יוקאי-על שדים ומפלצות ביפן

סיפורי פולקלור הם חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית וכמו בכל סיפורי אגדות גם אצל היפנים מפלצות, שדים ויצורים מפחידים הם חלק מסיפורים אלו.
ביפנית, יוקאי הוא שם כולל לאותם יצורים מפלצתיים הכוללים רוחות רפאים, שדים ויצורים על טבעיים.
בסיפורי הפולקלור היוקאי יכולים להיות מפחידים, מאולפים, חזקים וחלשים רשעים ואפילו טובים.
חלק מיצורי היוקאי מבוססים על אגדות עתיקות ומשלים שמקורם אינו ידוע והם מסופרים מפה לאוזן בגרסאות שונות, חלק מהסיפורים נכתבו בעידן אדו ע"י סופרים ואמנים וחלקם נכתבו בעידן המנגה המודרני.
חלק מיצורי היוקאי מוכרים לכל אחד ביפן וחלקם נדירים ורק מעטים שמעו עליהם.
לכל יצור שם, תכונות אופי ומיקום (היכן הוא נמצא) משלו.

מיקומו של היוקאי יכול להיות בכל מקום…החל מחדר השירותים בבית ועד לשדות האורז הפתוחים, עמוק בלב הים או על פסגות ההרים, אפשר למצוא אותם אפילו בחפצים ביתיים שכיחים כמו הקומקום או המקרר.
ישנם מגוון יצורי יוקאי מקסימים ומופלאים ומתוכם בחרנו להציג לכם שלושה יצורים מוכרים ואהובים ביפן:
Nekomata
לפי האגדה היפנית,כאשר חתול מגיע לבגרות יוצא ממנו יצור שדוני והחתול הופך מחתול ביתי חביב ליצור זדוני בשם Nekomata.
ה Nekomata מוכר כחתול בעל תכונות על טבעיות ומוכר גם בשם "חתול המזלג" בשל זנבו המפוצל.
החתול הולך על שתי רגליים ומדבר בלשון בני האדם, הוא חש עליונות גדולה על כולם ואוהב ליצור סביבו כאוס.הכוח של החתול כולל יצירת אש ושינוי צורה.
את חתולי ה Nekomata אפשר למצוא גם בעיר וגם בהרים הגבוהים כאשר חתולי ההרים גדולים יותר ובעלי טפרים ארוכים ומחודדים.
דמויות החתולים הן ותיקות בפולקלור היפני וניתן למצוא אותן באגדות רבות והן ממשיכות להיות חלק מסיפורי המגנה העכשוויים.


Kappa– אחד היצורים המוכרים והאהובים ביפן.
הקאפה היא מפלצת החיה במים, המראה שלה הוא שילוב של ברווז, צפרדע וצב ועל ראשה בריכת מים קטנה באמצעותה יכולה הקאפה לשהות מחוץ למים.
הקאפה ידועה באהבתה לעסוק בהאבקות סומו ולאכול מלפפונים.


לפי סיפורי האגדות הקאפה תופסת ילדים קטנים ששוחים לבד במים וחוטפת אותם ולכן עד היום הורים יפנים מזהירים את ילדיהם שאם ישחו לבד הקאפה תחטוף אותם…
עד היום אפשר למצוא ליד אזורים מסוכנים בנהרות שלטי אזהרה מפני הקאפה.


עם השנים הפכה הדמות של הקאפה מדמות מפחידה לדמות אהובה וחביבה ודמותה של הקאפה  היא אחת הדוגמאות המרכזיות להפיכת דמות מפחידה ומאיימת ליצור חמוד ואהוב על היפנים.
דמות הקאפה מופיעה בפרסומות: בעיקר למוצרים או מקומות הקשורים למים כמו אונסנים או קמפיין למודעות שמירה על ניקיון המים, כסמל לוגו על מוצרי מזון כמו לחמניות וממתקים ואפילו לדמות המתוקה מכולן, הלו קיטי יש חבר שהוא דמות קאפה.


Tsukumogami- קבוצה שלמה של רוחות בפני עצמה בעלת מקור מעניין, לפי האמונה כאשר חפצים דוממים הנמצאים בכל בית מגיעים לגיל 100 הם הופכים ליצורים חיים.
מקור האמונה נמצא בכך שלכל דבר בעולם יש רוח חיה בתוכו ולכן יש לנהוג בכל דבר בכבוד והערכה…גם בנעלי בית, מטריה ובקומקום התה.
במידה וכלי הבית לא היו בשימוש ואף הושלכו לפח בלי סיבה טובה כלי הבית יחזרו כרוחות רעות ואפילו יחפשו אחר נקמה, אך הכלים שהשתמשו בהם בכבוד יחזרו כרוחות חביבות ולא מזיקות שנהנות ממעשי קונדס משעשעים והן רוחות אהובות בעיקר על ילדים.
רוחות הטסוקומו-גאמי הן קטגוריה רחבה בפני עצמה עם רוחות מסוגים שונים אשר לכל אחת מאפיינים וסיפורים משלה כמו למשל: רוח כלי הנגינה הקמה לתחיה בלילה ובוכה על כך שבעליה לא מנגנים עליה יותר, רוח מזרן הפוטון, דמות בלוייה ומשומשת המנסה לחנוק את בעליה שזרקו אותה לאחר שנים של שימוש ורוח המטריה השבורה הנוהגת להופיע ולעוף ברחבי הבית כאשר מזג האוויר גרוע במיוחד.

פסטיבל האש בקורמה

היום 22.10 נערך בכפר ההררי בשם קורמה, מרחק של שעת נסיעה מקיוטו, פסטיבל האש.
הפסטיבל מתחיל בשעת הדמדומים כאשר תושבי הכפר מדליקים לפידים בכניסה לבתיהם וממשיך בתהלוכה של ילדים קטנים הנושאים לפיד אש בליווי הוריהם ומיד אחריהם בני נוער הנושאים לפידים כבדים יותר, והאחרונים אלו הגברים הנושאים לפידים במשקל של- 80 ק"ג.
הגברים לבושים בלבוש מסורתי הכולל סנדלים, חצאית העשויה מחבלים ושריון בד צבעוני.
העיירה כולה מוחשכת לחלוטין והיא מוארת אך ורק ע"י הלפידים.


האתגר הגדול ביותר בפסטיבל הוא נשיאת המקושי הכבד (מיני מקדש נייד) בדרך מאתגרת עד למקדש יוקי- ג'ינג'ה.


ראשיתו של הפסטיבל בשנת 970 כאשר מקדש יוקי- ג'ינג'ה הועבר לכפר קורמה ממרכז קיוטו
לאחר תקופה קשה שעבר הכפר. מטרת העברת המקדש לקורמה היתה כי רוחות האלים הנמצאות במקדש יגרשו את השדים הרעים הנמצאים בכפר וכך יחזור הכפר להיות מקום שליו ורגוע.
הפסטיבל הוא שיחזור של עליית התושבים לרגל לאחר העברת המקדש לקבלת האלים החדשים וגם טקס מעבר של בני הנוער בכפר מילדות לבגרות.


הפסטיבל מהווה הזדמנות להציג בחלונות הבתים חפצים עתיקים העוברים במשפחה כמו שריון של סמוראי ועוד.
בשנים האחרונות הפופולריות של הפסטיבל גדלה וקהל רב מגיע מבחוץ לצפות בתהלוכה מה שמוביל לקשיים ארגוניים מכיוון שרחובות הכפר צרים ומפותלים ולא מיועדים לאכלס כמות גדולה של אנשים.
קורמה1

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סיפור האהבה של יפן והאורז

עבור היפנים האורז הוא יותר מאוכל או תוספת לארוחה, מדובר במזון אשר מהווה חלק מהותי מהחיים ומעורר אצל היפנים את "בלוטות הרגש".
המילה היפנית לאורז היא- gohan ופירושה גם 'אורז' וגם 'אוכל' ו"ארוחה", לדוגמא ארוחת בוקר נקראת אסא גוהאן, וארוחת ערב יורו גוהאן…
בשל חשיבותו הרבה של האורז שימשו שקי האורז כתחליף למטבעות כסף. משכורות היו משולמות באמצעות שקי אורז והעשירים היו בודקים כמה הם אמידים לפי כמויות שקי האורז שהיו ברשותם.
עבור היפנים האורז הוא "המלך" של הארוחה, זאת אינה מנה נלווית אלא המרכז של כל ארוחה.
היפנים אוכלים אורז לפחות פעמיים ביום וישנם רבים המעדיפים ונהנים לאכול אותו 3 פעמים ביום. מגוון המנות שמכינים מהאורז הוא רחב- תבשילים, עוגיות, קינוחים, ממתקים, משקאות אלכוהוליים אבל הכי טעים ואהוב אצל היפנים– קערת אורז לבן, נקי, לא מתובל.

זני האורז היפני מתחלקים לשני סוגים:

mochi-mai- אורז עמילני המשמש להכנת קמחים וקינוחים דביקים (כמו דנגו ומו׳צי)
uruchi mai- אורז עגול אך לא עמילני כמו אורז לריזוטו, ממנו מכינים אורז מאודה וסושי.

האורז הוא היבול החשוב ביותר של יפן וכ-85% מהחוות החקלאיות הן לצורך גידול אורז.
למרות שיפן רחוקה מלהיות עצמאית בייצור מזון, הרוב המכריע של האורז הנצרך ביפן הוא המקומי.
היפנים מעדיפים אך ורק אורז מקומי ואינם מוכנים לאכול אורז שהגיע ממדינה אחרת.
מבחינתם אין הבדל בין אורז תאילנדי, פרסי, בסמטי או כל סוג אחר, כל סוגי האורז זהים פרט לאורז היפני שהוא הטוב והטעים מכולם.
ואכן האורז היפני קצר יותר מאורז רגיל ובזמן הבישול הוא הופך להיות דביק, מה שמקל את האכילה שלו באמצעות הצ'ופסטיקס.
למרות מחירו היקר של האורז, היפנים תמיד יעדיפו אותו על פני סוגים אחרים.
אריזות האורז הן מוצר המזון היחיד ביפן הנמכר באריזות ענק של 2 קילו ומעלה.
אורז יפני5

לאורז יש גם חלק מרכזי בנופים של יפן, בנסיעה קצרה מחוץ לעיר כבר יתגלו שדות האורז הירוקים הנפרסים באמצעות טרסות.
בעבר גידול האורז היה מתבצע בשיטות מסורתיות וכיום קימות שיטות מודרניות ומשוכללות לגידולו. אך אפשר למצוא פסטיבלים רבים המציגים את שיטות הגידול המסורתיות ונותנות למבקרים לקחת חלק בנטיעה וקציר של אורז.
אורז יפני7
הטכנולוגיה לא הגיעה רק לחקלאות אלא גם למטבח והיום היפנים מכינים אורז באמצעות "מכונת אורז" חשמלית קלה לתפעול העושה עבורם את העבודה ובכל מטבח ביתי ניתן למצוא את "מכונת האורז".
אורז יפני6
נימוסי שולחן ואורז:
עשה- את קערת האורז יש להרים ביד ולאכול ישירות ממנה לאורך כל הארוחה.
עשה- הנימוס מחייב לסיים את כל קערת האורז ולא להשאיר אפילו גרגר אחד.
אל תעשה- לא לשפוך רוטב סויה ישירות על האורז
אל תעשה- אין לנעוץ את מקלות האכילה בקערית האורז, פעולה זו עושים אך ורק בהלוויות.
אורז יפני

אוקינאווה- הוואי של המזרח

חופים לבנים, מים כחולים וצלולים, אתרי צלילה מרהיבים- לא מדובר על הוואי או המלדיבים אלא על אוקינאווה- האי הגדול מבין קבוצת האיים ריוקיו הנמצאים דרומית לאיי יפן הראשיים.
לאוקינאווה היסטוריה מרתקת ולמרות שהיא שייכת באופן רשמי ליפן, ספגו תושבי האי תרבויות שונות, לכן הוא שונה מיפן המוכרת הן בהתנהלותו והן באופי התושבים שחיים באי.
תושבי אוקינאווה נחשבים לבעלי תוחלת חיים ארוכה במיוחד- כנראה שהשילוב של ים כחול, אוכל טרי וטעים ואוויר צלול הם הסגולה לאריכות חיים.


בעבר היו איי אוקינאווה ממלכה קטנה ועצמאית שניהלה קשרי מסחר מפותחים עם סין וטאיוואן
ולכן  התרבות, המאכלים והשפה המקומית באוקינאווה מושפעים עד היום מסין.
בשנת 1897 עברה השליטה באי ליפן ובמלחה"ע השנייה התרחשו באי קרבות קשים שגבו את חייהם של חיילים רבים משני הצדדים ושל רבע מתושבי האי.
לאחר המלחמה נשאר האי תחת שלטון אמריקאי עד שנת 1972,אז חזר השלטון לידי יפן.
באי קיימת אנדרטה ייחודית לזכרם של החיילים היפנים והאמריקאים שנהרגו במלחמה.


תושבי האי נהנים כל השנה ממזג אוויר נעים ונוח, חופי ים יפיפיים עם מים בצבע טורקיז, שוניות אלמוגים מרשימות , דגי מנטה ריי ענקיים המזוהים עם האי וג'ונגלים בהם אפשר לטייל רגלית או עם ג'יפים.


המטבח המקומי מושפע מההיסטוריה של האי ולכן מנות רבות משלבות רכיבים וטעמים מהמטבחים הסינים והאמריקאים.
ברחבי האי אפשר למצוא מגוון גדול של מסעדות המושפעות ממטבחים אלו החל מאוכל אסיאתי ועד מטבח מקסיקני (בהשראת האמריקאים ששלטו באי אשר הביאו את האוכל המקסיקני עד ליפן).
חובבי צלילה רבים מגיעים לאי בכל שנה ובאוקינאווה אפשר למצוא מועדוני צלילה רבים.
יפנים רבים המואסים בחיי העיר הלחוצים עוברים לגור באי השלו המציע אורח חיים שונה לגמרי מחיי ההמולה והצפיפות ומשתלבים כעובדים באחד ממועדוני הצלילה, במסעדות ופאבים הרבים באי או כמדריכי תיירים.


חובבי אומניות הלחימה מכירים את אוקינאווה כמולדת הקראטה ועבור קראטיסטים רבים זו נחשבת זכות גדולה להגיע לאוקינאווה לאימונים ושיעורים ע"י הטובים ביותר בתחום.
אוקינאווה3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

שמח בקונצ'י

ביום שבת 7.10 יחגגו תושבי העיר נגסקי במשך שלושה ימים  בפסטיבל קונצ'י המסורתי שנחגג החל משנת 1634.
הפסטיבל הוא אירוע עירוני בהשתתפות 59 השכונות של נגסקי כאשר לכל שכונה ריקוד אופייני לה המבוצע בפסטיבל אחת לשבע שנים. בכל שנה עולות להופיע רק 8-9 שכונות בריקוד הייחודי שלהן וכך נשמרת הרעננות של הפסטיבל בכל שנה.


לכל ריקוד היסטוריה ארוכה ומאפיינים ממדינות שונות כמו הולנד וסין אשר להן השפעה היסטורית על העיר מהשנים בהן נמל נגסקי היה הנמל היחיד שהיה פתוח לסחר חוץ (1603-1868).
רוב הריקודים משלבים במופע אביזרים גדולים כמו דרקוני ענק סינים, סירות מקושטות, בובות מסורתיות ועוד.


ההופעות מתקיימות בכמה מוקדים מרכזים בעיר שהידוע בהם הוא מקדש סואה.
לחלק מההופעות יש לרכוש כרטיסים הרבה זמן מראש בעוד שחלק מההופעות פתוחות בחינם לקהל הרחב, רק שיש לתפוס מקום זמן רב לפני תחילת ההופעה.


במהלך שלושת ימיי הפסטיבל שוררת בעיר אווירה חגיגית ותוססת והעיר מתמלאת בתיירים המגיעים לחוות ולקחת חלק בפסטיבל הצבעוני והרועש של נגסקי.
נגסקי3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת