מי יודע מדוע ולמה היפנים הולכים עם מסכה?

תייר המגיע ליפן נדהם מדברים רבים שהוא רואה במדינה המיוחדת הזאת, אחד מהמראות השכיחים ביפן שלרוב מעוררים את הסקרנות של התיירים הם יפנים שהולכים בציבור עם מסכת מנתחים על הפנים.
בעבר היה נהוג שרק מי שכבר חולה חובש מסכה אך עם הזמן דברים השתנו וכיום זה נראה שכמעט כל אחד חובש מסכה.
אז למה כל כך הרבה יפנים הולכים עם מסיכת מנתחים על הפנים? האם כולם רופאים מנתחים או שאולי כולם חולים?
לסוגיה המעניינת הזאת יש כמה תשובות דיי פשוטות…
1. יפן ידועה במוסר העבודה הגבוה שלה והיפנים ידועים כמי שעובדים מאוד קשה ולכן מאוד חשוב ליפנים להימנע מהפצת מחלות שחלילה לא ידביקו אדם אחר במחלה שהם נושאים וכך יפסידו ימיי עבודה חשובים ויקרים.
ריבויי האנשים אשר מגיעים לעבודה עם מסכה על הפנים גורמים לכך שמקום העבודה לא נראה כמו משרד אלא כחדר ניתוח…
2. היפנים מתניידים הרבה בתחבורה ציבורית ובעיקר ברכבת אשר עמוסה עד אפס מקום מה שכמובן גורם לחשיפה גדולה של חיידקים ועוד יצורים לא רצויים בגוף האדם, שימוש במסכה פותר את הבעיה.
3. היפנים סובלים מאלרגיות רבות ושימוש יום-יומי במסכה מונע חשיפה לגורמים אלרגניים.
4. בשנת 2003 החלו לייצר מסכות זולות וחד פעמיות הנוחות לשימוש ומאז השימוש במסכות להימנעות ממחלות גדל משמעותית כאשר המסכות הפכו להיות נגישות הרבה יותר.
5. לדברי יפנים שנשאלו על כך הם טענו שכאשר הם הולכים עם מסכה זה פשוט מרחיק מהם מטרידים ואנשים נמנעים מליצור איתם קשר.
5.ביפן מאוד קר בחורף, אז נכון שאפשר להתלבש בשכבות רבות, ולשים צעיף, כובע וכפפות אבל איך אפשר לחמם את הפה, האף והלחיים? המסכה מספקת פתרון גם לבעיה הזאת.
6. הסיבה אולי השכיחה ביותר לא קשורה כלל וכלל לבריאות…המסכות (בעיקר בקרב בני הנוער) הפכו לאביזר אופנתי. חיפוש ברשת אחר “beautiful masked girl” מביא למאות תוצאות, יש חברות רבות אשר מציעות מבחר גדול של מסכות עם ציורים, נקודות, פסים, בצבעים שונים ואפילו מסכה שחורה של נינג'ה.
וכך המסכה הפכה מאביזר המזוהה עם חדרי ניתוח, רופאים וחולים לפריט אופנה שכמעט ולא יוצאים מהבית בלעדיו.

המתנה השווה ביותר שכל יפני ישמח לקבל

אחת המתנות היוקרתיות ביותר שתוכלו לתת ליפני היא פרי המלון. לא סתם מלון אלא מלון היובארי.
מלון היובארי קינג הוא מלון שפותח ביפן של המאה ה-19 בעיירה בשם יובארי הנמצאת ביפן.
מדובר בהכלאה של שני זנים שונים של מלונים והוא ידוע כמלון האיכותי ביותר בזכות הטעם המשובח, המראה, הריח החזק, העסיסיות ואורך חיי המדף שלו.
הבקרה שעובר המלון לאורך כל שלב הגידול והאריזה שלו, היא למעשה הסיבה למחירו המופקע, שמגיע במכירות פומביות לסכומים של אלף ואלפיים דולר.
הגידול של המלון מתחיל מחממות מבוקרות ,כאשר המלון מקבל השקיה מספר פעמים ביום ובדיקה דקדקנית יומיומית של החקלאי אחר כל אחד מהמלונים שגדלים בחממה. לאחר מכן, המלונים הטובים ביותר מועברים מהחוות לבית האריזה, שם כל מלון נבדק מחדש באמצעות נקישה מיוחדת ולאחר מכן לאריזה – הכל בעבודת יד ללא מגע מכונה כלל.
על מנת לקבל את התווית היוקרתית המלון חייב לגדול בעירייה יובארי ומדיי שנה יש ייצוא מוגבל של המלונים הייחודים האלו מה שמקפיץ את המחיר שלהם.
מגדלי מלון יובארי קינג מספרים בגאווה שהמלון שלהם נאכל ונקנה בסכומי עתק בכל העולם ומבטיחים – התמורה שווה את המחיר.
כמו שמפניה יוקרתית או קוויאר, גם מלונים נחשבים ביפן כסמל סטטוס. אחת המתנות השוות והנחשבות ביותר שיפני יכול להביא הוא מלון יובארי כאשר מחיר מלון מסוג זה יכול להגיע לסכום של 1000 ש"ח.
המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור צמד מלוני יובארי הוא 2.5 מיליון ין (כמעט 24 אלף דולר) המחיר הגבוה הזה שולם בשנת 2008, שנה שהייתה קשה למגדלי המלונים בעיר, והוא הוענק כתרומה.

כרטיסי ביקור ביפן- איך עושים את זה כמו שצריך?

לכרטיסי הביקור ביפן יש חשיבות רבה, כרטיס הביקור מייצג את האדם העומד מאחוריו ולמעשה מעביר מסר לגבי אופיו המקצועי של בעליו וכמובן של העסק שאותו הוא מייצג.
הכרטיס משרת את המטרה החשובה של זיהוי המיקום של האדם בהיררכיה הארגונית של החברה.
ישנם כללים ברורים מאוד לדרך בה מגישים ומקבלים את כרטיסי הביקור וגם מה עושים עם הכרטיס במהלך ואחרי הישיבה.

אז מה חשוב והכרחי לדעת לגבי כרטיסי ביקור ביפן?

• את כרטיס הביקור יש להגיש כאשר שתי הידיים אוחזות בו. מעשה זה נחשב למחווה צנועה.
  יש לשים לב שהכיתוב ביפנית מופנה כלפי מעלה כך שמקבל הכרטיס יוכל לקרוא בקלות את מה שמוצג על הכרטיס.
• בעת הגשת כרטיס הביקור יש להוסיף הצגה עצמית קצרה- שם מלא ושם החברה.
• יש להגיש כרטיס חדש ונקי ובשום אופן לא כרטיס משומש.
  אסור שהכרטיס יהיה במצב פגום, קרוע, מקומט או מלוכלך.
• בעת קבלת כרטיס ביקור יש להודות על קבלת הכרטיס ולהקריא מהכרטיס את שמו ותפקידו של בעל הכרטיס וכך בעצם לקבל אישור שהשם ברור ומובן.
• לאחר שלב ההיכרות והחלפת כרטיסי הביקור יש להניח את כרטיסי הביקור לפנייך בצורה מסודרת כך שהם יהיו לעזר לדעת מה תפקידו ושמו של כל אחד מהמשתתפים בישיבה.
  מומלץ להניח את כרטיס הביקור של הדמות הבכירה ביותר במיקום הטוב ביותר על השולחן.
• אין לקשקש על כרטיסי הביקור או לשחק איתם. כאשר הפגישה מסתיימת יש לשים את הכרטיסים בתוך הקופסא/נרתיק המיועדת לכך וכמובן לא להשאיר כרטיסי ביקור על השולחן בחדר הישיבות.
• את כרטיס הביקור מחליפים רק בהיכרות ראשונית וכן חשוב לשמור את כרטיסי הביקור שקיבלת בקלסר המיועד לכך.
  היפנים נוהגים לשמור כרטיסים רבים לאורך השנים ונהוג לזרוק כרטיס ביקור רק אם משוכנעים בוודאות שלא תראו עוד את אותו אדם.
• כיום נהוג ביפן שכרטיסי הביקור יהיו דו- צדדיים, צד אחד באנגלית והצד השני ביפנית.
  מומלץ לאנשי עסקים המגיעים ליפן להדפיס כרטיסי ביקור ביפנית שכן מעשה זה נחשב למוערך מאוד מצד היפנים.
• כאשר מגישים את כרטיס הביקור רצוי להגיש אותו מעט נמוך יותר מהקולגה שנמצא במעמד גבוה יותר.

והכלל החשוב ביותר, יש להגיע תמיד עם כרטיס ביקור, מבחינת היפנים אף תירוץ אינו מתקבל לכך שמגיעים ללא כרטיס ביקור.

עשרה כללי זהב לאכילה עם צ'ופסטיקס

היפנים מתייחסים למקלות האכילה שלהם ברצינות ויש חוקים נוקשים אשר יש להישמע להם בעת האכילה איתם.
אמנם היפנים סלחניים כלפי המערביים אשר אינם מכירים את כל החוקים לאכילה נכונה אך יש כמה כללים בסיסים אשר יש להישמע להם בעת האכילה עם הצ'ופסטיקס.

1. יש להקפיד ולהשתדל לאחוז את הצ'ופסטיקס בצורה נכונה, לא לכולם קל לאכול עם המקלות ויש כאלה שנדרש להם זמן מה ללמוד איך לאכול באמצעותם אך מומלץ להתאמן ולצפות במי שאוחז נכון וללמוד לאכול עם המקלות בצורה הנכונה. אכילה נכונה או לפחות לנסות לאכול נכון עם המקלות הוא מעשה שמאוד יוערך מצד היפנים.
2. ביפן נהוג להזמין מספר מנות ולחלוק אותן עם יושבי השולחן כאשר לכל סועד יש צלחת אישית אליה הוא מעביר את האוכל. אסור לאכול עם המקלות ישר מתוך צלחת חלוקה אלא לקחת אוכל לצלחת האישית בלבד.
3. במסעדות יפניות רבות אפשר למצוא כלי קטן אישי לכל סועד עליו ניתן להניח את המקלות אכילה. יש להשתמש במתקן כזה ולהניח עליו את מקלות האכילה כאשר לא משתמשים בהן. במידה ומדובר בצ'ופסטיקס חד פעמיים לא יונח מתקן עבור הסועדים (במקרה כזה אפשר להניח את המקלות על נייר העטיפה בהן היו מקלות האכילה)
4. במידה והמנות הגיעו ואתה מתלבט מאיזה מנה לאכול אסור "לעבור" על המנות עם מקלות האכילה. יש להשתמש בהן אך ורק בשביל לקחת מהאוכל.
5. אסור "לחפור" באוכל עם המקלות. יש לקחת אוכל מהחלק העליון ולא לנבור בתחתית הצלחת.
6. אסור ללקק את המקלות אכילה.
7. אחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאין להעביר אוכל אחד לשני באמצעות מקלות האכילה, פעולה זו מזכירה את אחד המנהגים מטקס הלוויה ביפן.
   ניתן להעביר אוכל באמצעות המקלות ולהניח על הצלחת של הסועד אליו אתה מעביר אוכל. לעיתים במסעדות יניחו גם מקלות אכילה במרכז השולחן אשר מיועדים להעברת אוכל ולא לשימוש אישי.
8. מקלות האכילה הן לא צעצוע…אין להצביע עם המקלות, לשחק, לנסות לשבור אותם או סתם לשפשף את המקלות אחד בשני. כל מעשה כזה נחשב לזלזול ונראה כי מי שעושה זאת חושב שמקלות האכילה זולים.
9. כאשר מניחים את מקלות האכילה אין להניח אותם בהצלבה אחד על השני אלה להניח אותם בצורה מקבילה זה לזה.
10. כאשר אוכלים מרק אין לערבב את המרק עם המקלות, כאשר עושים זאת זה מתפרש כי מי שעשה זאת מנסה לנקות את המקלות וזה לא מעשה מקובל.

מקלות האכילה אמנם נועדו לאכילה אך עבור היפנים הם לא "סתם" שני מקלות אכילה אלא סמלים המושרשים עמוק בתרבות היפנית.
לאכול היטב באמצעות מקלות האכילה הוא אתגר גדול אפילו ליפנים ומה שהכי חשוב הוא שניסית לאכול איתם כראוי וגם על המאמץ הזה יעריכו היפנים את האורחים שלהם.

 

איך מבקשים משאלה ביפן?

אמה- לוח עץ אותו ניתן לרכוש במקדשים ועליו כותבים משאלות, בקשות ותפילות את הלוח תולים במקדש.
פירוש המילה "אמה" לפי הסימנים היפנים היא- "תמונת סוס" והסיפור המסתתר מאחורי לוחות העץ
מגיע עד ליפן העתיקה ,אז האמינו כי על מנת לקבל מזל וברכה מהאלים יש לתרום סוס למקדשים.
מכיוון שרכישה של סוס היא הוצאה יקרה מאוד, אלו שלא יכלו לשאת במחיר הגבוה או מי שהבקשה שלו היתה פשוטה יחסית תרמו למקדש ציור של סוס על לוח עץ.
ככל שהזמן חלף תרומה של סוסים הפכה לנדירה עד שפסקה לגמרי, אך מנהג לוחות העץ עם ציור של סוס הפך לשכיח בכל מקדש והחלו להוסיף את הבקשה על לוח העץ.
עם הזמן חידשו את התמונות והוסיפו פרט לסוסים גם ציורים שונים כמו- חיות מגלגל המזלות הסיני, איורים הקשורים לדת, אומנות, עונות השנה ועוד…
עפ"י האמונה יש מספר אינסופי של אלים כאשר לכל אל יש תפקיד ייעודי משלו ומי שמתפלל בוחר לאיזה אל להתפלל בהתאם לתפילה אותה הוא נושא.
לדוגמא- האלה אינארי היא אלת האורז והפוריות. האורז מקושר להצלחה וכסף ולכן מי שמתפלל להצלחת העסק שלו ולהצלחה פיננסית מתפלל לאלה אינארי.
בעת ההגעה למקדש אפשר לכתוב את התפילה או הבקשה האישית שלך על גבי לוח העץ ולקשור במקום המתאים. לעיתים אנשים מוסיפים ציור קטן משלהם על לוח העץ וציורי מנגה הופכים לשכיחים יותר ויותר.
התפילות והבקשות גלויות לעיני כל וזה איננו נחשב כמעשה לא מנומס להציץ לבקשות התלויות. יחד עם זאת יש מקדשים אשר אוסרים על צילום לוחות העץ.
כל זמן מה לוחות העץ נאספים ונשרפים באופן מסודר ע"י הנזירים במקדש.
ה"אמה" מציעים הצצה מעניינת לעולמם של אנשים אחרים ומעניין לראות את הבקשות והתפילות שלרוב מבקשות עולם טוב יותר.
אם המשאלה שביקשת על גבי האמה מתגשמת נהוג לתלות אמה נוספת לאות הכרת תודה.

 

Seijin no hi- מזל טוב למתבגרים

יום ההתבגרות Seijin no hi-  הוא יום בו חוגגים המתבגרים ביפן את העצמאות שלהם.
יום זה מוקדש לאלו אשר חגגו את גיל 20 בשנה החולפת ( בין התאריכים 2.4.16-1.4.17 מכיוון שביפן תחילת השנה הרשמית היא באפריל)
גיל 20 ביפן הוא הגיל הרשמי בו מגיעים לבגרות וניתנות לבוגרים זכויות שונות: שתיית אלכוהול, עישון טבק, להתחתן ללא קבלת אישור מההורים  ועוד.
טקס ההתבגרות נחגג ביפן כבר מאות שנים, בעבר גיל הבגרות אף היה צעיר יותר, אך במאה ה-19 הוחלט ע"י ממשלת יפן כי גיל הבגרות הרשמי הוא 20 שנה.

תחילת המנהג בשנת 714 לספירה כאשר נסיך צעיר אימץ לעצמו תלבושת ותספורת חדשה לכבוד הגיעו לגיל בגרות ובעקבותיו החלו צעירים נוספים לנהוג כמוהו ולציין את גיל הבגרות בתספורת ובתלבושת חדשה.

ביפן חג ההתבגרות נחשב כחג בעל משמעות חשובה ואפשר להשוות את גודל חשיבותו לחג הפסחא וחג ההודיה במערב.
בשנים האחרונות חוגגים את יום ההתבגרות ביום שני השני בחודש ינואר על מנת להצמיד את החג לסופ"ש וכך תושבי יפן נהנים מסופ"ש ארוך במיוחד.
ביום הבגרות מתקיימות חגיגות וטקסים רבים המיועדים לצעירים, הטקסים החשובים נערכים בבניין העירייה, מוסדות ממשלתיים שונים ,אוניברסיטאות ואפילו בדיסנילנד  בטוקיו.

בטקס  מקיימים נאומים אודות האחריות החדשה של הבוגרים  וחלוקת מתנות.
הטקסים לרוב נערכים בשעות הצהריים המוקדמות מכיוון שזמן ההכנה לקראת הטקס (בעיקר למשתתפות ) לוקח זמן רב.

הנשים החוגגות ביום זה לובשות בד"כקימונו מסורתי הנקרא פוריסודה אשר מיועד לנשים לא נשואות. מדובר בקימונו יקר מאוד ולכן רוב הנשים שוכרות או משאילות קימונו.
בנוסף הנשים מתאפרות בקפידה ומקפידות על תסרוקות מושקעות במיוחד לכבוד יום זה.
הגברים בעבר לבשו קימונו מסורתי חגיגי בצבע כחול כהה  אבל כיום רוב הגברים מעדיפים תלבושת בסגנון מערבי הכוללת חליפה ועניבה.

לאחר הטקס נהוג ללכת למקדש מקומי  ולכתוב משאלה על גבי פתקי תפילה מסורתיים.
נהוג ביום זה לראיין את הבוגרים החדשים ולשאול את דעתם לגבי נושאים חשובים כמו פוליטיקה, כלכלה ועוד…צלמים רבים עוברים בין האירועים השונים ומצלמים את החוגגים.
אחרי כל הטקסים הגיע הזמן לחגיגות- ביום זה הפאבים, מסעדות ומועדונים מלאים בחוגגים המגיעים לשתות אלכוהול (עכשיו הם בגיל החוקי) ולאכול ארוחה טובה.

נבואה יפנית

אומיקוג'י היא פיסת נייר רנדומלית עליה כתובה נבואה או ייעוץ הקשורה לחיים האישים בנושאים כמו אהבה, בריאות, פרנסה, כספים ועוד.. את רצועות הנייר הללו ניתן למצוא במקדשים ברחבי יפן.
זה מסקרן ומעניין לבדוק מה צופן לנו העתיד אך יש לקחת בחשבון כי הנבואות הכתובות על הנייר לא תמיד מנבאות עתיד טוב וישנן גם נבואות החוזות מזל קצת פחות טוב…(בניגוד לעוגיות מזל)
אז מי שמוכן להסתכן ולבדוק מה צופן לו העתיד יכול לעשות זאת באמצעות כמה צעדים פשוטים במיוחד.
לאחר תשלום סמלי של 100 יין מקבלים קופסא ובה מקלות במבוק ממוספרים, יש לנער את הקופסא ולקוות שהמזל הטוב יעיר פנים.
הקופסא מעוצבת כך שרק מקל אחד יצא מתוכה, על המקל יש מספר וסימון אותו יש להתאים למגרה עם מספר וסימון זהה.
בתוך המגרה ממתין קלף נייר עליו כתובה הנבואה. (אפשר למצוא מקדשים בהם הנזיר נותן את קלף הנייר)
פיסת הנייר אותה מקבלים מגולגלת ויש למתוח אותה ואז לקרוא את הנבואה אשר כתובה ביפנית.
בחלק מהמקדשים יש תרגום לאנגלית ובאלו שלא יש למצוא מי שיתרגם אותה.
הנבואות אותן ניתן למצוא בקלף מדורגות החל מברכה גדולה – Great blessing -dai-kichi, 大吉

ועד הגרוע ביותר- קללה גדולה – Great curse dai-kyō, 大凶.
במידה וקיבלתם נבואה לא טובה (בלשון המעטה) אסור להשאיר את הקלף בידכם מפני שכך אתם משאירים את המזל הרע אצלכם, יש לקשור את קלף הנייר למעקה או לעץ באזור המקדש.
בעבר היה נהוג לקשור את פיסות הנייר לענפי עץ אורן אך מכיוון שלא בכל מקדש ניתן למצוא עצי אורן החלו לקשור את הנייר גם למקומות אחרים ולכן ניתן למצוא במקדשים כמות עצומה של פיסות נייר קשורות.
אם קיבלת נבואה לא טובה אפשר להגריל עוד קלפי נייר אך ההמלצה היא שלא לעשות זאת אלא ללמוד מהקלף שקיבלת ולהתייחס לנבואה/ עצה כאל עצה או אזהרה מהאלים בכבודם ובעצמם.
אם התמזל מזלכם וקיבלתם קלף המבשר על מזל וברכה גדולה קחו את פיסת הנייר אתכם ושמרו אותה קרוב לגוף ואפילו מומלץ לישון איתה מתחת לכרית.

הדגל עם השמש האדומה

הדגל הלאומי של יפן מורכב מעיגול אדום אשר נמצא במרכזו של רקע לבן.
הדגל מכונה ע"י היפנים (Hinomaru) "הינומארו" שמשמעותו "עיגול השמש" והדגל מייצג את הכינוי של יפן-"ארץ השמש העולה".
השמש האדומה במרכז הדגל מייצגת את אלת השמש "אמאטראסו" שלפי האמונה היא המייסדת הקדמונית של יפן והיא האמא של הקיסר הראשון של יפן.
הצבע הלבן בדגל מייצג את הטוהר של העם היפני.
הסמל של הדגל הוא סמל מוכר עוד מהמאה ה-13 והיה בשימוש במניפות שנשאו איתם הסמוראים.
הדגל אומץ כדגל רשמי  של יפן ב-1870 והונף פומבית בשנת 1872 בטקס חנוכת קו הרכבת הראשון בהשתתפות הקיסר של יפן- מיג'י ומעמדו החוקי כדגל יפן התקבל רק בשנת 1999.
לדגל יש מידות מדויקות-  יחס הממדים הוא 2:3 כאשר השמש היא בקוטר שלוש חמישיות מגובה הדגל, ומרכזה בדיוק במרכז הדגל, את הדגל נהוג להניף על מקל במבוק.
עבור הציבור ביפן תפיסת הדגל כסמל לאומי השתנה במהלך השנים. בעבר ראו היפנים בדגל כסמל לעוצמה ולחוזק של העם היפני, מנהג נפוץ באותה תקופה היה לחתום על דגל יפן (רק על הרקע הלבן, אסור לחתום על השמש האדומה) ולהעניק אותו במתנה לחיילים כסמל למזל ולאחל לחייל שיחזור בשלום הביתה.
לאחר כניעתה של יפן במלחה"ע השנייה השימוש בדגל ובהמנון עורר מחלוקות והנפתו של הדגל לעיתים אפילו עוררה מהומות ומחאות שונות. הדגל נתפס בעיני חלק מהציבור כמייצג את אירועי מלחה"ע השנייה ובגלל תחושות אלו השימוש בדגל היה בתדירות נמוכה.
כיום היפנים רואים בדגל שלהם כסמל לגאווה ולאומניות. נהוג להניף את הדגל במוסדות ציבור ואילו האזרחים נוהגים להניף אותו בבתיהם בחגים לאומיים וביום הולדת של הקיסר.