייל ביפן את ההזדמנות לחוות אורח חיים יפני מסורתי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Fushimi Inari Shrine

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

מקדש פושימי אינארי Fushimi Inari Shrine  הנמצא בקיוטו הוא המפורסם ביותר מבין אלפי מקדשי השינטו לאל אינארי (אל האורז והסאקה). המקדש שוכן בבסיסו של הר הנקרא גם הוא אינארי, בגובה של 233 מטרים מעל פני הים, והוא כולל מסלולים במעלה ההר להרבה מקדשים קטנים יותר, אשר משתרעים על פני 4 ק"מ.

ביפן יש כ- 40,000 מקדשי אינארי, וזה החשוב שבהם. החקלאים היפנים האמינו כבר מתקופות קדומות שהשועל הוא שליח ודובר של אל קציר האורז (לאורז  יש משמעות עמוקה בתרבות היפנית –  הסאקה – הוא יין המופק מהאורז ונחשב גם  כ"משקה האלים"), לכן פסלי שועל פזורים ברחבת המקדש. זהו מקדש עם שורשים עתיקים מקורות עתיקים, עוד טרם הפיכת קיוטו לבירה בשנת 794.

אחת התופעות הייחודיות של מקדש זה היא דרך הגישה אליו והחיבור בין המקדשים. יותר מ- 10,000 שערים אדומים הנקראים טוריאי, שהם שערים מסורתיים יפניים הנמצאים בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים, עומדים צפופים אחד אחרי השני, מובילים מהמקדש לתוך היער של ההר הקדוש אינארי. הכניסה לשבילי ההליכה נמצאת בחלקו האחורי של המקדש והשערים חוצים את ההר באורך של יותר מ- 4 ק"מ ויוצרים מעין "מנהרות מעבר" בין אזור הכניסה למבני המקדשים במעלה ובמורד ההר.

אינארי נתפס כפטרון של עסקים, כשסוחרים ויצרנים סגדו אותו באופן מסורתי. כל שערי הטוריאי, לאורך המסלולים, הינם תרומות של יחידים וחברות, המבקשים "ברכה" בעסקים, ביטוי ל- "קציר" המודרני. ושמו של כל תורם ומועד התרומה חקוקים על גבי כל שער.

גם מבני המקדש עצמם שווים ביקור. בכניסה למקדש עומד "שער רומון" (Romon Gate), שנתרם בשנת 1589 על ידי המנהיג טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi). מאחוריו ניצב בניינו הראשי של המקדש (Honden) ומבנים נוספים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קוואסאקי עיר תעשייתית מלאה באומנות

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

פחות משלושים דקות ברכבת מתחנת הרכבת שיבויה נמצאת העיר קוואסאקי במחוז קנגאווה. העיר קוואסאקי ממוקמת בין יוקוהמה לטוקיו, שתי הערים הגדולות ביותר ביפן. זו העיר השמינית בגודלה ביפן. בעבר היתה בעלת מוניטין רע מכיוון שנחשבה כאזור מחוספס של פועלים, אך זהו אזור מדהים, מלא היסטוריה, תרבות וכמה ממקומות האמנות הייחודיים ביותר באזור קנטו.

מבחינה היסטורית, קוואסאקי הייתה זמן רב פרבר ולינה לטוקיו, מכיוון שהיא ממוקמת על טוקידו, הכביש המהיר ההיסטורי שחיבר בין טוקיו לקיוטו. במהלך המאה ה -17 זה היה אחד מאזורי המנוחה העיקריים למטיילים עייפים, ולדברי חלק מההיסטוריונים "מקום חובה לראות" באותה תקופה.
קוואסאקי, ששולבה כעיר עצמאית בשנת 1924, אוכלוסייתה כיום היא קצת יותר ממיליון וחצי איש, והיא פרבר פופולארי בקרב הנוסעים לאזור טוקיו. במהלך מלחמת העולם השנייה היא הופצצה בכבדות בגלל הנמל ואתריה התעשייתיים, אך בתקופה שלאחר המלחמה שוקמו חלק גדול מאדמות הנמל והתעשייה חזרה במהרה למצבה שלפני המלחמה ואף יותר. לתאגידים בינלאומיים מרכזיים כמו פוג'י אלקטריק, היטאצ'י, ניפון פלדה ואג'ינומוטו יש עדיין מפעלים ומשרדים עיקריים בעיר עד היום.
ישנם שלושה אזורים עיקריים בקוואסאקי שהם חובה-לראות: תחנת קוואסאקי דיישי: הבודהיזם היפני, או פסטיבל שנתי המוקדש ללידה בטוחה ובטיחות מינית, תחנת קוואסאקי עצמה: אורות והמראות המודרניים, תחנת מוקוגאוקה-יואן : אמנות והיסטוריה .
אזור תחנת Kawasaki Daishi – זה המקום בו נמצא מקדש Kawasaki Daishi.
מקדש זה, שנבנה בשנת 1128, הוקדש לנזיר קוקאי קובו דיישי, שהפיץ לראשונה את הבודהיזם ביפן בשנות ה-80. קוואסאקי דיישי מפורסם ביכולתו למנוע אסון ולהדוף את הרוע. בקיץ מארח המקדש את פסטיבל פעמוני רוח, בו המבקרים יכולים לקנות פעמוני רוח בעבודת יד על ידי אמנים מכל רחבי יפן, ובראש השנה האזרחית מגיעים למעלה משלושה מיליון איש להתפלל לשלום ולמזל טוב בשנה הבאה. הדרך למקדש זה כוללת כמה חנויות קטנות המוכרות הכל, מממתקים יפניים ועד פסלי דארומה, וסחורות מסורתיות מכל הסוגים.


מול תחנת קוואסאקי דיישי נמצא קבר קדוש קאנאיאמה. ברוב ימות השנה הקבר הקדוש הזה שקט למדי ובלתי מעורר תמיהה, אך ביום ראשון הראשון באפריל, אזור זה גדוש באנשים המחפשים ברכות פוריות, לידה בטוחה, מערכות יחסים / זוגיות טובות ושגשוג בעסקים. זהו פסטיבל ה- Kanamara Matsuri הידוע גם בשם "פסטיבל הפין". בשנים האחרונות הפך הקאנמרה מטסורי גם לאחד האירועים להט"בים הגדולים בלוח השנה החברתי.

תחנת קוואסאקי עצמה מלאה בחנויות, מסעדות, ועוד הרבה יותר. יש כמה מקומות ואירועים שלא כדאי לפספס כמו: Anata no Warehouse שהוא מרכז ארקייד ומשחקים בן חמש קומות שנועד להיראות בדיוק כמו שכונות העוני של הונג קונג בעבר. מרכז המשחקים הזה מיועד רק לבני 18 ומעלה.


אם תרצו לנסות בילוי לילה מסוג אחר, אפשר לחוות את ההיסטוריה התעשייתית של קוואסאקי דרך סיורי Factory Night View. אלה טיולי אוטובוס וסירות המציעים נופים אלטרנטיביים צבעוניים, כולל כאלה שאינם בדרך כלל פתוחים לקהל. מקום חובה לראות היא מספנת נמוטו, המספקת גם נוף מדהים של אזורי המפעל שמסביב.
מי שמבקר בקוואסאקי באוקטובר שלא יפספס את ה- Awa-Odori: פסטיבל הריקודים הגדול ביותר ביפן, המתרחש בסביבות ה -12 באוקטובר. על רחובות קוואסאקי משתלטים מאות רקדנים בתלבושות צבעוניות, וצלילי תופים וחלילים המנגנים מוזיקה יפנית מסורתית.

חלק מהעיר קוואסאקי היא תחנת מוקוגאוקה-יואן אשר ממוקמת כ -35 דקות מתחנת קוואסאקי.
באזור זה ניתן לראות את פארק Ikuta Ryokuchi נקודת טבע מלאה בפרחים עונתיים מדהימים -פריחת דובדבן, ורדים ואירוסים הם העיקריים שבהם, מקום קבורה היסטורי, ומצפה כוכבים בראש הר מסוגאטה.

בפארק זה יש מספר אטרקציות אשר יעסיקו אתכם לאורך כל היום, אך השלושה הבאים הם המרגשים ביותר אם אתם ביום חופשה:
• Nihon Minka-en- מוזיאון הבית העממי ביפן , המוזיאון הוא באוויר הפתוח, תחת כיפת השמיים, שנבנה בשנת 1967 בכדי להציג דוגמאות שונות לבתים פרטיים מסורתיים מרחבי יפן – חלקם נבנו לפני 200-300 שנה. כל מבנה הוא נכס תרבות ייעודי, ורובם פתוחים לקהל.


• Kawasaki Sora To Midori No Kagaku Kan- מוזיאון המדע העירוני של קוואסאקי. המוזיאון מפורסם בזכות הפלנטריום שלו, אך מציע גם לימודי מדעי הטבע, וגם ניסויים מיוחדים. כאן ניתן למצוא מאובנים של יצורים קדומים שנמצאו גם בקוואסאקי.


• Ikuta Ryokuchi- מוזיאון הטארו אוקמוטו לאמנות. טארו אוקמוטו, יליד קוואסאקי, קנגאווה, היה אמן אוונגרד בינלאומי המוכר בעיקר בזכות הפסל מגדל השמש, שנמצא בפארק ההנצחה של אוסאקה, וציור הקיר "מיתוס המחר", שנמצא בשיבויה.


מחוץ לפארק Ikuta Ryokuchi אך עדיין בתחנת מוקוגאוקה-יואן, נמצא מוזיאון פוג'יקו פוג'יו. מוזיאון זה מכבד את ספריית העבודה העצומה של פוג'יקו פ. פוג'יו וכולל תערוכות פנים וחוץ, בית קפה ומוצרי מהדורה מוגבלת שניתן למצוא רק כאן.


מבחינת אוכל בעיר, יש מאות מסעדות, איזאקיות ובתי קפה לבחירה באזור תחנת קוואסאקי ובסביבתה. אם מחפשים משהו קצת יותר מקומי ומתחשק לטייל בחנויות רחוב הקניות הוא הדבר הטוב ביותר לצורך זה. רחוב הקניות קוואסאקי ג'ינריוגאי (Kawasaki Ginryugai) נמצא במרחק של חמש דקות הליכה מהתחנה ובו דוכני איטריות, איזקיות, ראמן, יקיניקו ומוקדי מזון מהיר.
גם רחוב הקניות קוואסאקי גינזה קרוב לתחנת קייסיקו קוואסאקי, והוא מהווה בית למטבח יפני קלאסי מכל הסוגים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת