בכל רחבי יפן מתקיימים פסטיבלים שונים ומגוונים. עבור היפנים השתתפות בפסטיבלים המתקיימים בכל רחבי יפן לאורך כל השנה היא חלק מהותי מהזהות שלהם. הפסטיבלים נערכים לכבוד אל של מקדש, ולעיתים מציינים אירוע היסטורי או עונתי, כאשר אלי השינטו יורדים לארץ בכדי לבקר במקדשים, בכפרים ובבתים. מאות פסטיבלים ברחבי יפן חוגגים את בוא הסתיו ומוסיפים אופי חגיגי לסצנת הפסטיבלים היפנית. היפנים מעריצים את עונת הסתיו ואת השלכת המתחילה בצפון ומתקדמת דרומה, ובספרות ובשירה ניתן למצוא ביטויים רבים להערצה זו. בתקופה זו של השנה הם אוהבים לצאת אל חיק הטבע, להתענג על ארוחה טובה ולקנח בערמונים ואפרסמונים, מסמליו המובהקים של הסתיו היפני.
הנה מבחר משלל פסטיבלי הסתיו היפני:
פסטיבל הסתיו של נגאסקי (Nagasaki Kunchi Festival)-
הפסטיבל מתקיים בעיר נגאסקי כבר למעלה מ-400 שנים, והוא משלב בתוכו היבטים מהתרבות הסינית ומהתרבות ההולנדית, שתיהן בעלות תפקיד מרכזי בהיסטוריה של העיר. הוא החל את דרכו בסוף המאה ה-16 בכדי להוקיר תודה על יבולי הסתיו, וכשמקדש סוּוַאה (Suwa Shrine) הוקם ב-1642 הפסטיבל החל להתרכז סביבו. כיום מתקיים הפסטיבל מדי שנה בין ה-7 ל-9 באוקטובר סביב המקדש, והוא נחשב לפסטיבל פופולארי וצבעוני, מוקד משיכה לתיירות פנים וחוץ כאחד. גולת הכותרת של הפסטיבל היא `ריקוד הונו` (Hono Odori). מדי שנה, עיר נבחרת אחרת ממחוז נגאסקי האחראית על ביצוע הריקוד והצגתו במתחמים שונים. הערים האחראיות על ההופעות עושות זו בתורנות כל שבע שנים, כך שהריקוד משלב אלמנטים המשתנים משנה. הריקודים נעים בין קצב רגוע ושקט למקצב פראי וסוחף, כאשר ההופעות מתקיימות בתחילה בארבע שדרות ראשיות, ובהמשך הן מוצגות במקומות נוספים בעיר. מעבר לביצוע הריקוד המסורתי אחראית אותה עיר גם על הכנתן ועיצובן המרהיב של מרכבות בצורת סירות מיוחדות. הנוטלים חלק בדחיפתן זוכים לקריאות עידוד נלהבות מקהל הצופים, עד להגעתם המיוחלת לנקודת המפגש.
פסטיבל מרימו בהוקאידו (Marimo Matsuri)-
הפסטיבל מתקיים בתחילת אוקטובר ונמשך שלושה ימים, כאשר במהלכו נישאת תפילת הודיה לטבע על היבול הטוב. אירועים המציינים שימור של אצה מיוחדת הנקראת `מָרִימוֹ` עומדים במרכז הפסטיבל. האצה גדלה במעמקי אגם אקאנו שבהוקאידו, ובתהליך הנמשך כמאה שנים נוצר מקבץ ירקרק בצורה של כדור בקוטר של כ- 10 ס"מ. האצות באגם אקאנו הן הגדולות ביותר בעולם, וקוטרן עשוי להגיע אף ל-30 ס"מ. כיום הן נחשבות כאוצר טבע ייחודי. על פי האמונה המקומית, מי שיגדל ויטפח באהבה ובסובלנות את האצות הללו יזכה במזל, אהבה ואושר בתמורה. הפסטיבל עצמו החל כאירוע קטן ב-1950 והתפתח במהלך השנים לאירוע בעל חשיבות רבה בהוקאידו, שם מתייחסים אליו כ"אלוף הפסטיבלים של מזרח הוקאידו". ביום הראשון של הפסטיבל נערכת הרצאה אודות האצות ולאחר מכן נערך טיול לימודי בבית הגידול שלהן. ביום השני מתקיים מצעד ריקודים וכן נערך טקס מיוחד המוקדש לשימורן. עם קבלת האצות תפילת הודיה על היבול הטוב נשלחת לאלים. הפסטיבל מסתיים בטקס החזרת האצות למעמקי האגם, כאשר הן נישאות בסירת קאנו ובה אחד מבכירי בני האיינו המתגוררים בהוקאידו. בערב מתקיימים תהלוכת פנסים ומופע זיקוקי דינור.
פסטיבל הסתיו של טקיאמה (Takayama Matsuri)-
פסטיבל טקיאמה, שעל פי המשוער החל במאה ה-16, נחשב לאחד משלושת הפסטיבלים היפים והפופולאריים ביותר ביפן. הפסטיבל מתקיים פעמיים בשנה: באביב (14-15 באפריל) ובסתיו (ב-9-10 באוקטובר). פסטיבל הסתיו הוא הפסטיבל השנתי של מקדש האצ`ימן (Hachiman Shrine) הנמצא בחלק הצפוני של האזור העתיק של העיר. במהלכו נישאת תפילתם של איכרי הסביבה אל האלים המקומיים שיעתירו עליהם יבול רב. מרכבות מהודרות הנקראות יָאטַאי (Yatai) משתתפות בתהלוכה. הן נחשבות לנכס תרבותי יקר ערך, והקישוטים המעטרים אותן, בין אם אלו פיתוחי עץ או עיטורי מתכת, נחשבים בעצמם ליצירות אמנות. במהלך השנה המרכבות מאופסנות במחסנים מיוחדים הפזורים ברחבי האזור העתיק של טקיאמה. למטרת בניית כל אחת מן המרכבות התאגדו יחד מספר משקי בית, כאשר כל אחד תרם כפי יכולתו עבור הבנייה. כך הפכה המרכבה לרכוש הכלל. בהדרגה נוצרה תחרות איזו מרכבה תהיה המרשימה ביותר, וכך הפכו המרכבות למפוארות במיוחד. התהלוכה עצמה נחשבת גם היא ליצירה, כאשר היא מדומה לסיפור מצויר במגילה הנפרשת לעיני הצופים הנלהבים. מחזה מרהיב הוא מופע של מריונטות הנעות על גגות המרכבות באופן מעורר התפעלות, הודות למיומנות ידיהם של מפעיליהן. בשעת בין ערביים המרכבות נעצרות בשורה אחת, וברגע שהחושך יורד נדלקים כמאה פנסים מיוחדים על כל אחת מהן. הקישוטים המעטרים את המרכבות נראים מהפנטים עוד יותר על רקע תפאורת הלילה.
פסטיבל הלחימה בהימג`י (Nada no Kenka Matsuri)-
הפסטיבל מתקיים ב-14-15 באוקטובר במקדש מָצוּבָּרַה האצ`ימן בהימג`י (Matsubara Hachiman Shrine). במהלך הפסטיבל מונחים מקדשים ניידים הנקראים `מִיקוֹשִי` על גבי מרכבות מיוחדות הנישאות על ידי גברים הלבושים בבד לבן שעוטף את איזור החלציים. המיקושי משמשים להובלת האלים, והפסטיבלים מהווים עבור אלי השינטו הזדמנות מיוחדת להתוודע למקום ולאנשים. המיקושי מתנגשים זה בזה באקראיות, כאשר על פי האמונה הרווחת ככל שההתנגשות עזה יותר, האלים מרוצים יותר. ברגע שאחד המקדשים מונף מעל השני התחרות מוכרעת. בפסטיבל משתתפים שבעה כפרים, כשלכל אחד מהם מרכבה משלו. הכפר המנצח יזכה במתנת האלים: היבול הטוב ביותר. בשיא הפסטיבל מתקיים מאבק בין שלושה מיקושי, כאשר על נושאי המיקושי נמנים גברים בני 35 ומעלה העונדים סרטים על המצח בצבע לבן, גברים בני 26-35 העונדים סרטים צהובים ונערים העונדים סרטים אדומים ואוחזים מקלות במבוק. תהלוכת המרכבות המלווה בתיפוף ובשירה מבשרת על אווירה עליזה וחגיגית ובשעות בין הערביים מוארת כל מרכבה באור מיוחד היוצר מראה מרשים.
פסטיבל הסתיו בניקו (Shuki Taisai Grand Autumn Festival)-
הפסטיבל מתקיים ב-16-17 באוקטובר, כאשר ביום השני נערכת "התהלוכה של אלף הלוחמים הסמוראים" בה משתתפים גברים הלבושים כסמוראים. התהלוכה מאפשרת הצצה מרתקת ליפן של המאה ה-17 והיא כמעין שחזור של מסע הלוויה של השוגון הראשון של שושלת טוקוגוואה, איאסו טוקוגוואה (1542-1616), שביקש להיקבר בניקו. התהלוכה מתקיימת כבר למעלה מ-350 שנים, וחלק מהתלבושות הן תלבושות מקוריות שרק עברו שינויים ותיקונים. ביום הראשון של הפסטיבל מתקיימת תחרות המשלבת כישורי רכיבה עם אמנות הקליעה בחץ וקשת היפנית הנקראת קיוּדוֹ (Kyudo). אמנות זו שהייתה פופולארית במיוחד בקרב הסמוראים מסוף תקופת היאן (794-1192) ועד תקופת קמקורה (1192-1333). הקשת אמור לירות את החץ אל עבר שלוש מטרות, אחת אחרי השנייה, בעודו דוהר על סוס.
פסטיבל התקופות (Jidai Matsuri) בקיוטו-
הפסטיבל מתקיים מדי שנה ב-22 באוקטובר במקדש היאן שבקיוטו והוא נחשב לאחד משלושת הפסטיבלים הגדולים של העיר. המקדש נבנה בשנת 1895 ואף הפסטיבל נחגג לראשונה באותה שנה. כחלק מהניסיון לפייס את תושבי קיוטו בעקבות העברת תואר `בירת יפן` מקיוטו לטוקיו ב-1868. שיא הפסטיבל בתהלוכה היסטורית בה משתתפים כאלפיים מתושבי העיר הלבושים בתלבושות המייצגות תקופות שונות מתוך 1100 שנותיה של קיוטו כבירה הקיסרית של יפן. בתחילת התהלוכה מוצגות דמויות מתקופת הרסטורציה של מייג`י, ובהדרגה מופיעות דמויות מתקופות נוספות המוצגות בסדר כרונולוגי יורד, עד תקופת היאן. במהלך התהלוכה נישא מיקושי המכיל לפי האמונה את רוחותיהם של הקיסר קאמו, הקיסר הראשון שהתגורר בקיוטו, והקיסר קומיי, הקיסר האחרון שהתגורר בקיוטו. הרוחות, שבדרך כלל שוכנות בתוך המקדש, יוצאות לטייל ברחבי העיר כשהן ספונות בתוך המיקושי. התהלוכה יוצאת בצהרי היום מהארמון הקיסרי בקיוטו וגומעת מרחק של כ-4.6 ק"מ עד הגעתה ליעד- מקדש היאן. עקב ריבוי הצועדים המעבר מנקודה אחת לשנייה אורך זמן רב, מה שמאפשר לצופים לבחון היטב את התלבושות התקופתיות ואת טכניקות מלאכת היד המסורתיות של קיוטו. האווירה המיוחדת השורה ברחובות קיוטו על בתיה העתיקים מעניקה לצופים תחושה כאילו הם יצאו למסע בזמן, אל ימי העבר הרחוקים.
פסטיבל האש של קוראמה (Kurama no hi Matsuri)-
הפסטיבל מתקיים ב-22 באוקטובר בסביבת מקדש יוקי (Yuki-jinga Shrine) שבקוראמה, עיירת אונסנים קטנה מצפון לקיוטו. בשנת 940 פקדה את הבירה העתיקה היאן, קיוטו של ימינו, רעידת אדמה עזה. מתוך רצון להגן על העיר החליט הקיסר להעביר את מקדש יוקי בו שוכנת האלוהות המגנה על חצר הקיסר לקוראמה, כיוון שעל פי האמונה מהצפון עשויים להגיע שדים ורוחות רעות. הפסטיבל משחזר למעשה את סצנת קבלת האלים בקוראמה בסוף תקופת היאן, כאשר התושבים מדליקים משואות הנישאות בגובה 3 מטרים לאורך נתיב הצעידה ולפני הבתים כדי להאיר לאלים את הדרך. למעלה מ-250 משתתפים, ביניהם ילדים, מחזיקים לפידים, שרים וצועדים במשך כל הלילה, מכריזים בקול רם על הגעת הפסטיבל, עד שהם נאספים ליד שער המקדש. מצעד הלפידים עצמו מדומה למצעד שליווה בעבר את התהלוכה הקיסרית. בערב נישאת תפילה מיוחדת, ולאחר מכן מיקושי נישאים על כתפי הצעירים עד הגעתם למקדש.
פסטיבל הסתיו של קראצו (Karatsu Kunchi Festival)-
הפסטיבל שהחל לפני כ-400 שנים מתקיים בין ה-2-4 לנובמבר בעיר קראצו שבמחוז סאגה. הוא נחשב לאחד מהפסטיבלים המרכזיים של האי קיושו. כוכבות הפסטיבל הן 14 מרכבות מיוחדות הנקראות הִיִקִיָאמַה (Hikiyama), כאשר אורך הגדולה מביניהן הוא 6.8 מטרים ומשקלה 3 טון. המרכבות הענקיות הללו נחשבות ליצירות אמנות: הן מצופות זהב וכסף, מעוצבות בצורת אריות, דרקונים מעופפים, דולפינים, קסדות של סמוראים ודגים. המרכבה העתיקה ביותר נבנתה ב-1819. גולת הכותרת של הפסטיבל ביום השני: סחיבתן של 14 המרכבות המפוארות בחולות חוף נישינוהאמה הנו מחזה מרהיב. הפסטיבל, בעל אווירה מיוחדת בשילוב הצועדים עם המרכבות, הצעקות, החלילים והתופים, קנה לו מעריצים מושבעים ביפן ומחוצה לה.
פסטיבל בצ`יה (Onomichi Betcha Festival)-
הפסטיבל, שככל הנראה החל בתקופת אדו, מתקיים מדי שנה באונומיצ`י שבמחוז הירושימה במשך שלושה ימים, מ-1 בנובמבר עד ה-3 בנובמבר. במרכזו תהלוכה ובה מיקושי הנישאים ברחבי העיר כחלק מתפילה משותפת למען בריאותם של התושבים. שלושה צועדים בולטים במיוחד כאשר את פניהם מסתירות מסכות של שדים הנקראים `סובה` `בטה` ו`שוקי` והם נחשבים לכוכבי הפסטיבל. על שום מה השמות הללו? ככל הנראה האדם הראשון ששיחק את תפקיד השד `סובה` היה בעל מסעדת סובה. `בטה` ביפנית משמעותו `מכסה הכל, מסתיר`, בדיוק כמו המסכה שזכתה לכינוי הזה, ו`שוקי` על שם האדם הראשון שחבש את המסכה בתקופת אדו ונקרא שוקיצ`י. בזמן נשיאת המיקושי ברחובות העיר השדים טופחים על ראשי הסובבים בעזרת מוטות מיוחדים ומטאטאי במבוק, ואף נועצים אותם בצדי גופם. על פי המקובל, מדובר בטקס טיהור ומי שזוכה לו מידי השדים הוא מבורך.
חג שיצ`י גו סאן (shichi-Go-San)-
החג שמצוין ב-15 בנובמבר ובו נישאת תפילה למען בריאותם, אושרם וגדילתם של הילדים נחגג במקדשים שונים ברחבי יפן. בעברית המלה `שיצ`י` משמעותה `שבע`, `גו` משמעותה `חמש` ו`סאן` משמעותה `שלוש`. על פי הנומרולוגיה המזרח אסיאתית מספרים אי זוגיים נחשבים לברי מזל, ומעבר לכך, גילאים אלו מציינים שלבים חשובים בהתפתחותו של הילד. בכל רחבי יפן בנים בני שלוש וחמש ובנות בנות שלוש ושבע מבקרים במקדשי שינטו בליווי בני משפחותיהם הנרגשים לקבלת ברכת הכהן לבריאות והצלחה. הבנות לובשות קימונו והבנים עוטים ג`קטים מיוחדים הנקראים הָאוֹרִי (Haori) ומכנסיים שנקראים הָקַאמָה(Hakama), אך בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים לובשים לבוש מערבי. ככל הנראה החג נחגג לראשונה בתקופת היאן (794-1185) בקרב בני האצולה, ובימי הביניים גם משפחות סמוראים החלו לחגוג את גדילת בניהם ובריאותם הטובה. בתקופת אדו (1603-1868) התפשט המנהג גם ליתר המעמדות ומשפחות רבות החלו לפקוד את המקדשים כדי לזכות בברכה מצד כהני השינטו. מנהגי החג המוכרים כיום השתרשו בתקופת מייג`י (1868-1912). מדוע נבחר דווקא התאריך 15 בנובמבר? כיוון שהוא נחשב ליום בר המזל ביותר בשנה, יום מבשר טובות על פי לוח השנה המסורתי היפני. משפחות רבות מבקרות במקדשים בסוף השבוע שלפני ה-15 בנובמבר או בסוף השבוע שאחריו ולא בתאריך עצמו כיוון שאין מדובר בחג לאומי. כחלק ממנהגי החג קונים ההורים לילדיהם סוכרייה בצורת מקל שנארזת בשקיק בד מיוחד המעוטר בעגורים ובצבים המסמלים בריאות ואריכות ימים. כך מביעים ההורים את רחשי ליבם, שילדיהם יזכו לחיים ארוכים וטובים.
*התמונות בבלוג מרחבי הרשת
AddValue 