יוקוהמה Yukuhama

יוקוהמה (横浜市) היא עיר נמל באי הונשו בחבל קאנטו, יפן. נמצאת כ-30 דקות נסיעה דרומה, מתחנת Shibuya (שיבויה) ברכבת. אוכלוסייתה מונה כ 3 מיליון תושבים והינה העיר השנייה באוכלוסייתה ביפן, אחרי טוקיו, והינה בירת של מחוז קאנאגאווה.

החל מאמצע המאה ה-19, לאחר פתיחתה של יפן למערב, יוקוהמה שימשה כעיר נמל מרכזית של יפן. היא נהרסה ברובה ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 1923, ונפגעה קשה מאוד מהפצצות במלחמת העולם השנייה. למרות הכל, העיר נבנתה מחדש כל פעם.

לקראת סוף תקופת אדו (1603-1867), שבמהלכו יפן שמרה על מדיניות של בידוד עצמי, הנמל של יוקוהמה היה הראשון שנפתח לסחר חוץ בשנת 1859. כתוצאה מכך, יוקוהמה גדלה במהירות מכפר דייגים קטן לאחת מהערים הגדולות של יפן.
ביוקוהמה הופיעו לראשונה חידושים מערביים רבים ביפן, כגון העיתון היומי, ופנסי רחוב הפועלים על גז. מסילת הברזל הראשונה ביפן, אשר נבנתה בשנת 1872, חיברה בין יוקוהמה לטוקיו.
בשנת 1887 נבנתה תחנת הכוח הראשונה בעיר, הפועלת על פחם.
כיום זוהי עיר בינלאומית, שוקקת, כשהמראות של אזור הנמל וקו החוף שלה, הם בין הנופים האורבניים המרשימים ביותר.

אפשר למצוא בעיר מבנים מערביים, מהראשונים שנבנו ביפן ביניהם רובע צ’יינה טאון צבעוני וססגוני הגדול ביפן, ובין הגדולים בעולם. את הרובע הקימו סוחרים סינים שהגיעו לעיר לאחר פתיחתו של הנמל לזרים. היום יש ברובע מסעדות סיניות רבות וחנויות סיניות שונות ומשונות.
ארבעה שערים גדולים ומעוטרים מסמנים את הכניסות לרובע, וסך הכול 10 שערים מקושטים ויפים ניצבים בשכונה. המקדש הסיני הססגוני – KANTEIBYO במרכז הרובע נבנה על ידי הסוחרים הסינים, והוא מוקדש לאל הסיני של הצלחה בעסקים וסגסוג. ברובע צ'יינה טאון ביוקוהמה, בלב העיר היפנית הענקית, אפשר לספוג אווירה סינית מקורית ולטעום משלל מנות סיניות משובחות.

בהיותה אחת מן הערים הראשונות שנפתחו לזרים ביפן, יוקוהמה נשארה עיר רב-תרבותית ססגונית עם סגנונות בנייה רבים. מי שיגיע ליוקוהמה יכול למצוא הרבה אטרקציות שונות שאין דומה להן ברחבי העולם כמו רכבת המוות – מה שנקרא "רולרקוסטר" – הרכבת שנוסעת מתחת לפני המים שמספקת הרפתקה מפחידה ומיוחדת במינה.
בנוסף לפארק השעשועים המיוחד, המגדלים הגבוהים- ביוקוהמה נמצא הבניין הכי גבוה ביפן, "יוקוהמה לנדמרק טאוור", המתנשא לגובה של 296 מטר. הבניינים ובמיוחד בתי המלון המפוארים של האיזור נחשבים ליוקרתיים ביותר.


העיר יוקוהמה הינה אחת הערים המתקדמות ביותר ביפן תודות לנמל הגדול המקשר אותה עם שאר העולם מה שתרם לה במיוחד להיות אחת האטרקציות הגדולות לתיירות העולמית, הנופש, מקומות התעסוקה הגדולים, והרבה מקומות בילוי שונים הפרושים ברחבי העיר.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ריוקאן- פונדק דרכים יפני מסורתי

ריוקאן הוא סוג של פונדק דרכים יפני מסורתי. אזכורים לריואקנים היו כבר בתקופת נארה (710-784) שם הם מתוארים כ”בתי הארחה” אשר נבנו ע”י נזירים בודהיסטים על מנת שמטיילים לא יצטרכו לישון בחוץ ולהיות טרף לחיות או למות מרעב.


בתקופת היאן (794-1191) החלה להיות פופולרית עלייה לרגל למקדשים מפורסמים בקרב משפחות מבוססות והאצולה. והמנזרים בדרך החלו להציע לפמליות המכובדות אירוח בבנייני המקדש שבשטחם. בניינים אלו היו פתוחים לצליינים ומתפללים, ולאחר מכן גם לציבור הרחב.

במהלך תקופת קמקורה ולאחר מכן (תקופות אשיקאגה, סנגוקו ואזוצ’י-מומיאמה) הופיעו הריוקאנים הראשונים שלא הציעו ארוחות אלא לינה בלבד, והמטייל שילם רק את מחיר עץ ההסקה שבו השתמש על מנת להכין את הבשר שהביא עמו.
תקופת אדו (1603-1868) הביאה איתה עיור מזורז ושיפור בדרכי התחבורה. סוחרים ובעלי מלאכה אמידים שהיו צריכים לנסוע מעיר לעיר השתוקקו לאירוח ברמה גבוהה ופונדקי הדרכים שירתו את הנוסעים בדרכים המרכזיות. פונדקים אלו החלו להופיע ליד אונסנים, מעיינות חמים, שהציעו ארוחות ולינה בסטייל. אפשר למצוא ריוקאן בכל רחבי יפן, ריכוזים רבים מהם אפשר למצוא באזורים בהם יש מעיינות חמים- האונסן. וכן הם נפוצים באזורים המציעים נופים ייחודים כגון אזורים הררים וחופי ים.


ריוקאן טיפוסי מכיל אולם כניסה גדול יחסית עם ספות וכיסאות שבו האורחים יכולים לשבת ולשוחח זה עם זה. בריוקאן מודרני ניתן למצוא גם טלוויזיה באולם הכניסה. החדרים עצמם מכילים מאפיינים מסורתיים כגון: רצפה מכוסה במחצלות טטאמי, דלתות הזזה מנייר, מיטות פוטון, שולחן עץ נמוך וכריות ישיבה (זבוטון) ולעיתים גם אלמנט אסתטי כמו סידור פרחים מסורתי. כשמגיע הלילה מזיזים את השולחן ובשליפה מהירה מושכים את מזרן הפוטון מארון הקיר אל הרצפה. ביום, יחזור הפוטון לארון ולא יהיה עוד זכר לחדר שינה.


את חווית הלינה בריוקאן משלים הלבוש היפני המסורתי. המבקרים יכולים לקבל בריוקאן יוקטה, שהוא חלוק יפני מסורתי-דומה לקימונו אך פחות רשמי, על מנת שיוכלו להסתובב בחופשיות.
ארוחות הערב בריוקאן מורכבות ממנות קטנות מהמטבח המסורתי: סשימי, נאבה, שאבו שאבו, ניזקנה קוניאקו נימונו ועוד, וגם מאכלים מערביים מובהקים: קרוקטים של תפוחי אדמה, דג אפוי ברוטב בשמל, או סטייק. בארוחה יפנית טיפוסית אין בכלל חלוקה למנות, כל המנות כולל המרק מונחות בצבעוניות זו בצד זו בשר ליד דגים ופירות ים, אוכל קר ליד חם והכל מסתדר יחדיו. האסתטיקה שולטת בכל, המנות זערוריות, ולמורעבים תמיד מוצע אורז דביק כפי יכולתך. ארוחות הבוקר יהיו מסורתיות: אורז, מרק מיסו וסלמון מלוח. הארוחות מוגשות בחדר של האורח ולא בחדר אוכל.


ביפן יש כ-55 אלף ריוקאנים, מהם 1,300 יוקרתיים, השייכים לאיגוד הריוקאן היפני. לינה בריוקאן מעניקה למטייל ביפן את ההזדמנות לחוות אורח חיים יפני מסורתי.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

Fushimi Inari Shrine

מקדש פושימי אינארי Fushimi Inari Shrine  הנמצא בקיוטו הוא המפורסם ביותר מבין אלפי מקדשי השינטו לאל אינארי (אל האורז והסאקה). המקדש שוכן בבסיסו של הר הנקרא גם הוא אינארי, בגובה של 233 מטרים מעל פני הים, והוא כולל מסלולים במעלה ההר להרבה מקדשים קטנים יותר, אשר משתרעים על פני 4 ק"מ.

ביפן יש כ- 40,000 מקדשי אינארי, וזה החשוב שבהם. החקלאים היפנים האמינו כבר מתקופות קדומות שהשועל הוא שליח ודובר של אל קציר האורז (לאורז  יש משמעות עמוקה בתרבות היפנית –  הסאקה – הוא יין המופק מהאורז ונחשב גם  כ"משקה האלים"), לכן פסלי שועל פזורים ברחבת המקדש. זהו מקדש עם שורשים עתיקים מקורות עתיקים, עוד טרם הפיכת קיוטו לבירה בשנת 794.

אחת התופעות הייחודיות של מקדש זה היא דרך הגישה אליו והחיבור בין המקדשים. יותר מ- 10,000 שערים אדומים הנקראים טוריאי, שהם שערים מסורתיים יפניים הנמצאים בכניסה למקדשי שינטו ולעיתים גם במקדשים בודהיסטים, עומדים צפופים אחד אחרי השני, מובילים מהמקדש לתוך היער של ההר הקדוש אינארי. הכניסה לשבילי ההליכה נמצאת בחלקו האחורי של המקדש והשערים חוצים את ההר באורך של יותר מ- 4 ק"מ ויוצרים מעין "מנהרות מעבר" בין אזור הכניסה למבני המקדשים במעלה ובמורד ההר.

אינארי נתפס כפטרון של עסקים, כשסוחרים ויצרנים סגדו אותו באופן מסורתי. כל שערי הטוריאי, לאורך המסלולים, הינם תרומות של יחידים וחברות, המבקשים "ברכה" בעסקים, ביטוי ל- "קציר" המודרני. ושמו של כל תורם ומועד התרומה חקוקים על גבי כל שער.

גם מבני המקדש עצמם שווים ביקור. בכניסה למקדש עומד "שער רומון" (Romon Gate), שנתרם בשנת 1589 על ידי המנהיג טויוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi). מאחוריו ניצב בניינו הראשי של המקדש (Honden) ומבנים נוספים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

קוואסאקי עיר תעשייתית מלאה באומנות

פחות משלושים דקות ברכבת מתחנת הרכבת שיבויה נמצאת העיר קוואסאקי במחוז קנגאווה. העיר קוואסאקי ממוקמת בין יוקוהמה לטוקיו, שתי הערים הגדולות ביותר ביפן. זו העיר השמינית בגודלה ביפן. בעבר היתה בעלת מוניטין רע מכיוון שנחשבה כאזור מחוספס של פועלים, אך זהו אזור מדהים, מלא היסטוריה, תרבות וכמה ממקומות האמנות הייחודיים ביותר באזור קנטו.

מבחינה היסטורית, קוואסאקי הייתה זמן רב פרבר ולינה לטוקיו, מכיוון שהיא ממוקמת על טוקידו, הכביש המהיר ההיסטורי שחיבר בין טוקיו לקיוטו. במהלך המאה ה -17 זה היה אחד מאזורי המנוחה העיקריים למטיילים עייפים, ולדברי חלק מההיסטוריונים "מקום חובה לראות" באותה תקופה.
קוואסאקי, ששולבה כעיר עצמאית בשנת 1924, אוכלוסייתה כיום היא קצת יותר ממיליון וחצי איש, והיא פרבר פופולארי בקרב הנוסעים לאזור טוקיו. במהלך מלחמת העולם השנייה היא הופצצה בכבדות בגלל הנמל ואתריה התעשייתיים, אך בתקופה שלאחר המלחמה שוקמו חלק גדול מאדמות הנמל והתעשייה חזרה במהרה למצבה שלפני המלחמה ואף יותר. לתאגידים בינלאומיים מרכזיים כמו פוג'י אלקטריק, היטאצ'י, ניפון פלדה ואג'ינומוטו יש עדיין מפעלים ומשרדים עיקריים בעיר עד היום.
ישנם שלושה אזורים עיקריים בקוואסאקי שהם חובה-לראות: תחנת קוואסאקי דיישי: הבודהיזם היפני, או פסטיבל שנתי המוקדש ללידה בטוחה ובטיחות מינית, תחנת קוואסאקי עצמה: אורות והמראות המודרניים, תחנת מוקוגאוקה-יואן : אמנות והיסטוריה .
אזור תחנת Kawasaki Daishi – זה המקום בו נמצא מקדש Kawasaki Daishi.
מקדש זה, שנבנה בשנת 1128, הוקדש לנזיר קוקאי קובו דיישי, שהפיץ לראשונה את הבודהיזם ביפן בשנות ה-80. קוואסאקי דיישי מפורסם ביכולתו למנוע אסון ולהדוף את הרוע. בקיץ מארח המקדש את פסטיבל פעמוני רוח, בו המבקרים יכולים לקנות פעמוני רוח בעבודת יד על ידי אמנים מכל רחבי יפן, ובראש השנה האזרחית מגיעים למעלה משלושה מיליון איש להתפלל לשלום ולמזל טוב בשנה הבאה. הדרך למקדש זה כוללת כמה חנויות קטנות המוכרות הכל, מממתקים יפניים ועד פסלי דארומה, וסחורות מסורתיות מכל הסוגים.


מול תחנת קוואסאקי דיישי נמצא קבר קדוש קאנאיאמה. ברוב ימות השנה הקבר הקדוש הזה שקט למדי ובלתי מעורר תמיהה, אך ביום ראשון הראשון באפריל, אזור זה גדוש באנשים המחפשים ברכות פוריות, לידה בטוחה, מערכות יחסים / זוגיות טובות ושגשוג בעסקים. זהו פסטיבל ה- Kanamara Matsuri הידוע גם בשם "פסטיבל הפין". בשנים האחרונות הפך הקאנמרה מטסורי גם לאחד האירועים להט"בים הגדולים בלוח השנה החברתי.

תחנת קוואסאקי עצמה מלאה בחנויות, מסעדות, ועוד הרבה יותר. יש כמה מקומות ואירועים שלא כדאי לפספס כמו: Anata no Warehouse שהוא מרכז ארקייד ומשחקים בן חמש קומות שנועד להיראות בדיוק כמו שכונות העוני של הונג קונג בעבר. מרכז המשחקים הזה מיועד רק לבני 18 ומעלה.


אם תרצו לנסות בילוי לילה מסוג אחר, אפשר לחוות את ההיסטוריה התעשייתית של קוואסאקי דרך סיורי Factory Night View. אלה טיולי אוטובוס וסירות המציעים נופים אלטרנטיביים צבעוניים, כולל כאלה שאינם בדרך כלל פתוחים לקהל. מקום חובה לראות היא מספנת נמוטו, המספקת גם נוף מדהים של אזורי המפעל שמסביב.
מי שמבקר בקוואסאקי באוקטובר שלא יפספס את ה- Awa-Odori: פסטיבל הריקודים הגדול ביותר ביפן, המתרחש בסביבות ה -12 באוקטובר. על רחובות קוואסאקי משתלטים מאות רקדנים בתלבושות צבעוניות, וצלילי תופים וחלילים המנגנים מוזיקה יפנית מסורתית.

חלק מהעיר קוואסאקי היא תחנת מוקוגאוקה-יואן אשר ממוקמת כ -35 דקות מתחנת קוואסאקי.
באזור זה ניתן לראות את פארק Ikuta Ryokuchi נקודת טבע מלאה בפרחים עונתיים מדהימים -פריחת דובדבן, ורדים ואירוסים הם העיקריים שבהם, מקום קבורה היסטורי, ומצפה כוכבים בראש הר מסוגאטה.

בפארק זה יש מספר אטרקציות אשר יעסיקו אתכם לאורך כל היום, אך השלושה הבאים הם המרגשים ביותר אם אתם ביום חופשה:
• Nihon Minka-en- מוזיאון הבית העממי ביפן , המוזיאון הוא באוויר הפתוח, תחת כיפת השמיים, שנבנה בשנת 1967 בכדי להציג דוגמאות שונות לבתים פרטיים מסורתיים מרחבי יפן – חלקם נבנו לפני 200-300 שנה. כל מבנה הוא נכס תרבות ייעודי, ורובם פתוחים לקהל.


• Kawasaki Sora To Midori No Kagaku Kan- מוזיאון המדע העירוני של קוואסאקי. המוזיאון מפורסם בזכות הפלנטריום שלו, אך מציע גם לימודי מדעי הטבע, וגם ניסויים מיוחדים. כאן ניתן למצוא מאובנים של יצורים קדומים שנמצאו גם בקוואסאקי.


• Ikuta Ryokuchi- מוזיאון הטארו אוקמוטו לאמנות. טארו אוקמוטו, יליד קוואסאקי, קנגאווה, היה אמן אוונגרד בינלאומי המוכר בעיקר בזכות הפסל מגדל השמש, שנמצא בפארק ההנצחה של אוסאקה, וציור הקיר "מיתוס המחר", שנמצא בשיבויה.


מחוץ לפארק Ikuta Ryokuchi אך עדיין בתחנת מוקוגאוקה-יואן, נמצא מוזיאון פוג'יקו פוג'יו. מוזיאון זה מכבד את ספריית העבודה העצומה של פוג'יקו פ. פוג'יו וכולל תערוכות פנים וחוץ, בית קפה ומוצרי מהדורה מוגבלת שניתן למצוא רק כאן.


מבחינת אוכל בעיר, יש מאות מסעדות, איזאקיות ובתי קפה לבחירה באזור תחנת קוואסאקי ובסביבתה. אם מחפשים משהו קצת יותר מקומי ומתחשק לטייל בחנויות רחוב הקניות הוא הדבר הטוב ביותר לצורך זה. רחוב הקניות קוואסאקי ג'ינריוגאי (Kawasaki Ginryugai) נמצא במרחק של חמש דקות הליכה מהתחנה ובו דוכני איטריות, איזקיות, ראמן, יקיניקו ומוקדי מזון מהיר.
גם רחוב הקניות קוואסאקי גינזה קרוב לתחנת קייסיקו קוואסאקי, והוא מהווה בית למטבח יפני קלאסי מכל הסוגים.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת