קינטסוגי- אומנות השברים המוזהבים

כאשר קערה, ספל או צלחת נופלים לנו ומתנפצים בד"כ אנחנו נזרוק את החתיכות השבורות לפח אפילו אם מדובר בכלי יקר.
אך היפנים מוצאים ערך לחפצים שבורים, קינטסוגי- אמנות (ופילוסופיית) השברים היפנית מלמדת כי חפצים שבורים הם אינם דברים שיש לזרוק או להסתיר אלא ההפך, יש להציגם בגאווה.
המילה מורכבת מ-KIN שמשמעו זהב ומ-TSUGI שפירושו בנייה ועפ"י היפנים חפץ שנשבר לא נזרק לפח אלא אוספים את השברים ומדביקים בטכניקה מסורתית באמצעות לכה המכילה אבקת זהב (לפעמים גם כסף או פלטינה) והחפץ השבור הופך ליצירת אומנות המדגישה את "הצלקות" בצבע זהב.
התיקון בכלי השבור מבליט בו סוג חדש של יופי שלפני כן לא היה קיים.


אומנות הקינטסוגי נולדה במאה ה-15 אחרי שגנרל יפני שלח לתיקון בסין את ספל התה יקר הערך שלו שנשבר. הספל חזר עם תיקון מכוער בסיכות מתכת. זה הוביל אותו לחפש שיטה יותר אסתטית לתיקון הנזק – וכך נולדה האמנות.
טכניקת אומנות זו משקפת את  הפילוסופיה והאסתטיקה היפנית בהן דווקא בחוסר השלמות והדברים הלא סימטריים נמצא היופי האמיתי ודבר אינו מושלם ללא פגם כלשהו, ללא היסטוריה. השבר הוא חלק טבעי מהחיים ולא הסוף שלהם.


כמובן שהקינטסוגי מתאים גם לחיים עצמם  ולתפיסת העולם בנוגע להתמודדות עם משברים וטראומות והשפעתן על נפש האדם.
מאחורי הקינטסוגי עומדת אמונה שלמה המציעה זווית ראיה אודות דברים שבורים, אין צורך למהר ולהשליך את מה שנשבר מכיוון שהפך לבלתי שימושי, ההפך, לשברים יכול להיות ערך רב וצריך לדעת לתקן דברים ולהדביק יחד את השברים ולהפוך אותם למשהו חדש, טוב יותר ויפה יותר.

 

Kintsugi Event at the Daiwa Anglo-Japanese Foundation in London.

 

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת
מודעות פרסומת

קימיגאיו- המנון ארץ השמש העולה

ההמנון של יפן  נקרא  "קימיגאיו" (מלוכתו של הקיסר) והוא אחד ההמנונים הקצרים והוותיקים ביותר מבין כל ההמנונים הלאומיים בעולם.
ההמנון נכתב בתקופת הייאן, בין השנים 794-1185 ולא ידוע בידי מי נכתב, הוא הולחן מאוחר יותר בשנת 1880 והחליף לחן אחר שנכתב עשר שנים לפני כן אך לא היה אהוב ומקובל על הציבור.
את היצירה היה נהוג לשיר בחגיגות ציבוריות ועם השנים הפך להיות ההמנון הרשמי של יפן אשר מילותיו מפארות את שלטונו של הקיסר ביפן.
בשנים 1888 עד 1945 "קימיגאיו" שימש כהמנון הלאומי של האימפריה היפנית בגאווה רבה אך לאחר נפילת האימפריה וכניעתה בסוף מלחמת העולם השנייה החל מפנה ביחס של העם היפני כלפי ההמנון ודגל המדינה.
מילותיו של ההמנון היפני משבחות את הקיסר ומשייכות לו תכונות של אל ולכן מסמל ההמנון תקופה אחרת ביפן ואינו מאפיין את מה שעבר על המדינה לאחר סיום מלחה"ע השנייה ומילותיו לא מתאימות לחברה דמוקרטית ומודרנית.
ההתנגדות הציבורית להמנון ולדגל הלאומי של יפן (שקיבלו מעמד חוקי רק ב-1999) פחתה בשנים האחרונות וההמנון מושר לעתים קרובות בבתי ספר ובאירועי ספורט.

קימיגאיו- המנון יפן

"ששלטונך יהיה

אלף דורות שמונת אלפים דורות

עד אשר חלוקי נחל יתאחדו לסלעי ענק

מכוסי אזוב"
המנון1

פסטיבל אינויאמה

מדי שנה בתחילת חודש אפריל מתקיים "פסטיבל אינויאמה" בעיר אינויאמה, עיירה קטנה וכפרית, הנמצאת באי המרכזי ביפן- הונשו.

ראשיתו של הפסטיבל בשנת 1635 וגולת הכותרת שלו היא תהלוכה של 13 מבני עץ עתיקים הנקראים Yama. המבנים הם בעלי 3 קומות ונראים כמרחפים מעל הצועדים בתהלוכה.
בקומה העליונה של כל מבנה ישנן בובות יפניות מכניות הנקראות karakuri, בובות הייחודיות לאזור זה ובמהלך הפסטיבל ישנם מופעים בהשתתפות הבובות בליווי נגינת חליל.
הבובות נבנו עוד בתקופת אדו ובעבר שימשו הבובות בטקסים דתיים להצגת דמויות מיתולוגיות מהתרבות היפנית.

במהלך המצעד עוברת התהלוכה עם המבנים המרחפים בסמטאות הצרות שבעירייה ואחד התפקידים החשובים במצעד שייך לנווט, אדם הממוקם בראש כל אחד מהמבנים ותפקידו לנווט את מבנה העץ בין קהל המשתתפים ובין הדרכים הצפופות והקשות. הקהל רוחש כבוד רב לנווט ומריע לו בתשואות רבות כאשר הוא מפלס את הדרך בתהלוכה.
בשעות הערב מוארים מבני העץ בפנסים יפנים הדולקים באמצעות אש בלבד, ומעניקים תאורה בצבוע כתום ובשילוב צבעי פריחת הדובדבן הנמצאת בעיצומה באותה תקופה, מראה מהפנט ומיוחד.
מצעד3

  • התמונות בבלוג מרחבי הרשת

דרך האלפים היפנים

מעבר ההרים מטטאיאמה לקורובה חוצה את רכס ההרים הצפוני באלפים היפנים והוא מחבר בין העיר טויאמה לעיר אומאצ'י.
המסלול נפתח ביוני 1971 לאחר שנבנה בקפידה תוך שמירה על הסביבה הטבעית שלא תיפגע (בר קיימא).
הדרך  היפיפייה ,חוצה את ההרים והפסגות מאפשרת גם לאנשים שאינם יכולים לטפס ולהגיע לפסגות, להגיע לגבהים באמצעות מערכת תחבורה משוכללת ולהנות מתצפיות מדהימות של נופים עוצרי נשימה.

את הדרך לא ניתן לעשות ברכבים פרטיים אלא רק בתחבורה ציבורית.
למעבר ההרים אפשר להגיע בין החודשים אפריל-נובמבר ולאחר מכן הוא נסגר למבקרים בשל תנאי מזג האוויר.
בתקופה בה המעבר פתוח, זורמים אלפי מבקרים, ברובם יפנים, לראות את הטבע העוצמתי.
המסלול האלפיני מציע חוויות שונות בהתאם לעונה בה מגיעים, באביב אפשר ליהנות מהפריחה המרשימה, בקיץ לצפות בסכר קורובה המרשים ובסתיו ניתן לראות את עלי השלכת ולהנות מהשלג הראשון המגיע לקראת חודש נובמבר.
שיאה של הדרך הוא המעבר במסדרון של שלג אשר נערם והצטבר במהלך החורף.

המבקרים חוצים את המסדרון המוקף קירות גבוהים של שלג המגיעים עד לגובה של 20 מטר,
ברגל או באוטובוס, קטע זה פתוח בין אפריל-יוני בלבד.
הנקודה הגבוה ביותר לאורך המסלול נמצאת בגובה של 2500 מטר ונקראת תחנת מורודו, בנקודה זו מגוון גדול של  מסלולי הליכה הן למטיבי לכת והן לאלו המעדיפים מסלולי הליכה נינוחים וקלילים.
במסלול יש נקודות תצפית על סכר Kurobe המרשים אשר גובהו מתנשא ל-186מטר והוא הסכר הגבוה ביותר ביפן. הסכר נבנה בשנות ה-50 ולקח כשבע שנים לבנות אותו. בעבר נחשב הסכר כאתגר הנדסי חשוב.

אלפים4

מומלץ לבקר בסכר בין החודשים יוני-אוקטובר ולצפות במים הנשפכים בעוצמה מהסכר.
הדרך האלפינית מציעה מגוון של כלי תחבורה שונים איתם באמצעותם אפשר להתנייד לאורך המסלול- רכבות, אוטובוסים ,רכבלים ואפילו מעבורת.
לאורך המסלול ישנם בתי מלון, אתרי קמפינג ,בקתות הרים וכמובן אונסנים עבור המטיילים הרבים.
אלפים7

  • כל התמונות בבלוג מרחבי הרשת