מניפה יפנית – הרבה יותר מקצת רוח

המניפה היפנית היא הרבה יותר מסתם חפץ שנועד לאוורר ולעשות רוח, מדובר ביצירת אמנות המשלבת היסטוריה מרתקת.
למרות שהמניפה היא בבסיסה רעיון פשוט ויעיל לקירור, היו לה בעבר תפקידים חשובים.
ביפן העתיקה, שימשה המניפה כסמל לציון דרגת האנשים בחברה, כמקום לכתוב ולהעביר עליו מסרים ואף שימשה חיילים כאמצעי לאותת אחד לשני בשדה הקרב.
עד היום  יש למניפה היפנית תפקיד חשוב בטקסים וריקודים מסורתיים.
עדויות ראשונות לשימוש במניפה היפנית אפשר למצוא במאה ה-6 לספירה כאשר על קברים עתיקים היו ציורים של מניפות.
במהלך תקופת הייאן (794-1185) המניפות הפכו לאהובות מאוד ביפן והחלו להנחיל חוקים המגבילים את השימוש בהן למעמדות מסוימים בלבד.

באותו זמן המניפה היתה עשויה מברוש יפני (הינוקי) וחוט. מספר רצועות העץ בכל מניפה העידה על מעמדו של בעל המניפה.
עד המאה ה-15 המניפה הפכה להיות כה מבוקשת שהחלו לייצא אותה מיפן לחו"ל דרך נתיב הסחר של דרך המשי.
במאה ה-18 וה-19 הפכו המניפות לאביזר אופנה נחשק בקרב נשות אירופה העמידות.
ישנם כמה סוגים של מניפות יפניות:
Uchiwa: מניפה זו הפכה לסמלו של הקיץ היפני וניתן לראות אותה נעוצה בחלקו האחורי של האבנט (החגורה העבה של הקימונו) או אפילו בכיס של מכנס ג'ינס. במהלך הקיץ החם באירועים גדולים כמו פסטיבלים אפשר לראות אנשים רבים משתמשים במניפה זו להתקרר מעט מהחום.
הידית של המניפה המסורתית עשויה עץ או במבוק, העיטורים על המניפה בעלי מוטיבים מצננים כמו נחל, או מפל מים וגם פרחי קיץ.
בעיצוב המודרני עשויה המניפה פלסטיק וניתן לקפל אותה.
השימוש במניפה נפוץ גם עבור חומר יצירה לילדים שמקבלים מניפות לבנות עליהן הם יכולים לצייר כאוות נפשם.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

על מניפות אלו פעמים רבות אפשר לראות שמודפסות פרסומות שונות לבתי עסק והן מופצות ברחוב לעוברים ושבים.

Sensu: מוכרת כמניפה המתקפלת. במקור היתה עשויה במבוק ונייר וושי יפני וכיום המניפה עשויה בעיקר מנייר, משי, בד או כותנה.
הן נחשבות למניפות יפות, קומפקטיות ופרקטיות ונהוג להעניק אותן כמתנה.

ידוע שהן הומצאו ביפן בסביבות המאה ה-6-9 אך לא ידוע מי המציא אותן. בין ההשערות נזיר או אולי מישהו מחצר הקיסר שהמניפה החביבה עליו נשברה והוא ניסה להדביק בחזרה את חתיכות העץ וככה המציא את המניפה המתקפלת.
מניפות אלו בתחילת דרכן לא שימשו כיצירת אמנות אלא דווקא ככלי להעברת מסרים, חומרי לימוד, מכתבים, לוח שנה ועוד.
רק במאה ה-15 החל ביקוש למניפות אלו גם באירופה בגלל איכותן ועדינותן.

מניפת "מלחמה": ביפן העתיקה שימשו המניפות במלחמה ובקרב ואפשר לחלק אותן לשני סוגים:

Tessen: מניפה מתקפלת שימשה כמגן במצבים בהם אסור היה להשתמש בחרבות ובאמצעותה אפשר היה לחסום חצים או סכינים.
המניפה עשויה מברזל ופלדה ושימשה את הסמוראים.
Gunpai: מניפה פתוחה וגדולה עשויה מתכת כבדה.
שימשה במלחמה על ידי קצינים בכירים לחסום חצים, לאותת לחייליהם ואפילו כשמשיה.

רנדוסרו- סיפורו של תיק

כל שנה, לקראת האביב, ישנה התרגשות רבה בקרב היפנים, לא רק בגלל סיום החורף ופריחת הדובדבן אלא גם לקראת שנת הלימודים החדשה שנפתחת באביב.
מי שבעיקר מתרגשים לקראת פתיחת שנת הלימודים הם ילדי והורי כיתה א' שמתחילים שלב חדש בחיים וצועדים צעד נוסף לקראת הפיכתם לבוגרים.
אחת הפעולות החשובות שעושים לקראת כיתה א' זה בחירת תיק לתלמיד החדש שילווה את הילד במשך שש שנות הלימוד בבית הספר היסודי.

תיקי בית הספר נקראים רנדוסרו (ランドセル, Randoseru). אלו תיקים המעוצבים בקפידה, מותאמים למבנה גופו הצנום של הילד, עמידים להפליא (בכל זאת עליהם להחזיק מעמד 6 שנים והם בשימוש יומיומי) וגם יקרים למדי.
מחיר של תיק עשויי מעור יכול להגיע גם ל-300$, תיקים העשויים מחומר סינטטי יהיו זולים יותר.
כמו דברים רבים ביפן גם לרנדוסרו יש היסטוריה ומסורת, הם יצירת אומנות יפנית והעיצוב שלהם נחשב לנצחי.

גלגולו הראשון של הרנדוסרו היה כתיק גב לחיילים, באותה תקופה (תקופת אדו 1603-1868) הושפעה יפן מהמערב וההשראה לעיצוב התיק הגיעה מחיילים הולנדים ומקור שמו מגיע מהכינוי ההולנדי לתרמיל: Ransel או Rantsel.
החל משנת 1885 התיק החל לשמש את ילדי בית הספר בעיקר בערים הגדולות ואת החותמת העיקרית כתיק לילדים הוא קיבל כאשר הקיסר טאישו (1912-1926) עוד היה ילד וקיבל תיק רנדוסרו לקראת כניסתו לבית הספר.

בשנות השישים התפשטו תרמילי רנדוסרו ברחבי הארץ, ולאט לאט נהיה קוד צבע ברור; שחור לבנים ואדום לבנות.
הגרסאות המקוריות של תיקי randoseru היפניים היו מעוצבים מעורות כבדים, אך כיום, עד 70% מהתיקים בשוק עשויים מעור סינטטי המכונה קלרינו, שהומצא בשנת 1965 על ידי יצרן היפני. הקלרינו נראה ומרגיש ממש כמו החומר המקורי אך מעט קל יותר, אטום למים ועמיד יותר בפני בלאי יומיומי.
כיום אפשר לראות רנדוסרו במגוון צבעים ותוספות כמו מחזיקים לקופסת הבנטו, כיסויי נגד שריטות ועוד.

החידוש העיקרי הוא רנדוסרו למבוגרים שנכבשו בעיצוב העל זמני של התיק.
את הרנדוסרו למבוגרים אפשר לראות בעיצובים שונים השומרים על הצורה הקלאסית של התיק אך מעצבים אותו בדוגמאות שונות ושלל צבעים.

אחד משיתופי הפעולה המעניינים הוא סדרת התיקים אנדי וורהול שמציגה תיקים בעיצוב הבננות המוכר ועוד תמונות אייקוניות של אמן הפופ ארט.
מחיר תיק הרנדוסרו למבוגרים גבוה בהרבה ויכול להגיע גם ל-1000$.

את התיקים לילדים אפשר למצוא ביפן בכל חנות כל בו, ולקראת האביב יש מגוון כדול והיצע רב של תיקים לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.
כיום אפשר למצוא את התיקים גם באינטרנט, אך מי שנמצא מחוץ ליפן צריך לזכור כי מדובר בתיק המותאם לילדים יפנים ולציוד לימודים יפני והגודל לאו דווקא מתאים לילדים ממדינות שונות.

התיק מעוצב בצורה כזו שיהיה מאוזן ונוח כאשר נושאים אותו על הגב, ולכן מתאים מאוד לילדים יפנים שהולכים לבית הספר ברגל, בניגוד ילדי המערב שבד"כ נוסעים בהסעה או עם ההורים.      תיק הרנדוסרו עבור היפנים הוא לא סתם תיק, אלא חפץ בעל ערך רגשי המסמל תחילתו של שלב חדש בחיים. לרוב הוא נרכש עבור הילדים כמתנה מהסבא והסבתא לקראת התקופה החדשה ותחילת שנת הלימודים והעלייה לכיתה א'.

כלבי ארץ השמש העולה

עבור היפנים, כלבים הם מקור לגאווה וכבוד רב. במשך שנים רבות שימשו הכלבים כמגנים, ציידים וכבני לוויה נאמנים לבני האדם.
ישנם רק שישה כלבים המוכרים ביפן כגזעים יפניים אמתיים והיפנים מתייחסים אליהם כאל הכלבים הלאומים של יפן.

היפנים השקיעו משאבים רבים בשימור הכלבים היפניים וזאת לאחר שגזעים אלו כמעט חוסלו כליל והיו קרובים להכחדה מהעולם בעיקר לאחר מלה"ע השנייה.
כיום לגזעי הכלבים היפנים המכונים "Nihon-ken" יש תקן מיוחד שנקבע בשנת 1934 ע"י ארגון ציבורי יפני שאחראי על שמירה ועל רישומי ששת גזעי הכלבים היפניים.
מבין ששת הגזעים כלבי השיבה אינו והאקיטה אינו הם הפופולריים ביותר וניתן למצוא אותם במדינות שונות גם מחוץ ליפן.

כלב האקיטה הפך למפורסם במיוחד בגלל סיפורו הנוגע ללב של האצ'יקו, הכלב היפני שנותר נאמן לבעליו גם לאחר מותו.
במבט ראשון, ששת גזעי הכלבים עשויים להיראות דומים מאוד אחד לשני, אוזניים משולשות העומדות זקופות ופונות קדימה, זנבות מפותלים ורגליים שריריות, אך בפועל לכל גזע תכונות ייחודיות משלו.
אקיטה אינו Akita Inu: אחד המוכרים ביותר מבין גזעי הכלבים היפנים הוא האקיטה, שמקורו בצפון המדינה.

האקיטה הראשונה שהוצגה לארצות הברית הייתה כלבה בשם קמיקאזה-גו, שניתנה להלן קלר במתנה לאחר שביקרה ביפן בשנת 1937.
האקיטה הוא הגדול ביותר מבין ששת הגזעים, משקלו יכול להגיע עד 100 קילו והם מעט מזכירים דב, הם נחשבים ככלבים רגועים שממעטים לנבוח.

מקורו של האקיטה מאזור אקיטה שביפן ובמקור הם שימשו ככלבי ציד דובים בינוניים.

הוקאידו Hokkaido Inu: הוקאידו הוא זן כלבים יפני נדיר אשר כמעט ולא נראה מחוץ ליפן.
הוקאידו הוא כלב בינוני שנודע כחזק פיזית.

מבין ששת הגזעים ההוקאידו הוא כנראה הגזע הוותיק ביותר.
מקורו באזור הוקאידו הקר ולכן הוא מתהדר בפרווה עבה וצפופה, כפות רגליים גדולות ואזניים קטנות, כל אלו מאפשרים לו להתמודד עם השלג והקור.

קאי : Kai Ken מקורו של הקאי הוא במחוז קאי באי הונשו ובגלל שהאזור היה מבודד ובלתי נגיש, הגזע נותר טהור ועד היום הוא נחשב כגזע נדיר.

הקאי מוכר בזכות הפרווה המנומרת שלו, הוא כלב אתלטי ושרירי המתמחה בצייד.
מדובר בכלב ערני המגיב במהירות ומוכן ברגע לצאת לפעולה לצד בעליו.

שיקוקו Shikoku: מקורו באזור ההררי של האי שיקוקו, גודלו בינוני והוא נחשב לגזע יפיפה המזכיר מעט זאב, ישנה אמונה כי מוצאו של השיקוקו הוא מהזאב.

השיקוקו  נחשב לחכם מאוד ועצמאי, בעל אנרגיה גבוה וזקוק להרבה פעילות גופנית.
נדיר למצוא כלבי שיקוקו מחוץ ליפן.

Kishu Ken: מבחינת מזג, הם אינטליגנטים, אמיצים ועצמאיים, אך גם אימפולסיביים יותר משאר גזעי הכלבים היפנים. יש להם יצר ציד טבעי חזק ואסור להשאיר אותם לבד עם חיות מחמד קטנות יותר. הם אוהבים להיות פעילים ובחוץ, אך יש להיזהר… האינטליגנציה שלהם הופכת אותם גם לאמני בריחה מצוינים.

הקישו בדומה לשיקוקו בעל מאפיינים פרימיטיביים, דמויי זאב. יש אגדות שאומרות שגם קישו וגם שיקוקו הם צאצאים של הזאב.
בנוסף, לשני הגזעים הללו יש גם קווי דם טהורים בגלל האזור המבודד מהם הגיעו.

שיבה Shiba Inu:    הגזע היפני הפופולרי ביותר והקטן ביותר מבין הגזעים היפנים, חזותו מעט מזכירה את האקיטה אך השיבה קטן יותר.

בעבר שימש השיבה ככלב צייד לציפורים וחיות קטנות. בתקופת מלחה"ע השניה הגזע כמעט נכחד לחלוטין אך לבסוף הצליחו ,לאחר מאמצים, לשמר את הגזע.
הפופולריות של כלבי השיבה עלתה בזכות הרשתות החברתיות שם תמונות רבות של הגזע התפרסמו בזכות המראה המתוק ושובה הלב שלהם.

אך לא מדובר בגזע שקל לגדל, מדובר בכלב עצמאי ועקשן שצריך לדעת כיצד לאלף ולגדל.
מבין ששת הגזעים היפנים השיבה הוא המבויית ביותר ובסופו של דבר השיבה בהחלט יכול להיות גם כלב "שטיח" שרובץ להנאתו במשך היום.

אחת ההחלטות הראשונות שבעל כלב צריך לעשות זה להעניק שם לחבר החדש, מי שרוצה להעניק לכלב שם עם ניחוח יפני מוזמן להסתכל על רשימת השמות הנפוצים ביפן:
זכרים: אקי, סורה, ריו, קוג'י,קומה
נקבות: מומו, ננה, סאקורה,האנה

 

חצי האי איזו

חצי האי איזו (伊豆 半島 Izu-hantō) הוא חצי אי הררי גדול הנמצא מערבית לטוקיו בחוף האוקיאנוס השקט של האי הונשו.

Processed with VSCOcam with lv01 preset

מדובר באזור נופש הפופולרי בזכות המעיינות החמים, קווי החוף היפים, החופים, האקלים המתון ההרים היפים והאוכל המשובח בעיקר פירות הים הטריים שיש בשפע בחצי האי.
חיבורו לקווי הרכבת לטוקיו הופכים את חצי האי איזו למקום מושלם כמפלט מהעיר הגדולה לסופ"ש רגוע.
הר פוג'י שוכן רק כ -50 ק"מ מצפון וניתן לצפות בו מהחוף המערבי של חצי האי.

אחד מהאתרים היפים בחצי האי הוא "קאווזו נאנאדו" (Kawazu שבע מפלים) סדרה של שבעה מפלים הנמצאים בדרום מזרח חצי האי, המפל הגבוה ביותר גובהו  30 מטר ועד המפל הקטן ביותר שגובהו 2 מטר.
ישנו מסלול יפה העובר בין המפלים. אוהבי הספרות היפנית יזהו את האזור המשמש כתפאורה לרומן הידוע של הסופרת זוכת פרס הנובל קוואבטה יאסונארי, בספרה "הנערה הרוקדת של איזו", לאורך המסלול ישנם פסלים בהשראת הסיפור הקצר.

אתר מוכר נוסף הוא פארק הפנורמה הממוקם בראש הר בגובה 452 מטר בקצה הצפוני של חצי האי איזו. הגובה והמיקום שלו מאפשרים להינות מנופים מרשימים של הר פוג'י ומפרץ סורוגה.
בנקודת התצפית יש מרפסת ובית קפה הצופה אל הנוף היפה.

אל הפארק אפשר להגיע עם רכבל בנסיעה האורכת כשבע דקות ומשקיפה אל הנופים היפים.
נסיעה נוספת ברכבל אפשר לעשות לפסגת הר אומורו, הר געש לא פעיל בסמוך לחוף המזרחי של חצי האי איזו, ההר ידוע בזכות צורתו המזכירה קערת אורז הפוכה. ראש ההר מציע נוף פנורמי של 360 מעלות הכולל את הר פוג'י. גובהו של הר אומורו כ -580 מטר ובפסגתו מכתש בקוטר של כ -300 מטר, אותו אפשר להקיף בסיבוב של 20 דקות הליכה.

מי שדווקא מעדיף חופים ימצא כאלו בשפע כולל מסלולים מעניינים כמו חוף דוגאשימה הנמצא לאורך החוף המערבי של חצי האי איזו, חוף זה מפורסם בזכות תצורות האבן הדרמטיות, הצוקים והמערות שנוצרו בזרימת הלבה של התפרצויות געשיות בעבר.

אפשר ללכת על גשר Tombolo Land Bridge, רצועת אדמה סלעית החוצה את הים ובזמן השפל ניתן ללכת עליה עד לאי קטן הנמצא בקצה הגשר.

* התמונות בלוג מרחבי הרשת

 

הטעמים של אוסקה

נאמר על תושבי אוסקה כי הם מוציאים יותר על אוכל מאשר על כל דבר אחר, ישנו אפילו ביטוי המתאר את תרבות האוכל באוסקה "Osaka no kuidaore" ופירושו לאכול עד שניפול.
למקומיים יש ציפיות גבוהות מאיכות האוכל ועל המסעדות בעיר יש לשמור על סטנדרטים גבוהים או לסגור את המקום.

עם אהבה וגאווה כזו למטבח המקומי אין זה מפתיע שאוסקה מפורסמת במנות מקומיות שונות וחלקן זכו לא רק לתהילה ארצית אלא לבינלאומית.
לאוהבי האוכל המגיעים ליפן מומלץ מאוד להגיע לאוסקה ולהנות מסצנות האוכל הטובות במדינה ולהתנסות במנות המקומיות הייחודיות לעיר.

Takoyaki:   טקויאקי פירושו "תמנון בגריל" מדובר במנת כדורים קטנים אותם מכינים במחבת ברזל מיוחדת, המלית העיקרית של הכדורים זה כמובן תמנון בתוספת של פירורי פנקו, בצל ירוק ועוד.
הכדורים מוגשים בליווי רוטב, מיונז יפני ופתיתי בוניטו.

את המלית והתוספות אפשר לשנות לפי הטעם ואפשר למצוא טקויאקי במלית שרימפס או פירות ים אחרים.
תושבי אוסקה אוהבים לערוך מסיבות טקויאקי בה מכינים טקויאקי רבים בשלל מילויים ותוספות ולכן לרוב תושבי אוסקה יש מחבת טקויאקי בבית.
מי שמעדיף לאכול את הטקויאקי שלו בחוץ יכול לקנות אותם בדוכנים הרבים המפוזרים ברחבי העיר.

Okonomiyaki: אוקונומיאקי הוא מאכל דמוי פנקייק האהוב מאוד על היפנים ואפשר למצוא אותו בסגנונות שונים ברחבי יפן.
באוסקה, הנחשבת למקור האוקונומיאקי,  מערבבים כרוב מגורר ומגוון של רכיבים נוספים כמו סרטנים, תמנון או בשר, לבלילה על בסיס קמח ומכינים אותו על מחבת ממש כמו פנקייק.
לרכיבים הבסיסים אפשר להוסיף מה שרוצים: גבינה, עגבניה, שרימפס והרשימה עוד ארוכה.
לא סתם פירוש השם, okonomiyakiזה  "דברים על האש שאתה אוהב",
מעל הלביבה המוכנה שופכים רוטב סמיך, מיונז יפני, אצות נורי , ג'ינג'ר ופתיתי בוניטו מיובשים.

Kushikatsu: שיפודים של בשר, ירקות או פירות ים מטוגנים בשמן עמוק עד שהם הופכים לזהובים ופריכים.
השיפודים מוגשים עם מגוון רטבים כאשר כלל חשוב הוא שלכל סועד תהיה צלוחית רוטב אישית משלו.

המנה פופולרית בכל רחבי יפן, אך תושבי אוסקה מאמינים כי מקורה  במסעדה ותיקה שהגישה את המנה עוד ב- 1929.
ההבדל בין Kushikatsu למנת טמפורה הוא בבלילה כאשר ל-  Kushikatsu מוסיפים לבלילה גם פירורי לחם מטוגנים.
עם השנים התפתחו אפשרויות שונות של מאכלים לשים על השיפוד והיום אפשר גם למצוא פירות כמו תותים מטוגנים ומשופדים.
לצד מנת השיפודים והרוטב מגיעה גם קערת כרוב שחתוך בצורה גסה, היפנים מאמינים כי הכרוב עוזר בעיכול המנה המטוגנת.

 

לטייל בתוך ציור- יופואין

למרגלות ההר יופו (Mount Yufu) המוכר בזכות שתי פסגותיו, נמצאת עיירה כפרית קטנטנה בשם יופואין.
העיירה הציורית נמצאת במחוז אויטה על האי הדרום מערבי של יפן- קיושו ומונה כ-360,000 איש.
האווירה השלווה והרגועה של העיירה היא בזכות המעיינות החמים הרבים הנמצאים בתחומה וגם בזכות הטבע המדהים המקיף אותה.

Fukuoka, Japan – February 9, 2018: Yufu city in Yufuin, Oita, Japan.

יופואין מרוחקת כעשרה ק"מ מהעיירה באפו (Beppu), אחת מעיירות הנופש המפורסמות ביותר ביפן בזכות המעיינות החמים.

בתי המלון והמרחצאות החמים של יופואין פרושים ברחבי העיירה, ולא מקובצים יחדיו לאורך הרחוב הראשי כמו ברוב עיירות הנופש.
רוב אתרי הספא והמרחצאות החמים פתוחים לתיירים אך ישנם כמה מרחצאות הסגורות לתיירים ומקבלות את התושבים המקומיים בלבד.

ברחוב הראשי (Yunotsubo Street) יש שפע של בתי קפה, בוטיקים ומוזיאונים קטנים.
בעיירה מפוזרים בתי מלאכה קטנים ואפשר לרכוש כאן מוצרי חרס, קרמיקה, וואשי (נייר יפני) וכפכפי עץ יפניים הישר מבתי המלאכה.

אחד הדברים המושכים ביותר את העין בעיירה אלו העיצובים המתוקים והצבעוניים של הבתים, החניות ובתי קפה, לכל אחד יש סגנון ייחודי משלו ואין בית או חנות הזהה לאחר.
הבתים ביופואין הם בעלי גגות רעפים בהשראת תקופת אדו ההיסטורית ולכן טיול בעיירה מרגיש כמו חזרה בזמן.

אוהבי הגבינות ימצאו ביופואין מבחר גדול של גבינות המיוצרות בחוות באזור יופואין, יש גם אפשרות לרכוש תוצרת טרייה ולאכול מגוון גדול של גבינות וקינוחים המבוססים על גבינה.
תחנת הרכבת של יופואין בנויה מעץ ורצפת התחנה מחוממת ע"י מעיין חם הזורם מתחתיה.
העירייה ידועה גם בזכות היופי הטבעי המקיף אותה וישנם מסלולי טיול היוצאים מהעירייה.
אתר הטבע המוכר ביותר ביפואין הוא אגם קינרינקו היפה הידוע בזכות השתקפות הר יופו על מיי האגם.

האגם ממוקם בסופו של שביל הליכה נעים היוצא מהעיירה שלאורכו חנויות ובתי קפה.
חובבי טיפוס ההרים יכולים לטפס לפסגותיו של הר היופו, תושבי האזור רוכשים כבוד גדול להר בעל הפסגות התאומות והם מכנים אותו הר הפוג'י של אויטה.