ריקוד האביב של הגיישות

ה-  Miyako Odori הוא מופע ייחודי המתקיים בקיוטו בו מופיעות  גיישות  ההופעות מתקיימות בעונת האביב בלבד בין התאריכים 1.4-30.4.
בין השנים  794-1868 היתה קיוטו עיר הבירה של יפן ולאחר תקופה קצרה של מלחמת אזרחים הפכה טוקיו בשנת 1869 לעיר הבירה של יפן.
כמובן שתושבי קיוטו לא היו מרוצים מהשינוי לרעה במעמדם ועד היום אפשר למצוא תושבים ותיקים של העיר הטוענים בתוקף שעיר הבירה האמתית של יפן היא קיוטו ומסרבים להכיר בטוקיו כבירתם.

במטרה לשפר ולרומם את מצב הרוח הירוד של תושבי קיוטו לאחר השינוי של ערי הבירה, ייצרו הגיישות של קיוטו בשנת 1872 אירוע שנתי ובו מופע הנקרא  Miyako Odori ופירושו – ריקוד עיר הבירה.
מכיוון שזהו המופע הראשון בו מופיעות גיישות בציבור  תיירים רבים מגיעים לצפות בו שכן זו הזדמנות נדירה לצפות בגיישות מופיעות.
ריקוד הגיישות נחשב למופע מאוד מצליח ולמעשה נותן מעט תקווה לתושבי קיוטו שעד היום מקווים שקיוטו תחזור להיות בירתה של יפן.
לפני תחילת המופע יש אפשרות להגיע גם לטקס תה קצר הנערך בחדר תה הסמוך לאולם המופעים.

טקס תה הינו קצר ביותר ומסביר על טקסי התה המסורתיים ומציג בקיצור את כללי הטקס.
במהלך המופע מופיעות גיישות רבות בהן גם מאייקו שהן גיישות מתלמדות המגיעות מרובע גיון הידוע בגיישות הרבות הנמצאות בו (ואותן קשה מאוד למצוא ולראות ביום-יום).
המופע   מוקדש ל"סאקורה"- פריחת הדובדבן הנמצאת בעיצומה בחודש אפריל.
במופע מוצגים קטעי ריקוד, שירה, נגינה ומשחק וכל חלק מהמופע מציג חלק מאפיין מיפן.
כל גיישה או מאייקו המשתתפת במופע לובשת קימונו משובח המעוצב בהתאם לתפקידה של הגיישה בהופעה.
גישה שאיננה רוקדת או שרה מלווה את המופע בפריטה על כלי פריטה יפני בשם "שאמיסן".
בסוף המופע עולות כל הגיישות המשתתפות במופע לקטע סיום משותף.

טקס תה יפני- תרבות עתיקה בכוס של תה

התה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים ונהוג לשתות אותו בכל העולם.
כל תרבות פיתחה מנהגים סביב הכנה ושתיית התה הנקרא- טקס התה.
ליפן הגיע התה ע"י הנזירים הבודהיסטים אשר הביאו את התה מסין במאה השישית לספירה.
טקס התה היפני החל במאה ה-15, כאשר בהתחלה היה מדובר במנהג חברתי של המעמד הגבוה של שתיית התה ביחד אך עם השנים החל להתפתח טקס בעל כללים מוגדרים סביב שתיית התה.
היפנים העלו את טקס הכנת התה מפעילות פשוטה ומהירה לדרגת אומנות גבוה ואסתטית במיוחד.
מדובר בטקס איטי מאוד הנמשך שעות ארוכות והחוקים מוגדרים ונוקשים וכל פעילות קטנה זוכה להתייחסות וחשיבות רבה.
הטקס התעצב לפי רוח הבודהיזם שעל פיה יש להתעמק בפרטים הקטנים והיום-יומיים.
העיסוק בפרטי הפרטים של הטקס נועד להשרות על האורח והמארח תחושת נינוחות והרמוניה.
טקס התה נערך במקום מיוחד הנקרא חדר התה ולא ניתן לקיימו בכל חדר פשוט.
ניתן למצוא חדר תה בכל בית יפני מסורתי והחפצים היחידים בחדר (מלבד הכלים המשמשים להכנת התה) הם אגרטל ומגילה מצוירת התלויה על הקיר.
לרוב הדלת לחדר היא נמוכה במיוחד ומאלצת את האורח להתכופף ובכך להיפטר מכל גאווה שהביא עמו לטקס.
חדר התה הוא חדר של שלווה ורגוע ומאפשר לשוהים בו להתנתק מהעולם שבחוץ ולהירגע.

איך נערך הטקס?
לכל פעולה אותה המארח מבצע נלווה הסבר ארוך.
הטקס מתחיל מהדלקת הגחלים והרתחת המים עבור התה, לאחר שהמים רותחים המארח מעביר אבקת תה לכוס תה כאשר כל כוס תה שונה מהשנייה ומעוטרת בציורים מעשי יד.
לאחר שהמארח שופך מים הוא מקציף את אבקת התה לכל אורח באמצעות כלי במבוק מיוחד.
לפני שתיית התה יש להודות למארח, לסובב את הכוס שלוש פעמים ואז לשתות.
התה ירוק וטעמו מריר. המשתתפים חייבים ללגום מהתה בתנועות איטיות וקבועות המוגדרות בקפדנות.
לטקס התה היפני נלווים סוגים שונים של ממתקים יפנים העשויים מקמח אורז וממולאים בממרח שעועית אדומה.
לטקס התה שמור מקום של כבוד בתרבות יפן. עד היום היפנים מתייחסים לשתיית התה כמשקה חברתי ומייחדת לו מקום מרכזי באורח חייהם.

כיום קיימים ביפן שלושה בתי ספר לתה שנוסדו לפני 300 שנה, הממשיכים בהנחלת אמנות התה והאירוח היפניים.

פצ'נקו- מכונת המזל שמהפנטת את היפנים

הפצ'נקו היא אחת מצורות הבילוי האהובות על היפנים.
מדובר במכונת מזל בה מריצים כדורי מתכת קטנטנים ללא שליטה על מסלול כשהמטרה היא להשיג כמה שיותר כדורים קטנטנים.( מעין הכלאה בין משחק הפינבול למכונת מזל)
בגלל שההימורים ביפן אינם חוקיים, הפרס לזוכה הוא זניח ומדובר במתנות פשוטות כמו עט, מצת או טי-שירט פשוטה.
בשביל לעקוף את החוק האוסר על הימורים היפנים פועלים בשיטה הבאה:
כסף אסור לקבל (ההימורים אסורים ביפן) אבל מתנה מותר לקבל וגם למכור תמורת כסף…ולכן ליד כל אולם פצ'נקו יש חנות קטנה המיועדת לכך שהמשתתף יכול לגשת אליה עם הפרס הצנוע שהוא קיבל ולמכור אותה לחנות ולקבל כסף וכך להמשיך לשחק.
המשחק במכונת הפצ'נקו מהפנטת אליה גברים, נשים, ילדים ואפילו משפחות בהרכב מלא מגיעות לשחק במכונה ומבלות שעות ארוכות באולם הצבעוני, ההומה והמואר באורות מהבהבים, עשן סיגריות, רעש המכונות ומוזיקת רקע רועשת במיוחד ומחרישת אזניים.
מכונות המשחק כה פופולאריות ביפן והן שואבות יותר כסף מאשר סכום ההימורים המצרפי של מקאו, לאס וגאס וסינגפור.
ב־2015 השקיעו מהמרים ביפן 203 מיליארד דולר במשחקי הפצ'ינקו.
מכונת הפצ'נקו נוצרה כמשחק לילדים בשנת 1920 ורק החל משנת 1930 גם המבוגרים החלו לשחק בפצ'נקו.
קל לזהות את אולמות הפצ'נקו לפי שלטי הניאון הבוהקים והחלונות הגדולים דרכם ניתן להציץ על הטורים הארוכים של המכונות הצבעוניות וליד כל מכונה יושב אדם עם חבילה גדולה המלאה בכדורי כסף קטנים. את הרעש החזק הבוקע מהאולם אפשר לשמוע גם אם הדלתות סגורות.
בפצ'נקו משחקים כ-27 מיליון יפנים וניתן למצוא אולם פצ'נקו בכל קרן רחוב ובכל פינה, לצד גן ילדים, מרפאה, או סופר מרקט ותמיד נראה תור של ממתינים המחכים להיכנס לעוד משחק.

איזאקיה- המקום בו שותים סאקה

האיזאקיה הוא פאב יפני, מקום מפגש לחברים לשתיית אלכוהול ולאכילת אוכל יפני.
בניגוד למסעדות ביפן שלרוב מתמחות במאכל מסוים כמו סושי או מרק ראמן, באיזאקיה מגישים מגוון גדול של מאכלים.
השם איזאקיה פירושו ביפנית "מקום לשתות סאקה" אך אין זה אומר שכל האיזאקיות דומות.
יש איזאקיות מסורתיות אשר מנוהלות ע"י המשפחה ובראשה עומד "זקן המשפחה", איזאקיה מסורתית תגיש תפריט הכתוב בכתב יד המשתנה כל שבוע והמנות הן יפניות מסורתיות.
ישנן אזואקיות ממוסחרות יותר ואף כאלו הנפתחות כרשת מסחרית. התפריט קבוע ומודפס, ניתן למצוא גם מנות יפניות מסורתיות אבל גם מנות מערביות ואפילו תפריט באנגלית.

וישנן איזאקיות אשר מערבבות בין המסורת לקידמה ומגישות מאכלים מסורתיים עם נגיעה מערבית.
מכיוון שהיפנים לא נוהגים להיפגש בבתים לחגוג אירועים שונים הם בוחרים להיפגש באיזאקיות בחבורה גדולה לאחר יום עבודה ארוך לשתות, לאכול ולהנות בשביל לחגוג עם חברים או מכרים לעבודה אירועים החל מימי הולדת ועד אירוע פרישה מהעבודה למי שיוצא לגמלאות .יש כאילו שאף מעדיפים להיפגש באיזאקיה לדייט רומנטי.
האוכל שמוגש בד"כ הוא אוכל מלוח, מטוגן וכזה שניתן לחלוק עם כל החברים שמגיעים ביחד כמו אדממה ,שיפודי יקיטורי, סשימי ועוד…
מנות כמו אורז או נודלס לרוב לא יופיעו בתפריט מכיוון שהמשקאות הנפוצים באיזאקיה הם בירה וסאקה והם כבר עשירים בפחמימות.
טווח המחירים באיזאקיה אינו קבוע, והוא נע בין מחירים גבוהים מאוד לאיזאקיות היוקרתיות ועד כאלו עם מחירים שווים לכל נפש. אפשר למצוא איזאקיות קטנטנות עם כמה מקומות בודדים לישיבה או איזאקיות ענקיות שאף מתפרסות על כמה קומות.
באיזאקיות הקטנות יותר נהוג לראות כי הלקוחות אפילו "גולשים" לרחוב , אוכלים ושותים במדרכה ליד האיזאקיה.
אחד הבילויים המומלצים לתייר הוא ללכת לאיזאקיה ומומלץ אף יותר ללכת לאיזאקיה קטנה ומסורתית כאשר האתגר הגדול הוא לדעת איך ומה להזמין כיוון שהתפריט (אם יש בכלל תפריט) הוא ביפנית בלבד.

מרגישים את האביב באוויר

יום השוויון האביבי  הוא היום בו  אורך היום ואורך הלילה שווים. החל מיום זה הימים מתחילים להתארך ויש יותר שעות אור.
ביפן יום זה הוא יום חג המצטרף לחגיגות פריחת הדובדבן הנחגגות מסוף חודש מרץ ופסטיבלי האביב, בהם מתפללים למען מזל ושלווה בשנה החדשה.
בשל אופיו של החג המתקיים סביב שינויים אסטרונומיים, מועד החג יכול להשתנות משנה לשנה, אך בדרך כלל יום השוויון נחגג בין מרץ 19-22, השנה יציינו ביפן את יום זה ביום רביעי 21.3.2018
מכיוון שתקופת האביב המתחילה ביום זה נחשבת לתקופה של התחדשות, נהוג ביפן לנקות את הבתים ויום זה נחשב גם כיום מוצלח להתחלות חדשות כמו פרויקטים חדשים או אפילו להתחיל לקרוא ספר חדש.

חג השוויון האביבי הוא חג המקושר לחג בודהיסטי עתיק בשם Ohigan הנחגג כבר מהמאה ה-8 ובעבר היו חוגגים את יום זה בפסטיבל שנמשך 7 ימים לזכר האבות הקדומים.
כיום נהוג לחגוג את חג השוויון האביבי בארוחה משפחתית נעימה ובאכילת בוטמוצ'י – ממתק יפני העשוי מאורז דביק ומצופה בממרח שעועית אדומה.

יש  משפחות המנצלות  יום זה לביקור בבית הקברות ופוקדות את קברי בני המשפחה, דואגות לנקות את העשבים השוטים ,לסדר את הקבר ולהניח זר פרחים חדש.

מכיוון שמדובר ביום הנחגג בתקופת האביב ולרוב מזג האוויר הוא נעים ונוח נוהגות המשפחות לאחר הביקור בבית הקברות, לצאת לטיול ברחבי הטבע וליהנות ממזג האוויר האביבי.
אחד הסמלים המזוהים ביותר עם יפן היא פריחת הדובדבן המתרחשת באביב לרוב בתקופה שנחגג יום השוויון האביבי הדובדבן פורח בדרום יפן. לכבוד מאורע זה בוחרות משפחות רבות לחגוג את היום בטיול לפארקים ומקומות שונים בהם ניתן לצפות ולהתרשם מיופייה של הפריחה.

אוממי- הטעם החמישי המסתורי

נהוג לחשוב שיש ארבעה טעמים בסיסיים: מתוק, מלוח, חמוץ ומר.
אבל היפנים כבר גילו את הטעם החמישי- האוממי.
הכל התחיל כאשר הכימאי יפני בשם ד"ר קיקונאה איקידה הבין שיש מזונות מסוימים כמו מרק אצות, שאין באפשרותו לקטלג לפי ארבעת הטעמים המסורתיים וכי יש עוד טעם אחד נעלם ומסתורי…טעם שונה שלא ממש ברור איך לקטלג אותו.
בשנת 1908 מצא ד"ר איקידה כי יש טעם משותף למזונות מסוימים כמו עגבניה, אספרגוס, גבינה ובשר שאינו מתאים לאחד מארבעת טעמי הבסיס והעניק לו את השם "אוממי" שפירושו ביפנית-טעים ביותר.
איקדה בודד את החומצה הגלוטמית אותה הוא זיהה באצה אשר אחראית לטעם המיוחד של ציר מרק האצות הנפוץ ביפן (שממנו התחיל את המחקר שלו אחר הטעם החמישי) ורשם פטנט על אותו תהליך בידוד של החומצה.
פרופסור איקידה החליט להכין תבלין מהגלוטמט המבודד שעם השנים מוכר לנו בשם "מונוסודיום גלוטמט".
בגלל שלמונוסודיום גלוטמט אין ריח או מרקם ברור משלו, הוא יכול לשמש כמעצים טעם של תבשילים רבים לדוגמא אבקת מרק או שקית תבלינים לפיצה המכילים מונוסודיום גלוטמט.
גלוטמט חופשי (לא הגלוטמט שמגיע כתבלין מעובד) הוא זה שאחראי לטעם החזק במזונות.
מזונות המכילים כמויות גדולות של גלוטמט, כמו גבינה ועגבניות, מועדפים בארוחה בגלל טעמם המפתה.
האוממי מעשיר את האוכל ומוסיף לו יותר "נפח", מעצים את הטעמים והופך את האוכל לטעים יותר.
כיום האוממי הוא מרכיב מרכזי במטבח היפני ואף מרכיב חשוב יותר משאר ארבעת טעמי הבסיס המוכרים.
בין המאכלים היפנים המוכרים שעשירים באוממי אפשר למצוא את הרוטב סויה, רוטב דגים המשמש במאכלים רבים, פטריות שיטאקי ,תה ירוק ומאכלים רבים אחרים העשירים בחלבון.

עדלאידע יפנית

אין ספק שטוקיו היא ה- עיר שבה ניתן לראות סגנונות שונים ומטורפים של אופנות רחוב שונות ומשונות.
לכל סגנון יש סטייל משלו המלא בצבע, אקלקטיות ואוונגרדיות, כשהמכנה המשותף שלהם היא השפעת תרבות הפופ.
סגנון אופנת הרחוב- הקוספליי, מגיע מקיצור צמד המילים "costume play" משחק תחפושות ומבוסס על חיקוי מכף רגל ועד ראש של דמויות מנגה, כוכבי פופ או דמויות מסרטים.
מאחורי רעיון הקוספליי עומדת השאיפה להתחפש ולהידמות ככל הניתן לדמות ידועה מעולמות המאנגה והאנימה (קומיקס יפני).
בעוד אופנות הרחוב השונות מייצגות את הפן האינדיבידואלי של היוצר, שלעתים אף חורג מגבולות הנורמה, הרי שמאחורי רעיון הקוספליי עומדת השאיפה להתחפש ולהידמות ככל הניתן
לדמות ידועה על מנת להביע את ההערצה אליה.

בני נוער ומבוגרים כאחד שואבים השראה ליצירת תחפושות שידמו לדמויות האהובות עליהם מעולם הקומיקס, משחקי הווידאו, הקולנוע, מדע בדיוני, להקות מוזיקה המופיעות בקומיקס וסרטי האנימציה היפניים ועוד.
הכנת התחפושת היא חלק בלתי נפרד מתרבות הקוספליי. מרבית הקוספליירים תופרים ומעצבים בעצמם את התחפושות ומשקיעים ביצירתן זמן וכסף רב. בכנסי הקוספליי נערכות תחרויות בין המשתתפים על איכות התחפושת וייחודה ללא התייחסות למינו או לגילו של המתחפש.
כנסים אלו מאפשרים למשתתפים לחלוק האחד עם השני ידע, תחביבים וכן פירטי לבוש אשר הכינו בעצמם.
בכנסים מסוימים, לדוגמה פסטיבל אייקון, שבו קיימת תחרות קוספליים, נמדדת התחפושת על פי כמות ההשקעה, כמות התוצרת העצמית, וכמות הדמיון בין הקוספליי לדמות.
הקוספליי נולד ביפן בשנות ה-60 כאשר המנגה ,סרטי אנימציה ומדע בדיוני החלו להיות פופולאריים יותר ויותר ובעקבות הצלחתם החלו לערוך תערוכות וכנסים בנושא.
בתחילת הדרך, רק מי שהפעיל דוכנים בכנסים היה לבוש כחלק מהדמויות מהסרטים או מספרי הקומיקס אך עם הזמן גם המשתתפים החלו להתלבש כמו הדמויות הנערצות והתחפושות הפכו להיות החלק המרכזי בכנסים אלו.

החל משנות ה-90  התרחב הקוספליי לעולם והחלו לערוך מפגשיי קוספליי גם מחוץ ליפן.
כיום ניתן למצוא אירועיי קוספליי בלפחות 35 מדינות שונות ביניהן סינגפור, ברזיל, איטליה ארה"ב ועוד. האירועים הנערכים בעולם שונים מאוד מהאירועים הנערכים ביפן.
ביפן, מדובר באירוע עם תקציבי ענק שכל התעשייה מעורבת באירוע ,כל השמות הגדולים והחשובים בתחום מגיעים. אפשר לפגוש אמנים, סופרים, מעצבים, מפיקים, במאים ומעצבים.
במקומות אחרים בעולם האירוע צנוע יותר ועלות דמיי הכניסה גבוהים כיון שאין הרבה נותני חסויות.
בישראל תחום הקוספליי החל להתפתח בשנת 2000 וכיום ישנה קהילה פעילה של קוספליירים ואף מתארגנות תחרויות קוספליי גם בישראל.
פורים שמח!

המחצלת היפנית שמשלבת בין מסורתי למודרני

מחצלת הטאטאמי היפנית היא יותר מסתם מחצלת, מדובר באחד הסמלים המייצגים את אורח החיים היפני המסורתי ומהווה חלק מהמסורת היפנית כבר למעלה מ- 500 שנה.
מחצלת הטאטאמי משמשת לריצוף חדרים בבתים היפנים.
המחצלות המסורתיות עשויות מ" קש אורז"  המשמש כליבה של המחצלת, היום ניתן למצוא גם טאטאמי העשויים משבבי עץ דחוסים. קצוות כל מחצלת תחומים בשני פסי בד רקומים .
היפנים נוהגים לציין את גודל החדר על פי מספר הטאטאמי הנכנסים בו, וגודל הטאטאמי משתנה בהתאם לאזור בו הוא מיוצר ביפן.
את הטאטאמי אפשר למצוא בבתים, מסעדות, משרדים, מקדשים ובתי מלון.
בתים יפנים ישנים יהיו מרוצפים לגמרי בטאטאמי ואילו בבית חדש ניתן למצוא חדר מסורתי  אחד בלבד המרוצף בטאטאמי הנקרא וואשיצו (חדר יפני בסגנון מסורתי).
לעיתים ניתן למצוא  במסעדות חלק אחד מסורתי המרוצף בטאטאמי.
כאשר נמצאים בחדר טאטאמי יש לשים לב לכמה כללים ברורים מאוד:
1. אסור לעלות על מחצלת טאטאמי עם נעלים. חייבים לחלוץ נעליים ולעלות יחפים בלבד וכך לחוש   את הרכות והטבעיות של המחצלת.
2. הריהוט בחדר עם טאטאמי יהיה ריהוט נמוך בלבד.
3. במידה ובחדר השינה יש טאטאמי המיטה בחדר זה תהיה מיטת פוטון.
גם לאופן הנחת המחצלות וסידורם יש משמעות ואמונות הגורסות איזה סידור מביא מזל טוב ואיזה מביא מזל רע:אם מניחים את המחצלות כך שהמפגש ביניהם ייצור את סימן T  יגיע מזל טוב לבית  אך סידור המחצלות כך שהמפגש ביניהם ייצור את הסימן + סידור זה יביא מזל רע לבית.
היפנים מתייחסים לחדר עם טאטאמי כחדר מנוחה, מקום בו המסורת חודרת פנימה ומרגיעה את הנפש ובשילוב עם ריח הטאטאמי המזכיר ניחוח של טבע ומשקיט את התודעה., הנפש זוכה למנוחה ולהירגעות.
שילוב הטאטאמי עם אורח החיים המודרני מצליח לשלב בין ישן וחדש, בין מסורת למודרני.

היום הגדול של הילדות הקטנות ביפן

ה-3.3 הוא תאריך מיוחד עבור היפנים  ובמיוחד עבור הילדות הקטנות,בתאריך זה חוגגים ביפן את " חג הבנות" שנקרא חג "פסטיבל הבובות".
ביום זה נוהגים בני המשפחה להתפלל עבור בנותיהם ולאחל להן בריאות , הצלחה ואושר.
בנות המשפחה הקטנות זוכות ליחס מיוחד, כמעט כמו ביום הולדת.
בבוקר החג, כל המשפחה מבקרת במקדש שינטו, הילדות הקטנות מגיעות למקדש כאשר הן לבושות בקימונו צבעוני ומתקשטות ומתייפות לכבוד יום החג הנערך לכבודן.
לקראת חג הבנות נערכות הכנות רבות בבית המשפחה להכין את הבית, אחד המנהגים הבולטים ביום זה הוא להציב במה מדורגת בחדר היפה ביותר בבית המשפחה ועליה להניח בובות.

הבובות הן בובות יפניות הנקראות HINA-NINGYO והן לא בובות רגילות אשר משמשות למשחק ביום-יום אלא בובות המייצגות את ההיסטוריה והמסורת של יפן. לכל בובה יש מיקום קבוע כאשר בחלק העליון יושבים הקיסר והקיסרית, מתחתיהם שלוש נשות חצר, לאחר מכן חמישה מוזיקאים, שני שרים ושלושה משרתים.

סה"כ יש כ-15 בובות בסט שלם הכולל את כל בעלי התפקידים החל מהקיסרים ועד המשרתים.
הבובות משמשות לטקס זה בלבד והן עוברות במשפחה בירושה מדור לדור ופרט ליום אחד בשנה בו הן מוצגות, במשך שאר  ימות השנה הן ארוזות במקום בטוח ושמור בארון.
נהוג כי ילדה החוגגת בפעם הראשונה תקבל את ערכת הבובות  מהסבא והסבתא מצד האמא, וכשהילדה מתבגרת ומתחתנת היא לוקחת את הבובות שלה איתה  ובעתיד היא תעביר את הבובות שלה לבתה בלבד.
אין להעביר את ערכת הבובות לכלתה וזאת משום שהבובות מסמלות את הקשר בין נשים ממשפחה אחת.

Preparation of Hina Festival

משפחות אמידות נוהגות לקנות סט של בובות חדש בהיוולדה של בת חדשה למשפחה.
וכמובן שאין יום חג בלי מתנות…בנוסף לבגדים החדשים, האיפור והתסרוקת מקבלות הילדות גם סוגים שונים של ממתקים:
אררה- סוכריות קטנטנות, מגיעות במארז צבעוני ועטוף כאשר כל מארז מכיל סוכריות בצבעים צהוב,ורוד ולבן.

Hishimochi-עוגיות מוצ'י העשויות אורז דביק בצורת יהלום העשוי משלוש שכבות בצבעים של ירוק, ורוד ולבן כאשר לכל אחד מהצבעים ישנה משמעות- צבע הוורוד מסמל את פריחת האפרסק, הלבן הוא הטוהר וירוק מסמל בריאות וצמיחה.
את העוגיות נהוג גם להניח בפני הבובות כמנחה.

מתנה נוספת אותה נהוג להעניק היא בובות חדשות, בד"כ בובה שהיתה חסרה בערכה וכך להשלים את כל בעלי התפקידים בערכת הבובות.
הילדות מזמינות אל ביתן חברים ובני משפחה ומגישים עבורן מנה מסורתית הנקראת- Chirashizushi המורכב  מאורז סושי עליו מונחים- ירקות, ביצה,ף שורש לוטוס ופירות ים (בעיקר שרימפס).
לכל מרכיב יש משמעות:
השרימפס הוא סמל לאריכות חיים,שורש הלוטוס מסמל את העתיד וכו.

בעבר היה נהוג להשיט את הבובות בים מכיוון שהאמינו כי בפעולה זו המזל הרע יגיע לים יחד עם הבובות  ולא ירדוף את הבנות אשר תרמו את הבובות שלהן כמנחה. במהלך השנים חדלו עם מנהג זה (כנראה בגלל העלות הרבה של הבובות…) וכיום ניתן למצוא כפרים מעטים אשר עדיין מנהלים טקס השטה של הבובות לים.

Girls release a pair of straw dolls–male and female–to carry disease and danger to the sea. This photo is copyrighted by JNTO. Used by Permission. All rights reserved.

שם נוסף לחג זה הוא "חג פריחת האפרסק" אשר פריחתו מסמלת עדינות, נינוחות ורגיעה ולכן נהוג לקשט את הבית בפרחי אפרסק.
אחד הדברים החשובים ביותר ביום זה הוא לפרק ולאחסן את הבובות חזרה בארון בתום יום החג. לפי האמונה מי שלא עושה זאת ומתמהמה עם אחסון הבובות, בתו תסבול מקשיים במציאת חתן ואת זה אף הורה ביפן לא מאחל לבתו.