אי של אומנות

יפן מציעה מגוון עשיר של מוזיאונים המציגים אומנות מסורתית, אומנות מודרנית, עיצוב וכן מוזאונים ייחודיים ומעניינים.

אחד האתרים המומלצים ביותר לשוחרי האומנות הוא האי נאושימה בו מרוכזים מוזיאונים רבים לאומנות המשולבים יחד עם הנוף הטבעי של המקום ופסלים גדולים המפוזרים ברחבי האי.

בעברו האי היה נידח ושכנה בו קהילת דייגים ותיירים לא הגיעו לאזור עד שבשנת 1992 תאגיד גדול בשם Benesse החליט, בשיתוף פעולה עם ראש העיר, להקים באי מוזיאון וכך לעודד תיירים להגיע לאזורים פחות מוכרים ביפן.

עם השנים האי הפך להצלחה גדולה ומשך אליו מבקרים רבים חובבי אומנות (וגם כאלו שלא)

ובאי אפשר למצוא מוזיאונים רבים, ארכיטקטורה מעניינת ועוד יצירות אומנות שונות הפזורות באי ומשתלבות עם הנוף הטבעי שלו.

היצירות המזוהות ביותר עם האי הן פסלי הדלעת הענקית של האמנית Yayoi Kusama, כאשר הדלעת הצהובה הנמצאת על קצה המזח היא בוודאי יצירת האומנות המפורסמת מכולן.

אל האי מגיעים באמצעות מעבורת והדרך המומלצת לטייל באי היא באמצעות השכרת אופניים המאפשרים לחקור את האי ולראות בקלות את מה שהאי מציע.

אחד המוזאונים המיוחדים ביפן הוא מוזיאון האבנים הסקרניות בעירייה קטנה בשם צ'יצ'יבו, הנמצאת כשעתיים צפונית לטוקיו.
המוזיאון בצ'יצ'יבו מציג דבר אחד בלבד-  אבנים אשר כל ייחודן הוא שהן דומות לפנים אנושיות (בני אדם) ולא אנושיות(כמו חיות וחייזרים).

המוזיאון מציג  אבנים המזכירות את פניו של אלביס פרסלי, ישו ועוד דמויות מפורסמות וגם אבנים המזכירות דמויות פחות אנושיות כמו דמותו של החייזר אי.טי והדג נמו.
הכל התחיל כתחביב אספנות נלהב של בעל המוזיאון, שוזו היאמה, אשר הקדיש כחמישים שנה מחייו לאיסוף אבנים מיוחדות, כאשר התנאי היחיד היה שהאבן היא טבעית בעיצובו הבלעדי של הטבע- ללא מגע יד אדם.


את רוב האבנים והסלעים נאספו מגדות הנהר המקומי ולרובן הוענקו גם שמות .
לאחר פטירתו של שוזו היאמה , עבר ניהול המוזיאון לאשתו ובתו והוא פתוח לקהל הרחב,  לדבריהן יש כל כך הרבה אבנים שנאספו במהלך השנים ולא כולן מוצגות במוזיאון.

מודעות פרסומת

מה עושים כשאין כיסים?

מה עושים כשאין כיסים?…
בבגד המסורתי של יפן, הקימונו, אין כיסים…הנשים מצאו פתרון והשתמשו בשרוולים הרחבים של הקימונו ככיס בו אפשר לשים דברים קטנים.
אך לגברים אין שרוולים רחבים בקימונו ולכן השתמשו בארנק קטן (אינרו) בו ניתן לשים חפצים קטנים כמו מטבעות, טבק ועוד.


האינרו היה מושחל בשרוך על חגורת הבגד (אובי) ומעליו השחילו גם נצקה- פסלון זעיר ששימש כמשקולת והבטיח שהשרוך לא יחליק על החגורה וייפול יחד עם החפצים האישיים.
המאפיין הבולט בכל נצקה הם שני החורים הקטנים הנמצאים בגב הפסלון עבור השחלת השרוך.


הנצקה מגולף מחומרים שונים כמו עץ, שנהב, חרסינה ואפילו קרן קרנף.
גודלו נע בין 3-12 ס"מ וצורתו עגולה וחלקה כך שבד הקימונו חלילה לא ייתפס בהו.
נושאי הגילוף של הנצקה היו מגוונים- בעלי חיים, דמויות מיתולוגיות, מסכות, צורות שונות ועוד.
נצקה10
בתקופת אדו היתה פריחה של פסלוני הנצקה, מכוון שבתקופה זו חוקי הלבוש למעמדות הגבוהים היו נוקשים והבגדים התאפיינו בצניעות ואיפוק אך חוקים אלו לא חלו על הנצקה וכך יכלו הגברים להתהדר בנצקה מפואר ויקר ולהפגין את עושרם.
בתקופת השיא של ייצור הנצקה היו הפסלונים קטנים ומורכבים ועיצובם היו מעולם הפולקלור היפני.
ישנם פסלונים המגולפים בידי אמן ומחירם בהתאם.

איכות הנצקה נמדדת לפי החומר ממנו הוא מגולף, שימוש בקישוטים כמו פנינים, ורמת הגימור של הפרטים הקטנים של כל פסלון.
כאשר הדרישה לנצקה גברה והחלו לייצרם בכמויות גדולות גם האיכות ירדה והחלו להשתמש בחומרים זולים ובאיכות ירודה.
לקראת סוף המאה ה-19, כאשר יפן נחשפה לעולם המערבי זנחו בני המעמד הגבוה את הלבוש המסורתי ואימצו את הלבוש של העולם המערבי וכך חדלו להשתמש בנצקה והוא הפכו מפריט בשימוש יומיומי לפריט אספנות.
את הנצקה ניתן לראות במוזיאונים ביפן המציגים אוספים מרשימים של הפסלונים או לרכוש נצקה למזכרת בחנויות המיועדות לתיירים.
נצקה

  • התמונות מרחבי הרשת

חשיבותו של סוג הדם ביפן

עבור היפנים לא תהיה זו הפתעה אם במהלך שיחת חולין תעלה השאלה "מה סוג הדם שלך?"
מכיוון שעבורם שאלה זו היא מקובלת לחלוטין ולא רואים בה חדירה לפרטיות או שאלה אישית מדי.
ביפן, קיימת אמונה כי סוג הדם של האדם הוא בעל יכולת לחזות את אישיותו, את המזג שלו ואת התאמתו לאנשים אחרים.
אמונה זו השתרשה כה חזק אצל היפנים שהם מאמינים שכאשר אדם נוהג בדרך מסוימת  אין זה מפתיע שכן סוג הדם שלו מתאים לאותה התנהגות.
השאלה "מה סוג הדם שלך" עולה בשיחות עם אנשים חדשים בשביל לדעת איזה סוג אדם נמצא מולם וזה מעט מזכיר את השאלה "מה המזל שלך?"
סוג דם

מהיכן האמונה בתיאוריית סוג הדם הגיעה ליפן?

בשנת 1927 פרסם  Takeji Furukawa , פרופסור בבית הספר לנשים בטוקיו, את מחקרו "חקר הטמפרמנט באמצעות סוג הדם" בכתב העת המדעי "מחקר פסיכולוגי".
הוא העניק תכונות אופי לכל קבוצת דם לדוגמא:
סוג O – רגוע, וסבלני
סוג A – סבלנים, רגישים וזהירים
סוג B – רגיש, חברותי, אכפתי.
הקלד AB – שילוב של סוגA  וסוג B
לא עבר זמן רב עד שסטריאוטיפים אלו התקבעו במוחם של היפנים והחלו לקטלג אנשים לפי סוג הדם שלהם.
עם השנים התיאוריה דעכה אך  בשנות ה -70, עיתונאי, שהושפע על ידי Takeji Furukawa, פרסם ספר על היחסים בין סוגי הדם והאישיות,  ספר זה הפך לרב מכר והתיאוריה שוב הפכה לפופולארית. בשנות השמונים, נושא זה היה החם ביותר בתקשורת בעיקר בתוכניות אירוח ובמגזינים.
סוג דם3
התיאוריה השפיע רבות על החברה היפנית וסוג הדם השפיע על חייהם של אנשים בדרכים בלתי צפויות. לדוגמה, בכמה מקומות עבודה החלו ליצור מחלקות המתוכננות סביב סוגי הדם של כוח העבודה שלהם, בראיונות עבודה נבדקו המועמדים לפי סוג הדם ואף נפסלו אם סוג הדם לא התאים לפרופיל המשרה. שידוכים התבצעו לפי סוג הדם ומאמני ספורט דיווחו כי הם בונים קבוצות לפי סוג הדם של הספורטאים.
סוג דם1
התיאוריה של סוג הדם גרמה לבעיה חברתית גדולה והחלה תופעה של גזענות ואפליה כלפי סוג דם מסוים הנחשב פחות טוב.
אנשים עם סוג דם פחות נחשב הפכו למוקצים בחברה, התקשו להתקבל למקומות עבודה, להינשא ולקיים קשרים חברתיים.
כיום סוג הדם כבר לא המפתח עבור דברים משמעותיים כמו מקום עבודה או קבלה לאוניברסיטה אך עדיין אפשר למצוא ביפן המלצות למאכלים, בגדים, שימוש במלחי אמבטיה ועוד לפי סוג הדם האישי של כל אחד.
סוג דם5

חומרי הגלם המיוחדים של יפן

אחד האתגרים בבישול אוכל יפני (שלא נעשה ביפן) הוא ליקוט המצרכים מתאימים להכנת הארוחה.
המטבח היפני הוא אחד המטבחים עם חומרי הגלם הייחודים ביותר שקשה מאוד למצוא מחוץ ליפן. מי שחשקה נפשו לבשל לעצמו אוכל יפני אמיתי נאלץ לחפש זמן רב רכיבים מיוחדים לצורך הכנת הארוחה היפנית המושלמת.
הייחודיות של המטבח היפני הוא שימוש ברכיבים שבמטבחים אחרים לא משתמשים בהם. הסיבה לכך היא שיפן נמצאת על אי ורוב השטח שלה הוא הררי ואיננו מתאים לגידולים חקלאיים. לכן, היפנים עושים שימוש בחומרים שונים שמדינות אחרות התעלמו מהם, כמו למשל אצות שמהוות חלק עיקרי במטבח זה.


כיום ניתן למצוא רכיבים שונים ומיוחדים בסופרים המתמחים במטבח היפני אך עדיין ישנם חומרי גלם רבים אשר לא פשוט למצוא.
מהם (חלק קטן) חומרי הגלם שבלעדיהם ארוחה יפנית לא תהיה מושלמת?
מירין– ליקר אורז בעל טעם מתקתק, מעט דומה לסאקה אך אחוזי האלכוהול בו נמוכים.
הוא בעל טעם ייחודי וקשה למצוא לו תחליף.
משתמשים בו למנות יפניות רבות ומכיוון שטעמו חזק מומלץ להשתמש בכמות קטנה.


אורז יפני– בעל טעם ייחודי ומרקם מעט דביק המתאים להכנת סושי.
ישנם שני סוגים עיקריים של אורז:
Uruchimai- הוא אורז יפני רגיל, מעט דביק המשמש עבור סושי ומנות אורז יפניות שונות.

Mochigome- אורז דביק מאוד המשמש למוצ'י ולדנגו.
חומרי גלם2

אנקו– ממרח העשוי משעועית אזקו.
טעמו מתוק ועדין והוא משמש כ"ממרח שוקולד" עבור ילדי יפן.
באנקו משתמשים בקינוחים, כמילוי במאפים ואפילו בגלידות והוא ממרח אהוב מאוד על היפנים.


דייקון– צנון יפני ענק, צבעו לבן וטעמו עדין.
ניתן לראות אותו תלוי לייבוש בכל רחבי יפן.
הדייקון משמש כבסיס למאכלי ירקות שונים וניתן לאכול אותו חי, מוחמץ מבושל ואפילו לעשות ממנו צ'יפס.

פנקו– פירורי לחם יפנים, גדולים יותר ואווריריים יותר מאלו המקובלים במערב.
ביפן משתמשים בו למגוון של מאכלים מטוגנים.
פנקו

סאקורה– פריחת הדובדבן היפה היא סמל לדברים רבים עבור היפנים והם סוגדים ליופי שלה.
הפריחה מהווה השראה ליצירות אומנות רבות וגם לאוכל. בתקופת האביב, היא תקופת הפריחה, קינוחים מסורתיים זוכים לקישוט בדמות פרח הדובדבן.
טעם הפרחים הוא עדין מאוד ויש לו ניחוח נעים, אך יש לאכול אותם במתינות כיוון שאכילת כמות גדולה של הסאקורה עלולה להיות רעילה.

מיטאקי– פטריות יפניות גדולות אשר משקלן יכול להגיע עד 20 ק"ג.
טעמן מר אך הן נחשבות כבעלות יכולות ריפוי ובעלות יכולת של חיזוק מערכת החיסון והחיוניות של הגוף.
משתמשים בהן במאכלי טמפורה, מרקים וסלטים שונים.
אכילתה כפטרייה מיובשת נחשבת לטובה ביותר כי אז נשמרות תכונותיה הרפואיות.
מיטאקי
אומבושי- שזיף יפני שלם, כבוש במיץ של עצמו, טעמו חמוץ מלוח ומשתמשים בו במאכלים יפנים מסורתיים וגם כקישוט בקופסת בנטו או בקינוחים.

אומבושי

התחממות יחסי הסחר בין ישראל ליפן

היחסים העסקיים בין ישראל ויפן עלו השבוע שוב לכותרות לאחר ההכרזה של ענקית הסחר היפנית מיצובישי על פתיחת מרכז חדשנות בישראל.
מרכז הפיתוח יסייע לתאגיד באיתור חברות סטארט-אפ ישראליות בתחומי הרכב והתחבורה החכמה.
זהו תאגיד הסחר הרביעי מיפן שמקים מרכז פיתוח בישראל. היקף ההשקעות היפניות בישראל בארבע השנים האחרונות עולה על 5 מיליארד דולר.
ההתחממות ביחסים הכלכליים עם יפן החלה לפני כחמש שנים והיא נובעת, בין היתר, מהביקורים ההדדיים של ראשי הממשלות בישראל וביפן במאי 2014 ובינואר 2015 בליווי משלחות עסקיות רמות דרג ובעקבות מזכר ההבנות שנחתם לחיזוק את הקשרים העסקיים עם תאגידים יפנים שונים בעיקר בתחומי סייבר, ציוד רפואי ,טכנולוגית מידע וחקלאות.
ישראל ויפן1

סייבר-
מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מציין כי עד השנים האחרונות עיקר הקשרים הכלכליים עם יפן התמקדו בתחומי סחר, אך לאחרונה נרשמת סקרנות גוברת בישראל כמרכז חדשנות ויזמות טכנולוגי.
בשל כך, צפויה בשנים הקרובות התעניינות יפנית גוברת בישראל, במיוחד לאור תחילת ההכנות לאולימפיאדת טוקיו 2020 והצורך במציאת פתרונות בתחומי סייבר ומידע כאשר מדינת ישראל ידועה בכל העולם בשל חדשנותה והטכנולוגיה המתקדמת שהיא מייצרת וכמובילה עולמית בתחום אבטחת מידע ובמציאת פתרונות אבטחת מידע ייחודיים וחדשנים אשר מהווים פריצת דרך בהתמודדות עם האיומים של התקפות סייבר.


בריאות-
ביפן, ממוצע ימי האשפוז למטופל הוא הגבוה בעולם ועומד על 20 ימים(בישראל 3 ימים).
ולכן כיום ממשלת יפן מנסה לקדם מערכות וציוד רפואי התומכים בטיפול בבית באופן שיסייע לשחרר מטופלים מבית החולים מהר יותר.
בנוסף, אחוז המבוגרים באוכלוסייה היפנית הולך וגדל ומהווה כ 25% מהאוכלוסייה. עלייה זו יצרה קהל יעד גדול אשר במוקדם או במאוחר ילקה במחלות גריאטריות המחייבות מעקב וטיפול רפואי ראוי.
מאחר שחלק גדול מהקשישים מעדיף להישאר בבית, נוצר ביקוש רב למערכות הנותנות מענה למחלות הנפוצות ביותר האופייניות לגיל זה.
מצב זה  פותח דלת להזדמנויות רבות בתחום המכשור הרפואי.

חקלאות-
ממשלת יפן שמה לעצמה מטרה לביצוע מהפכה טכנולוגית בחקלאות על מנת להגדיל את שיעור האספקה העצמית של המזון מ- 20% ל- 50% עד שנת 2020. מדובר בהשקעות של מאות מיליארדי ין בשדרוג ענף החקלאות על ידי הכנסת טכנולוגיות חדישות, הגדלת תפוקות והורדת מחירי התוצרת החקלאית, על מנת ליצור ביקושים ולהגדיל את צריכת התוצרת החקלאית המקומית וכן גם הגדלת יצוא התוצרת החקלאית לארצות השכנות לאי.
פיתוח קשרים עסקיים בשוק היפני מהווה חלק בלתי נפרד מהתכנית האסטרטגית של חברות ישראליות רבות וכעת מציע השוק היפני הזדמנויות גדולות לחברות הישראליות.
התעשייה הישראלית הינה תעשייה משלימה לזו היפנית, בעוד ישראל ידועה במגוון הסטרטאפים והפתרונות החדשניים שהיא מציעה, יפן ידועה בהיותה מקום מושבם של התאגידים הגדולים בעולם, המתאפיינת במשמעת תאגידית יוצאת דופן ויכולות ייצור מהגבוהות בעולם.
המפגש והחיבור בין היכולות השונות הללו יוצר מגוון הזדמנויות ואפשרויות לשני הצדדים.
יצואנים שהצליחו לחדור לשוק היפני מספרים על תמורות גבוהות יחסית לשווקים אחרים ועל נאמנות – כל עוד איכות המותג נשמרת.
חקלאות ביפן

ההצלחה הגדולה של הג'יי-פופ ביפן

ג'ייפופ (J-pop, קיצור של פופ יפני) הוא מונח למוסיקה פופולרית ביפן שמטרתו להבדיל בין מוסיקה יפנית למוסיקה זרה.
המונח כולל בתוכו גם סגנונות מוזיקה אחרים המופקים ביפן, כמו הרוק, ההיפ הופ וכדומה.
זאת בניגוד למונח ג'יי-רוק שמכוון אך ורק לתעשיית הרוק היפנית.


המונח J-pop  הוטבע על ידי התקשורת היפנית בשנות ה-90, בתחילה נועד להבדיל בין מוזיקה מודרנית המושפעת מהמערב למוזיקה יפנית מסורתית.
בעקבות הצלחתה של מוזיקת הפופ ביפן החלו חברות תקליטים גדולות להקים להקות פופ גדולות, לשווק אותן לקהל ולהרוויח סכומי כסף גדולים מהשתתפות הלהקות לא רק בתחום המוזיקה אלא גם מפרסומות, משחקי וידאו, השתתפות בסרטים ועוד.


עם השנים התופעה התרחבה וכיום סביב אמני הג'ייפופ ביפן מתקיימת תעשייה גדולה ומצליחה וחברות הבידור השונות מרוויחות סכומי כסף גדולים.
אמני הג'ייפופ מהווים דוגמא וחיקוי עבור בני הנוער וביפן ישנה ביקורת סביב תופעת ההערצה ונטען שאין זה מודל החיקוי המתאים לחברה היפנית והשפעתם רעה על בני הנוער היפנים.
אחת מלהקות הג'ייפופ המוכרות ביותר היא AKB48 שהיא למעשה להקת בנות (או יותר נכון צבא של בנות…) שהוקמה בשנת 2005 ע"י פרופסור לאומניות מאוניברסיטת קיוטו.
הלהקה מחזיקה בשיא גינס כלהקת הפופ הגדולה בעולם עם 59 חברות בלהקה.
הלהקה מחולקת לארבעה צוותים והן מופיעות באופן קבוע באולם בטוקיו.
בנות הלהקה עסוקות בקידום מכירות ומפגשי מעריצים ולמעריצי הלהקה הנאמנים ביותר יש את הזכות להחליט מי חברות הלהקה יפרשו ואלו חברות חדשות יצטרפו.
בין בנות הלהקה יש תחרות קבועה על מקומן וחברות הלהקה הותיקות הן אלו המבצעות ביצועי סולו או הופעות בשלישיה בלבד.


דמות נוספת המוכרת בתרבות הג'ייפופ היא האטסונה מיקו כוכבת וירטואלית המדובבת ע"י תוכנת מחשב.
דמותה של האטסונה מיקו מוצגת כנערה בת 16 עם שתי קוקיות ארוכות בצבע טורקיז.
פירוש שמה ביפנית הוא "קול הראשון מהעתיד". והיא אמן הפופ הוירטואלי הראשון שהצליחה מאוד מבחינה מסחרית.


האטסונה מיקו נוחלת הצלחה מסחררת ביפן והיא מודל לחיקוי וההערצה בעיקר בקרב בני הנוער.
דמותה מככבת בפרסומות, צעצועים, קריקטורות והאלבומים שלה נחטפים "כלחמניות טריות".
מכיוון שמדובר בדמות וירטואלית אחת הדרכים בה מעריציה יכולים "להעיר אותה לחיים" היא להתחפש לדמותה ואכן האטונה מיקו היא דמות קוספליי מועדפת בקרב מעריציה ואפשר לראות את דמותה בשלל תחפושות לא רק ביפן אלא גם בסינגפור וטייוואן אשר גם שם היא זוכה להצלחה.
גייפופ2

עשה ואל תעשה ברכבת ביפן

אם יש משהו בו יפן ידועה זו היעילות בה הדברים עובדים ומתבצעים במדינה.
מערכת הרכבות ביפן נחשבת ליעילה, זריזה ומדויקת להפליא אך עדיין תייר המגיע ליפן לא תמיד מבין כיצד להשתמש ברכבת ולא פעם מתרחשות טעויות שונות ומשונות בחוויית השימוש ברכבת.
1. למרות שטוקיו היא עיר חיה ותוססת הרכבות אינן פעילות 24 שעות ביממה.
הרכבות האחרונות יוצאות בשעה אחת לפנות בוקר (ישנם קווים המסתיימים מוקדם יותר) ואז תנועת הרכבות נפסקת עד הבוקר.


לקראת יציאתה של הרכבת האחרונה ישנה מהומה של אנשים הממהרים לתפוס אותה לפני שתעזוב את התחנה.
יפנים רבים שפספסו את הרכבת האחרונה (בעיקר לאחר בילוי לילי שכלל הרבה אלכוהול) מעבירים את שארית הלילה באינטרנט קפה המציע גם חדרון פרטי בו אפשר לישון או במלון קפסולה.
אלו הצריכים להתייצב למחרת בעבודה יאלצו לקחת את הרכבת הראשונה היוצאת מוקדם בבוקר חזרה הביתה על מנת להתקלח ולהגיע מסודרים ומאורגנים לעבודה.


2. בשל כמות השיכורים הגדולה המתניידת ברכבות בשעות הלילה המאוחרות ושעות הבוקר המוקדמות ישנו קרון מיוחד המיועד לנשים בלבד מבלי חשש שיתקלו בהטרדות והצקות.
תיירים לעיתים נוטים לטעות ולא לשים לב שהם עולים על הקרון הנשי למרות שרוב הסיכויים שהסדרן יוריד את אותו גבר מהקרון עוד לפני שהרכבת תצא לדרכה.


3. ביפן לא נהוג לשוחח בטלפון בזמן הנסיעה ברכבת, זה נחשב למעשה גס.
אפשר לגלוש בנייד ולכתוב הודעות אבל לא לשוחח.
4. למרות שיפן נחשבת למדינה בה תושביה מנומסים ושקטים חוויית נסיעה בשעות השיא עלולה לגרום להלם וזעזוע לתיירים.
בשעות השיא המוני אנשים המנסים לחזור הביתה או להגיע לעבודה מנסים לעלות לקרון ולמצוא מקום ברכבת העמוסה.


אמנם היפנים עומדים בתור בסדר מופתי אך בעת העלייה לרכבת נעזרים בדחיפות בשביל להיכנס פנימה.
בנוסף לכך על מנת לדחוס את כל האנשים לקרון, הסדרנים (הלבושים במדים מגוהצים וכפפות לבנות) דוחפים את האנשים פנימה בכוח עד שהקרון נראה כמו קופסת סרדינים צפופה.