לשבור כוס ביפנית

חתונה יפנית היא אירוע של יום שלם כאשר תחילתו בטקס מסורתי (בד"כ לפי דת השינטו) ואחריו לו"ז ארוך הכולל ארוחה, נאומים ולפעמים אפילו מסיבה…
רוב החתונות ביפן נערכות בסתיו או באביב.
החלק הראשון הוא טקס החתונה, בו החתן והכלה לבושים בקימונו יפני מסורתי.
הכלה לובשת קימונו לבן ועל ראשה מטפחת לבנה עשויה בד נוקשה שתפקידה להסתיר את הקנאה, האגו, ושאר רגשות שליליים שהכלה אוגרת בתוכה. המסורת הזו נועדה לשחרר את האישה מכבליה הרגשיים, ולגרום לה להפוך לאישה צייתנית ועדינה.
החתן לבוש בקימונו שחור.
בטקס עצמו משתתפים בני משפחה קרובים ובמידה והזוג הכיר באמצעות שידוך אז גם השדכן יגיע לטקס.
הנשים המשתתפות בטקס לובשות קימונו שחור רקום עם עיצובים צבעוניים והגברים חליפה.
במהלך טקס השינטו יש תפילות לאלים והזוג שותה שלוש כוסיות של סאקה, לאחר הטקס הזוג מחליף בגדים- החתן לחליפה מערבית והכלה מחליפה תסרוקת, איפור ולובשת קימונו אדום והזוג הטרי מצטרף לאורחים לארוחה מסורתית כאשר האורחים יושבים על מחצלות טאטאמי.
החלק הבא הוא קבלת הפנים וארוחה גדולה הכוללת אורחים נוספים כמו חברים, עמיתים לעבודה ועוד מכרים נוספים, הכניסה לאירוע הוא בתשלום של 50$-100$ לאורח.
את קבלת הפנים נהוג לעשות בבתי מלון באולם אשר מקושט בלבן לכבוד האירוע.
בחדר מוצב שולחן מוגבה המקושט לכבוד בני הזוג וליד השולחן יש מיקרופון המיועד לאורחים אשר מברכים את בני הזוג.
האוכל המוגש הוא שילוב של מאכלים מסורתיים ומערביים.

לרוב נהוג להגיש אורז אדום כיוון שצבע אדום מסמל מזל וכן מאכלים העטופים באצת קומבו מפני שהמילה ביפנית אשר משמעותה אושר Yoro"-kobu" דומה לשם האצה.
לפני שהארוחה מוגשת השף של המלון מגיע לטקס ומקריא באריכות את התפריט המיועד.
במשך הארוחה החתן והכלה יושבים בשולחן המוגבה כאשר זרקור מאיר אותם ומאזינים לנאומים הנאמרים לכבודם.
אחד מהטקסים המערביים שהיפנים אימצו זהו טקס חיתוך עוגת חתונה מפוארת כאשר לרוב מדובר בעוגה לא ממש אכילה אלא עוגה "מזויפת" שרק חלק קטן ממנה אכיל.
הארוחה מלווה בשתיית אלכוהול והארוחה נמשכת בסביבות השלוש שעות.
במהלך הארוחה הכלה משנה את התלבושת, השיער והאיפור בפעם האחרונה והפעם לשמלת כלה בסגנון מערבי.
יש לציין שבמקרים רבים בגדי החתן והכלה (בעיקר הקימונו) הם מושכרים ליום החתונה בלבד כיוון שרכישה של בגדים מסורתיים היא יקרה מאוד.
בסיום הארוחה יש נאום אחרון המסיים רשמית את חלק זה של החתונה.
למי שיש עוד כוח ממשיך למסיבה שנערכת עם תקליטן ולרוב כוללת משחקי שתייה וקריוקי וגם לחלק זה צריך לשלם דמיי כניסה בסכום 25$-80$.
גם ביפן, כמו במקומות אחרים בעולם, יש טרנדים שונים בעולם החתונות.
בשנים האחרונות יפנים רבים מעדיפים להתחתן מחוץ ליפן ולשלב את טקס החתונה עם ירח הדבש וכך לחסוך גם בעלויות החתונה וגם בכמות האורחים.
טרנד נוסף מושפע מאוד מהחתונות בסגנון המערב אותם מכירים היפנים מסרטי קולנוע.
זוגות רבים רוצים להתחתן בסגנון נוצרי "כמו בסרטים", צעידה לטקס בליווי מארש החתונה המסורתי, החלפת טבעות, וכמובן האמרה-  You may kiss the bride (אתה רשאי לנשק את הכלה) אך מכיוון שאינם משתייכים לנוצרים הם משתמשים בשחקן (לרוב ממוצא מערבי, בלונדי גבוה ותכול עיניים..) אשר משמש בתפקיד הכומר.
במידה והוזמנתם לחתונה ביפן חשוב לדעת כי האורחים נוהגים להביא כסף ולא מתנה שרכשו מחנות. הסכום משתנה בהתאם לקרבה של האורח לבני הזוג.

החתולה היפנית שמגלגלת מילארדים

הלו קיטי היא כנראה החתולה המפורסמת ביותר בעולם וגם החתולה הרווחית ביותר בעולם…
קיטי נוצרה ע"י חברת סאנריו היפנית במרץ 1974.
מי שעיצבה את הדמות של קיטי היא איקוקו שימיזו (Ikuko Shimizu),מעצבת שעבדה בחברת סאנריו והתבקשה לעצב דמות הפונה אל הנערה החבויה בכולן. המעצבת הגתה דמות של חתולה לבנה שראשה גדול כפליים מגופה, עם סרט אדום נטוי על אזנה השמאלית והיא לובשת מכנסי אוברול כחולים, שוקלת כשלושה תפוחים וגובהה הוא כחמישה תפוחים.
המוצר  הראשון איתו פרצה קיטי לעולם היה ארנק קטן עשוי פלסטיק המיועד למטבעות ונמכר      ב-240 יין (בערך 12 ₪).
הדמות של הלו קיטי התפתחה מתוך תרבות הצריכה היפנית וממחישה את העוצמה והפופולאריות הרבה של תרבות ה"חמודיות" והילדותיות היפנית – קוואי (Kawaii). המושג מפאר את החמוד, שובה לב, תמים, טהור, פשוט, אמיתי, עדין, פגיע וחלש.
דמותה של הלו קיטי הגיעה לארה"ב בשנת 1976 ומאז היא מופצת ברחבי העולם וההכנסות של המותג מוערכות במיליארד דולר בשנה מבלי שהחברה טורחת בכלל להשקיע בפרסום המותג.
בשנת 1978 כאשר המכירות החלו לצנוח השיקו סדרת טלוויזיה בדמותה וקיטי חזרה להיות הצלחה מסחרחרת.
את דמותה של קיטי אפשר למצוא כמעט על כל דבר, החל מדברים שיגרתים כמו בובות, בגדים, מוצרים לשיער ועד לדברים פחות שגרתיים כמו כרטיס אשראי עם הדמות, בית מגורים אשר החזית שלו מעוטרת בציורי הלו קיטי, מוצרי חשמל, קופסאות בנטו עם מאכלים בדמותה של קיטי, מטוס נוסעים  ועוד..
בשנת 2014 העולם כולו הופתע כאשר כריסטיאן יאנו, אוצר התערוכה של 'הלו קיטי' במוזיאון היפני הבינלאומי בלוס אנג'לס הצהיר שקיטי היא בכלל לא חתולה אלא ילדה קטנה.
עוד פרטים נוספים ומפתיעים על קיטי מגלים כי מדובר בילדה נצחית בכיתה ג' אשר גרה בלונדון ויש לה אפילו חתולת מחמד.
אחת השאלות השכיחות לגבי קיטי היא- למה אין לה פה? התשובה לפי חברת סאנריו היא שקיטי מדברת מהלב ודמותה היא שגרירה של העולם כולו והיא איננה מדברת בשפה ספציפית אלא פונה לכולם.
הפופולאריות הגדולה של הלו קיטי גרמה לשלל אטרקציות ייחודיות , חברת תיור יפנית בשם "האטו" מציעה סיורים בטוקיו בשפות זרות בתוך אוטובוס "הלו קיטי", כדי למשוך מבקרים. האוטובוס מעוצב כולו, בנושא של "הלו קיטי".
דוגמא נוספת, רשת מלונות ביפן בשם האנקו דאיצ'י ((Hankyu Daiichi מציעה, בשיתוף פעולה עם "סאנריו", חתונות נושא של "הלו קיטי כאשר כל פרט בחתונה מוקפד שיהיה בנוסח "הלו קיטי": העוגה, זרי הפרחים, שמלת הכלה, הנעליים ועוד. כך גם המלווים את החתן והכלה מחופשים ל"הלו קיטי" ו"דניאל היקר" (החבר הכי טוב של קיטי).
האהבה ל"הלו קיטי" אינה יודעת מגבלות גיל וגיאוגרפיה ומוצרים רבים בדמותה פונים למגוון רחב של גילאים כך שכל אחד יכול להתחבר לדמותה של הלו קיטי.

מה עושות הנשים ביפן בחג האהבה?

חג האהבה – "ולנטיין דיי" הוא חג המוכר בעולם כיום שבו גברים מביאים לנשים שלהם פרחים, שוקולדים או מתנות רומנטיות עם מוטיבים של לבבות, פרחים והרבה ורוד ואהבה.
אך לא ביפן… ביפן, נהוג שהנשים הן אלו שנותנות מתנה לגברים ולרוב המתנה היא שוקולד.
כן… ביפן חג האהבה הוא החג בו הנשים הן אלו שמתרוצצות  ועומדות בתורים ארוכים לקנות לגברים שוקולדים.
יש שני סוגים של שוקולד אותן נותנות הנשים בולנטיין דיי:
1. (Giri-choco” (obligation chocolate"-  שוקולד אותן נותנות הנשים לחברים, מכרים לעבודה, אחים ואפילו לאבות שלהן. מדובר במתנה למישהו קרוב ללא רגשות רומנטיים כלפיו, לרוב מדובר במתנה מאוד סמלית בעלות נמוכה מאוד.
המנהג הפך לנורמה והתחושה היא של חובה לעשות, ולכן נהוג לקרוא לזה- שוקולד חובה. גם אם אישה לא רוצה לתת שוקולד לבוס או לבחור שיושב לצידה במשרד, היא תיתן….
2. “Honmei-choco”- שוקולד שנותנים לבעל, לבן זוג, למי שהאישה מרגישה שהוא "אהבת אמת" שלה. לרוב הנשים מכינות לבד את השוקולד כיון שהן מאמינות שזה לא נכון לתת מתנה שמישהו אחר הכין, אלא נכון להעניק מתנה שהיא בעצמה יצרה עבור אהוב ליבה.
מי שלא סומכת על כישוריה במטבח ומעדיפה לקנות תוציא סכום נכבד בסביבות 200$ על שוקולד צרפתי או בלגי איכותי ומשובח לכבוד האהוב שלה.
ימים רבים לפני חג  האהבה חנויות הבישול מצטיידות בשוקולד וכלי בישול מתאימים בגלל הביקוש הרב שיש למוצרים אלו.
אך אל דאגה… כחודש אחרי חג האהבה בתאריך 14.3 חוגגים ביפן את היום הלבן –  White Day ואז הכל מתהפך והפעם תפקידם של הגברים להעניק לנשים מתנות ולהביע את אהבתם.

אומנות סידור הפרחים היפנית

איקבנה היא אומנות סידור הפרחים היפנית.
משמעות השם איקבנה מגיע מצירוף שתי מילים יפניות- איקרו שפירושה להעניק חיים, להחיות
ואנה שפירושה ביפנית – פרח.
עיצוב הפרחים היפני הוא מינימליסטי ומתבסס על ערכים של פשטות איפוק ואסתטיקה.
לעומת סידור הפרחים המערבי המשתמש במספר רב של פרחים ושם דגש על הצבעים, האיקבנה מתבססת על סידור ענפים, עלים ומספר קטן של פרחים ויצירת סידור פרחים המדגיש צורה וקווים.
אומנות האיקבנה היא עתיקה ובעלת מסורת של למעלה מ-600 שנה כאשר בתחילה, סידור הפרחים נועד למקדשים הבודהיסטים או לשם מנחה עבור רוחות המתים.
עם השנים החלה האיקבנה להיפרד מהמשמעות הדתית והפכה לתחביבם של אנשי האצולה כאשר היוצר של האיקבנה למעשה יוצר השתקפות של הרגשות שלו.
החל מהמאה ה-15 החלו גם "האנשים הרגילים" לעסוק בתחביב זה כאשר במאה ה-16 נפתח בית הספר הראשון ללימודי האיקבנה.
כיום ניתן למצוא ברחבי יפן אלפי בתי ספר לאומנות האיקבנה ורק ביפן עוסקים בתחביב זה כ-15 מיליון איש.
האיקבנה הקלאסית מאופיינת בחוקים רבים ונוקשים, יש מספר אלמנטים ברורים המוגדרים מראש ולכל אלמנט תפקיד ברור ומוגדר.
עם הזמן התפתחו גם סגנונות מודרניים יותר אשר חופשיים ומשוחררים יותר בגישתם שמטרתם להעביר לצופה בסידור הפרחים את יופיו הטבעי של הצמחים.
בעת לימודי האיקבנה יש לתרגל את הכנת סידור הפרחים בדממה מוחלטת על מנת לחדד את הסבלנות ואת החוש האסטטי של התלמיד.
אך לא רק המתרגלים שומרים על השקט, לרוב נהוג לעשות זאת בשקט כיוון שהיפנים מאמינים שהזמן המוקדש ליצירה אינו מתאים לבזבוז בשיחות או ריכולים אלא זה הזמן להתבונן בטבע, להתחבר לשקט הפנימי, כל אלו גורמים לאדם להיות סובלני יותר.
גם בישראל אפשר להשתתף בקורסים וסדנאות ללימוד ופיתוח "אומנות הפרח" האיקבנה.

העיר בלבן- פסטיבל השלג בסאפורו

כל שנה בחודש פברואר, כאשר החורף נמצא בשיאו, מתקיים בעיר ספורו הנמצאת באי הצפוני הוקידו ביפן, פסטיבל שלג ענק המושך אליו יותר משני מיליון מבקרים הבאים לצפות בפסלי קרח ושלג מדהימים אשר פיסלו אומנים מרחבי העולם.
שיאו של הפסטיבל הוא בתחרות בינלאומית של פיסול בשלג וקרח כאשר המתמודדים יוצרים את הפסלים באמצעות כלי עבודה מיוחדים המתאימים לפיסול בשלג.
העבודה על הפסלים נמשכת במשך כמה שעות והתוצאות מרהיבות. כל שנה משתתפות בערך 14 מדינות מרחבי העולם.

בין פסלי הענק אפשר למצוא מבנים מפורסמים כמו הפירמידות, מגדל אייפל, , דמויות מעולם האגדות, יצורים מיתולוגים, דרקונים, מיקי ומיני מאוס, דונלד טראמפ ועוד אישים מפורסמים.
כמובן שהפסטיבל מציע עוד אטרקציות מלבד הפסלים,  אתרי גלישה בשלג עבור ילדים ומבוגרים, פאב עשויי מקרח, מסלול מבוכים מקרח,  תחרויות של סקי וסנובורד וכמובן היצע גדול ומפתה של דוכני אוכל מגוונים כמיטב המסורת היפנית.

במשך כל ימיי הפסטיבל יש בעיר מופעים, דוכני מזכרות, מוזיקה ובשעות הערב הפסלים מוארים בתאורה המעניקה להם צבעים ייחודיים ומעניקה לפסלים מראה קסום במיוחד.
החשיבות של הפסטיבל היא כה גדולה עבור תושבי העיר שכאשר בשנת 2009 כמויות השלג היו מעטות יחסית ועתידו של קיום הפסטיבל היה מוטל בספק, הצבא גויס על מנת להביא שלג מחוץ לעיר באזורים מושלגים יותר ולהבטיח את קיומו של הפסטיבל.

תחילתו של הפסטיבל היה בשנת 1950 כאשר קבוצה של כמה תלמידי תיכון פיסלו בשלג מספר דמויות באחד מהפארקים בעיר וכך התחילה מסורת חדשה, עם השנים הצטרפו לבניית הפסלים  חיילים ששירתו בבסיס לא רחוק מהעיר ולמעשה היו אלו הם שהחלו בבניית פסלים עצומים בגודלם.
עם השנים הפסטיבל קיבל תאוצה והפך לאירוע בינלאומי אשר רק מתפתח עם השנים יחד עם הרעיונות היצירתיים של המתחרים מרחבי העולם שבאים עד לסאפורו  לבנות את פסל הקרח והשלג המרשים ביותר.

* התמונות מרחבי הרשת

הפריחה המסמלת את בוא האביב ביפן

פריחת השזיף ביפן היא הסמל הראשון לכך שהאביב מתקרב.
הפריחה מתחילה בפברואר ונמשכת עד חודש מרץ עוד בחורף, כאשר בחוץ קר וקפוא ולעיתים העצים פורחים כאשר עדיין יש עליהם שלג.
בעבר פריחת השזיף היה מאורע רב חשיבות ולמרות הקור העז אנשים התקבצו תחת העץ למסיבה לכבוד הפריחה.
עם השנים הפופולריות של פריחת עץ השזיף ירדה ואת מקומה תפסה פריחת הדובדבן , אירוע חשוב ומסוקר בהרחבה בעולם כולו.

ישנן מספר השערות מדוע פריחת הדובדבן הפכה לפופולרית יותר ביפן:
יתכן שמכיוון שפריחת הדובדבן מתרחשת באביב כאשר מזג האוויר נוח ונעים יותר, פריחת הדובדבן הפכה למשמעותית יותר, השערה נוספת היא שתקופת פריחת הדובדבן היא כל כך קצרה ולכן היפנים מוקירים אותה יותר.
אך עדיין פסטיבלים רבים נערכים לכבוד הפריחה המרהיבה של עץ השזיף (יש האומרים שאף יפה ומרשימה יותר מפריחת הדובדבן) ורבים מתאספים בפארקים ציבוריים או במקדשים לצפות בפריחה.
פריחת השזיף מסמלת ביפן התחדשות ורוח נעורים, גיישות אשר נמצאות בתקופת ההכשרה שלהן נוהגות לענוד קישוטים לשיער המעוטרים בפרח השזיף אשר מסמל את הנעורים שלהן, גם על הלבוש המסורתי- הקימונו, אפשר למצוא איורים של פרח השזיף.
מכיוון שעץ השזיפים הוא הראשון לפרוח, שירים, ציורים, מופעי תיאטרון, ויצירות אומנות רבות נוצרו ונכתבו בהשראת הפריחה של השזיף ולכן היא מופיעה כמוטיב חוזר ביצירות יפניות רבות.
גם לפרי עצמו יש חשיבות רבה ומשתמשים בו הרבה במטבח היפני במאכלים ובמשקאות והיפנים מאמינים שאכילת שזיף מביאה לאריכות ימים וחוכמה.
בין המאכלים העשויים מהשזיף אפשר למצוא: חומץ, ליקרים, יין שזיפים, ואפילו שזיפים מוחמצים (אומבושי) אשר נחשבים למאכל נפוץ ביפן וכן ניתן להוסיפו לאורז ועוד….
בגזרת המתוקים אפשר למצוא את קופסת הממתקים היפנים-הוואגאשי אשר הממתקים בתוכה מעוצבים ומעוטרים בצורת פרח השזיף ולעיתים גם ניתן למצוא חתיכת שזיף שצירפו לקופסא.
למרות מזג האוויר הקר שיש ביפן בתקופה זו של השנה אנשים רבים מגיעים לצפות בהצגה היפה בחסות הטבע, להתרגש ולהתפעל מפריחת השזיף בגוונים של לבן, ורוד וצהוב ולהרגיש שהאביב עשה את הצעד הראשון שלו לקראתנו.

מדוע משלחות רבות מיפן מגיעות לישראל לבחון את תחום הסייבר?

תחום הסייבר הוא תחום המתפתח בעולם כולו כך גם ביפן.
רצף של אירועים ביטחוניים גדולים, התקפות סייבר על ארגונים ממשלתיים וחברות ענק ואולימפיאדת טוקיו 2020 המתקרבת העבירו את תחום אבטחת המידע לראש סדר העדיפויות של היפנים.
כל אלו הובילו לעלייה נוספת בביקוש למומחי אבטחת מידע ביפן.הדרישות הנפוצות הן בתחומי האימות הביומטרי, זיהוי התנהגות, מזל”טים ואיתור פריצות.
אך עדיין, בכל הנוגע לאבטחת מידע יפן משתרכת מאחור.
אחד הגורמים לכך נעוץ באופיו של העם היפני שרובו מתייחס באדישות או אי הבנה של הנושא ולכן תחום הסייבר אינו מפותח דיו והיפנים לא מצליחים להתמודד עם פשעי סייבר.
האוכלוסייה ביפן היא אוכלוסייה מזדקנת ורובה אינה מבינה כלל בתחום הסייבר (כינוי למרחב הכולל רשתות מחשבים, מערכות תקשורת ועוד…) ובטח לא בתחום הגנת סייבר.
בנוסף היפנים לא יודעים איך להיזהר ולשמור על המידע שברשותם לדוגמא, הכנסת התקן USB למכשירים לא מוכרים או לחיצה על קישורים לא מזוהים באינטרנט וכו..
ממשלת יפן משקיעה מאמצים רבים על מנת להימנע מפשעי סייבר, אחת ההחלטות שהתקבלו ע"י ממשלת יפן היא כי לימודי תכנות מחשבים מוגבל אך ורק למי שלומד באוניברסיטה ומעלה, כלומר אין חשיפה למקצועות מסוג זה בגילאים צעירים.
היחס השאנן כלפי אבטחת טכנולוגיית מידע נמשך גם ביפן תקופה ארוכה אבל לאחר אירועי גניבת מידע גדולים כמו האירוע ביוני 2015 בו בוצעה תקיפה בה נגנבו ממערכת הפנסיה של ממשלת יפן פרטים אישיים של יותר מ-1.25 מיליון אזרחים, השאננות חדלה ויפן נמצאת בתהליך שינוי נרחב גם בהיבט הממשלתי (החמרת עונשים בגין פשעי סייבר ועוד…) וגם בהיבט העסקי לצורך שיפור הגנת הסייבר על העסקים ועל המתקנים הממשלתיים.
מאמציה של יפן לשפר את תחום אבטחת המידע מובילה לכך שחברות בינלאומיות רבות זוכות באפשרות להיכנס לשוק היפני.
במאי 2014 חתמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש ממשלת יפן שינזו אבה על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני אשר במרכזו עומד שיתוף הפעולה הצבאי-מודיעני היפני-ישראלי בתחום מלחמת הסייבר ומאז משלחות רבות מיפן מגיעות לישראל לבחון חברות וטכנולוגיות פוטנציאליות.
יפן פותחת את הדלתות גם בפני חברות ישראליות כיוון שישראל ידועה בכל העולם בשל חדשנותה והטכנולוגיה המתקדמת שהיא מייצרת וכמובילה עולמית בתחום אבטחת מידע , התעשייה הישראלית פיתחה מגוון רב של פתרונות אבטחת מידע ייחודיים וחדשנים אשר מהווים פריצת דרך בהתמודדות עם האיומים של התקפות סייבר.