עונת הפסטיבלים נפתחת ביפן

 

הקיץ ביפן לא קל, טמפרטורות גבוהות המלוות בלחות גבוהה.

העונה הגשומה מתחילה ביולי בה יורדים גשמים ללא הפסקה עד סוף החודש ובחודש אוגוסט מגיעים הטייפונים.
אך למרות כל זאת עונת הקיץ ביפן היא צבעונית ,שמחה ומיוחדת במינה, זהו זמן נהדר לבקר בפסטיבלים, ליהנות מאוכל רחוב טעים המתאים לקיץ, לצפות במופעי זיקוקים מרשימים ולרקוד ברחובות לצלילי תופים יפנים מסורתיים.

חודשי הקיץ החמים עמוסים בפסטיבלים מסורתיים ואירועי מוזיקה מודרנית, רוב האירועים מתקיימים תחת כיפת השמיים וכל תייר שמחליט, למרות החום הכבד, להגיע ליפן בעונה זאת יבקר לפחות בפסטיבל אחד מתוך המגוון הגדול של הפסטיבלים אותה מציעה יפן.

הפסטיבלים המסורתיים הם בעלי היסטוריה עתיקה ויש להם חשיבות רוחנית גדולה עבור היפנים הנהנים להשתתף בחגיגות ולפעמים גם לקחת חלק בתהלוכות השונות המהוות חלק מהפסטיבלים.

הלבוש הרשמי בפסטיבלים הוא היוקטה- קימונו קליל ואוורירי עשוי בד כותנה, קל מאוד לקשור אותו (בניגוד לקימונו המסובך ללבישה) והוא מתאים באופן מושלם לקיץ החם והלח של יפן.
את הפסטיבלים אפשר למצוא בכל מקום: במקדשים, ברחובות הערים, למרגלות הר הפוג'י, בפארקים גדולים וליד גדות הנהר…
כמעט כל עיר קטנה וגדולה מקיימת לפחות פסטיבל אחד במהלך הקיץ וכולם יהיו שמחים, רועשים, עם הרבה מוזיקה (מסורתית או מודרנית), זיקוקים ואוכל רחוב המתאים לימי הקיץ הלוהטים.

מתוך אין ספור הפסטיבלים המתקיימים בקיץ התמקדנו בכמה מהם המתקיימים ברחבי יפן:

Summer Sonic 2019:  אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים ביפן המתקיים באוסקה וטוקיו.
פסטיבל זה מתקיים החל משנת 2000 ונמשך יומיים בכל עיר בד"כ בסוף חודש אוגוסט.
כל אמן המופיע בטוקיו מופיע למחרת באוסקה וההפך.
הפסטיבל מארח מופעי מוזיקה מסגנונות שונים ועד כה הופיעו בו אמנים מוכרים כמו רד הוט צ'ילי פפרז, רדיוהד, MUSE, The Chemical Brothers ועוד.
מארגני המופע הודיעו כי בקיץ 2020 לא יתקיים הפסטיבל בגלל אולימפיאדת טוקיו 2020 ולכן השנה הוסיפו המארגנים יום נוסף של הופעות כפיצוי.

ROCK IN JAPAN FESTIVAL: פסטיבל רוק גדול אשר מוקדש אך ורק למוזיקת רוק יפנית.
הפסטיבל חוגג השנה את שנתו ה-20 ומדי שנה הפופולאריות שלו עולה ומספר האמנים המופיעים בפסטיבל גדל.
הפסטיבל מתקיים במשך חמישה ימים תחת כיפת השמיים בפארק סיסייד Hitachinaka

Sumida River Fireworks: אחד מפסטיבלי הקיץ האהובים והצפופים ביותר המתקיים בטוקיו משנת 1733, עם הפסקה של כמה שנים לאחר מלחה"ע השנייה.
הפסטיבל מתקיים בסוף חודש יולי ובמהלכו מתקיים מופע זיקוקים עם למעלה מ20,000 זיקוקים הנורים לשמי העיר.
ההערכה היא כי מעל למיליון איש מגיעים לצפות במופע הזיקוקים.

Yamagata Hanagasa Festival(פסטיבל כובע הפרחים) :
אירוע גדול וצבעוני המתקיים בימאגטה  ומושך אליו כמיליון מבקרים במשך שלושת הימים בהם הוא מתקיים.
הפסטיבל ראשון היה בשנת 1963 ומאז הוא ממשיך מדי שנה בחודש אוגוסט.
אלפי רקדנים מציפים את רחובות העיר בתהלוכה שמחה וצבעונית הנמשכת לאורך שעות הלילה.
לכל קבוצת רקדנים יש לבוש ייחודי הכולל מעיל גדול וכובע קש גדול המעוטר פרחים ולכל קבוצה יש צבע שונה בשביל להבדיל בין הקבוצות השונות.
את הרקדנים מלווים מתופפים התורמים לאווירה השמחה והמשוחררת.

Fukagawa Festival: אחד משלושת הפסטיבלים החשובים המתקיימים בטוקיו
הפסטיבל מתקיים באמצע חודש אוגוסט ונמשך חמישה ימים.
במהלך הפסטיבל עוברת תהלוכה הנושאת מיקושי (מקדשים ניידים) על כתפיהם והצופים בתהלוכה משפריצים מיל על נושאי המיקושי- מסיבה זו הכינוי לפסטיבל הוא “Water Splashing Festival”
יחד עם נושאי המיקושי צועדים בתהלוכה גם מוזיקאים ורקדנים.
סה"כ משתתפים במצעד כ-30,000 איש ומעודדים אותם בסביבות ה- 500,000 איש.

עושים כיף בפוריקורה

אחד הבילויים המועדפים על בנות העשרה היפניות זה להצטלם במכונת צילום, אבל כשמדובר ביפן זה לא סתם צילום פספורט רגיל, אלא מכונת צילום הנקראת פוריקורה שבאמצעותה מתקבלות תמונות מושקעות, משעשעות ובעיקר ממש "קאוואי".
המצולמים נעמדים כאשר מאחוריהם מסך ירוק או כחול ומצטלמים בפוזות שונות.
אחרי הצילום בוחרים רקע משעשע לתמונה מתוך מגוון עצום של רקעים ומתקבלת תמונה חמודה אותה אפשר לקבל ישירות לדוא"ל או לקבל עותק במקום. כל מכונה מציעה רקעים שונים ככה שאם הצטלמתם במכונה אחת תמיד תוכלו להשתעשע מחדש עם רקעים שונים במכונה נוספת.

הפוריקורה הגיעה ליפן בשנת 1995 וכבשה מיד את היפנים, במיוחד את בני הנוער (בעיקר את הבנות…). בסוף שנות ה-90 כמעט כל נערה מתבגרת ביפן החזיקה ברשותה קלסר ענק המלא בצילומי פוריקורה עם החברות או עם בן הזוג.
בתחילת הדרך הציעה הפוריקורה רק מסגרות מצוירות ואפשרות "להוסיף" לצילום דמות של סלבריטי וכך להעמיד פנים שהצטלמת עם אדם מפורסם…

שיאה של המכונה היה בשנת 2002 ומאז הפופולאריות של המכונה נמצא בירידה בגלל כניסת הטלפונים החכמים אשר מציעים מצלמה ואפליקציות רבות עם פילטרים לתמונות משעשעות.
בשביל למשוך חזרה את הקהל הצעיר החלו דוכני הפוריקורה להציע אפשרויות נוספות:
1.בעקבות אהבתם הגדולה של היפנים לדמויות אנימה יצרו פילטרים מיוחדים במכונה הגורמים למצולמים להיראות כמו דמויות אנימה באמצעות הגדלת העיניים, הקטנת האף והפה, שינוי צבע העור, שיער ארוך ומבריק ועוד.
2. חבילות מיוחדות המאפשרות להשכיר תחפושות מושקעות, פאות צבעוניות, אביזרים נלווים כמו אוזני חתול וזנבות, כל אלו הופכים את התמונה להרבה יותר מיוחדת ומצחיקה.

השימוש במכונה מתחלק לשני חלקים:
1. דוכן הצילום בו מתבצע הצילום עצמו.
2. עיצוב התמונה- עמדה עם מסך בה הלקוחות בוחרים ומעצבים את התמונה באמצעות עט אלקטרוני- אפשר לצייר על התמונה, לבחור עיצובים והעיקר לתת דרור לחלק היצירתי… השימוש בעמדת העיצוב מוגבל בזמן אך עדיין יש מספיק זמן ליהנות מהחלק היצירתי וליצור תמונה יפה ומשעשעת.

עלות השימוש בפורוקורה נע בין 200-400 ין (בסביבות 15 ₪)  וכמובן ככל שמשתמשים ביותר עזרים התשלום גבוה יותר.
אין הגבלה על כמות המצטלמים במכונה- ככל שמצטלמים יותר אנשים באותה תמונה, העלות תהיה נמוכה יותר.
מכונות הפוריקורה ממוקמות בעיקר באזורים בהם מבלים בני נוער כמו קניונים, ארקייד (משחקיות וידאו הנפוצות ביפן) ואזורים, כמו שכונת שיבוייה, בהם מסתובבים בני נוער.
הכניסה לפוריקורה לגברים בודדים אסורה על מנת להגן על לקוחות הפוריקורה שהן בעיקר בנות צעירות.

הפוריקורה מצליחה מאוד במדינות נוספות באסיה כמו טיוואן, דרום קוריאה וסינגפור, ישנה הצלחה גם בארה"ב, אך באירופה הן נחלו כישלון…
למרות הירידה במכירות המכונות ממשיכות להתחדש ולהתפתח. לאחרונה אף השיקו מכונות חדשות המתממשקות עם אפליקציות וכך אפשר לשתף את התמונות בקלות לרשתות חברתיות.
חידושים אלו עוזרים לפוריקורה להמשיך ולהיות אהובה על בנות הנוער היפניות.
קהל יעד נוסף למכונות הם התיירים שנהנים להצטלם  בפוריקורה והתמונות משמשות כמזכרת משעשעת ומיוחדת מהטיול ביפן.

אי של אומנות

יפן מציעה מגוון עשיר של מוזיאונים המציגים אומנות מסורתית, אומנות מודרנית, עיצוב וכן מוזאונים ייחודיים ומעניינים.

אחד האתרים המומלצים ביותר לשוחרי האומנות הוא האי נאושימה בו מרוכזים מוזיאונים רבים לאומנות המשולבים יחד עם הנוף הטבעי של המקום ופסלים גדולים המפוזרים ברחבי האי.

בעברו האי היה נידח ושכנה בו קהילת דייגים ותיירים לא הגיעו לאזור עד שבשנת 1992 תאגיד גדול בשם Benesse החליט, בשיתוף פעולה עם ראש העיר, להקים באי מוזיאון וכך לעודד תיירים להגיע לאזורים פחות מוכרים ביפן.

עם השנים האי הפך להצלחה גדולה ומשך אליו מבקרים רבים חובבי אומנות (וגם כאלו שלא)

ובאי אפשר למצוא מוזיאונים רבים, ארכיטקטורה מעניינת ועוד יצירות אומנות שונות הפזורות באי ומשתלבות עם הנוף הטבעי שלו.

היצירות המזוהות ביותר עם האי הן פסלי הדלעת הענקית של האמנית Yayoi Kusama, כאשר הדלעת הצהובה הנמצאת על קצה המזח היא בוודאי יצירת האומנות המפורסמת מכולן.

אל האי מגיעים באמצעות מעבורת והדרך המומלצת לטייל באי היא באמצעות השכרת אופניים המאפשרים לחקור את האי ולראות בקלות את מה שהאי מציע.

אחד המוזאונים המיוחדים ביפן הוא מוזיאון האבנים הסקרניות בעירייה קטנה בשם צ'יצ'יבו, הנמצאת כשעתיים צפונית לטוקיו.
המוזיאון בצ'יצ'יבו מציג דבר אחד בלבד-  אבנים אשר כל ייחודן הוא שהן דומות לפנים אנושיות (בני אדם) ולא אנושיות(כמו חיות וחייזרים).

המוזיאון מציג  אבנים המזכירות את פניו של אלביס פרסלי, ישו ועוד דמויות מפורסמות וגם אבנים המזכירות דמויות פחות אנושיות כמו דמותו של החייזר אי.טי והדג נמו.
הכל התחיל כתחביב אספנות נלהב של בעל המוזיאון, שוזו היאמה, אשר הקדיש כחמישים שנה מחייו לאיסוף אבנים מיוחדות, כאשר התנאי היחיד היה שהאבן היא טבעית בעיצובו הבלעדי של הטבע- ללא מגע יד אדם.

את רוב האבנים והסלעים נאספו מגדות הנהר המקומי ולרובן הוענקו גם שמות .
לאחר פטירתו של שוזו היאמה , עבר ניהול המוזיאון לאשתו ובתו והוא פתוח לקהל הרחב,  לדבריהן יש כל כך הרבה אבנים שנאספו במהלך השנים ולא כולן מוצגות במוזיאון.

מה עושים כשאין כיסים?

מה עושים כשאין כיסים?…
בבגד המסורתי של יפן, הקימונו, אין כיסים…הנשים מצאו פתרון והשתמשו בשרוולים הרחבים של הקימונו ככיס בו אפשר לשים דברים קטנים.
אך לגברים אין שרוולים רחבים בקימונו ולכן השתמשו בארנק קטן (אינרו) בו ניתן לשים חפצים קטנים כמו מטבעות, טבק ועוד.

האינרו היה מושחל בשרוך על חגורת הבגד (אובי) ומעליו השחילו גם נצקה- פסלון זעיר ששימש כמשקולת והבטיח שהשרוך לא יחליק על החגורה וייפול יחד עם החפצים האישיים.
המאפיין הבולט בכל נצקה הם שני החורים הקטנים הנמצאים בגב הפסלון עבור השחלת השרוך.

הנצקה מגולף מחומרים שונים כמו עץ, שנהב, חרסינה ואפילו קרן קרנף.
גודלו נע בין 3-12 ס"מ וצורתו עגולה וחלקה כך שבד הקימונו חלילה לא ייתפס בהו.
נושאי הגילוף של הנצקה היו מגוונים- בעלי חיים, דמויות מיתולוגיות, מסכות, צורות שונות ועוד.

בתקופת אדו היתה פריחה של פסלוני הנצקה, מכוון שבתקופה זו חוקי הלבוש למעמדות הגבוהים היו נוקשים והבגדים התאפיינו בצניעות ואיפוק אך חוקים אלו לא חלו על הנצקה וכך יכלו הגברים להתהדר בנצקה מפואר ויקר ולהפגין את עושרם.
בתקופת השיא של ייצור הנצקה היו הפסלונים קטנים ומורכבים ועיצובם היו מעולם הפולקלור היפני.
ישנם פסלונים המגולפים בידי אמן ומחירם בהתאם.

איכות הנצקה נמדדת לפי החומר ממנו הוא מגולף, שימוש בקישוטים כמו פנינים, ורמת הגימור של הפרטים הקטנים של כל פסלון.
כאשר הדרישה לנצקה גברה והחלו לייצרם בכמויות גדולות גם האיכות ירדה והחלו להשתמש בחומרים זולים ובאיכות ירודה.
לקראת סוף המאה ה-19, כאשר יפן נחשפה לעולם המערבי זנחו בני המעמד הגבוה את הלבוש המסורתי ואימצו את הלבוש של העולם המערבי וכך חדלו להשתמש בנצקה והוא הפכו מפריט בשימוש יומיומי לפריט אספנות.
את הנצקה ניתן לראות במוזיאונים ביפן המציגים אוספים מרשימים של הפסלונים או לרכוש נצקה למזכרת בחנויות המיועדות לתיירים.

• התמונות מרחבי הרשת

חשיבותו של סוג הדם ביפן

עבור היפנים לא תהיה זו הפתעה אם במהלך שיחת חולין תעלה השאלה "מה סוג הדם שלך?"
מכיוון שעבורם שאלה זו היא מקובלת לחלוטין ולא רואים בה חדירה לפרטיות או שאלה אישית מדי.
ביפן, קיימת אמונה כי סוג הדם של האדם הוא בעל יכולת לחזות את אישיותו, את המזג שלו ואת התאמתו לאנשים אחרים.
אמונה זו השתרשה כה חזק אצל היפנים שהם מאמינים שכאשר אדם נוהג בדרך מסוימת  אין זה מפתיע שכן סוג הדם שלו מתאים לאותה התנהגות.
השאלה "מה סוג הדם שלך" עולה בשיחות עם אנשים חדשים בשביל לדעת איזה סוג אדם נמצא מולם וזה מעט מזכיר את השאלה "מה המזל שלך?"

מהיכן האמונה בתיאוריית סוג הדם הגיעה ליפן?

בשנת 1927 פרסם  Takeji Furukawa , פרופסור בבית הספר לנשים בטוקיו, את מחקרו "חקר הטמפרמנט באמצעות סוג הדם" בכתב העת המדעי "מחקר פסיכולוגי".
הוא העניק תכונות אופי לכל קבוצת דם לדוגמא:
סוג O – רגוע, וסבלני
סוג A – סבלנים, רגישים וזהירים
סוג B – רגיש, חברותי, אכפתי.
הקלד AB – שילוב של סוגA  וסוג B
לא עבר זמן רב עד שסטריאוטיפים אלו התקבעו במוחם של היפנים והחלו לקטלג אנשים לפי סוג הדם שלהם.
עם השנים התיאוריה דעכה אך  בשנות ה -70, עיתונאי, שהושפע על ידי Takeji Furukawa, פרסם ספר על היחסים בין סוגי הדם והאישיות,  ספר זה הפך לרב מכר והתיאוריה שוב הפכה לפופולארית. בשנות השמונים, נושא זה היה החם ביותר בתקשורת בעיקר בתוכניות אירוח ובמגזינים.

התיאוריה השפיע רבות על החברה היפנית וסוג הדם השפיע על חייהם של אנשים בדרכים בלתי צפויות. לדוגמה, בכמה מקומות עבודה החלו ליצור מחלקות המתוכננות סביב סוגי הדם של כוח העבודה שלהם, בראיונות עבודה נבדקו המועמדים לפי סוג הדם ואף נפסלו אם סוג הדם לא התאים לפרופיל המשרה. שידוכים התבצעו לפי סוג הדם ומאמני ספורט דיווחו כי הם בונים קבוצות לפי סוג הדם של הספורטאים.

התיאוריה של סוג הדם גרמה לבעיה חברתית גדולה והחלה תופעה של גזענות ואפליה כלפי סוג דם מסוים הנחשב פחות טוב.
אנשים עם סוג דם פחות נחשב הפכו למוקצים בחברה, התקשו להתקבל למקומות עבודה, להינשא ולקיים קשרים חברתיים.
כיום סוג הדם כבר לא המפתח עבור דברים משמעותיים כמו מקום עבודה או קבלה לאוניברסיטה אך עדיין אפשר למצוא ביפן המלצות למאכלים, בגדים, שימוש במלחי אמבטיה ועוד לפי סוג הדם האישי של כל אחד.

חומרי הגלם המיוחדים של יפן

אחד האתגרים בבישול אוכל יפני (שלא נעשה ביפן) הוא ליקוט המצרכים מתאימים להכנת הארוחה.
המטבח היפני הוא אחד המטבחים עם חומרי הגלם הייחודים ביותר שקשה מאוד למצוא מחוץ ליפן. מי שחשקה נפשו לבשל לעצמו אוכל יפני אמיתי נאלץ לחפש זמן רב רכיבים מיוחדים לצורך הכנת הארוחה היפנית המושלמת.
הייחודיות של המטבח היפני הוא שימוש ברכיבים שבמטבחים אחרים לא משתמשים בהם. הסיבה לכך היא שיפן נמצאת על אי ורוב השטח שלה הוא הררי ואיננו מתאים לגידולים חקלאיים. לכן, היפנים עושים שימוש בחומרים שונים שמדינות אחרות התעלמו מהם, כמו למשל אצות שמהוות חלק עיקרי במטבח זה.

כיום ניתן למצוא רכיבים שונים ומיוחדים בסופרים המתמחים במטבח היפני אך עדיין ישנם חומרי גלם רבים אשר לא פשוט למצוא.
מהם (חלק קטן) חומרי הגלם שבלעדיהם ארוחה יפנית לא תהיה מושלמת?
מירין– ליקר אורז בעל טעם מתקתק, מעט דומה לסאקה אך אחוזי האלכוהול בו נמוכים.
הוא בעל טעם ייחודי וקשה למצוא לו תחליף.
משתמשים בו למנות יפניות רבות ומכיוון שטעמו חזק מומלץ להשתמש בכמות קטנה.

אורז יפני– בעל טעם ייחודי ומרקם מעט דביק המתאים להכנת סושי.
ישנם שני סוגים עיקריים של אורז:
Uruchimai- הוא אורז יפני רגיל, מעט דביק המשמש עבור סושי ומנות אורז יפניות שונות.

Mochigome- אורז דביק מאוד המשמש למוצ'י ולדנגו.

אנקו– ממרח העשוי משעועית אזקו.
טעמו מתוק ועדין והוא משמש כ"ממרח שוקולד" עבור ילדי יפן.
באנקו משתמשים בקינוחים, כמילוי במאפים ואפילו בגלידות והוא ממרח אהוב מאוד על היפנים.

דייקון– צנון יפני ענק, צבעו לבן וטעמו עדין.
ניתן לראות אותו תלוי לייבוש בכל רחבי יפן.
הדייקון משמש כבסיס למאכלי ירקות שונים וניתן לאכול אותו חי, מוחמץ מבושל ואפילו לעשות ממנו צ'יפס.

פנקו– פירורי לחם יפנים, גדולים יותר ואווריריים יותר מאלו המקובלים במערב.
ביפן משתמשים בו למגוון של מאכלים מטוגנים.

סאקורה– פריחת הדובדבן היפה היא סמל לדברים רבים עבור היפנים והם סוגדים ליופי שלה.
הפריחה מהווה השראה ליצירות אומנות רבות וגם לאוכל. בתקופת האביב, היא תקופת הפריחה, קינוחים מסורתיים זוכים לקישוט בדמות פרח הדובדבן.
טעם הפרחים הוא עדין מאוד ויש לו ניחוח נעים, אך יש לאכול אותם במתינות כיוון שאכילת כמות גדולה של הסאקורה עלולה להיות רעילה.

מיטאקי– פטריות יפניות גדולות אשר משקלן יכול להגיע עד 20 ק"ג.
טעמן מר אך הן נחשבות כבעלות יכולות ריפוי ובעלות יכולת של חיזוק מערכת החיסון והחיוניות של הגוף.
משתמשים בהן במאכלי טמפורה, מרקים וסלטים שונים.
אכילתה כפטרייה מיובשת נחשבת לטובה ביותר כי אז נשמרות תכונותיה הרפואיות.

אומבושי- שזיף יפני שלם, כבוש במיץ של עצמו, טעמו חמוץ מלוח ומשתמשים בו במאכלים יפנים מסורתיים וגם כקישוט בקופסת בנטו או בקינוחים.