שכונת קונג'י – היפסטרים, וינטג', פאנק וריקודים

שכונת קונג'י (Kōenji) בטוקיו נמצאת מרחק נסיעה קצר ברכבת מתחנת טוקיו (Tokyo Stations) ומשכונת שינג'וקו והיא נחשבת לאחת השכונות ההיפסטריות של טוקיו.
השכונה הבוהמיינית צמחה מתנועות הסטודנטים הרדיקליות של יפן בשנות השישים וכיום היא נחשבת למרכז התרבות והמוזיקה האלטרנטיבית של יפן והמקום בו צמחה תנועת הפאנק של יפן.

בשכונה אפשר למצוא שפע של חניות בגדי וינטג', חנויות ספרים וחנויות צעצועים ישנות, חנויות בגדים יד שניה לצד פאבים ומסעדות במחירים נוחים.
חנויות המוזיקה הרבות של קונג'י הן גן העדן לאספני המוסיקה המציגות פריטים נדירים רבים.
אוהבי המוזיקה ימצאו בשכונה ברים רבים ומקומות קטנים המנגנים מוזיקה חיה כאשר כל סגנונות המוזיקה מתקבלים כאן באהבה ולכולם יש מקום.

בערב השכונה מתמלאת בתושבים מקומיים המגיעים לשכונה לאכול ולשתות במחירים זולים, יש שפע של איזיאקיות ומסעדות המציעות אוכל יפני וגם אוכל מערבי.
הסמטאות הצרות והרחובות הנסתרים מלאים בברים קטנטנים בהם אפשר למצוא יצירות אמנות רבות ומגוונות וכמובן הרבה מוזיקה.

השכונה הקטנה היתה מפורסמת כבר בשנות החמישים בזכות בתי התה שלה ובזכות המקדשים הבודהיסטיים ההיסטוריים הנמצאים בה.
אמנם שמה של השכונה מקושר בעיקר לפאנק וחניות יד שניה אך מומלץ למי שמגיע לבקר בשכונה לא לוותר על ביקור במקדש אחד לפחות מכוון שהמקדשים בשכונה נחשבים לנעימים עם אווירה רגועה.

השכונה מפורסמת גם בזכות פסטיבל Kōenji Awa Odori המתקיים בסוף חודש אוגוסט במשך 3 ימים (השנה יתקיים הפסטיבל בתאריך 24-25.08.19)
מה שהתחיל כפסטיבל שמטרתו להחיות את רחובות הקניות הקטנים ברחבי שכונת קונג'י בשנת 1957, צמח והפך לאחד מאירועי הקיץ הגדולים של טוקיו עם למעלה מ -10,000 רקדנים ומעל למיליון צופים.


בפסטיבל משתתפות למעלה מ-150 קבוצות רקדנים והריקוד מתבסס על ריקוד אובון מסורתי שהיה נהוג לרקוד בפסטיבל טוקושימה.
אחד היתרונות של הפסטיבל שהוא אינו מתקיים בשעות הבוקר החמות של חודש אוגוסט אלא בדיוק כשהשמש שוקעת בשעה 17:00 ועד השעה 20:00 בערב כאשר האוויר קריר יותר ונעים לצאת לרחובות לחגוג בפסטיבל השמח.
קונג'י11

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת
מודעות פרסומת

ניקו – יפן הקטנה

"ניקו היא ניפון" (ניקו היא יפן) , סיסמה זו מפוזרת על כרזות ברחבי העיר הקטנה והיפה ניקו הממוקמת במרחק של כ- 150 ק"מ מצפון לטוקיו בגובה של כ- 660 מטר מעל פני הים.
היפנים מאמינים כי כל אדם חייב לראות לפחות פעם אחת בחייו את יופיה של ניקו שפירוש שמה ביפנית הוא "אור שמש".
העיר ניקו נוסדה במאה ה- 8 על ידי הכומר הבודהיסט שודו שהקים את המקדשים המפורסמים של ניקו במורדות ההר בצורה מדורגת ומדויקת להפליא.
בשנת 1999 הוכרזו המקדשים כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.


בדרך אל המקדשים עוברים בגשר שינקיו (The Shinkyo Bridge הגשר הקדוש), גשר יפני מסורתי, קטן, אחד מהמפורסמים והחשובים ביפן השייך באופן רשמי למקדש פוטאראסאן.
הגשר הנוכחי הוקם בשנת 1636, אך לפניו היה גשר אחר באותה נקודה שמקורותיו המדויקים אינם ברורים.
עד 1973 הגשר לא היה פתוח לקהל הרחב ורק לאחר שעבר עבודות שיפוץ נפתח הגשר למבקרים תמורת תשלום.


אחד המקדשים המפורסמים ביותר בניקו הוא מקדש טושוגו בו קבור טוקוגאווה אייאסו אשר ייסד את שוגנות טוקוגאווה אשר ששלטה ביפן כ-250 שנה.
מתחם המקדש מפואר ומורכב מתריסר מבנים השוכנים ביער יפהפה.
המבנים מקושטים בגילופי עץ ועלי זהב רבים, המקדש מכיל אלמנטים גם בודהיסטים וגם מהשינטו. בעבר היה נהוג להפריד בין השינטו לבודהיזם במקדשים, אך בטושוגו שתי הדתות התערבבו כל כך שההפרדה לא בוצעה בשלמותה.


אחד הפסלים המוכרים ביותר הנמצאים במקדש הוא פסל שלושת הקופים החכמים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי", מקור הפסל במזרח הרחוק והם מסמלים פתגם עתיק "אל תדברו רוע, אל תראו רוע, אל תשמעו רוע".
ניקו4
בנוסף ליופי ופאר המקדשים, בזכות מיקומה של ניקו באזור הררי ומיוער היא חלק משמורת טבע רחבה, שגאה להיות שמורת הטבע הראשונה של יפן משנת 1934. השמורה כוללת בתוכה הרים וולקנים, אגמים, מפלים, קופים והרבה אתרים הסטורים.
אחד מפלאי הטבע המתויירים ביותר הוא מפל ניקו (מפל קריפורי Kirifuri)המרשים הנופל מגובה 75 מטר והוא נמצא כמה קילומטרים מהמקדשים.
פירוש השם קיריפורי הוא "ערפל נופל" על שם הערפל הדק שנוצר כאשר המים נופלים על הסלעים בתחתית המפלים התחתונים.


את המפל ניתן לראות ממרפסת תצפית העץ הבנויה לגובה ההר שמעבר לעמק המפלים. מרפסת התצפית ממוקמת כעשר דקות הליכה בשביל סלול.
התקופה היפה ביותר לראות את המפל היא תקופת השלכת- בסתיו, אז נצבע כל האזור בצבעי שלכת של אדום, צהוב וכתום.
ניקו13

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

ההיסטוריה המרתקת של נגסאקי

 

נגסאקי (長崎) היא עיר נמל הנמצאת באי קיושו הדרומי שביפן בעלת היסטוריה מרתקת.
בשנת 1571 כאשר יפן החלה להיפתח לעולם הגיעו לנגסאקי אוניות פורטוגזיות והקימו בה נמל לסחר חוץ.
העיר התפתחה ושגשגה כעיר נמל וגם לאחר שיפן סגרה את שעריה למדינות אחרות בתקופת אדו,
המשיכה נגסאקי לפעול כנמל היחיד הפתוח לסחר בינלאומי.


כאחת מערי הנמל הקרובות ביותר ביפן ליבשת אסיה, נגסאקי מילאה תפקיד בולט ביחסי סחר חוץ ומזה מאות שנים והייתה החשובה מבין מעט מאוד נמלים הפתוחים למספרים מוגבלים של סוחרים זרים בתקופת הבידוד של יפן.
עד היום אפשר לראות בנגסאקי תזכורת לתקופה זו במבני מגורים שונים שנבנו בהשפעת התושבים הזרים שגרו בה.
האזור בו התרכזו התושבים הזרים נקרא "המדרון ההולנדי" (オ ラ ン ダ 坂, אורנדה-זאקה) רחוב מרוצף באבן בו התגוררו סוחרים זרים רבים לאחר פתיחת נמל העיר לסחר חוץ בשנת 1859.
מכיוון שההולנדים היו המערביים היחידים שהורשו להיכנס ליפן בשנים אלו, הכינוי "הולנדים" התייחסו לכל מי שמערבי גם אם מוצאו היה ממדינה אחרת.

אך למרות החשיבות ההיסטורית של העיר היא מוכרת לנו בעיקר גלל פצצת האטום שהוטלה עליה.
ב- 9 באוגוסט 1945, בשעה 11:02 אחר הצהריים – שלושה ימים לאחר שהוטלה פצצה אטומית על הירושימה הוטלה הפצצה האטומית השנייה "איש שמן" על העיר נגסאקי.
המטרה הראשונה היתה העיר קוקורה אך עקב שכבת עננים שמנעה מהטייס להטיל את הפצצה הוחלט לעבור למטרה המשנית- נגסאקי.
הנזק שנגרם לנגסאקי היה קטן מזה שנגרם להירושימה, למרות שהפצצה היתה בעוצמה גבוה יותר וזאת בגלל פני השטח ההרריים של העיר.
בין 40-80 אלף איש נהרגו מהפצצה, חלקם באותו יום וחלקם בחודשים שלאחר מכן.
נגסאקי פועלת להנציח את זיכרון אותו יום טראגי ובעיר ישנם כמה אתרי הנצחה וזיכרון לזכרם של ההרוגים ולהזכיר למבקרים את ההשלכות של הפצצה הקטלנית.
פארק השלום בנגסאקי: הוקם בסמוך למוקד הפיצוץ ומטרתו לייצג את המשאלה לשלום עולמי ונדר שמלחמה קשה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. הפארק כולל את פסל השלום בגובה 9.7 מטרים המסמל את משאלתם של אזרחי נגסאקי לשלום.
נגסאקי5
הפסל סייבו קיטמורה, יליד נגסאקי, יצר את הפסל כסמל לאהבה, הדמות בפסל מרימה את יד ימין ומצביעה על השמים כדי לסמן את האיום של נשק אטומי ואילו הזרוע השמאלית מורמת אופקית כדי לייצג את המשאלה לשלום. עיניה של הדמות עצומות קלות בתפילה לנפשם של קורבנות הפצצה האטומית. בכל שנה ב- 9 באוגוסט, יום השנה להפצצת האטום, נערך טקס זיכרון מול הפסל.
בפארק נמצאת גם מזרקת השלום, שנבנתה לזכר ילדה קטנה שהסתובבה וחיפשה מקור מים. בפארק יש אזור המוקדש לסמלי שלום ובו יש אנדרטאות זיכרון שנתרמו ע"י מדינות שונות.


מוזיאון פצצת האטום: מציג את המאורעות הקשים בצורה נגישה.
במוזיאון אפשר לראות את האירועים שקדמו להפלת הפצצה האטומית, שחזור נגאסקי עד ימינו, תולדות פיתוח הנשק הגרעיני והתקווה לעולם שליו ללא פצצות אטום.

נגסאקי9

קבר סאנו הקדוש: נמצא כ-900 מטר ממרכז הפיצוץ.
בעקבות הפיצוץ כל המבנה הושמד לחלוטין פרט לאחד משעריי הטורי שהיו במקום.
מה שנותר משער הטורי זו הקשת שנותרה עומדת על רגל אחת בלבד במשך כל 74 השנים שעברו.
העמוד הבודד מסמל עבור תושבי העיר את החוסן והחוזק שהם גילו בתקופה הקשה שעברה עליהם.


לא רחוק משם ישנם עצים שלמרות שנפגעו קשה בפיצוץ הם שוקמו ואף החלו לצמוח מחדש.
עד היום אפשר לראות חתיכות זכוכית ופסולת כתוצאה מהפיצוץ בתוך חלל של אחד העצים.

Nagasaki Japan cityscape

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

האוקדאטה- הנקודה הדרומית באי הצפוני

האקודאטה היא העיר השלישית בגודלה באי הצפוני הוקאידו וממוקמת בקצהו הדרומי של האי.
היא אחת מהיעדים התיירותיים הפופולריים ביותר בהוקאידו, וידועה בעיקר בזכות הנופים המרהיבים שלה, פירות הים הטריים, מבנים היסטוריים, מעיינות חמים ופסטיבלים שונים המתקיימים בעיקר בתקופת הקיץ.

כאחת מערי הנמל היפניות הראשונות שנפתחו לסחר בינלאומי אחרי עידן הבידוד במדינה, חוותה האקודאטה השפעה בולטת מהמדינות שמעבר לים, רובע המגורים לשעבר של האוכלוסייה הזרה והמבצר בסגנון מערבי הם בין האטרקציות התיירותיות העיקריות שלה.
לאחר פתיחת הנמל סוחרים רבים מרוסיה, סין ומדינות המערב עברו לעיר והתיישבו בשכונת מוטומאצ'י שפרחה ושגשגה בעקבות המתיישבים הזרים.
כיום השכונה הפכה ליעד תיירותי בזכות המבנים המערבים שנותרו בה כאשר המפורסמים ביותר הם הכנסייה הרוסית האורתודוכסית, הקונסוליה הבריטית העתיקה ואולם הזיכרון הסיני.


נקודת תצפית יפה על כל העיר מציע הר האקודאטה המתנוסס לגובה  334 מטרים.
הנוף מההר, בעיקר בלילות בהירים, הוא מרהיב ונכלל בין שלושת נופי הלילה הטובים ביותר ביפן.


אל פסגת ההר אפשר להגיע עם רכב, אוטובוס או רכבל. בנקודת התצפית ישנן גם מסעדות וחנויות מזכרות.
התצפית מראש ההר מומלצת בכל ימות השנה, גם בעונת החורף אז העיר מושלגת והנוף מראש העיר מציג את העיר עטופה כולה בלבן.


האקודאטה מוכרת גם בזכות שוק הבוקר שלה המתקיים מדיי יום החל מהשעה חמש בבוקר ועד שעות הצהריים, בשוק ישנם דוכנים רבים המציעים מגוון עשיר של פירות ים טריים ודוכנים של פירות וירקות.
מי שפחות מעוניין לקנות ולבשל יכול ליהנות מהאוכל המקומי ולשבת באחת ממסעדות הדגים ופירות הים הנמצאות בשוק.


המנה המזוהה ביותר עם העיר נקראת  "קערת אורז פירות ים" קערת אורז חמה ועליה פירות ים טריים ומומלץ לאכול אותה בשוק הבוקר.
האקודאטה9

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

לאכול נאבה נאבה יפני

יפן מתגאה במגוון מאכלים ומנות המפורסמות שלה, אך יש סוג מסוים של אוכל שזרים ותיירים מתקשים לפעמים ליהנות ממנו "הנבה נבה" – אלו מגוון מאכלים במרקם דביק וחלקלק אשר תופסים מקום נכבד בתזונה היפנית.
השם "נבה נבה" נוצר בשל הצלילים הנובעים בעת ביטוי השם אשר דומים לקולות המשמיעים בעת אכילת מזונות מסוג הנבה נבה.
מאכלי הנבה נבה אינם יפים למראה, אך הם מהווים חלק מהותי מהתזונה היפנית בשל טעמם הטעים ותכונותיהם הבריאותיות. בנוסף להיותם דלי קלוריות ודלי שומן, מזונות הנבה נבה הם עתירי חלבון, עשירים בסיבים תזונתיים בוויטמינים, מינרלים, וחומרים מזינים אחרים.


מכיוון שמודבר במאכלים מרעננים וקלים לעיכול הם מתאימים לאכילה בקיץ החם והלח.
הרכיבים שלהם זולים וקלים להכנה ושיטות הבישול קלות ומהירות כך שגם סטודנטים או מי שאין לו זמן רב לבשל ארוחה יכול להכין ארוחה בריאה ומזינה תוך זמן קצר.
אך למרות כל היתרונות של הנבה נבה יהיה זה נדיר לראות תיירים או תושבים זרים שאוכלים נבה נבה, מדובר בטעם נרכש ולא תמיד קל למי שאינו מכיר את סוג אוכל זה להזמין לעצמו מנה של אוכל חלקלק ומעט מוזר.
מה הם מאכלי הנבה נבה?

Tororo: אוכל דביק העשוי מסוגים שונים של בטטות מגורדות המכונות בטטות הרים אשר להן טעם מעודן.
את הבטטות מגרדים לעיסה דביקה אותה נהוג לאכול לצד מאכלים יפנים רבים כמו אורז חם, דגים ועוד.
הבטטות היפניות עשירות בחלבון, ויטמינים ומינרלים והן מכונות לעתים "תרופת ההרים". בנוסף לאורז, ניתן לאכול טורורו גם מעל  איטריות אודון, סובה או מעל טונה גולמית חתוכה.
הטורורו נחשב כמרכיב חשוב ועיקרי במנות הנבה נבה.


Natto: הנאטו הם לפולי סויה מותססים ביפן. לעתים קרובות הוא מעורבב עם חרדל ורוטב סויה מתוק.
הנאטו הוא אחד ממאכלי הנבה נבה היותר מוכרים בשל ריחו החזק אך יש לו קהל מעריצים גדול שאינו מוכן לוותר על מנת נאטו לארוחת בוקר. אך למרות זאת המרקם הדביק שלו והריח החריף והחזק גורם לאנשים רבים ואפילו לכמה יפנים להתקשות לאכול אותו.
מדובר באחד ממאכלי הנבה נבה הבריאים ביותר ובין שלל תכונותיו הוא ידוע  כמשפר את זרימת הדם ומקדם את בריאות הלב.
מי שרוצה לנסות לאכול נאטו יכול לערבבו עם מרכיבים מגוונים כמו ווסאבי, קימצ'י, או אפילו אבוקדו, כדי שיהיה מעט יותר מעורר תיאבון וטעים.


nameko: פטריות אשר בעולם הן נדירות אך ביפן אפשר למצוא מהן בשפע.
גודלן קטן והן בעלות ציפוי דביק וג'לטיני המצוי על כובע הפטרייה, העמוס בוויטמינים ומינרלים. את הפטריות אפשר למצוא במגוון מנות יפניות, החל ממרק מיסו ועד צ'יפס. לפטריות נמקו טעם עדין ואגוזי.


Okra: אנחנו בישראל מכירים את האוקרה כירק במיה.
ירק ירוק שאפשר למצוא גם בארץ במחלקת הקפואים בסופר או במיה טריה אצל הירקן.
הזרעים הלבנים של הבמיה אחראים למרקמה הדביק והרירי.
האוקרה לא נחשב כאחד הירקות המסורתיים של יפן. במקור, מדובר בירק שיובא ליפן, בזכות המרקם הדביק שלו הוא הפך לאחד ממזונות הנבה הנבה הנפוצים ביותר, במיוחד במנות ראשונות קטנות או כתוספת לצד מנה עיקרית או כמילוי בסושי.
האוקרה ידוע כמקור עשיר לסיבים תזונתיים וויטמינים.

Neba Neba Don: את כל המאכלים שציינו מערבבים ביחד למנה אחת גדולה, טעימה ומזינה, ומניחים מעל קערת אורז חם או איטריות סובה.
ביפן מנה זו נאכלת בד"כ בקיץ כי היפנים מאמינים שמזונות הנבה נבה מקלים על עייפות חום הקיץ.
היפנים מכינים לעצמם קערה גדולה עם תוספת של ביצה טריה ומעט רוטב סויה, מערבבים הכל עם מקלות אכילה ונהנים ממנה מפנקת בריאה ומזינה.
נבה נבה5

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

 

 

אי "ספינת המלחמה " בהאשימה

האי האשימה (端 島-שימה הוא סיומת יפנית לאי), הוא אי קטן שנמצא כ 20 קילומטרים מנמל נגאסאקי. עד 1974 שימש האי כמכרה פחם, ולמעלה מ- 5000 תושבים גרו באי הקטן ובנו בו את ביתם.
אורכו כ- 480 מטר ורוחבו כ- 150 מטר, ולכן התוצאה הייתה צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר בהיסטוריה שנרשמה ברחבי העולם.

כדי להכיל כל כך הרבה אנשים באזור כה קטן, כל פיסת אדמה נוצלה ונבנו עליה מבני מגורים עד שצורתו של האי היתה כספינת מלחמה גדולה וכך קיבל האי את הכינוי המזוהה איתו "גונקנג'ימה" אשר פירושו ביפנית "ספינת קרב".
הפחם התגלה לראשונה בגונקנג'ימה בשנת 1810 וכרייה תעשייתית החלה בשלהי 1800, זמן קצר לאחר מכן נרכש האי על ידי תאגיד מיצובישי. עם עליית הייצור, האי הורחב, ונבנו מבני מגורים ותעשייה גדולים.
מנהלים, עובדים ומשפחותיהם ראו באי הקטן בית. תושבי האי הצליחו לחיות חיים טיפוסיים עד כמה שאפשר. מחצית מהאי הוקדש לעבודות המכרה, השני לחלל מגורים, בתי ספר, מסעדות, חנויות, בריכת שחיה, קולנוע ובית חולים.
כאשר הוטלה פצצת האטום בשנת 1945 על נגאסאקי, ההשפעה היחידה על גונקנג'ימה הייתה רוח חזקה שפגעה באי אך לא היו נפגעים בנפש או רכוש.

עקב ירידה בביקוש לפחם, באפריל 1974 נסגר המכרה, ותושביו נאלצו לעזוב את גונקנג'ימה, ונטשו את האי על כל מבניו. במהלך השנים שחלפו מאז, ניזוקו המבנים של בתי המגורים ומתקני הכרייה מנזקי טבע שונים, בעיקר סופות טייפון, מה שהקנה לאי אווירה מפחידה ומאיימת.

בגלל הסכנה להתמוטטות מבנים, גונקנג'ימה היה סגור לקהל, ובמשך שנים רבות ניתן היה לראות את האי רק מסיורי שיט אשר הקיפו את האי מרחוק.
באפריל 2009, נבנה מזח סירות אשר אפשר לסירות סיור לעגון ליד גונקנג'ימה, ומאז הפך האי לאטרקציה תיירותית ומבקרים רבים מגיעים לסיור באי הנטוש.

המשתתפים בסיור נלקחים לתצפית בחלק קטן בקצה הדרומי של האי ומבלים כ- 45 דקות על האי עם מדריכי טיולים דוברי יפנית.
למרות הביקורים באי עדיין חל איסור להתקרב למבנים מחשש שיתמוטטו.
בגלל תנאי מזג האוויר מדובר בשייט במים סוערים ולכן אין זה מומלץ למי שסובל ממחלת ים ומומלץ לשוט לאי רק בין החודשים ספטמבר-אוקטובר אז מזג האוויר נוח ומתאים לביקור.
האשימה8
בזכות מראהו המפחיד והמצמרר של האי, תמונות חיצוניות שלו מופיעות בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה כאשר המוכר ביניהם הוא  הסרט "Skyfall" של ג'יימס בונד משנת 2012 הכולל סצנות מפחידות מגונקנג'ימה.

התעניינות הגוברת באי הביאה ליוזמה להגנתו כאתר של מורשת תעשייתית.
לאחר דיונים רבים האי אושר רשמית כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ביולי 2015, כחלק מאתרי יפן.
האשימה7

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

9 חבלי הארץ היפים של יפן

יפן מורכבת משרשרת איים המשמשים כביתם של כ- 127 מיליון איש.
לאלו המתבוננים על יפן מהצד ייתכן ונראה כי מדובר במדינה מאוחדת ללא הבדלים בין האזורים השונים אך לא כך הדבר.
יפן מחולקת ל- 9 חבלי ארץ כאשר כל חבל ארץ הוא בעל מאפיינים משלו ותכונות המבדילות אותו ומייחדות אותו מחבלי הארץ האחרים.
כל אזור מתאפיין בנתונים גאוגרפים שונים כמו: אוכל, תרבות וגם דיאלקט (ניב) שונה בשפה היפנית.
אלו הם חבלי הארץ ביפן מצפון לדרום:
regions_of_japan

Hokkaido:
האי הצפוני ביותר, השני בגודלו ביפן והכי פחות מפותח מבין האיים המרכזים של יפן.
בזכות מיקומו הצפוני האי אזור זה מאופיין בטבע פראי שיד אדם כמעט ולא נגעה בו.
מזג האוויר באי בתקופת החורף איננו פשוט והוא מאופיין בקור עז ושלגים אך בקיץ נהנים תושבי האי ממזג אוויר מושלם- נעים וללא לחות.
בתקופת הקיץ מציע האי אינספור טיולים בחיק הטבע וגם פסטיבלים.
מי שכן בוחר להגיע להוקאידו בחורף הם לרוב העוסקים בסקי או כאלו המגיעים לפסטיבל השלג המפורסם המתקיים בעיר סאפורו.


Tohoku:
חבל ארץ הררי ומיוער הנמצא על האי המרכזי הונשו.
בטהוקו אפשר למצוא נופים כפריים, טירות מתקופות הסמוראים ושפע של מעיינות חמים.
האזור מתאפיין באקלים קר ומושלג מאוד בחודשי החורף, בהרים רבים, ובחופים מסולעים. לכן, גם כיום אוכלוסיית טוהוקו קטנה יחסית, רק כ-10 מיליון תושבים (פחות מ-10% מכלל האוכלוסייה).
טוהוקו ידועה בזכות הפסטיבלים הגדולים אותם היא מארחת ואתרי סקי וסנובורד.
אוהבי האורז ישמחו  לבקר בטהוקו הידועה באורז האיכותי שלה.


Kanto:
המישור הגדול ביותר ביפן והאזור המאוכלס בצפיפות הרבה ביותר.
כמה מהערים הגדולות ביפן כמו טוקיו ממוקמות באזור זה.
אך לאזור זה יש עוד מה להציע מלבד הערים הגדולות והמודרניות, בקאנטו ישנן גם ערים קטנות ומסורתיות בהן נמצאים מקדשים רבים.


Chubu:
חבל הארץ הנמצא במרכז הונשו.
בצ'ובו נמצאים שרשרת ההרים האלפים היפניים ובתחומה נמצא גם אחד מהסמלים המוכרים ביותר של יפן- הר פוג'י.
בירת חבל צ'ובו היא נגויה, העיר הרביעית בגודלה ביפן.
בצ'ובו יש מגוון גדול של מסלולי טבע, חוות חקלאיות מסורתיות, אתרי סקי ומעיינות חמים.

Kansai:
קנסאי הינו חבל ארץ מרתק אשר מכיל את התרבות העשירה של יפן העתיקה עם מגוון מדהים של ציוני דרך היסטוריים ותרבותיים בצורת המקדשים, ארמונות וטירות.
בקנסאי נמצאות שלושת ערי הבירה הקודמות של יפן אשר היוו את המרכז התרבותי והפוליטי בעברה של יפן.

Chugoku:
חלקו המערבי של האי המרכזי.
רובו של החבל הוא כפרי והעיר המרכזית היא הירושימה.
אחת האטרקציות המוכרות בחבל זה הן דיונות חול ענקיות .

Shikoku:
האי הקטן ביותר מבין ארבעת האיים המרכזיים של יפן וגם הרגוע והשלו מכולם.
אחד מסמלי האי הם 88 המקדשים הבודהיסטיים אשר המאמינים נוהגים לטפס אליהם במסע רגלי אשר אורכו כ-1200 ק"מ.
לרוב לוקח לעשות את המסע בין 30-60 יום.


Kyushu:
חבל הארץ הדרומי ביותר.
שטחה של קיושו הררי מאוד עם פעילות וולקנית רבה.
העיר המפורסמת ביותר הנמצאת בקיושו היא נגאסקי עליה הוטלה פצצת אטום במלחמת העולם השניה.


Okinawa:
האזור הדרומי ביותר ביפן המורכב מעשרות איים קטנים לאורך כ1000 ק"מ.
אוקינאווה ממוקמת בצומת ימי חשוב, בין טיוואן בצפון, פיליפינים מדרום וקוריאה וסין ממזרח.
לחבל זה היסטוריה ארוכה ועשירה כאשר אחד האירועים ההיסטוריים המוכרים ביותר הוא כיבוש האי ע"י ארה"ב במלחמת העולם השניה.
לאוקינאווה כמה איים גדולים ומרכזיים כאשר לכל אי יש מאפיינים שונים אך לכולם חופים לבנים יפיפיים, אתרי צלילה ומאכלי ים טריים.

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת