מבט מקרוב על עבודותיו של מאסטר המנגה- טזוקה אוסאמו

מנגה ואנימה הם מאפיינים של התרבות היפנית המודרנית שהפכו פופולריים ברחבי העולם. מבקרים רבים ביפן מחפשים את תרבות המנגה ואפילו מקומות ממשיים הקשורים למנגה, במובן מסוים, המבקשים להחיות את המנגה.

בעוד שמנגה קיימת כצורת אמנות מאז סוף המאה ה-19, ככל הנראה התפתחה מיצירות דומות קודמות, הפופולריות של הז'אנר עלתה במיוחד ביפן שלאחר המלחמה.

אחד מאמני המנגה האחראים לכך ביותר הוא טזוקה אוסאמו (1928-1989), שלעתים קרובות מכונה הסנדק של המנגה. מוקדם יותר השנה נפתח העתק של בניין הדירות הרעוע שבו אוסמו ואמני מנגה אחרים יצרו מושבה בשנות ה-50 , כמוזיאון וכעת מוקרן גם עיבוד לייב של אחת מיצירותיו האפלות/עצבניות של אוסמו בבתי הקולנוע ברחבי יפן.

Tokiwa-so: מושבה של אמני מנגה בימים הקדומים

טזוקה החל לצייר ולפרסם מנגה אפילו בתיכון וכשהתמחה כרופא הוא כבר פיתח את אחת הדמויות הכי ותיקות וחביבות שלו: אסטרו בוי. בשנים 1953-54 (עדיין מוקדם יחסית בקריירה שלו), הוא התגורר ב-Tokiwa-so, בניין דירות בן שתי קומות מעץ לפני המלחמה בטושימה-קו בטוקיו.

השכנים של טזוקה בבניין בן 18 היחידות כללו עוד אמני מנגה. כשטזוקה המשיך הלאה

ב-1954, הוא הציע את חדרו בבניין לאמני מנגה אחרים שעשו את אותו הדבר כשעברו הלאה. הבניין הפך להיות מושבת אמני מנגה, כשהדיירים חולקים לא רק רעיונות ותמיכה הדדית אלא גם את מתקני המטבח והשירותים. לא הייתה אמבטיה בבניין; כולם הלכו לבית המרחץ השכונתי במקום. עבור טלפון, הם השתמשו בתא הטלפון הציבורי ברחוב הסמוך.

ה-Tokiwa-so המקורי נהרס בשנת 1982. אבל, הודות לפופולריות של טזוקה וחבריו אמני המנגה, הבניין שוחזר באהבה ממש עד המשתנות הישנות והלחם העבש במטבח. המבקרים יכולים להיכנס לחדר שהיה של טזוקה, כמו גם לחדרים של חבריו האמנים, ולראות בעצמם איך כולם חיו ועבדו. חדר אחד הוסב להיסטוריה כללית של השכונה גם בשנים שלאחר המלחמה. הצילומים התקופתיים בשחור-לבן הופכים מקום זה לקפסולת זמן מעניינת.

קומת הקרקע היא גלריה המכונה Manga Lounge, הקירות מכוסים במנגה וינטג'ית צבעונית ומנגה עכשווית, שצוירו בעיקר על ידי תושבי עבר של Tokiwa-so. מרכז החדר נשלט על ידי דגמים מוקטנים של המבנה כפי שהיה בשנות ה-50/60. מחצית מקומת הקרקע היא גם חלל אירועים ייעודי.

ברברה – עיבוד חי לאחת מיצירותיו הבוגרות של טזוקה

בדומה לסופרים רבים, טזוקה כתב גם לילדים וגם למבוגרים. אחת המנגות המבוגרות ביותר שלו, ברברה, הופיעה בסדרה באמצע שנות ה-70. זהו סיפור אפל, שנאמר שהוא מבוסס באופן רופף על סיפורי הופמן של אופנבך. כנראה שחלקם תפסו את העבודה כאלגוריה לטירוף של הזמן המודרני.

בנו של טזוקה, במאי הקולנוע מאקוטו טזקה, הפיק גרסת אקשן חיה של יצירתו של אביו, שזכתה בתואר עטלף הזהב (הסרט הטוב ביותר) בפסטיבל הפנטה האיטלקי.  הסרט מספר את סיפורו של סופר מצליח שיורד לטירוף עם סטיות מיניות, פנטזיות סוריאליסטיות ומוזה אישית משלו שמתגלה כמוזה ממשית. פסקול הג'אז העצבני שלו מוסיף לאפקט האפל של הסיפור.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום הולדתו של הקיסר

ביפן, יום ההולדת של הקיסר הינו יום חג שנקרא  'טנו טנג'ובי' כאשר הקיסר מתחלף, יום החג משתנה בהתאם ליום הולדתו של הקיסר החדש. בעבר האמינו היפנים כי הקיסר הראשון הוא צאצא ישיר של אמאטראסו (אלת השמש), ואכן כל הקיסרים ששלטו ביפן במשך כ-1500 שנה שייכים לאותה שושלת והם צאצאיו של הקיסר הראשון.

בעבר תפקידו של הקיסר היה משמעותי ובעל השפעה רבה על הנעשה במדינה אך לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר כתבו את החוקה בשנת 1946 הפך תפקיד הקיסר לתפקיד סמלי ללא כוח פוליטי והוא מוגדר כ-"סמל המדינה ואחדות העם": דמות טקסית המאחדת את העם ובעלת חשיבות רבה עבור תושבי יפן.

היום חוגגים ביפן יומולדת לקיסר נארוהיטו, ויציינו את יום הולדתו ה-62.

נארוהיטו הוא קיסר יפן ה-126, בנו הבכור של אקיהיטו ורעייתו הקיסרית מיצ'יקו. הוא החל לכהן כקיסר ב-1 במאי 2019 לאחר פרישת אביו מכס הקיסרות. הוא הקיסר הראשון המכהן בזמן שהקיסר הקודם עדיין חי והקיסר הראשון שנולד ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה. תקופת מלכותו נקראת "תקופת ראיווה "שפרושה הרמוניה נפלאה.

נארוהיטו הוא בעל תואר ראשון ושני בהיסטוריה ומלבד לימודיו באוניברסיטת גקושויין שבטוקיו הוא גם למד כמה שנים באוקספורד ואף הוציא ספר על התקופה שבה חי בבריטניה.  נארוהיטו התחתן בשנת 1993 למאסקו, דיפלומטית במשרד החוץ ביפן ולזוג בת אחת, הנסיכה אייקו בת ה-17. בזמנו הפנוי אוהב הקיסר לטפס על הרים, ריצה, טניס ולנגן על כינור.

למרות דיונים רבים סביב נושא שינוי חוקי הירושה ביפן, כרגע רק גברים במשפחה הקיסרית של יפן יכולים לעלות לכס. אחיו הצעיר של הקיסר נארוהיטו, הנסיך אקישינו, הוא הבא בתור, ובנו הצעיר של אקישינו הוא השני לרשת את כס הקיסרות. בחודש נובמבר של השנה שעברה מינה נארוהיטו את אחיו פומיהיטו נסיך אקישנו, ליורש העצר ולמי שמחזיק באופן טקסי בתואר שומר החרב הקיסרית. שיאו של הטקס היה מסירת חרב הקיסר לנסיך פומיהיטו, ובכך הוא למעשה הוגדר כאפוטרופוס של הקיסר וכאחראי הראשי לשלומו.

אירועי יום ההולדת של הקיסר הם חג לאומי. בשנים שלפני התפרצות הקורונה הם כללו טקס חגיגי שנערך בחזית הארמון הקיסרי, והקיסר, רעייתו ובני המשפחה הקיסרית מופיעים על מרפסת הארמון לפני החוגגים, עת הקיסר נושא ברכה לחוגגים. בנוסף, תאריך זה, הוא אחד משני המועדים היחידים, (יחד עם 2 בינואר) שבהם מותרת כניסת מבקרים לחלקים של הארמון הקיסרי, הסגורים לציבור בשאר ימות השנה. השנה החגיגות יהיו מצומצמות.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

היזן האמאשוקו

בעוד יפן הייתה סגורה ביסודה לעולם החיצון בתקופת אדו (1603-1868), היא עדיין שמרה על כלכלה מקומית איתנה. כלכלה זו התרכזה במידה רבה בייצור חקלאי שהוביל לייצור מוצרי מזון משניים שכולם הזינו את האומה כולה, ואפשרו גם לפעילות כלכלית אחרת לפרוח.

מרכזי בכל הפעילות הזו היו עיירות שוק בהן נקנתה, נמכרה והועברה תוצרת. שרידי פעילות כזו עדיין ניתן למצוא בעיירות נהר רבות ברחבי הארץ, הובלה ימית הייתה נפוצה יותר מהובלה יבשתית עד מאוחר יותר במאה התשע-עשרה.

עיירת שוק אחת כזו, שכמה מהמבנים ההיסטוריים שלה עדיין נשמרו, היא היזן המאשוקו של מחוז סאגה, ליד פסגת ים אריאקה באי קיושו. המאשוקו לא הייתה רק ​​נקודת שינוע מסחרית. זו הייתה גם עיירת דואר ראשית על נגאסאקי-קאידו, אחד הכבישים העיקריים לנסיעה רשמית או מוגנת בתקופת אדו. נעים מאוד לטייל ברובע ההיסטורי, להתכופף ולצאת מבניינים ישנים ולדמיין את הימים ההם. סאקה ורוטב סויה היו, ובמידה מסוימת עדיין, תורמים חשובים לכלכלת העיר. כמה מבנים הקשורים למבשלה עדיין קיימים.

ים אריאקה הוא המפרץ הגדול ביותר של קיושו, מופרד מים סין המזרחי על ידי חצי האי שימאברה. למים הרדודים יחסית (הנקודה העמוקה ביותר היא רק 50 מטר/165 רגל) יש היסטוריה ארוכה ופרודוקטיבית של דיג וחקלאות ימית. חלק גדול מחלקו העליון של המפרץ היה נתון להטמנה, במיוחד ב-100 השנים האחרונות לערך, והותיר את המאשוקו במרחק של יותר מחצי קילומטר מקו החוף הנוכחי. הנהר שלו, ה- המה, הוא עדיין נקודת נחיתה לכמה מסירות הדייגים של המפרץ.

מקום טוב להתחיל בו ביקור הוא תחנת הרכבת היזן המה. יש לשכת מידע ידידותית לתיירים, ובתיאום מראש, מדריך מתנדב ילווה אתכם (אך מדריכים דוברי אנגלית הינם מצרך נדיר). התחנה עצמה היא בניין קטן וחמוד בסגנון מערבי במראה רטרו, שנבנה לקראת פתיחת הקו הראשי של נגסאקי בשנת 1930. בימים אלו התחנה רואה רק כמה מאות נוסעים ביום, למעט בימי שני, כאשר שירות רכבת היוקרה החדשה עוצרת בה לשעה בשעות אחר הצהריים המוקדמות בדרכה לנגסאקי.

בצד ימין פחות מ-50 מטרים בהמשך הדרך מתחנת הרכבת נמצא Tazo Shoten, מחסן עצום הפתוח בדרך כלל למבקרים לשוטט בו, וניתן לראות כמה דוגמאות מהחמוצים של יצרן חמוצים מקומי.תוכלו לראות את בורות העץ המסיביים שבהם מייצרים את החמוצים, חלקם בגובה של כמעט שני מטרים.

חצו את כביש 207 והמשיכו עוד כמה עשרות מטרים עד לכניסה האלגנטית של Fukuchiyo Shuzo, מבשלת סאקה שמייצרת את מותג הסאקה עטור הפרסים Nabeshima. חזית החנות מכוסה ברצועות עץ מרווחות. אחד המבנים המסורתיים של המבשלה הוסב לחדר טעימות עם אלמנטים מודרניים ומסורתיים כאחד, המזכירים את חדרי הטעימות של היקבים הגדלים בפופולריות באירופה. בחוץ מלגזה מעבירה משטחים וארגזים ומכינה את המוצרים המוגמרים למשלוח.

אם ממשיכים לאורך הכביש מגיעים לרחוב  סאקהגורה דורי (דרך מבשלת הסאקה). בו אפשר למצוא את מבשלת הסאקה אימורי, שניתן לזהות אותה בקלות על ידי ארובת הלבנים הגבוהה שלה. עקבו אחר השביל הצר עם המבשלה מימינכם ותעלה של מים זורמים במהירות משמאלכם. השביל מוביל לחלק האחורי של המבשלה. ממש מעבר לחלק האחורי של המבשלה נמצא בית המגורים הישן של נוריטה, בית קש בן שתי קומות שנבנה בתחילת המאה ה-19, שבו התגוררה בעבר משפחת סמוראים. כן, אפילו בעיירות שוק כמו המאשוקו היו תושבים סמוראים.

בעיר תוכלו גם למצוא שני בניינים שהם שילוב מעניין במיוחד. הוותיק מבין השניים היה תחנת ממסר שבה הושארו חבילות למשלוח ואורגנו סחורות למשלוח. הבניין הכחול שלצדו היה סניף הדואר הראשון של המאשוקו, שנבנה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. במובן מסוים, סניף הדואר המודרני הוציא את תחנת הממסר מהעסק. הבניין הוא כיום מרכז מידע לתיירים.

הקטע המעניין ביותר של סאקהגורה דורי הוא רק כמה מאות מטרים משם, אבל הוא עמוס במראות מעניינים. גגות הרעפים של הבניינים הלבנים בולטים. ארובות לבנים הנראות פה ושם מסמנות את הסקהגורה, או מבשלות הסאקה. מבשלות סאקה נפוצות בעיירות שוק, מכיוון שהן יכולות להמיר אורז למשהו בעל ערך רב יותר עבור רובם. מבשלות רוטב סויה מילאו תפקיד דומה. ניתן למצוא אחת משמאל כמה דלתות למטה מסניף הדואר הישן.

עוד מחזה מהנה לאורך הדרך הם פסלים רבים של אביסו, אל הדייגים והסוחרים, קמע מושלם לעיר הנמל הזו. כמובן, בתקופה זו של הקורונה, הוא לבוש מסיכת פנים, כמו כולם.

גם רעפים בעלי צורה מעניינת הידועים בשם "אוניגווארה" מהנים לחיפוש. "אוני" פירושו מפלצת, ובמקור הרעפים, בצורת "וי" הפוך שיישבו בקצה רכס הגג, נעשו עם פרצופי מפלצת, שנועדו להדוף את הרוע (ולהרחיק את הגשם). כמה מהאריחים המוצגים כוללים גם תמונות של אביסו ושל עמיתו האל, Daikoku, אל העושר, כמו גם של כמה מפלצות.

מעבר לנהר המה, חפשו גרם מדרגות במעלה הגבעה, מוסתר על ידי העצים בראש מקדש קוטוהירה, המוקדש לאומונושי, אל הים. המקדש פופולרי במיוחד בקרב יורדי ים, הכולל, כמובן, דייגים. לפני תחילת ההטמנה, המקום הזה היה שפך הנהר, שם הוא זרם לים אריאקה, מקום הגיוני למקדש קוטוהירה.

ואכן, רוב הדייגים ופועלים, בנו את בתיהם בצד השני של הנהר. נגאסאקי קאידו ורובע השימור ההיסטורי ממשיכים דרך שכונה הנשלטת על ידי בתים על גגות קש, אפשרות חסכונית יותר מהרעפים המפוארים המועדפים על הסוחרים העשירים של סקאגורה-דורי.

לשכונה הזו יש אישיות שונה לחלוטין מהמקבילה המסחרית שלה מעבר לנהר. הרבה רחובות וסמטאות צרים והתחושה היא יותר של "מעמד הפועלים". על מנת לשמר את גגות הסכך של בתי המגורים ההיסטוריים הללו, ישנה גם מערכת ספרינקלרים מורכבת, שמגנה מפני שריפות שעלולות להיות כל כך הרסניות לשכונה כמו זו.

בעוד שערי שוק היסטוריות נגישות למים אינן בהכרח יוצאות דופן, האופי של העיר הזו, עם שני סגנונות שונים של שכונות משני צדי הנהר, שונה במקצת, מה שהופך אותה בהחלט שווה בדיקה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

סוף שבוע חורפי בארץ היין

ענבים מעובדים ביפן לפחות מאז המאה השמינית, אך רק בשנת 1879 הופק יין הענבים הראשון.

בצירוף מקרים, מיקומו של ייצור היין הקדום ביותר ביפן, ועדיין אחד מאזורי ייצור היין העיקריים של יפן, Katsunuma במחוז יאמאנאשי, נמצא במרחק של שעה וחצי בלבד מטוקיו, מושלם לחופשת סוף שבוע מהעיר, אפילו במהלך החורף.

Yamanashi, המייצרת יותר מ-1/3 מכלל ענבי היין הגדלים ביפן, מתגאה ב-71 יקבים, רבים מהם ממוקמים באזור קצונומה.

Daizenji: מקדש לייצור יין

ממוקם על צלע גבעה, מקדש Daizenji נוסד בשנת 718. על פי אגדה אחת, נזירים שהגיעו מסין הציגו לראשונה גידול ענבים במקדש זה, ענבים נחשבו אז כבעלי ערך רפואי והנזירים נטלו לעתים קרובות את תפקיד המרפא. אגדה אחרת מספרת שלגיוקי, הנזיר שייסד את המקדש, היה חזון של בודהה מחזיק אשכול ענבים. הוא גילף פסל בודהה כשהוא מערסל אשכול ענבים בידו השמאלית כדי לייצג את חזונו. בגלל גילו המופלג, הפסל אינו מוצג בדרך כלל לציבור. במקום זאת המבקרים חייבים להסתפק בתמונה גדולה במקומה.

למקדש יש כבר מזמן כרמים משלו למרות שהוא החל לייצר יין משלו רק ב-1953: 9,000 בקבוקים בשנה. הוא מציע גם לינה בסיסית אך נוחה בדרך כלל הכוללת שתי ארוחות, אך כרגע בגלל המגיפה מציע רק סידור לינה וארוחת בוקר.

מיאקואן

Miyakoen הוא המוקד העיקרי לייצור יין ביפן, האתר של ייצור היין המוקדם ביותר ביפן בסוף שנות ה-70. זהו אחד המקומות הנכללים ברשימת מורשת יפן המנציחה את ההיסטוריה של היין היפני. (אחר הוא שאטו אושיקו באיבארקי.) זה מקום מעניין, אבל הבניינים הישנים שלו לא מחוממים.

בבניין המרכזי משנת 1892 יש תערוכות מוזיאון המפרטות את ההיסטוריה של שני צעירים, צוצ'יה ריוקן וטקאנו מסנארי, שנסעו לצרפת ב-1877 כדי ללמוד עוד על ייצור יין. הם ייצרו את יין הענבים הראשון ביפן בשנת 1879. עשר שנים מאוחר יותר, Tsuchiya יצרה שותפות חדשה, בשם Kaisan Shoten, עם Miyazaki Kotaro שהיה בעל משאבים טובים יותר ומוצלח יותר, למרות שנראה שהם תמיד שאפו לייצר יינות המותאמים ליפנים.

התערוכות כוללות גם פריטים כמו בקבוקים ותוויות מוקדמות, עם המראה הרטרו שלהם. ישנם גם כמה סרטי הסברה (בעיקר ביפנית) המשתמשים בצילומים היסטוריים המספקים הסברים נוספים על האופן שבו היין המוקדם ביותר הופק.

מוזיאון היין שאטו מרסיאן

לאחר מותו של מיאזאקי ב-1947, קייסן שוטן הפך לשאטו מרסיאן. במוזיאון היין שאטו מרסיאן מעבר לכביש מיאקואן, המבקרים יכולים ללכת דרך יקב היסטורי אמיתי, לצפות באזור שבו נסחטו הענבים, כמו גם במרתפים שבהם תססו חביות מיץ ליין. תכונה מהנה נוספת של המוזיאון היא ציר הזמן הארוך והמפורט של ההיסטוריה של היין ביפן.

אחד המבנים המוקדמים של היקב, מעבר לחצר קטנה מהמוזיאון, הוא כיום חנות יין המציעה גם טעימות. מספר יינות מרסיאן הנמכרים כאן הם מהדורות מוגבלות שניתן לרכוש רק בחנות זו.

Budo-no-Oka (נוף פנורמי ומרתף טעימות מדהים)

פירוש השם "בודו-נו-אוקה" הוא "גבעת הענבים". זהו מתחם בראש גבעה הכולל מספר מסעדות, מלון, דוכני מוכרים חיצוניים ומספר דרכים לטעום את יינות ימאנשי. מהמסעדה בקומה העליונה יש נוף פנורמי של העמק למטה. הוא מגיש גם ארוחת צהריים נחמדה בתפריט שלוש מנות.

חנות היין הראשית בבודו-נו-אוקה מציעה מאות יינות ימאנשי ואביזרים שונים להנאתם. לאורך קיר אחד מתקנים לדגימה של מספר יינות. אבל חווית טעימות היין המהנה כאן היא ב"מערה". עבור JPY1,520, המבקרים מקבלים Tastevin (כוס טעימות יין ממתכת), עם חוט לתלייה סביב הצוואר, וגישה למרתף המכיל 170 יינות שונים לדגימה תוך שימוש בכוס האישית שלהם.

יקב הראמו

יקב הראמו הוא ייחודי במספר מובנים. זה התחיל כחווה שגידלה ענבים ותותים, וגם גידלה תולעי משי בקומה העליונה של בית החווה. הם התחילו לייצר יין כשהעובדים החליטו לנסות את כוחם בייצור יין עם מיץ משאריות ענבים. היקב מייצר כעת תריסר זנים שונים. ישנו חדר טעימות בקומה השנייה של בית החווה בן המאה שבו פורויה שינטארו מסביר על היינות שלו.

בקיץ חצר הרמו מוצלת בגפני ענבים בני יותר מ-70 שנה, עם מקומות ישיבה מתחת בהם יכולים הלקוחות ליהנות מיינות וכיבוד קל. גם בחורף אפשר להרגיש את האווירה הנעימה של החלל הזה.

יקב מארופוג'י

יקב Marufuji פועל מאז 1890, מה שהופך אותו ליקב השלישי הוותיק בימנאשי. היקב עצמו מורכב ממספר מבנים המנצלים את המיקום על צלע הגבעה כדי שיהיו לו מרתפים טובים לאחסון היין הן בעת ​​התסיסה והן לאחר הביקבוק. בחנות למדים המבקרים שתווית אחת שבה משתמש היקב היא "רובאייאת", בהשראת שירתו של עומר כיאם (1048–1131). יש אפילו תצוגה של ספרי וינטג' ועתיקים של השירה במספר שפות, כולל הפרסית המקורית שלה. בעודכם כאן, אם יש לכם הזדמנות, תטעמו את השרדונה הנוצץ שלהם!

ישנם היבטים רבים של עולם היין היפני שונים ממקבילותיו האמריקאיות והאירופיות. אבל למרות ההיסטוריה הקצרה יחסית שלו – רק 140 שנה – הוא מייצר מספר יינות נחמדים מאוד שהיפנים יכולים להתגאות בהם והשוטטות ביקבי קצונומה היא דרך מענגת להכיר אותם.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום האהבה ביפן

היום חוגגים בכל העולם את חג האהבה – Valentine's Day, יום בו הגברים מביאים לנשים פרחים, שוקולדים או מתנות רומנטיות עם מוטיבים של לבבות, פרחים והרבה ורוד, קיטש ואהבה.

באופן קצת מפתיע (או שלא…) היפנים חוגגים את הוולנטין בצורה מעט שונה משאר העולם.

ביפן חוגגים את יום וולנטיין בכך שנשים הן אלו המביאות מתנות לגברים ולא ההפך, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או מתוך אילוץ חברתי והמתנה השכיחה היא שוקולד או עוגיות. בניגוד לשאר המקומות בעולם, בחג האהבה ביפן הנשים הן אלו שמתרוצצות, מחפשות ועומדות בתורים ארוכים לקנות לגברים מתנה.

ישנם שני סוגים של מתנות אותם מעניקות הנשים בחג האהבה:

1. (Giri-choco” (obligation chocolate"-  כן כן, ביפן בחג האהבה, נשים קונות שוקולד עבור קולגות גברים, חברים, מכרים לעבודה, אחים ואפילו לאבותיהן ולא עבור בני זוגן. זהו שוקולד שאותו נותנות הנשים במתנה למישהו קרוב ללא רגשות רומנטיים כלפיו. מסורת שנקראת "מחויבות שוקולד" והיא מראה הוקרת תודה. בדרך כלל מדובר במתנה מאוד סמלית.

המנהג הפך מאוד מקובל והתחושה היא שחייבים לעשות אותו, ולכן קוראים לו- שוקולד חובה.

בשנים האחרונות נשים רבות במדינה חשות שאינן יכולות עוד לשאת את הלחץ החברתי לתת שוקולדים לעמיתיהן בעבודה בחג האהבה ולהוציא על מנהג זה סכומים נכבדים. כמה חברות יפניות החליטו להטיל איסור על המסורת בחג וולנטיין, שגם נתפשת כסוג של הטרדה של נשים במקום העבודה שלהן.

2. “Honmei-choco”- שוקולד שמעניקים לבעל, לבן זוג, לאדם שאיתו האישה מרגישה שהוא "אהבת אמת" שלה.  הנשים היפניות משקיעות במיוחד ומכינות לבד את השוקולד, שכן הן מאמינות שזה לא נכון לתת מתנה שמישהו אחר הכין, אלא נכון להעניק מתנה שהיא בעצמה יצרה, השקיעה וטרחה עבור אהוב ליבה.
מי שבכל זאת לא סומכת על כישוריה במטבח ומעדיפה לקנות שוקולד תוציא סכום נכבד על שוקולד צרפתי או בלגי איכותי ומשובח לכבוד האהוב שלה. ימים רבים לפני חג האהבה חנויות הבישול מצטיידות בשוקולד וכלי בישול מתאימים עקב הביקוש הרב למוצרים אלו.

כחודש אחרי חג האהבה בתאריך 14.3 חוגגים ביפן את היום הלבן – White Day שבו הכל מתהפך והפעם תפקידם של הגברים להעניק לנשים מתנות ולהביע את אהבתם. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. לעיתים משתמשים בביטוי סָאנְבָּאי גָאֶשׁי "להחזיר פי שלושה" על מנת לתאר את הנוהג לפיו על שווי המתנה ביום הלבן להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה ביום וולנטיין.

ישנן מספר תאוריות למקורו של היום הלבן. אחת מהן מספרת שבשנת לייצור מרשמלו הציע לגברים להחזיר תמורה לשוקולד ולשאר המתנות שהם קיבלו ביום ולנטיין ולהביא בתורם מרשמלו לנשים. מאותו זמן היום נקרא יום המרשמלו. לאחר מכן, המפעלים שמו לב שהם יכולים להרוויח בזכות מסורת זו, הם הציעו לגברים לקנות שוקולד לבן. במקור, המתנה שהוענקה על ידי הגברים היה בצבע לבן, לכן יום זה נקרא היום הלבן. מסורת זו השתנתה וכיום המתנות הנפוצות הם בגדים ותכשיטים.

למתבגרים יש מסורת שונה. הבנים מעניקים סרט לבן לאהובת לבם גם אם היא לא הביאה להם מתנה ביום ולנטיין. אם בסוף היום הלבן בנות אלו שמו את הסרט (על השיער, זרוע או תיק) זה הראה שהן מרגישות את אותן הרגשות כלפי מעניק המתנה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

יום ההקמה הלאומי

ביום שישי הקרוב, ה-11 בפברואר, מציינים ביפן את יום השנה להיווסדה, ה-  National Foundation Day. זהו חג ציבורי שמטרתו "להיזכר בהקמת האומה וטיפוח חשיבה של אהבת האומה".

שורשיה ההיסטוריים של התרבות היפנית במקרים רבים לוטים בערפל, ולכן בתרבות היפנית אפשר למצוא סיפורים ואגדות רבות שצמחו עם השנים אודות היווסדותה של יפן.

אחת האגדות המוכרות ביותר היא כי הקיסר הראשון של יפן הוא הצאצא הישיר של אלת השמש, עם השנים נכתבו ונוצרו שירים וסיפורי אגדות רבים סביב היווצרות הקיסר מאלת השמש- אמאטראסו ואשר מצאצאיה נולד הקיסר הראשון של יפן. משושלת זו, אשר החלה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, נמנים קיסרי יפן עד היום.

לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר הראשון גִ'ימוּ טֶנוֹ. ולכן בכל שנה ב-11 בפברואר, יפן מציינת את יום השנה להיווסדותה וזהו יום חג לאומי הנועד להזכיר ולהוקיר את האהבה למדינה.

בשנים שלפני מלחה"ע השנייה  היה נהוג לחגוג יום זה בחגיגות ראוותניות ושמחות אך לאחר המלחמה הפסיקו לציין את יום ההיווסדות וחזרו לחגוג אותו רק בשנת 1966 לאחר מחאות מצד תושבי המדינה. כיום, ביום זה נהוג להניף את דגל יפן ויש נאום של ראש ממשלת יפן, החגיגות הן צנועות ולא ראוותניות כפי שהיו בעבר.

מכיוון שזהו יום חג לאומי, משרדי ממשלה, בתי ספר, בנקים, וחברות רבות סגורות, אך אין חגיגות ציבוריות, אין ביקורים מיוחדים במקדשים ואין מאכלים מיוחדים. היפנים נוהגים לבלות יום זה בחיק המשפחה.

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת

מדריך הישרדות למפלצות החורף של יפן

כשהלילות מתקרבים והחורף מתקרב, היפנים, כמו אנשים בכל מקום, מתכוננים למזג האוויר הקר. בימינו העונה הקרירה היא זמן למנוחה בבית, אכילת מרק ותקיעת רגליים מול התנור, אבל לפני ימי החשמל, החורף היה זמן זהירות ופחד.

עם כל כך הרבה סכנות שנגרמות ממזג האוויר הקר, אין זה מפתיע שיש אינספור סיפורים על יוקאי (רוחות רפאים יפניות) ומפלצות, החל מעלמות קרח ועד ערפדי קרח שאורבים בשלג.

כדי להגן על עצמכם מפני היצורים המעוותים בעונת החורף הזו, הכנו את מדריך ההישרדות לצד המרושע של החורף היפני.

סירנת החורף

קשה לצאת ולפגוש אנשים בחורף, אבל למרות זאת, כדאי לנקוט משנה זהירות אם פגשתם פתאום אישה מושלמת לכאורה באמצע סופת שלג. לרוע המזל, גברים רבים הובלו לאבדון על ידי הפיתוי דמוי הסירנה של יוקי-אונה (אשת שלג).

בעיקר בגלל היעדר שורדים, יש אינספור אגדות על הרוחות האלה, אבל הנושא הנפוץ ביותר הוא שההסתכלות על פניה של היוקי-אונה והניסיון לדבר איתה גורם לה לטרוף אותך. אלא אם כן, כמובן, אתה מאמין במיתוס אחר שהתעלמות ממנה היא מה שגורם לה להכות. אזורים שונים מספרים סיפורים שונים, כשהיא הופכת מסוכנת יותר ככל שאתה נוסע צפונה יותר. ידוע שהסירנה המושלגת מנסה לפתות גברים הרחק מנשותיהם. היוקי-אונה, כמו יוקאי רבים, ידועה לשמצה כבלתי צפויה. ישנן אגדות רבות על כך שהיא מקפיאה את המאהבים שלה למוות בנשיקה קפואה.

אגדה דומה מספרת על אדם שהסתכל על נטיף קרח וכל כך קסם מיופיו עד שאמר שהוא רוצה אישה מושלמת באותה מידה. לפתע, אישה מסתורית הופיעה רגעים לאחר מכן. הוא היה צריך לנחש שהיא לא אנושית, אלא יוקאי שנקראת tsurara-onna (אשת נטיפי הקרח). לאחר חתונה חורפית, האישה המסתורית נעלמה באביב, אז הגבר החליט להתחתן עם אישה אחרת בקיץ. אבל, למרבה הצער, הטסווארה-אונה הופיעה שוב כשמזג ​​האוויר התקרר, והמפגש היה רחוק מאיחוד מרגש, האיש פגש את סופו עם נטיף הקרח המושלם שננעץ בצווארו.

סכנת זרים

אגדות חורף יפניות מזהירות לעתים קרובות על לעשות טובות לזרים בקור. במיתוסים כאלה, זרים הם בדרך כלל זדוניים, אז היזהרו אם אתם שומעים קול קורא לכם לצאת אל השלג.

לדוגמה, דמיינו שאתם בחוץ בסופת שלגים מצמררת כשלפתע אתם רואים אישה יפה אוחזת תינוק קופא אל החזה שלה. "חבק את התינוק", דוחקת האישה, "תחמם אותו." ככל שתחזיק את הילד בזרועותיך, תתקרר, כאילו החיים מתנקזים ממך. רק כשמאוחר מדי אתה מבין שנתקלת ביוקי-אונבה (המיניקה המושלגת) ובתינוק הקפוא שלה.

סיפור דומה הוא קולה של זקנה הקוראת למטיילים בלילה ומתחננת לעזרה. כמובן, מי לא ירצה לעזור לזקנה מתוקה? עם זאת, את הגיבורים הפוטנציאליים פוגשת מפלצת נלהבת הנקראת יוקינבה (מכשפת שלג). למרבה המזל, המכשפה קופצת על רגל אחת, אז די קל לברוח ממנה.

שימו לב לסימנים

סיפורים אחרים מזהירים שהסימנים הנפוצים של היפותרמיה הם משהו מרושע יותר. אם אי פעם הייתם בחוץ בשלג והרגשתם חסרי אנרגיה באופן מוזר, אולי תרצו להיזהר מערפדי שלג האורבים בשלג שרוצים להקפיא את הקורבנות שלהם למוות ואז לנקז מהם את האנרגיה שלהם.

כמו כן, ודאו שאתם מכירים היטב את האזור שמסביב, שכן יצורים רבים נהנים להוביל מטיילים תמימים שולל. לדוגמה, גם היוקאי-אונה וגם מקבילה הגברי יוקאי-ג'יג'י (זקן שלג) אוהבים להוביל מטיילים פתיים מהצוקים או במורד נקיקים.

לתפוס אותם במשחק שלהם

אחד הדברים המעניינים ביותר בכל היוקאי הוא שלעתים קרובות יש להם חולשות שנגרמות מעצם טבעם. מטיילים חכמים יכולים להשתמש בהם כדי להערים על היצורים האלה ולשרוד את המפגשים שלהם.

אם יפהפייה מסתורית מגיעה אליכם ואתם חושדים שהיא אולי יוקאי-אונה, תכונה אחת משותפת של יוקאי רבים היא שאין להם רגליים כפי שאנו מכירים אותם. עם זאת, אם אתם יכולים להסתכל מעבר למראה שלהם, סיפורים רבים מתארים אותם כאילו הם מרחפים מעל השלג ואפילו לא משאירים עקבות.

יתרון נוסף הוא שכמו שלג, רוב היצורים הללו יכולים להיות מסוכלים על ידי דברים חמים. לדוגמה, יוקאי חורפי אחד סוכל כאשר כפרי חביב נתן לו תה חם. היצור החזיר את המשקה הלוהט בלי לחשוב, והוא הומס מדי מכדי לתקוף אותו.

איך להישאר בטוחים

למרות שרוחות הרפאים האלה מפחידות, הן גם מלמדות שיעורים חשובים כמו להישאר בטוחים בחורף הזה. ראשית, ודאו שאתם יודעים לאן אתם הולכים. היזהרו מאנשים מוזרים (אפילו תמימים לכאורה). הישארו ערניים, עקבו אחרי עייפותכם ותמיד קחו אתכם משקה חם, כולם מסרים חשובים.

עם זאת, המפתח הוא להישאר בטוחים בעונת החורף הזו, להישאר חמים ולהיזהר מקולות מסתוריים הקוראים לכם אל השלג.

*התמנות בבלוג מרחבי הרשת

5 סרטי Kaiju יפניים מטורפים שאתם חייבים לראות

כשאתם חושבים על תרבות הפופ היפנית, מה עולה לכם בראש? אנימה, מנגה, אלילים. הרשימה עוד ארוכה. עם זאת, עבור חובבי תרבות יפנית מבוגרים יותר, מדובר בסרטי קאיג'ו (מפלצת).

קאיג'ו מתורגם בדרך כלל כ"מפלצת" בלבד, במיוחד מפלצת ענקית. אבל, כמובן, יפן לא המציאה סרטי מפלצות ענקיות. הכבוד הזה מגיע לקינג קונג. עם זאת, לעניות דעתנו, יפן השלימה אותם, כאשר גודזילה היא המפורסמת ביותר בז'אנר.

בעוד שסדרת גודזילה ארוכה, קאיג'ו רבים אחרים רק מחכים להתגלות מחדש. אז הנה חמישה סרטים מטורפים של קאיג'ו שכנראה לא ראיתם.

גאפה: המפלצת הטריפיבית (1967)

עד 1967, יפן הייתה נתונה בתנופת קאייג'ו הודות לאולטרמן וגודזילה. אולפני טוהו זכו בזהב עם גודזילה. אז זה היה רק טבעי שאולפנים אחרים ינסו להיכנס לשוק המפלצות הענקיות.

לכן- Gappa: The Triphibian Monster, הטייק של אולפני Nikkatsu על הז'אנר – שהוא בעצם גנבה של הסרט הבריטי "גורגו" משנת 1961.

העלילה עוקבת אחר כתבים המבקרים באי בים הדרומי ומוצאים מפלצת תינוקת שהילידים מכנים גאפה. הם חוטפים אותו (למורת רוחם של המקומיים) ומחזירים אותו ליפן לניצול התקשורתי הרגיל. הוריו של גאפה לא מרוצים מזה וממשיכים להשתולל ברחבי יפן עד שהם מקבלים בחזרה את התינוק שלהם.

הסרט יוצא דופן מכיוון שהמקומות אינם ערים גדולות כמו טוקיו ואוסקה. במקום זאת, עיר החוף התיירותית אטאמי במחוז שיזווקה סובלת מההרס. גם האפקטים לא טובים כמו של טוהו, אבל זה הכל חלק מהכיף הטוב והמטופש.

כותרת יפנית: 大巨獣ガッパ

Kaiju מוצג: משפחת Gappa

איפה לצפות: Hulu, Amazon Prime, YouTube, Google Play

טריילר: https://youtu.be/oSPbG4bH9Yk

אטראגון (1963)

אולפני טוהו הוציאו זרם קבוע של סרטי קאיג'ו ייחודיים בשנות ה-60. אטראגון מספר את סיפורה של היבשת האבודה מו (תחשבו על אטלנטיס), אימפריה מתקדמת מאוד שמנסה להשתלט על העולם. למרבה המזל, ליפן יש צוללת חדשה סודית, בשם אטראגון, המוכנה לצאת לדרך. למו יש גם אס בשרוול: מנדה, דרקון תת ימי ענק.

אטראגון הוא כיף אדיר, מסוג סרטי פופקורן מדע בדיוני קלילים שכבר לא נוצרים. יש לו גם כמה אנשים רציניים מאחורי המצלמה. ישנו את אישירו הונדה בכיסא הבמאי ואמן האפקטים אייג'י סובאריה שמטפל בטוקוסאטסו (אפקטים מעשיים).

מנדה הוא מדהים, אבל למרבה הצער, הוא לא מקבל כמעט מספיק זמן מסך כמו רוב המפלצות בסרטי קאיג'ו.

כותרת יפנית: 海底軍艦

Kaiju מוצג: Manda

איפה לצפות: Amazon Prime, YouTube, Google Play, Apple TV

טריילר: https://youtu.be/NZo0JRUyDnw

הנחש הקסום (1966)

מה יכול להיות טוב יותר מסרט עם מפלצות ענקיות? סרט עם נינג'ות ומפלצות ענקיות. זה כל מה שצריך לדעת על הנחש הקסום, סרט של אולפני Toei משנת 1966 שמצליח בצורה מרהיבה לשלב סרטי קאיג'ו ונינג'ה.

הנינג'ה המרושע אורוצ'ימארו ​​הורג את לורד אוגאטה השליו ומשפחתו, ולוקח את הטירה של האדון לעצמו. למרבה המזל, בנו הצעיר של אוגאטה, איקאצ'י-מארו, בורח בעזרתו של נזיר קסום, דוג'ין היקי. הנזיר מאמן את איקאצ'י-מארו בדרכים של נינג'וטסו וקסם קרפדות (כן, קסם קרפדות).

כל זה מתבסס על עימות עוצר ראווה בחפיר הטירה בין שתי הנינג'ות העוצמתיות, שהפכו כעת למפלצות ענק: אורוצ'ימארו ​​בתור דרקון ענק ואיקאזוצ'י-מארו בתור Jiraiya, קרפדה קסומה ענקית.

הודות לשפע של אפקטים פרקטיים בתקציב נמוך (תאמינו שנינג'ה יכול לעוף), הנחש הקסום שווה צפייה.

כותרת יפנית: 怪竜大決戦

Kaiju מוצגים: Jiraiya ו- Orochimaru

איפה לצפות: U-Next, Amazon Prime, YouTube, Google Play, Apple TV

טריילר: https://youtu.be/CAtT9mdij9E

מלחמת הענקיים (1966)

בשנת 1965, טוהו הציג לראשונה גרסת קאיג'ו ענקית של פרנקנשטיין (פרנקנשטיין כובש את העולם). בשנה שלאחר מכן, זה העלה את הקצב עם שני פרנקנשטיין, האחים סנדה וגאירה. סנדה, העדין, הוא המפלצת מהסרט הקודם, בעוד שגאירה, המשובט המרושע שלו, מסתובב ואוכל אנשים ובאופן כללי הורס דברים. השניים מתנגשים בסדרה של משחקי היאבקות משעשעת במיוחד.

The War Of The Gargantuas הוא פחות או יותר בדיוק מה שאתם רוצים מסרט קאיג'ו: שתי מפלצות ענקיות נלחמות אחת בשניה על סטים מפורטים להפליא. זה בילוי טוב מתחילתו ועד סופו וצריך להיות גבוה ברשימת ה-kaiju שחייבים לראות. והיי, אפילו קוונטין טרנטינו אוהב את זה.

כותרת יפנית: フランケンシュタインの怪獣 サンダ対ガイラ

Kaiju מוצגים: Sanda and Gaira

איפה לצפות: Hulu, U-Next, Amazon Prime, YouTube, Google Play, dTV, Apple TV

טריילר: https://youtu.be/7JBWFSkwNuo

גמרה האמיצה (2006)

אחרי גודזילה, גמרה הוא כנראה הקאיג'ו המפורסם ביותר. צב ענק ונושם אש, הוא הופיע בסדרה של סרטים חסרי צירים מפוארים בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, ואז שוב בשלישיית ריבוט של סרטים מצוינים בשנות ה-90. Gamera the Brave רואה את הצב המעופף נולד מחדש, הפעם בסיפור מוצא ממוקד תינוק.

בסרט זה, הגמרה המקורי השמיד את עצמו ב-1973 כדי להוציא שלוש מפלצות עטלף גיאוס. מהר קדימה להווה, ותלמיד בית הספר היסודי טורו מוצא ביצת צב במפרץ שבו מת הגמרה המקורי. תינוקת גמרה בוקעת והשניים הופכים במהרה לחברים.

עם זאת, הדברים הולכים דרומה במהירות כאשר הגמרה העדיין לא בוגרת צריכה להתמודד עם מפלצת שגדלה לגמרי, זדוס, שזה עתה הופיעה כי זה מה שקורה בסרטי קאיג'ו יפניים. Gamera the Brave נוצר בבירור מתוך אהבה לז'אנר. ההשפעות המעשיות מדהימות, אולי המחויבות ביותר לסרט, והקרב האחרון במרכז העיר נגויה עוצר נשימה. זה גם סיפור מרגש. גמרה, המכונה "החבר של כל הילדים", נעזרת הפעם בילדים. זה גם אולי סרט הקאיג'ו היחיד שיגרום לכם לבכות.

שם יפני: 小さき勇者たち〜ガメラ〜

Kaiju מוצגים: Baby Gamera, Zedus ו-Gyaos

איפה לצפות: U-Next, Amazon Prime, dTV

טריילר: https://youtu.be/jJQ47iSrheE

*התמונות בבלוג מרחבי הרשת