קוצ'י מוצ'י…

מוצ'י- עוגת אורז קטנה אך בעלת מקום של כבוד בקרב הקינוחים היפנים.
העוגה הקטנה והדביקה מורכבת בסה"כ מאורז ומים אבל תהליך ההכנה שלה מורכב יתר מערבוב פשוט של שני רכיבים אלו.
האורז בו משתמשים הוא אורז דביק במיוחד שעבר תהליך ארוך מאוד של בישול.

בתהליך ההכנה המסורתי של המוצ'י חובטים באורז המתוק עד שהוא הופך לבצק דביק במיוחד.
בצק האורז הדביק נמצא בחבית עץ ענקית ושני אנשים חובטים בבצק במוטות עץ גדולים כאשר מדי פעם אחד מהם מוסיף מים לבצק תוך שמירה על ידיו מחבטות העץ אותן ממשיך העובד השני להכות בבצק האורז.

בסיום ההכנה האורז הופך לבצק מבריק ודביק איתו אפשר להכין את המוצ'י בדרכים רבות- לטגן, לבשל לאפות ועוד…

הדרך הנפוצה ביותר לאכילת מוצ'י היא הכנת עיגולים מהבצק ומילויים במגוון אפשרויות כמו דובדבנים, מאצ'ה, תות שלם ואפילו לעטוף איתו כדור גלידה.
כיום מכינים את המוצ'י במפעלים ואת ההכנה המסורתית אפשר לראות בפסטיבלים או לקראת ראש השנה היפני.(לחץ לצפייה בסרטון הכנה)
הצפייה בהכנת המוצ'י בדרך המסורתית היא דבר אהוב על היפנים ומדיי פעם נותנים מכיני המוצ'י גם למשתתפים (במיוחד לילדים) להשתתף איתם בהכנת המוצ'י תוך שמירה על הידיים של העוזרים…

המוצ'י נראה ממתק טעים ותמים למראה אך מדובר במאכל מאוד דביק שאינו קל ללעיסה ובליעה ולכן ילדים קטנים ואנשים מבוגרים המתקשים בלעיסה צריכים להיזהר באכילת המוצ'י.
לקראת ראש השנה היפני, מפרסמות הרשויות ביפן המלצות לאכילת מוצ'י בדרך הנכונה והזהירה ביותר ועדיין מדי שנה מוצאים את מותם כמות בודדה של קשישים יפנים אשר נחנקו בעת אכילת המוצ'י.

יחד עם זאת המוצ'י נחשב כקינוח בריא, ללא חומרים משמרים ונטול גלוטן ועבור היפנים המוצ'י הוא ממתק בעל מסורת יפנית ארוכה וחשובה והוא מככב בפסטיבלים, בארוחות חגיגיות וגם כמאכל מסורתי בחגים ובעיקר בראש השנה היפני.

• התמונות והסרטון מרחבי הרשת

הבויבו- פרגוד יפני בעל היסטוריה שלמה

הפרגוד היפני המתקפל (ביפנית byobu – הגנה מפני הרוח) משמש גם בימים אלו, כמחיצות החוצצות לחלוקת חלל החדר וכקישוט אמנותי. הפרגוד מורכב ממספר פאנלים המחוברים ביחד ועשויים מעץ ונייר אורז. ולרוב מעוטר בנושאים הקשורים לטבע ונוף.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כמו דברים רבים ביפן גם הפרגוד הגיע מסין בתחילת המאה ה-8, ובעלי מלאכה יפנים החלו לייצר מחיצות בעיצוב יפני המושפע מההדפסים הסינים.
בתחילת הדרך היתה המחיצה עשויה מפאנל אחד בודד אשר הורכב ממסגרת עץ ובעיקר שימש בחצר הקיסר במהלך טקסים חשובים.
לקראת המאה ה-9 הפך הביובו לרהיט הכרחי בכל בית ומקדשים. הביובו הנפוץ ביותר הוא זה המורכב משני פאנלים.
בתקופת אדו (1600–1868) עבר הביובו את השינוי הגדול ביותר מבחינת העיצוב. בתקופה זו ניתן היה לראות את הביובו בכל מקום ואנשים רבים עסקו במלאכת הכנתו ועיצובו.
הביובו התפתח עם השנים במהלך תקופות יפניות שונות, כאשר טכניקות העיצוב משתנה וגם החומרים ממנו מיוצר הביובו משתנים.
בשנות ה-50 של המאה ה-19, כאשר יפן נפתחה לראשונה למסחר, היה הביובו בין הסחורות היפניות הראשונות והמוצלחות ביותר לאירופה. בשלהי המאה ה-19היה זה ריהוט שכיח למדי בכמה מהערים באירופה.

סגנונות העיצוב והעיטורים השונים על הביובו מתארים את חיי הטבע והנופים המרהיבים של יפן.
עד היום ניתן למצוא ביובו בכל בית יפני, חנויות, מקדשים ועוד…
הביובו הינו רהיט הכרחי בבתים היפנים המסורתיים, שהם לרוב קטנים ובעלי חדר אחד מרכזי המשמש גם כחדר שינה וגם כחדר אירוח. באמצעות הביובו ניתן בקלות לחצוץ את החלל הגדול לכמה חללים קטנים ואישיים יותר.
אחד הדברים החשובים בפרגוד הוא שיהיה קל לנשיאה ולקיפול.

חלק מהבויובו נוצרו ע"י אמנים גדולים ביפן וכיום הם נחשבים ליצירות אומנות יקרות ערך.
כיום רוב הפרגודים מיוצרים בזול במפעלים וחלקם אף מגיעים מסין.
ישנם מקומות מעטים המייצרים פרגודים מסורתיים בהם כל תהליך הייצור נעשה בעבודת יד. מקומות אלו הם בד"כ מקומות משפחתיים בהם הכנת הפרגוד נלמדת ועוברת מדור לדור.

• התמונות בבלוג מרחבי הרשת

העולם המופלא של הטופו

לרוב כשחושבים על המטבח היפני חושבים על מגוון גדול של דגים טריים, פירות ים מרקים על בסיס ציר דגים וכמובן המנה המפורסמת – קובה ביף ולא על אוכל צמחוני/טבעוני.
אחת השאלות והתהיות הגדולות של צמחונים וטבעונים לקראת ביקור ביפן היא "מה נאכל שם?…" אבל המטבח היפני מתדהר בכמה וכמה מנות על טהרת המטבח הטבעוני.
אחד ה"כוכבים הגדולים" של המטבח היפני הוא כמובן הטופו וניתן למצוא אותו בשלל מנות טעימות. נכון שמקור הטופו בסין (למרות שמקור השם טופו הוא ביפן) אך הוא מזמן פרץ את דרכו לעולם הגדול ונמצא במטבחים רבים באסיה ומוכר גם בעולם המערבי .

לכאורה מדובר בגוש לבן, חסר טעם ומשעמם, אך מי שיודע לעבוד נכון עם הטופו ידע להכין אתו מאכלים טעימים במיוחד.
המפתח להבנת הטעם והפוטנציאל הגבוה של הטופו במטבח הוא להבין את יכולתו לספוג טעמים. הטופו מדהים בקליטת הטעמים של רטבים השונים לתוכו.

הטופו "התגלה" כבר לפני למעלה מאלף שנים במטבח האסייתי ואף מכונה "גבינה אסייתית" עם השנים אומץ הטופו לעוד ועוד מטבחים וממאכל שאפשר למצוא רק בחניות המוכרות אוכל מהמזרח הרחוק אפשר היום למצוא טופו בכל סופרמרקט רגיל.
הטופו מיוצר מחלב סויה שעבר תהליך של גיבון .
אפשר לחלק את הטופו לשני סוגים עיקריים (בחלוקה גסה):

• טופי רך (סילק- משי) המשמש בעיקר למנות קרות ופחות נפוץ בארץ
• טופו קשה המשמש לבישול והוא הטופו אותו אנחנו בישראל מכירים.
  
  

  

  

במטבח היפני אפשר למצוא מנות רבות עם טופו ואפילו מסעדות הנקראות  Tofuya המתמחות בהכנת טופו ומגישות רק מנות בהן הוא מככב.
תופתעו לגלות כמה סוגים וטעמים יש לטופו: אפשר למצוא מנות עם טופו טרי, מטוגן, מבושל ואפילו קינוחים מתוקים לסיום הארוחה.

מנות הטופו המוכרות והאהובות ביותר ביפן הן:

• Hiyayakko- טופו רך, טרי עם קצת רוטב סויה מעליו ומעט ג'ינג'ר מגורד.
• אגדאשי – טופו מטוגן המוגש עם רוטב סויה חם ובצל ירוק. בד"כ מוגש באזאקיות.
• Inarizushi- נחשב לסוג של סושי, כיסון טופו הממולא באורז סושי. נמכר בסושיות ובסופרמרקט.
  ואי אפשר לסיים בלי קינוח…

פודינג טופו- עשוי מטופו משי רך, חלב סויה ,רוטב מתוק (תותים, דבש, קרמל וכו…) ולעיתים עם חתיכות של ג'ינג'ר מסוכר למעלה.
אפשר לאכול את הפודינג קר או חם.

* התמונות בבלוג מרחבי הרשת

?have you signed up already

ISDEF Japan website

ISDEF Japan Exhibitor Enquiry

ISDEF Japan event brochure

שעת כושר יפנית

בשנות ה-20 של המאה הקודמת קבוצת יפנים מטעם הממשלה  ביקרה בארה"ב ונחשפה לתוכנית בוקר אמריקאית ברדיו ששידרה כל יום 15 דקות של תרגילי התעמלות.
היפנים אהבו מאוד את הרעיון והחליטו לנסות לעשות תכנית רדיו דומה ביפן על מנת לקדם אורח חיים בריא.
עם השנים, חדל הקהל האמריקאי להתעמל לקול הרדיו ואילו הקהל היפני התאהב בתוכנית הרדיו  והיא הפכה לחלק משגרת הבוקר של היפנים.

עד היום התוכנית מצליחה ועוזרת ליפנים החל מקשישים ועד ילדי בית ספר לעשות התעמלות בוקר קלילה.
תכנית הרדיו הנקראת rajio taiso ,הפעם הראשונה ששודרה היתה ב-1928 במהלך החגיגות להכתרת הקיסר היפני הירוהיטו.

בעבר, אחת ממטרות התוכנית היתה לדאוג לכך שהחיילים היפנים ישמרו על הכושר באמצעות תרגילי ההתעמלות וכמובן שגם שאר אזרחי יפן יתעמלו וישמרו על אורח חיים בריא.
עד  מלחה"ע השנייה כל אזרח וחייל ביפן היו מקדישים 15 דקות להתעמלות הבוקר אך לאחר המלחמה, כאשר יפן היתה בשליטת ארה"ב, נאסרו השידורים ברדיו והתוכנית הופסקה לזמן קצר.
בשנת 1951 יפן חזרה להיות מדינה עצמאית ואחד הדברים שהממשלה החדשה עשתה היה להחזיר את תכנית rajio taiso עבור האזרחים שהתגעגעו להתעמלות הבוקר המשותפת.
כיום, התוכנית עשתה "מתיחת פנים" קלה, תרגילי ההתעמלות התעדכנו וכן הוחלפו השירים לעדכניים יותר.

התוכנית משודרת פעמיים ביום בשעות הבוקר המוקדמות וכוללת תרגילים בסיסים ביותר כשברקע מתנגנים שירים המלווים את התרגילים.

ברחבי יפן, ניתן לראות קבוצות של אנשים מתעמלים יחד בפארקים, ילדים מתעמלים בבתי הספר וישנם גם מקומות עבודה הדואגים שהעובדים יעשו הפסקה קצרה ויתעמלו כולם ביחד.

לא רק ביפן ההתעמלות המשותפת הפכה להיות כה פופולרית, אפשר למצוא עוד קהילות אסייתיות המתעמלות יחדיו בבוקר כמו בסין וטייוואן.

• כל התמונות מרחבי הרשת