יפן, ארץ השמש העולה והאוכל המוזר. טווח הטעמים והמרקמים של החטיפים היפניים חוצה את המתוק, מלוח ופריך. תה ירוק, שעועית מותססת ודגים הם טעמים נפוצים ואהודים בקרב תושבי קבוצת האיים. ברוב המקרים טעמים חדשים ואקזוטיים מגיעים בהתאם לעונות השנה, כמו עוגת שיפון סאקורה. הנה סקירה קצרה של כמה חטיפים יפניים בעלי טעם מוזר במיוחד- קרקרים שרימפס מצופים שוקולד- שיתוף פעולה מוזר בין חטיף השוקולד האהוב ביותר ביפן וקרקר שרימפס.
משקה פנטה בטעם יוגורט בננה- משקאות בטעם יוגורט הם לרוב הימור בטוח ביפן, ישנם משקאות יוגורט שיותר פופולאריים מיוגורט רגיל, אבל הניסיון לתרגם את טעם היוגורט למשקה סודה תוסס, ממש לא ברור….
קפה לאטה עגבניות- בכל בית קפה ביפן יש לפחות תריסר ווריאציות לקפה לאטה הידוע. רשת אחת של בתי קפה החליטו על כיון אחר והציעו לאטה עגבניות לזמן מוגבל. המשקה היה זמין רק בצורה קרה/ קפואה במהדורת קיץ מוגבלת.
גלידת מיונז- למיונז היפני יש את הכמות הנכונה מבחינת ריח חד וחריף. מי שגר מספיק זמן ביפן, ירצה לשים אותו על כל דבר החל מעוף צלוי ועד פיצה. אבל זה עדין לא מסביר את המצאת גלידת המיונז. הגלידה היתה מכוסה בציפוי לבן וקשה, שהיה דומה לציפוי שוקולד לבן, אבל המרכז הקרמי שלה השאיר טעם לוואי מתמשך.
שלגונים בטעם איטלקי- שלגוניGari Gari-kun היפניים זולים במחיר ומגוונים בטעמים. זה חטיף נהדר ומצנן בחום הקיץ היפני, שניתן למצוא טעמים מיוחדים במהדורות מוגבלות. מה דעתכם על שלגון בהשראת פסטה מבוססת עגבניות עם בצל ופלפלים ירוקים?
בתי ספר רבים ברחבי יפן נפתחו מחדש ב-18 לאוגוסט, לאחר חופשות קיץ קצרה, כדי לאפשר לתלמידים להדביק את פערי הלימודי שנוצרו כאשר בתי הספר נסגרו בגלל מגפת נגיף הקורונה. חופשת הקיץ שהוחלטה ע"י הרשויות העירוניות היתה ההפסקה הקצרה ביותר- תשעה ימים בלבד. בדרך כלל סטודנטים ביפן יוצאים לחופשה בקיץ במשך יותר מחודש. ברוב בתי הספר, חופשת הקיץ משתרעת על פני 40 ימים החל מה- 20 ביולי עד 31 באוגוסט.
מבנה מערכת החינוך ביפן דומה למבנה מערכת החינוך במדינת ישראל. בי"ס יסודי כולל 6 שנות לימוד, חטיבת ביניים 3 שנים ובי"ס תיכון 3 שנים. שנת הלימודים ביפן מתחילה ב-1 באפריל ומחולקת ל-3 סמסטרים. שבוע הלימודים הוא חמישה ימים בשבוע. והחופשות בבתי הספר מחולקות: בקיץ ששה שבועות, ובחורף שבועיים. מערכת החינוך היפנית מתמקדת כל כולה בקהילה. ההורים, המורים והחברים לכיתה כולם מתגייסים לעזור לתלמיד להצליח בלימודים. במדינה שבה אסונות טבע פוקדים את האזרחים באופן קבוע, לא נשאר הרבה אלא לסמוך אחד על השני כדי לעבור את הרגעים הקשים.
יפן הצליחה ליצור סביבה שבה רוב התלמידים זוכים לרכוש ידע ברמה מאוד גבוהה, לזכות במורים איכותיים ולעשות את כל זה בעלות תקציבית מאוד נמוכה. שיטות הלימוד של היפנים מקוריות וגורמות לתלמידים לפתור בעיות מורכבות בעזרת שיתוף פעולה ועזרה הדדית. מורים משעממים שמקריאים טקסטים ארוכים מהלוח תוך כדי התעלמות מספרי הלימוד זאת לא השיטה ביפן. נקודת מבט חיובית ושלילית היא על הבחינות בבתי הספר ביפן. המתח לקראת הבחינות של התלמידים הוא רב, כי כולם שואפים להצליח. התלמידים אינם נבחנים על הבנת חומר הלימודים, אלא בעיקר על עובדות המתבססות על שינון ולא על חשיבה לעומק. זוהי נקודת החולשה של מערכת החינוך ביפן, אך למרות זאת הם מצויים במקומות הראשונים במבחני ההישגים הבין-לאומיים.
ביפן אין מבחנים ב-3 השנים הראשונות בבי"ס. הסיבה לאי מתן מבחנים לתלמידים ביפן עד כיתה ד' היא החשיבות שהמדינה רואה בנימוסים ואדיבות. בתרבות היפנית, חשוב יותר שילדים ילמדו התנהגות נאותה מאשר למקד את הכוחות שלהם לקראת שינון של חומר עבור מבחנים. מנהג זה מתבסס על אמונה לפיה חשוב לבלי שיעור לפתח את האופי של הילדים, על כן יש להימנע מלשפוט את ההתקדמות הלימודית של תלמידים צעירים. פיתוח של יחסי כבוד בין איש לרעהו נלמד בכיתות ביפן ומצופה מהתלמידים להפגין כבוד כלפיי חבריהם לכיתה, וכמובן כלפיי המורה שלהם. כתוצאה מההערכה והכבוד שהתלמידים רוכשים כלפיי המחנך שלהם, הם משתדלים להתנהג בצורה טובה כדי לא לפגוע ברגשותיו או לאכזב אותו לאחר שהשקיע בהם כל כך. בבתי הספר מגישים ארוחות מאוזנות ובריאות. מלבד תלמידים עם אלרגיות למזונות מסוימים, מגישים לילדי בית הספר ביפן ארוחות זהות זו לזו מתפריט מאוזן. ביפן שמים דגש גם על הנחלת ערכים של תזונה בריאה מגיל צעיר. הם עושים זאת על ידי שימוש בחומרי גלם איכותיים ובעלי ערכים תזונתיים גבוהים להכנת ארוחות הצהריים, וכן שמים דגש על איכות המזון ולא על כמותו. התפריטים בבתי הספר מתוכננים בשיתוף פעולה בין מומחי בריאות ושפים מנוסים, שמרכיבים מנות גדושות ברכיבים מקומיים וטריים. בנוסף, המורים אוכלים את ארוחת הצהריים עם התלמידים שלהם, מנהג שנועד לחזק את הקשר ביניהם. פעמים רבות, התלמידים הם אלו שמגישים את האוכל לחבריהם לספסל הלימודים כדי להנחיל את הערך של הפצת בריאות לכל חברי הכיתה.
ביפן יש מערכת ערכים ייחודית ששמה דגש גם על לימוד אמנות מסורתית במוסדות הלימוד ובבתי ספר ציבוריים מלמדים אמנות מסורתית. תלמידים יפנים לומדים סוגים שונים של אמנות מסורתית, כמו הייקו – סגנון כתיבת שירה יפני, שודו – כתיבה תמה ועוד מלאכות רבות. בכתיבה התמה (קליגרפיה) התלמידים כותבים על נייר אורז בעזרת מברשת מעץ במבוק, מה שדורש ידיעה של השפה והכתיב היפני המורכב. מלבד הסבלנות הנדרשת לאמנות הזו, תלמידים לומדים להכיר ולכבד מסורות עתיקות כדי לא לשכוח את עברם ולהעריך את התרבות אליה נולדו.
התלמידים ביפן לובשים מדים רשמיים. כמעט כל בתי הספר הציבוריים ביפן דורשים מהתלמידים שלהם, מגיל יסודי ועד התיכון, ללבוש מדים רשמיים של המוסד בו הם לומדים. הסגנון בין בתי הספר השונים הוא זהה, כאשר המדים נתפרים בצורה פשוטה, בלי עיטורים מיוחדים או צבעים בוהקים, והם נועדו ליצור תחושה של קהילתיות ואחדות בין הילדים. כך לא נוצרות דעות קדומות על התלמידים בגלל הלבוש החיצוני שלהם, מה שקורה פעמים רבות בבתי ספר ללא מדים. וזה מאפשר לתלמידים להתמקד על דברים חשובים יותר ממראה חיצוני, כמו הלימודים והחברות בינם לבין עצמם.
אין אנשי תחזוקה בבתי הספר, התלמידים מנקים את הכיתות בעצמם. ביפן זהו מנהג חשוב שמונחל לילדים מגיל צעיר. במקום לשכור אנשי תחזוקה, התלמידים ביפן מנקים את הכיתות וחדרי השירותים במטרה להחדיר בהם ערכים של עבודת צוות, לקיחת אחריות וכבוד כלפיי רכוש ולא רק כלפיי בני אדם. כדי לעשות זאת, מחלקים את התלמידים לקבוצות וכל מקבץ מקבל מטלה שונה. התפקידים מתחלפים בין הקבוצות השונות במהלך השנה, כך שלכל תלמיד יש הזדמנות לקחת חלק במטלות הניקיון השונות. ההשקעה בניקיון ובעבודת הצוות מלמדת אותם לא לקחת דבר כמובן מאליו ולרכוש כבוד למקום בו הם מקבלים השכלה על ידי טיפול בו וטיפוחו.
במרבית בתי הספר ביפן, מעודדים את התלמידים לקחת חלק בפעילויות לאחר שעות הלימודים והם יכולים לבחור בין שני סוגים: ספורט או תרבות, כאשר בכל אחד מהם מגוון פעילויות שונות. המועדונים הללו מחזקים את היחסים בין התלמידים ויתרה מכך, מאפשרים להם ללמוד זה מזה. תלמידים בגילאים צעירים יותר נדרשים להקשיב ולכבד את אלו הבוגרים מהם, ואילו התלמידים בכיתות המתקדמות אמורים לדאוג לרווחתם של הצעירים מהם וגם ללמד אותם דברים שונים. יחסי הכבוד ההדדיים הללו יוצרים אווירה שלווה יותר בשעות הלימודים ומאפשרים לתלמידים משכבות גיל שונות להכיר זה את זה ולבסס יחסי כבוד וחברות.
יפן היא יעד נצחי שנוסעים רבים מקווים לבקר בשלב כלשהו בחייהם. זהו מיזוג מושלם של מסורת ומודרניות, המציע נופים עוצרי נשימה, נוף הרים מדהים, מקדשים נהדרים, מאכלים מקומיים מדהימים, נימוס כמו שמעולם לא חווית בעבר, וכמובן מזכרות חד-פעמיות. החל במלאכות מסורתיות ועד חטיפים ייחודיים וגאדג'טים עתידניים, המדפים של יפן עמוסים בכמה מהמזכרות הטובות ביותר שניתן למצוא. ברגע שאפשר יהיה לבקר שוב ביפן, הנה כמה רעיונות למתנות מיוחדות- • חטיפים מתוקים- סצנת הממתקים של יפן מרשימה בכל ההיבטים, החל ממגוון רב, שלל טעמים ועד אריזות. כל מה שניתן לדמיין, ביפן כנראה יש. מומלץ לקחת הביתה ממתקים מסורתיים ששמם wagashi: כגון עוגיות אורז דביק ממולאות ה- mocha, או ה- dorayaki פנקייק אדום מלא. וכן ניתן למצוא טוויסטים מטורפים לקלאסיקות ידועות, כמו עוגת גבינה סאקה וקיט קאט בטעם תפוחי אדמה.
• נייר מכתבים מיוחד- ביפן יש כמה מניירות המכתבים המיוחדים והטובים ביותר בעולם. בנוסף לעיצוב היפה, גם האיכות היא ללא דופי. מזכרת מיוחדת היא להכין יומן אישי מתחילתו ועד סופו. מלבד נייר, יפן היא גם מקום פופולרי מאוד עבור רכישת עטים באיכות גבוהה. לאחר שתנסו אחד, לעולם לא תוכלו לחזור לעטים רגילים.
• קרמיקה יפנית- אמנות הקדרות והקרמיקה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית, כך שניתן למצוא יצירות מדהימות ובמחיר סביר כמעט בכל פינה בעיר טוקיו. קרמיקה בכל צבע וגודל שניתן להעלות על הדעת. כמה חנויות מומלצות ניתן למצוא ב- Asakusa Nakamise-dori Street.
• תה- Matcha אולי נראה כמו משקה ואוכל אופנתי, אבל זה היה מצרך יפני במשך מאות שנים. המאצ'ה זו אבקת תה ירוק דקה בעלת טעם עמוק, המשמשת לעזור להגביר את חילוף החומרים, לטהר ולהרגיע את המוח. למרות שכיום ניתן למצוא מאצ'ה ברוב חנויות מזון בריאות, אין מקום יותר טוב לקנותה מאשר במקום המקור שלה- יפן. ואם מאצ'ה הוא לא בשבילכם, ניתן לבחור סוגים רבים אחרים של עלי תה במקום.
• מוצרי יופי יפניים- מוצרי היופי היפניים הם חלק חשוב מתעשיית הקוסמטיקה היפנית, מוצרי- skincare, קוסמטיקה ואביזרי איפור, כמו מסכות לחות, מומלץ לנסות אחת. ניתן למצוא חנות מותגים high-end ועד רשת יפנית זולה בשם Daiso Haul שהכול בה נמכר ב־100 יין (כדולר אחד) והיא מקדש לקוסמטיקה היפנית והמבחר בלתי נגמר.
• תמונות מדוכן צילום- הכירו את העולם המוזר והמקסים של דוכני צילום יפניים, המכונה נקראת purikura. זה לא תא צילום טיפוסי. ישנם סוגים רבים ושונים של דוכנים, ולכל דוכן יש בדרך כלל סגנון משלו. המצולמים נעמדים כאשר מאחוריהם מסך ירוק או כחול ומצטלמים בפוזות שונות. אחרי הצילום בוחרים רקע משעשע לתמונה מתוך מגוון עצום של רקעים ומתקבלת תמונה חמודה אותה אפשר לקבל ישירות לדוא"ל או עותק במקום. כל מכונה מציעה רקעים שונים, מתאימים אישית את הרקע ואת תכונות הפנים לפני עריכת התמונות שלך עם ציורים. יש כמה דוכני purikura שאפילו מציעים השכרת תחפושות לתמונה. • גאדג'טים- ככל שיפן ידועה בטכנולוגיה חדישה, היא ידועה באותה מידה בתכשיטים יפניים מוזרים ושלל המצאות. אם אתה יכול לחלום את זה, זה כנראה קיים ביפן…..
• כל דבר ממכונת ממכר אוטומטיות- אחד הדברים שניתן למצוא ובשפע ביפן הן מכונות אוטומטיות למכירה של מוצרי צריכה שונים. החל ממצרכים לקפה חם ועד ארוחות מלאות, המכונות לממכר אוטומטי ביפן מציעות הכל. בנוסף למזון ומשקאות גם תכשיט יפני או צעצוע שניתן לארוז כמתנה או מזכרת הם בין האפשרויות.
גם ליפנים יש פסטיבל רוק משלהם, ה- Fuji Rock Festival, המתקיים החל משנת 1997 ובמשך שלושה ימים נערכים בו מופעי רוק של מיטב המוזיקאים המקומיים ואמנים בינלאומיים.
הפסטיבל הראשון התקיים בהר פוג'י ומכאן שמו. אך לרוע מזלם של המשתתפים הכה את האזור טייפון קשה ובגלל תכנון לקוי וחוסר הכנה מתאימה לרוחות עזות וגשמים חזקים, משתתפים רבים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי. אחד האירועים הזכורים ביותר מאותו פסטיבל היה ההופעה של רד הוט צ'ילי פפרז שהמשיכו להופיע על הבמה למרות הרוחות והגשם. מאז אותה הופעה נחשבת הלהקה לאגדתית בקרב ותיקי משתתפי הפסטיבל.
בשנה השניה החליטו לקיים את הפסטיבל באזור חוף הים לא רחוק מטוקיו, אך הפעם החום הקשה והבלתי נסבל גרם להחלטה להעביר את הפסטיבל פעם נוספת. הפעם עבר הפסטיבל לאתר הסקי נאאבה במחוז ניאיגטה כאשר בקיץ מזג האוויר בו נעים וקריר ומאז כל שנה פסטיבל הרוק מתקיים שם בהצלחה. והמשתתפים עוברים מבמה לבמה באמצעות גונדולות ושבילים הררים. הפסטיבל נחשב לפסטיבל היפה בעולם, מאחר והבמות מוקפות יערות וביניהן זורמים פלגי מים. אבל לא רק נוף יש בפסטיבל הזה. הסיבה העיקרית בגללה נוהרים מדי שנה לפסטיבל כ-100,000 איש היא ההופעות, שכללו בשנים האחרונות את רד הוט צ'ילי פפרז, פיקסיז, פרנץ פרדיננד, מיוז, רוקסי מיוזיק, מאסיב אטאק, אייר ובל אנד סבסטיאן, לצד אמנים ודי. ג'ייז מקומיים. רוב המשתתפים באים לפסטיבל עם אוהלי קמפינג והאווירה היפית ומדליקה.
וכיאה ליפן, השירותים בפסטיבל מצוחצחים, המקלחות נוחות והמשתתפים יכולים להשביע את רעבונם בתחרות אכילת סטייקים. בשל מגפת הקורונה, פסטיבל פוג'י רוק נדחה עד 2021, השנה מעריצי הפסטיבל יוכלו ליהנות ולחוות מגרסה דיגיטלית של הפסטיבל בחינם מהבית. פסטיבל פוג'י רוק יעלה הופעות חיות מהעבר במשך שלושה ימים שלמים בערוץ היוטיוב של הפסטיבל, בין התאריכים 21-23 באוגוסט – התאריכים המקוריים של פסטיבל 2020 . פרטים נוספים ניתן למצוא כאן- https://www.timeout.com/tokyo/news/fuji-rock-festival-will-stream-past-performances-on-youtube-for-free-in-august-080420
התחלתם לעבוד במקום עבודה יפני? ישנם כמה כללי אופנה לא מדוברים, כשמדובר במה ללבוש ומה לא.
בגדי הגברים, הכוללים חליפה ועניבה, הם מראה אחיד שמתאים תמיד. אולם לבוש לנשים למשרד ביפן יכול להיות קצת טריקי, לכן הפעם נתייחס לאופנת הנשים. זה לא חייב להיות מורכב – פשוט עקבו אחר ההנחיות הפשוטות הללו, ותהיו מוכנות לכל דבר-
1. לבוש שמרני לא יכול להשתבש- אלא אם כן את עובדת באופנה, באופן כללי, משרדים יפניים הם די שמרניים בכל מה שקשור לבגדי עבודה. גם בזמן שנלחמים בעייפות מהחום בימי הקיץ החמים, עליכן לשמור על כתפיים מכוסות, לכן הימנעו מלבישת גופיות, חולצות ללא שרוולים או שמלות ים. מעט שרוול או כמה סלסולים על קו הכתף מספיקים בכדי לשמור על תחומי התקינות. יש לשמור גם על המחשוף היטב. הקפידי לבדוק אם המחשוף שלך מכוסה כשאת מתכופפת!
אורכי החצאית צריכים להיות סביב הברך, ולרוב עדיפים להימנע מלבוש צמוד מידי שנחשב כמתאים בארצות הברית או באירופה.
asian businesswomen working in office
הביטוי kuuki wo yomu או "לקרוא את האוויר" חשוב מאוד כשמתלבשים לעסקים ביפן.
עדיף להתיישר עם רמת הפורמליות שמראים עמיתייך ולהימנע מ- under dressing. כמובן שרמת הרשמיות יכולה להשתנות מאוד ממשרד למשרד.
2. שמרי על כפות הרגליים מכוסות- למרות הטמפרטורה והלחות הגבוהות שמאפיינות את חודשי הקיץ של יפן, סנדלים ונעליים עם פתיחים הם דבר שאינו מתאים במשרדים יפניים. ביפן, אפילו סנדלים אלגנטיים למדי נחשבים כלא הולמים. וגם כשלובשים לבוש יפני מסורתי, זה הכלל- גם כאשר נועלים סנדלי זורי עם קימונו, נשים מכסות את כפות רגליהן בגרבי טאבי . עם זאת, נעליים סגורות אין פירושן נעילת נעלי עקב. ישנן שפע של נעלים נוחות שמתאימות לשמירה על המראה המקצועי (והאופנתי) שלך.
Cropped close up photo of healthy beautiful elegant woman's legs wearing high-heeled shiny black shoes, the woman is sitting in office at the table on modern luxurious armchair
כמו כן, אם הולכים מקום אליו צפויים ללכת או לשבת על טאטאמי , וודאו שאתם לובשים גרביים או גרביונים, שכן הליכה יחפה על הטאטאמי של אנשים אחרים נחשבת גס רוח.
3. הימנעי מאביזרים מוגזמים ומשקפי שמש- בדומה לביגוד, באופן כללי ביפן, אין עונדים למשרד תכשיטים או אביזרים נועזים במיוחד. התכשיטים המקובלים הם שרשראות, עגילים קטנים וטבעות קטנות. פריטי הצהרה בולטים, תכשיטים יוקרתיים או שרשראות גדולות יראו לא במקום.
דבר נוסף שכדאי להימנע ממנו הוא להרכיב משקפי שמש במשרד או כאשר ניגשים למקום העבודה, גם אם פשוט להשתמש בהם כדי להחזיק את השיער. לרוב, המקומיים לובשים אותם בחוף הים. תגלו שאף יפני לא לובש אותם לעבודה.
4. שימי לב לצבעים- רוב הלבוש המשרדי היפני נוטה להיות בצבעים כהים או ניטרליים. אם את רוצה להזרים קצת צבע ואישיות, עדיף ללכת עם צבע אחיד או הדפסים קטנים, שכן הדפסים דרמטיים גדולים נחשבים יותר מדי להגדרות עסקיות. מרבית הצבעים העדינים, אדום בוהק וצבעים עזים אחרים זוכים לתגובות מופתעות, כך שאם יש לכם ספק, עדיף אולי להימנע מהם!.
Young japanese ladies are on the bussiness meeting
הבגדים הסטנדרטיים להשתתפות בהלוויות ביפן הם שמלה או חליפה שחורה מט, עם עקבים שחורים נמוכים ושרשרת פנינים לבנה. אז שחור, זה כמובן בסדר למשרד, כל עוד הוא מזווג עם אביזרים רגילים – ומומלץ להימנע מפנינים….
אנשי עסקים וחברות זרות המעוניינים לעבוד ביפן, מחויבים להתאים עצמם לסגנון המקומי, לתרבות העסקית המקובלת, להרמוניה העסקית ולביצוע המדויק.
השבוע מציינים ביפן את חג האובון, חג המתים היפני. האובון הוא אחד המועדים החשובים בלוח השנה היפני. זהו החג להתכנסות משפחתית במובן הרחב ביותר של המילה, כי אל הכינוס המשפחתי הזה מוזמנות גם הנשמות של בני המשפחה שהלכו לעולמן.
היפנים מאמינים כי בימי האובון רוחות אבותיהם באות לבקר בבתי המשפחה. כיוון שכך, זהו חג שבו יפנים רבים שבים הביתה לביקור, גם אם הם גרים במרחק, המשפחה מתכנסת יחד ונערכת להגעה של נשמות אבותיהם. לפני כניסת הלוח הנוצרי לחיים ביפן היה נחגג החג ביום ה-15 של החודש השביעי בלוח השנה הירחי. היום הוא נחגג לקראת ה-15 באוגוסט, או ה-15 ביולי בטוקיו.
בתקופת האובון מוארים המקדשים בלילה במאות פנסים ויוצרים אווירה קסומה. כל המקדשים ופתחי הבתים מדליקים פנסים מיוחדים, כדי שרוחות המתים יוכלו למצוא את דרכן הביתה. במקדשים רבים נערכים טקסים הכוללים שירה, נגינה בכלים מסורתיים וכמובן ריקוד. בשעות הערב הטמפרטורה יורדת, וזו השעה הנעימה להסתובב בחוץ. דוכנים עם אוכל וצעצועים ומשחקים לילדים מוקמים בכניסות למקדשים שבהם נערכים אירועים, וזהו בילוי משפחתי נפוץ.
בבתי הקברות נוהגים לנקות את המצבות, לעטר אותן בפרחים ולהגיש מנחות לאלים במקדשים. מנחות מזון מונחות ליד מזבחים בודהיסטים, והקטורת המיוחדת ממלאת את הרחובות בניחוח ייחודי. בחג זה נהוג לעלות לקברות המתים, לבקר במקדש הבודהיסטי ולאכול ארוחות משותפות (כשרוחות המתים מוזמנות גם הן לארוחה).
בערבים רוקדים את ריקוד ה- Obon Odori וקוראים לנשמות להגיע.
ביום האחרון הרוחות נשלחות בחזרה על גבי סירות קטנות שעליהן פנסים – אותן שולחים היפנים על גבי נחלים, פלגים או בים על מנת לכוון את הרוחות בחזרה לעולמן. בכל שכונה ורובע מתקיימים ריקודים מסורתיים בפארקים ובגינות.
מבחינת שוק העבודה היפני, ולמרות שלא מדובר בחופשה רשמית, חג האובון נחשב לחופשת הקיץ ביפן. מכיוון שעובדים רבים נוהגים לחזור לאזור מוצאם למשך ימי האובון, הרי שחברות רבות אינן פעילות בתקופה זו ואף מוציאות את העובדים לחופשה. במקרים רבים, גם אם חלק מהעובדים מעוניינים להמשיך ולעבוד, הרי שהמשרדים עצמם סגורים והם נאלצים לנפוש.
כ- 73% משטחה של יפן הוא הררי ולכבוד זה, היום ה- 10.8, מציינים היפנים את חג- יום ההר
"Yama no hi".
יום ההר נחגג ביפן החל משנת 2016 ומטרתו הרשמית היא להכיר ולהוקיר את ההרים.
Samurai son boy and Japanese Kimono mother at Saiko Iyashi no Sato Nenba, former farming, village with cherry blossom or sakura and moutain Fuji background, Yamanashi, Japan.
ההחלטה על ציון יום מיוחד עבור ההרים התקבלה לאחר שארגוני מטפסי ההרים ומועדון האלפים היפני ביפן לחץ על הממשל היפני להקדיש יום אחד בשנה להרים עם דגש על כך שאחת הדתות המרכזיות ביפן היא השינטו אשר מקדשת את יופי וחשיבות הטבע ולכן יש להקדיש יום בשנה גם להרים.
עם מדינה כה הררית אין פלא שפעילויות הספורט המועדפות בקרב היפנים הן טיפוס הרים וסקי.
אחת הסיבות לבחירת התאריך 10.8 ליום ההר היא שבכתיבת התאריך בסימן קאנג'י התאריך נראה כמו הר עם שני עצים- ‘八’
מכיוון ומדובר בחג מודרני, אין טקסים מסורתיים ביום זה ומציינים אותו בצורה רשמית בטקס המתקיים בשמורת הטבע קמיקוצ'י הנמצאת באלפים היפנים.
ההמלצה היא לחגוג את החג בטיולים בהרים ע"י הליכה או טיפוס ולבלות את יום החופש עם המשפחה וחברים.
מי שלא יכול לעזוב את טוקיו לטובת טיפוס הרים יכול להתחבר לחג בצפייה על הר הפוג'י ממקומות שונים בעיר ולהוקיר תודה להרים גם מרחוק.
נגסאקי (長崎) היא עיר נמל הנמצאת באי קיושו הדרומי שביפן בעלת היסטוריה מרתקת.
בשנת 1571 כאשר יפן החלה להיפתח לעולם הגיעו לנגסאקי אוניות פורטוגזיות והקימו בה נמל לסחר חוץ.
העיר התפתחה ושגשגה כעיר נמל וגם לאחר שיפן סגרה את שעריה למדינות אחרות בתקופת אדו,
המשיכה נגסאקי לפעול כנמל היחיד הפתוח לסחר בינלאומי.
כאחת מערי הנמל הקרובות ביותר ביפן ליבשת אסיה, נגסאקי מילאה תפקיד בולט ביחסי סחר חוץ ומזה מאות שנים והייתה החשובה מבין מעט מאוד נמלים הפתוחים למספרים מוגבלים של סוחרים זרים בתקופת הבידוד של יפן.
עד היום אפשר לראות בנגסאקי תזכורת לתקופה זו במבני מגורים שונים שנבנו בהשפעת התושבים הזרים שגרו בה.
האזור בו התרכזו התושבים הזרים נקרא "המדרון ההולנדי" (オ ラ ン ダ 坂, אורנדה-זאקה) רחוב מרוצף באבן בו התגוררו סוחרים זרים רבים לאחר פתיחת נמל העיר לסחר חוץ בשנת 1859.
מכיוון שההולנדים היו המערביים היחידים שהורשו להיכנס ליפן בשנים אלו, הכינוי "הולנדים" התייחסו לכל מי שמערבי גם אם מוצאו היה ממדינה אחרת.
אך למרות החשיבות ההיסטורית של העיר היא מוכרת לנו בעיקר גלל פצצת האטום שהוטלה עליה.
ב- 9 באוגוסט 1945, בשעה 11:02 אחר הצהריים – שלושה ימים לאחר שהוטלה פצצה אטומית על הירושימה הוטלה הפצצה האטומית השנייה "איש שמן" על העיר נגסאקי.
המטרה הראשונה היתה העיר קוקורה אך עקב שכבת עננים שמנעה מהטייס להטיל את הפצצה הוחלט לעבור למטרה המשנית- נגסאקי.
הנזק שנגרם לנגסאקי היה קטן מזה שנגרם להירושימה, למרות שהפצצה היתה בעוצמה גבוה יותר וזאת בגלל פני השטח ההרריים של העיר.
בין 40-80 אלף איש נהרגו מהפצצה, חלקם באותו יום וחלקם בחודשים שלאחר מכן.
נגסאקי פועלת להנציח את זיכרון אותו יום טראגי ובעיר ישנם כמה אתרי הנצחה וזיכרון לזכרם של ההרוגים ולהזכיר למבקרים את ההשלכות של הפצצה הקטלנית.
פארק השלום בנגסאקי: הוקם בסמוך למוקד הפיצוץ ומטרתו לייצג את המשאלה לשלום עולמי ונדר שמלחמה קשה כזו לעולם לא תחזור על עצמה. הפארק כולל את פסל השלום בגובה 9.7 מטרים המסמל את משאלתם של אזרחי נגסאקי לשלום.
הפסל סייבו קיטמורה, יליד נגסאקי, יצר את הפסל כסמל לאהבה, הדמות בפסל מרימה את יד ימין ומצביעה על השמים כדי לסמן את האיום של נשק אטומי ואילו הזרוע השמאלית מורמת אופקית כדי לייצג את המשאלה לשלום. עיניה של הדמות עצומות קלות בתפילה לנפשם של קורבנות הפצצה האטומית. בכל שנה ב- 9 באוגוסט, יום השנה להפצצת האטום, נערך טקס זיכרון מול הפסל.
בפארק נמצאת גם מזרקת השלום, שנבנתה לזכר ילדה קטנה שהסתובבה וחיפשה מקור מים. בפארק יש אזור המוקדש לסמלי שלום ובו יש אנדרטאות זיכרון שנתרמו ע"י מדינות שונות.
כל שנה ב-6.8 בשעה 8:00 מתקיים בחזית אנדרטת הזיכרון בפארק השלום בהירושימה טקס לציון יום השנה לנפילת פצצת האטום על העיר, השנה מציינים 75 שנה לנפילת הפצצה.
אל הטקס מגיעים ניצולים וקרובי משפחתם, אנשים ציבור ובני העיר לחלוק כבוד ולהתפלל למען השלום.
בשעה 8:15 , היא שעת נפילת הפצצה, מתכנסים כולם יחדיו לדקת דומיה ולאחר מכן פעמון השלום מצלצל כאות לפתיחת הטקס, בסיום הטקס מופרחות לאוויר כ-1000 יונים.
האירוע מתקיים בסימן של הנצחה ולמרות הכאב הקשה האירוע הינו בסימן של תקווה, רצון ללמוד מטעיות העבר ותקווה לשלום עולמי.
במהלך כל היום ישנם אירועים הקשורים להנצחה בהשתתפות אורחים ואנשי ממשל מכל העולם.
בערב מתקיים טקס מרגש כאשר שיאו בהשטת פנסי נייר הנושאים קטעי כתיבה המביעים את הרצון לשלום.
את פנסי הנייר משיטים על נהר הMotoyasu ולפי המסורת היפנית פנסי הנייר על המים מסמלים את המסע לעולם הבא.
טקס הזכירון הראשון היה בשנת 1947 ביוזמתו של ראש העיר דאז שינזו האמאי ומאז כל שנה נערך הטקס בליווי משתתפים רבים כאשר תמיד ראש ממשלת יפן נוכח בטקס.
בשנת 2016 השתתף בטקס הנשיא ברק אובמה שהיה הנשיא האמריקאי הראשון שביקר בהירושימה.
הטקס משודר בדרך כלל בתחנות טלוויזיה ברחבי יפן ומופיע בתוכניות חדשות ברחבי העולם.
צריך להודות ליפנים על תרומותיהם לעולם כמו סושי, אוריגמי, מארי קונדו ופוקימון, אבל יש עוד שורה שלמה של רעיונות, המצאות וגאדג'טים שהגיעו מיפן. חלקם היו פורצי דרך, חלקם היו מטופשים מאוד, אך כמעט כולם שינו את העולם בצורה זו או אחרת.
הנה כמה דוגמאות:
אימוג'י- זה לא מפתיע שארץ הקמעות – שבה אפילו הודעה על צונאמי מלווה תמיד עם דוב מצויר עליז או משהו כזה – היא גם ביתם של האמוג'י. למעשה, "האמוג'י" הוא בעצם מילה יפנית, המשלב את המילה 'תמונה' (EI) ו- 'מכתב' או 'תו' (מוג'י). האמוג'י הוצג לראשונה בטלפונים מתוצרת יפנית בשנות התשעים. בהתחלה לא נועד לשלוח הודעות טקסט (מה שעדיין לא היה ממש דבר), אלא לדיווחי מזג אוויר או מידע עסקי. הרבה דברים השתנו מאז ובשנת 2015, מילוני אוקספורד הכריזו על 'הפנים עם דמעות של שמחה' (😂) כמילת השנה.
Walkman – כל מי שנולד אחרי 2000 כנראה אפילו לא יודע מהו המכשיר המטורף הזה, אבל בשנת 1979, סוני שינתה לחלוטין את האופן בו אנו מאזינים למוזיקה כשנגן הקלטות הנייד שלה מכנה 'סוני ווקמן'. הנגן היה כל כך פופולרי בכל רחבי העולם, עד ש- "ווקמן" הפך לשם גנרי לכל נגן מוסיקה נייד (עד ה- iPod).
CD, DVD, Blu-Ray, VHS- התרומה של סוני למוזיקה ומדיה אינה מסתיימת ב- Walkman. הדיסק הקומפקטי (CD) הומצא במשותף על ידי סוני ופיליפס (חברה הולנדית), שוחרר בשנת 1982 והוליד הקלטת שמע דיגיטלית. בשנת 1995, שתי החברות שוב התאגדו לשחרור דיסק – הדיסק הדיגיטלי (DVD). סוני חשפה את אבות הטיפוס הראשונים לטכנולוגיית הווידיאו החדשה שלה, 'דיסק Blu-Ray' בשנת 2000, ושחררה אותם לציבור הרחב ביפן בשנת 2003. ומערכת הווידיאו הביתית (VHS) שקדמה ל- DVD הומצאה על ידי חברת ויקטור היפנית. אז יש להודות ליפן על כל קידום הסטרימינג של המדיה טק.
הרומן- הסיפור היפני 'סיפורו של ג'נג'י', שנכתב על ידי גברת בהמתנה בחצר הקיסרית בשם מוראסאקי שיקיבו בראשית המאה ה -11, היה הדוגמא הראשונה לרומן המודרני שנכתב אי פעם. הסיפור נסב סביב חייו של היקרו ג'נג'י, בנו של קיסר יפני קדום, ופילגש אהובה.
ג'ט סקי- יפן היא גם המקום ממנו הגיע הג'ט סקי, שהומצא על ידי חברת קוואסאקי היפנית בשנת 1972. 'ג'ט סקי' הוא למעשה עוד מותג מותאם, כמו ווקמן. זהו שם הסימן המסחרי הרשום של כלי הרכב האישי המצליח מאוד של קוואסאקי (PWV), אך בימינו משתמשים במונח 'ג'טסקי' לכל דבר שנראה כמו אופנוע מים. בעוד שטכנולוגיה תומכת אדם במכשיר דמוי אופניים על מים הומצאה לפני כן, הג'ט סקי של קוואסאקי היה ה- PWV הראשון שהצליח מבחינה מסחרית וככל הנראה אבי האב של כל אופני המים האחרים שעקבו אחריו.
מחשב נייד- בשנת 1980 בתערוכת מחשבים בלאס וגאס חשפה חברת סייקו היפנית את המחברת הראשונה בגודל לפטופ, המכונה Epson HX-20. כדי לפרסם את ההמצאה החדשה שלהם, החברה תיארה אותה על שני עמודים במגזין עם הכיתוב 'גודל בפועל'. הוא נראה שונה מאוד מהמחשב הנייד המודרני – ללא מסך רשת 15-inch המוצג, רק מסך זעיר דמוי מחשבון מעל המקלדת. הצבעים בז ', שחור ואדום. עם זאת, זה היה המחשב הנייד הראשון באמת, והסבא של כל ה- MacBooks, ה- Chromebooks.
הדפסת תלת מימד- ד"ר הידאו קודאמה רשם פטנט על הטכנולוגיה הראשונה להדפסת תלת מימד בשנת 1981, אותה כינה באותה עת ' rapid prototyping'. לרוע מזלו, הרופא לא ראה את הפרויקט שלו מתקדם ופורח. לאחר מכן הוא קודם על ידי הצרפתים, בסוף שנות ה -80, וכמה אמריקאים, עד שפותחו מכשירי ההדפסה התלת מימד שמכירים כיום. אבל עדיין יש את ד"ר קודאמה להודות לו על הנחת היסודות להדפסת התלת מימד.
מקל סלפי- ולבסוף תרומה עמוקה באמת של ההמצאות היפניות. "הרחבה טלסקופית" למצלמות קומפקטיות הוגש כפטנט על ידי אודא הירושי ומימה יוג'ירו בשנת 1983 והודחה מיד כהמצאה חסרת תועלת לחלוטין. אך בתקופת הסמארטפונים של המאה ה-21, ממציאים וחברות אחרות קבלו השראה מההמצאה היפנית, ורשמו פטנט על מכשיר שמסוגל להחזיק סמארטפון. בשנת 2014 המונח "מקל סלפי" נולד וכונה במגזין טיים כאחד מ-25 ההמצאות הטובות של אותה השנה.
AddValue 